המערער מערער על כך שלא הוענקו לו זכויות ותגמולים המגיעים לו על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט - 1959 (להלן: "החוק") וזאת רטרואקטיבית החל מתאריך שחרורו משירות חובה (23.11.1995) ועד ליום תחילת תשלום התגמולים ע"י המשיב (1.5.02). רקע מחלת הסכיזופרניה ממנה סובל המערער, הוכרה על ידי המשיב, ביום 15.9.97 בסמוך לשחרורו משירות החובה, כהחמרה הנובעת מהשירות בשיעור של שליש (1/3). לאחר שהועמד בפני ועדה רפואית נקבע כי שיעור נכותו הכללי 20% מתוכם 7% על חשבון השירות. המערער ערער בפני הוועדה הרפואית העליונה על אחוז נכותו וערעורו התקבל ביום 24.9.01. נקבע כי אחוז נכותו הכולל של המערער הינו 50% ומתוכם 17% על חשבון השירות. במקביל, ערער המערער על ההכרה החלקית של המשיב (שליש) וביום 14.2.02 הגיעו הצדדים לפשרה, שקיבלה תוקף של פסק דין (ביום 17.2.02), ולפיה הועלה שיעור ההחמרה מ- 1/3 ל- 60%. כתוצאה מכך, הועמד שיעור נכותו של המערער על חשבון השירות על 30% (מתוך 50% הכולל). ר' החלטת קצין תגמולים מיום 20.3.02. עד מועד הסכם הפשרה, קיבל המערער קצבת ביטוח לאומי, מהמוסד לביטוח לאומי לצורך פרנסתו, על בסיס נכות זמנית, שנקבעה לו ושעמדה על סך 1,800 ₪. לאחר הסכם הפשרה הופסקו התשלומים מהמל"ל והמערער קיבל עבור נכותו, תשלום שוטף של גמלה בסיסית, לפי ס' 5 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט 1959 (להלן- "החוק"), העומדת על סך 950 ₪ וגמלת טיפול רפואית זמנית לפי תקנה 14 לתקנות נכים (טיפול רפואי ) תשי"ד 1954, העומד על סך 3,200 ₪ לחודש, אשר הופסקה ולאחריה באפריל 03 החל להשתלם לו גמלת תגמול מיוחד מטעם המשיב. הואיל והדיון בפנינו עוסק בפרשנות הסכם הפשרה הרי שלמרות אורכו, נביאו כלשונו: "1. ערעורו של המערער יתקבל באופן חלקי, כך ששיעור ההחמרה של מחלת הסכיזופרניה שייחס וייזקף ע"ח ועקב שירותו הצבאי של המערער, יועמד על 60% (במקום על 33%) למפרע מתאריך שחרורו משירות חובה (23/11/1995). 2. מובהר בזה, כי הנכות שתיזקף ביחס לשירות הצבאי לפי חוק הנכים תהיה בשעור של 60% מדרגת הנכות הכוללת, אשר נקבעה ע"י הועדה הרפואית העליונה ביום 24.9.01, כפי שמפורט בפרוטוקול הועדה רפואית העליונה האמורה, המצורף להסכם פשרה זה כחלק ממנו. דרגת הנכות כאמור תיזקף למפרע מתאריך שחרורו של המערער משירות חובה. היא תעמוד בעינה כל עוד לא שונתה על פי חוק בועדה רפואית מאוחרת יותר. 3. בסמוך לאחר מתן תוקף של החלטה להסכם פשרה זה, ימציא המערער באמצעות בא-כוחו למשיב אישור על הפסקת קבלת הקיצבה במוסד לביטוח לאומי, וכן פירוט התשלומים שקיבל המערער מן המוסד לביטוח לאומי בגין קיצבה זו בתקופה הרלבנטית, וזאת לצורך תשלום הפרשי תגמולים לפי סעיף 5 לחוק הנכים בגין התקופה שמיום שחרור של המערער מן השירות ועד להפסקת קבלת התשלומים מהמוסד לביטוח לאומי. 4. כפוף לחשבוניות שהומצאו למשיב, המשיב ישתתף בהוצאות חוות הדעת ועדות רופא המערער, ד"ר עמיחי לוי, בסך כולל שלא יעלה על 5,000 ₪ + מע"מ כדין, כמו כן המשיב ישלם לב"כ המערער שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ + מע"מ כדין. אם הסכומים לעיל לא ישולמו תוך 30 יום לאחר קבלת תוקף של החלטה להסכם פשרה זה, הם ישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק עד לפרעונם בפועל". על החתום באו עו"ד דורון דינאי בשם המערער ועו"ד בלהה קליר, בשם המשיב. טענות הצדדים: 6. המערער טוען כי בהתאם להסכם הפשרה, התגמולים אותם הוא מקבל מהמשיב, דהיינו, תגמול בסיסי לפי ס' 5 לחוק ותגמול מיוחד, אמורים היו להשתלם לו רטרואקטיבית , החל ממועד שחרורו ועד ליום 1.5.02. 