תביעה בשל הקשיים אשר לטענתו היו מנת חלקו, כאשר ביקש להתנתק מהוט התובע טוען כי הנתבעת הפרה את חובתה על פי החוק, ולפיכך חבה היא לפצותו בסכום אשר לטענתו מגיע כדי 10,000 ₪ - זאת בנוסף להשבת סכום אשר נגבה בהקשר של תקופה שלאחר הודעת הניתוק, סך 622 ₪. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 3.12.2012 העביר התובע הודעת ניתוק טלפונית (אציין כי שם המנוי לא היה על שמו של התובע, אלא על שמו של אביו יחזקאל סתלכל, אולם הצדדים ראו בתובע כלקוח). פנייתו זאת של התובע הניבה מספר הצעות פשרה מטעם נציגי הנתבעת, וביום 10.12.2012 קיבל הצעה כתובה מאת הנתבעת, אשר הציעה לתובע הטבה - הצעה אשר התובע סירב לה ועמד על דרישתו לניתוק משירותי הנתבעת. עוד מפרט התובע, שבחודש ינואר 2013 הבחין בפירוט כרטיס האשראי שלו שהנתבעת חייבה אותו בגין השירות ממנו ביקש להתנתק, חיוב מיום 30.12.2012, פנה טלפונית, והובטח לו שישיבו לפנייתו, אולם דבר לא נעשה. מציאות זאת שבה על עצמה, והתובע חויב עוד פעמיים גם בסוף חודש ינואר 2013 ובסוף חודש פברואר 2013. לאחר שלושה חיובים שגויים שאינם תואמים את בקשת הניתוק, פנה התובע טלפונית פעם נוספת לנתבעת, בטרוניה על כך שמתעלמים מבקשת הניתוק שלו, ובנוסף מחייבים את כרטיס האשראי שלו בניגוד להודעת הניתוק. כשלושה שבועות נוספים חלפו עד שנציגי הנתבעת חזרו אל התובע, או-אז הודיע כי הוא עומד על ניתוקו ועל זיכוי הסכומים אשר נגבו ממנו בחודשים ינואר-מרץ 2013 (הואיל וביקש להתנתק מהשירות כבר בתחילת דצמבר 2012). התובע פירט כי נציג הנתבעת (עידן ממחלקת שירות הלקוחות) סירב לדרישתו לקבת זיכוי בגין שלושת חודשי החיוב המיותרים; במסגרת הדיון אשר נערך בפני, ציין התובע כי עובר להגשת התביעה, נאותה הנתבעת וזיכתה אותו בסכום החיוב לחודשים ינואר-מרץ 2013, ולגישתו, לאור העובדה כי נאלץ להשקיע מאמצים רבים בנושא ההתנתקות משירותי הנתבעת, לרבות נשיאה בחיובים שלא כדין, מן הראוי שבית המשפט יביע מורת רוחו ויחייבם בפיצויו בגובה הסכום המירבי הנקוב בחוק הגנת הצרכן. הנתבעת הגישה כתב הגנה, ולהגנתה טענה כי לאור העובדה כי הזיכוי אשר הוענק לגבי שלושת חודשי התשלום המפורטים ברישא לתביעה, השיב לתובע את מלוא נזקו, לא נותרה לו (לגישתה) כל עילת תביעה; הוסיפה הנתבעת וטענה כי מדובר בתובענה קנטרנית וטורדנית, והשיבה כי לגישתה אין לתובע בסיס עובדתי או משפטי לתבוע את הפיצוי הנקוב בסעיף 31 א' לחוק הגנת הצרכן. הנתבעת מציינת כי התובע לא פנה ולו פעם אחת בכתב המסגרת מסירת רצונו לניתוק (ושלא כאמור בהוראות סעיף 31 א לחוק הגנת הצרכן), ולגישתה, התובע לא פנה טלפונית בכל התקופה שבין השיחה מיום 10.12.2012 ועד לחודש מרץ 2013. הצדדים לא הרבו בהצגת ראיות מטעמם. התובע לא צירף אישור בנוגע לפנייה בכתב אשר ביצע, ככל שביצע; ואולם הנתבעת, לא צירפה אף היא כל ראיה. הראיה היחידה אשר צורפה, הייתה תכתובת דוא"ל, אשר יש בה ללמד על טיב ורמת השירות אצל הנתבעת, ואולם לגישתי, גם החסר הראייתי, יש בו ללמד דבר או שניים. ידוע וברור כי הנתבעת מנהלת רישום פנימי של מגעיה עם לקוחותיה, כחלק מבקרת וניהול שירות הלקוחות; מוזר לפיכך, כיצד אותה תרשומת פנימית לא צורפה לכתב הטענות, כאשר התובע מציין מספר רב של פניות טלפוניות, בעוד הנתבעת מכחישה את אותן פניות; היעדר צירוף המסמך כאמור (בעוד התובע טען שיש לו הקלטות של אותן שיחות ואף ביקש להשמיען), אינו מחמיא לנתבעת כלל. אוסיף לכך, את ההתנהלות בנושא איסוף ציוד הנתבעת מאת התובע. בכתב התביעה פירט התובע כי פנה מספר פעמים וביקש כי הציוד אשר נותר אצלו, ייאסף על ידי נציגי הנתבעת, בעוד הנתבעת מציינת בסעיף 13 לכתב ההגנה, כי