7. במקביל, טוען המערער, כי הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים, דן רק בשיעור ההחמרה והגרימה שיוחס לשירות הצבאי, ולא דן או אמור לדון בהיקף ומגוון הזכויות המגיעות למערער לפי חוק הנכים. לפיכך, היות והמערער אינו עובד בשל נכותו המוכרת, הרי הוא זכאי לתגמול "מחוסר פרנסה" לפי ס' 6 לחוק ולתגמול "טיפול רפואי" לפי ס' 43 (ב) (1) לחוק, אשר גם הם, אמורים להשתלם לו וזאת החל ממועד שחרורו. 8. המשיב טוען בתשובה, כי המערער, אינו עומד בדרישות הקבועות בחוק, דהיינו, המערער אינו בר שיקום, המועמד לעבודה, אשר הוכיח כי עשה כל שביכולתו לקבל פרנסה, לכן אינו זכאי לתגמול מחוסר פרנסה או לתגמול טיפול רפואי, שהינם תגמולים זמניים, המשתלמים למי שמצוי במעגל העבודה. כמו כן, לטענת המשיב, לא הוסכם בהסכם הפשרה שהושג ונחתם ע"י הצדדים, על תשלום תגמולים נוספים מעבר לקבוע בסעיף 5. לעומת זאת, טוען המשיב כי המערער זכאי לתגמול מיוחד, המשולם למי שאינו בר שיקום ואינו מסוגל לעבוד כדוגמת המערער. תגמול זה משולם במסגרת תקציבים מיוחדים ובהתאם להוראות פנימיות אצל המשיב, הקובעות כי אין ההטבות משולמות למפרע אלא מכאן ואילך. 9. טענה נוספת אותה מעלה המערער היא, כי אין בבחירה על פי חוק הנכים, בכדי לאיין את זכויותיו על פי דין בגין הנכויות הלא מוכרות, שהרי, מתוך 100% זכאות לנכות כללית, המערער הוכר ב30% נכות הקשורה בשירות כך ש70% זכאות לנכות לא יוחסה לשירות כלל, אלא נותרה בגין נכות כללית, עליה זכאי המערער לתגמולים מהמל"ל. 10. המשיב טוען בתגובה, כי המערער הסכים לקיזוז בהסכם הפשרה עליו חתם וכי חוק הנכים, אוסר על גביית כפל תשלומים, מכוח עקרון "הבחירה בזכויות", לפיו מי שבחר לקבל תגמולים מהמשיב אינו זכאי לקבל תגמולים מהמל"ל. דיון והכרעה 11. אין מחלוקת, כי את התגמולים עפ"י החוק והתקנות יש לשלם באופן רטרואקטיבי. מדובר בזכות שמוקנית למערער בדין, אך על המערער להוכיח בכל מועד כי נתמלאו התנאים המהותיים המזכים בתגמול ( ר' ע"א 101/90, ניסים גרינברג נגד קצין התגמולים, נא (3) 523) לפיכך, במידה ויצליח המערער להוכיח כי התמלאו התנאים המהותיים על פי חוק לזכאותו בתגמולים להם הוא טוען, ישולמו התגמולים למפרע. 12. חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט 1959 (להלן- "החוק") קובע בס' 5, מערכת תגמולים בסיסית, המשתלמת לנכה, שדרגת נכותו המוכרת אינה פחותה מ20% וללא קשר למצבו הכלכלי. מכאן, המערער זכאי לתגמולים לפי ס' 5 לחוק ובהתאם להסכם הפשרה עליו חתם, החל ממועד שחרורו. 13. החוק הקים מערכת תגמולים נוספת "כאשר הצורך הסוציאלי או הרפואי הופכים את התגמול ה"רגיל" לבלתי מספיק". מדובר בתגמולי קיום, המשולמים לנכה, בהתאם למצבו ועל פי התנאים הקבועים בחוק, הקשורים גם ביכולת הכלכלית ( ע"א 2488/01, בן שימול נ ק.ת, תק-על 2003 (1) 1826). 