הציוד עדיין מצוי אצל התובע; להוכחת טענותיו לגבי אופן ואופי השירות אשר הוענק לו על ידי הנתבעת, צירף התובע תיעוד של תכתובת דוא"ל. על פי התכתובת ביום 18.4.2013 קיבל התובע "דרישה להשבת ציוד" (לגבי התלאות הנוגעות לתיאום השבת הציוד פורט בהרחבה בכתב התביעה), ובאותו יום השיב בכתב "בהמשך לשיחתנו הבוקר, אני ממתין לנציגכם שייצור קשר עימי כדי לתאם מועד איסוף הציוד". בחלוף 11 ימים פנה התובע פעם נוספת בכתב וציין "שלום, בהמשך להודעתכם ולשיחת הטלפון שקיימנו ביום ה- 18.4.2013 בה הודעתי כי אתם מוזמנים בכל עת לבוא ולאסוף את הציוד (כמובן בתיאום מראש) אני פונה אליכם כדי להודיע ולהזכיר שעדיין לא יצרתם עימי קשר בשביל לתאם איסוף הציוד". יוצא, אם כן, שאף האמירה שבס' 13 לכתב ההגנה, מהווה המשך של אותו שירות אשר לא ניתן לכנותו אלא במילה לקוי. לסיכומו של דבר, סבורני כי אכן התובע עבר דרך חתחתים עד לביטולה של ההתקשרות שבין הצדדים, דרך במסגרתה ביקש להתנתק ולא נענה בחיוב; דרך בה הנתבעת מודה כי לא השיבה לחלק מפניותיו; דרך בה חויב כרטיס האשראי ביתר וסכום זה הושב רק לאחר שלושה חיובים רצופים; דרך בה מלינה הנתבעת על היוותרות הציוד אצל התובע, בעוד התובע מחזר אחר נציגיה בתחינות כי ייטלו את הציוד; תיקון 23 לחוק הגנת הצרכן תשמ"א 1981 כלל בחובו את סעיף 13 ד' לחוק, אשר עניינו אופן ביטול עסקה מתמשכת. במסגרת זאת נקבע, בסעיף 13 ד (ג), "חוזה בעסקה מתמשכת יסתיים בתוך שלושה ימי עסקים מיום שנמסרה הודעת ביטול לפי הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב), ואם נמסרה הודעת הביטול באמצעות דואר רשום - בתוך שישה ימי עסקים מיום מסירתה למשלוח, והכל אם לא נקב הצרכן במועד מאוחר יותר בהודעת הביטול (בפסקה זו - מועד הביטול); במועד הביטול יפסיק העוסק את הספקת הטובין או השירותים, ולא יחייב את הצרכן בתשלומים בעד טובין או שירותים שניתנו לאחר מועד הביטול" יוצא אם כן, כי התובע רשאי היה לבטל ההתקשרות בשיחה בעל פה; יוצא עוד, כי החוזה אמור היה להסתיים בחלוף 3 ימי עסקים ממסירת ההודעה בכתב; אני מקבל את טענת התובע, לפיה הודעת הביטול נמסרה בעל פה בתחילת חודש דצמבר, וביצוע הזיכוי בדיעבד, עלה התקופה העודפת (חיובי ינואר 2013 ועד מרץ 2013) מחזקת קביעה זאת. אוסיף עוד, כי התובע פירט שהודעת הביטול לא נתקבלה באישור, אלא בהצעות נוספות ובחיובים הנוגדים את דרישתו. ספק המעניק שירות מתמשך, אינו יכול להפנות את הביטול באופן כזה, אלא חובתו הברורה הינה לקבל את הודעת הביטול, ויכול לנסות ולשכנע, באמצעות נציגי מחלקת שימור הלקוחות, כי הביטול לא ייכנס לתוקפו, במרוצת התקופה הנקובה בחוק. הפיכת היוצרות, באופן בו הביטול לא נכנס לתוקפו בתוך שלושה ימים (או שישה לכל המאוחר) הינה בניגוד לחוק, ובניגוד לרוח החקיקה באופן כללי. לאור כל האמור, אני קובע כי הליכי הניתוק נמשכו הרבה מעבר לתקופה הנקובה בחוק, וכן אני קובע כי הנתבעת הפרה את החובות המוטלות עליה בהקשר של חוק הגנת הצרכן. אפרים צ'יזיק יחד עם זאת, איני סבור כי יש לפצות התובע בסכום הנתבע על ידו, שאינו פרופורציונלי לסכומים אשר שולמו בתקופה ממועד תחילת המחלוקת ועד לניתוק, אלא בסכום נמוך יותר אשר ישקף את נזקיו, אי הנוחות ואי הנעימות אשר נגרמו מהתנהגות הנתבעת. פיצוי מלא לפי סעיף 31 לחוק הגנת הצרכן, אמור להיות שמור למקרים אחרים, בהם התנהגות הספק הינה משוועת ומהווה התעמרות של ממש - ולא התרשמתי כי כך הם פני הדברים במקרה זה. לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 2,000 ₪, וכן את הוצאות ההליך בסך 400 ₪. הסכום כאמור ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק. טלויזיה