14. מכאן, סעיף 6 לחוק קובע, כי תגמולי "מחוסר פרנסה" ניתנים לנכה שדרגת נכותו אינה פחותה מ- 10% ושנתמלאו בו התנאים המצטברים הבאים: "(1) אין לו הכנסה מכל מקור שהוא חוץ מתגמולים לפי חוק זה או שהכנסתו אחרי ניכוי תגמולים אלה, פחותה ממחצית שכרו הקובע; (2) הוכיח לקצין התגמולים, לפי כללים שייקבעו בתקנות, כי עשה את כל אשר ביכולתו, כדי לקבל הכנסה או להגדילה עד למחצית השכר הקובע." 15. תקנה 2 לתקנות הנכים (כללים להוכחת חוסר פרנסה), תשי"ג-1953 , משלימה את ס' 6 לחוק וקובעת את הכללים, לפיהם מוכיח הנכה, כי עשה הכל כדי לקבל הכנסה או להגדילה על מנת לזכות בתגמולי מחוסר פרנסה, בין היתר, על הנכה להירשם בלשכה תוך שבוע ימים מתחילת הזמן הקובע ולהגיש לקצין התגמולים, בקשה בכתב לתשלום תגמול מחוסר פרנסה. עוד קובעת התקנה, כי רק לאחר שהוכר הנכה מחוסר פרנסה על פי הכללים לעיל, ראשי קצין התגמולים להמשיך לשלם לו תגמולים, אם שוכנע כי הנכה אינו מסוגל מפאת נכותו להסתדר בעבודה וכי אין לצפות שבעתיד הנראה לעין תהיה אפשרות מעשית להעסקתו בעבודה. מכאן, תגמולים המשולמים לנכה אשר עמד בתנאים לעיל והוכר כמחוסר פרנסה הם זמניים. על מנת להמשיך ולשלם לנכה תגמולים, כאשר מצבו מתדרדר והופך להיות קבוע, נדרשת הכרה כי הנכה אכן מחוסר פרנסה על פי התנאים לעיל, דהיינו, אין המשיב רשאי לשלם תגמולים מחוסר פרנסה, למי שלא הוכר ככזה מלכתחילה ולא עמד בתנאים כדוגמת המערער. 16. עומר יעבץ, בספרו חוק הנכים כותב, כי דרישת המשיב לשקם את הנכה מבחינה מקצועית היא דרישה נזיקית ל"הקטנת הנזק" ו"כי שאלת יכולת שיקומו של אדם היא שאלה מרכזית במערכת שיקוליו של משרד הביטחון ואגף השיקום, בבואו להחליט בשאלה האם יש ליתן לנכה תגמול "נצרך" או "תגמול מחוסר פרנסה". עקרונית, לא יוכר נכה כ"מחוסר פרנסה" או "נצרך" ללא החלטה פנימית של האגף כי הנכה אינו "בר שיקום".... במקרים מסוימים, תיתכן קביעה כזאת, כאשר דרגת נכותו של הנכה הינה גבוהה ביותר, או שנכותו הינה כזאת שאינה מאפשרת שיקום (פגיעות ראש או ליקויי נפש קשים) גם ללא ניסיון שיקום מקצועי או במסגרת לימודית." (ר' עומר יעבץ, חוק הנכים, עמ 48). 17. בעוד שהמערער עומד בדרישות התנאי הראשון ואין לו הכנסה ממקור שהוא, אין המערער עומד בדרישת התנאי השני, לפיו, המערער לא היה מסוגל לעבוד ואינו מסוגל לעבוד בעתיד וברור הוא כי אינו בר שיקום. מכאן, אין המערער מוכר כמי שזכאי לתגמולים "מחוסר פרנסה" ולכן ללא החלטה מטעם המשיב כאמור, לא ניתן לשלם לו תגמולים במצב של חוסר פרנסה קבוע. 18. ובאופן דומה מעניק החוק תשלומים לנכה אשר עקב טיפול רפואי אינו מסוגל לעבוד. סעיף 43 (ב) 1 לחוק קובע, כי שר הביטחון יקבע בתקנות, תגמולים שישולמו לנכים המקבלים טיפול רפואי, ועקב הטיפול אינם מסוגלים לעבוד. בהתאם, תקנה 14 לתקנות נכים (לטיפול רפואי ) תשי"ד 1954, קובעת כי נכה יהיה זכאי לתגמול יומי עבור טיפול רפואי אם: (1) הוא מובטל יום ביטול אחד, מלא או חלקי; (2) הוכיח, להנחת דעתו של קצין התגמולים, כי בעד אותו יום הביטול לא קיבל שכר או פיצוי עבור אבטלה ממקום עבודתו או ממקור אחר; יום ביטול מלא מוגדר בתקנה 1 כיום שבו הובטל נכה מעבודתו הרגילה מעל לחמש שעות ויום ביטול חלקי מוגדר כיום שבו הובטל נכה מעבודתו הרגילה משלוש עד חמש שעות 19. מכאן, טיפול רפואי הינו תגמול הנמצא בזיקה ישירה לשכרו של הנכה במקום העבודה וככזה ניתן לנכה אשר עקב הטיפול הרפואי אינו מסוגל לעבוד עוד. התגמול זמני ואינו מתאים למי שמצוי במצב כרוני של חוסר עבודה. הואיל והמערער אינו עובד בשל מחלתו ולא בשל הטיפול הרפואי במחלה, אין הוא זכאי לתגמולים בגין טיפול רפואי. 20. המערער אשר אינו עובד ואינו מסוגל לעבוד כאמור, מקבל תגמול מיוחד על פי הוראות פנימיות של המשיב, האוסרות על תשלום רטרואקטיבי. בסיכומיו מפנה המערער לפס"ד דקטורי ופס"ד ממן, הקובעים כי תגמולים יש לשלם למפרע. מכאן מסיק המערער כי גם את התגמול המיוחד מטעם המשיב, יש לשלם למפרע. 21. אין מחלוקת כי תגמולים יש לשלם למפרע, זוהי זכות שמוקנית בדין, אך בעוד שפס"ד דקטורי דן בקביעת נכות ע"י ועדה רפואית, בעניינו מדובר בזכאות לתגמולים סלקטיביים הניתנים, לאחר שנקבעה למערער דרגת הנכות ולאחר עמידה בתנאים הקבועים בחוק ובדומה פס"ד ממן דן בקצבת זקנה לאחר שהוכרע כי המערערים זכאים לה, בעוד שבעניינו נדרשת הכרעה כי המערער זכאי לתגמולים להם הוא טוען. 22. לגבי תגמול מיוחד, בבג"ץ 5931/97 לבקוביץ יעקב נ' משה"בט, תק על 97(4) 474, נפסק כי "מסתבר כי בבקשו להיטיב עם נכי צה"ל שאינם עומדים בתנאי החוק לקבלת תגמולים, יצר משרד הביטחון קרן מיוחדת, ממנה ניתן לשלם תגמולים מיוחדים ("תג"מ" בעגת השיקום) גם לנכים שאינם זכאים לקבל תגמולים על-פי חוק. העותר נמצא ראוי לקבל תגמולים אלה, ואכן מקבל הוא אותם החל משנת .1994ואולם, כאמור, אין העותר מוכן לספק עצמו בכך, ומבקש הוא כי תגמולים אלה ישולמו לו מלמפרע. דא עקא, תקנון הקרן המיוחדת קובע כי תשלומי תג"מ לא יינתנו מלמפרע אלא משעת ההכרה בנכה כזכאי להם ולהבא. מטעם זה מקבל העותר תג"מ - כאילו היה נכה מחוסר פרנסה - אך אין הוא זכאי לקבלם מלמפרע. גם בהנחיה זו - אשר העותר אינו תוקף אותה במישרין - לא מצאנו פגם." מכאן, המשיב רשאי לקבוע תנאים לזכאות התגמול, בהתאם לשיקול דעתו ולתקציב העומד לרשותו, בין היתר תנאים האוסרים על תשלום רטרואקטיבי. 23. ס' 36א לחוק קובע כי, נכה הבוחר בתגמולים לפי חוק הנכים, לא יחולו עליו הוראות חוק הביטוח הלאומי ומערער הזכאי לתגמולים מהמשיב על פי חוק הנכים, לא זכאי להמשיך ולקבל תגמולים מהמל"ל בגין נכותו. המערער מקבל תגמולים מהמוסד לביטוח לאומי. ביום 17.2.02 חתם המערער על הסכם פשרה לפיו: "ימציא המערער באמצעות בא-כוחו למשיב אישור על הפסקת קבלת הקיצבה במוסד לביטוח לאומי, וכן פירוט התשלומים שקיבל המערער מן המוסד לביטוח לאומי בגין קצבה זו בתקופה הרלבנטית, וזאת לצורך תשלום הפרשי התגמולים לפי סעיף 5 לחוק הנכים בגין התקופה שמיום שחרורו של המערער מן השירות ועד להפסקת קבלת התשלומים מהמוסד לביטוח לאומי" 24. המערער לא טען בחתימה על ההסכם הפשרה כי מדובר באירועים שונים לפיהם מקבל המערער תגמולים מהמל"ל בניגוד לאירוע עליו מבקש לקבל תגמולים מהמשיב. על פי עקרון הבחירה בזכויות, הבחירה על פי חוק הנכים, תוצאותיה ויתור על תגמולים מהמל"ל. " על הנכה לשקול את היתרונות והחסרונות של המערכות השונות ואת הזכויות המוקנות לו תחת כנפיהן, ולהחליט בדבר הכדאיות של כל מערכת." (ר' עומר יעבץ,חוק הנכים, עמ 277).המערער, אשר לא טען להעדר יכולת בחירה, בשל העדר מסוגלות נפשית, אינו יכול לחזור בו מבחירה זו. 25. מכאן אין מנוס מלדחות את התביעה. ניתנה היום ח' בטבת תשס"ו (8 בינואר 2006) בהעדר הצדדים. חבר עינת רביד, שופטת יו"ר הועדה חבר צבאנכותחוק הנכים (תגמולים ושיקום)