לטענת התובע פעילותם של הצדדים היתה במסגרת שותפות בלתי רשומה, אשר במסגרתה נערכה ביניהם התחשבנות לפרקים. במסגרת התחשבנות זו, ביום 20.7.05 חב לו הנתבע סך של 68,243 דולר. לטענת התובע, הוא נדרש ע"י בנק הפועלים להשיב חוב ומשכך פנה אל הנתבע על מנת שישיב לו את חובו כלפיו, בהתאם להתחשבנות. לטענתו, לנתבע לא היה באותו מועד סכום החוב ומשכך הם פנו יחדיו למלווה בשוק האפור בכדי שילווה לנתבע את הסכום שהוא חב לו. לטענת התובע, המלווה הסכים ליתן לנתבע הלוואה בסך 280,000 ₪ בכפוף לשני תנאים - האחד, שהוא יהיה ערב לתשלום ההלוואה שניתנה לנתבע והשני, שהנתבע והתובע ימסרו לידיו של המלווה שטרי חוב חתומים. לטענת התובע, הואיל ובאותו מועד הוא נדרש לשלם את חובו לבנק הפועלים ללא דיחוי ולאור ציפייתו כי הנתבע יעמוד בתשלום ההלוואה, הוא הסכים לתנאים. לטענת התובע, הנתבע לא פרע את תשלומי ההלוואה ומשכך הוא פרע את ההלוואה ולאחר הפירעון כאמור, הוא קיבל את השטר אשר נחתם ע"י הנתבע - הוא השטר נשוא תיק ההוצל"פ. התובע מודה כי ביום 22.11.09 שילם לו הנתבע סך 5,000 יורו במזומן המהווה סך 7,500 $ ומשכך, לאחר תשלום זה, נותר הנתבע חב לו סך 60,923$ ובהתאמה הוגש תיק ההוצל"פ על סכום החוב העדכני דהיינו 261,360 ₪. התובע טען כי לא זו בלבד שהנתבע לא הכחיש את חובו האמור, אלא שהוא אף חתם על מסמך המאשר את יתרת החוב כלפי התובע. בנסיבות אלו, לטענת התובע, דין התנגדותו של הנתבע להידחות ודין התביעה להתקבל במלואה. 3. לטענת הנתבע, לא זו בלבד שהוא אינו חב דבר לתובע, אלא שהתובע חב לו כספים כדלקמן: בגין תשלום עבור 5 חודשי עבודה בפראג בשנת 2005 סך 43,000 ₪, בגין תשלום בעבור שהיית 44 אומנים במלון בנתניה - סך 69,000 ₪, בגין פרסום לשם קידום הצגה לחברת אשכול - סך 26,600 ₪ , בגין נזקים כפועל יוצא מאי הפקס סרט בסך 105,000 ₪ ובגין הלוואה מבנק מזרחי עבור תשלום הוצאות - סך 46,000 ₪. הנתבע הוסיף וטען כי לא זו בלבד שהוא לא נטל הלוואה מאחר, אלא שהיה זה התובע שנטל הלוואה מאדם בשם רומן והוא ערב להלוואה זו. במסגרת טיעוניו, הכחיש הנתבע חתימתו על השטר וטען כי היא מזויפת, בנוסף, הכחיש חתימתו על מסמך ההתחשבנות בינו לבין התובע המאשר חוב בסך 60,923$ וטען כי אף היא מזויפת. לטענת הנתבע, בנסיבות אלו, דין התביעה להידחות. ההליכים המשפטיים: 4. במסגרת הדיונים אשר התקיימו בפניי העידו התובע, הנתבע ועדים מטעם הנתבע - מר משה שניר ומר מרק זיבי. 5. בנוסף, בהסכמת הצדדים, מונה ע"י בית המשפט בשתי החלטות שונות, מומחה לבדיקת כתבי יד - נפתלי - המכון לזיהוי כתב יד וגרפולוגיה משפטית בע"מ (להלן - "המומחה") וזאת על מנת לבחון הן את חתימתו של הנתבע על השטר והן את חתימתו על ההתחשבנות מיום 20.7.05. מומחה בית המשפט הגיש שתי חוות דעת. בראשונה מהם מיום 19.1.12 - קבע כי קרוב מאד לוודאי (מספר 2 למדרג החיובי) שחתימתו של הנתבע על השטר הינה אמיתית ובשנייה מיום 27.5.13 - קבע כי קרוב לוודאי (מספר 3 במדרג החיובי) שחתימת הנתבע על אישור החוב הינה אמיתית. דיון והכרעה: 6. לאחר ששמעתי את העדויות , בחנתי ושקלתי את הראיות, הנני מוצאת כי דין ההתנגדות להידחות ודין התביעה להתקבל, ולהלן יפורטו טעמיי. 7. ראשית, הנני מוצאת להקדים ולפרט את ממצאיי בכל הנוגע למהימנותו של הנתבע ולמרבה הצער להיעדר מהימנותו. הנני סבורה כי, בהינתן שמרבית גרסתו של הנתבע, כפי שתפורט להלן, נסמכת על עדותו, הרי שלא ניתן להתעלם מחוסר הקוהרנטיות וחוסר המהימנות בעדותו וזאת בהתייחס לסוגיות מרכזיות אשר נידונו בפניי. כך, כאמור, הנתבע הכחיש חתימתו על שני מסמכים ובאשר לשניהם נקבע ע"י מומחה בית המשפט כי הסבירות הגבוהה הינה שהמסמכים נחתמו על ידו. בהקשר זה, במסגרת סיכומיו, זנח הנתבע טיעוניו בדבר זיוף המסמכים וקיבל ההכרעה לפיה המסמכים הינם אותנטיים. זאת ועוד, גרסתו של הנתבע בסוגיה המרכזית אשר עמדה לדיון ולפיה - ככל שחתם על השטר נשוא התביעה, הרי שהשטר נחתם בהקשר להלוואה אשר התובע נטל ואשר הוא רק ערב לה - נשללה בעדותו בפניי, במסגרתה העיד כי ההלוואה נלקחה ע"י התובע ועל ידו ביחד. יתרה מכך, הוא העיד מפורשות כי גם הוא וגם התובע חתמו לרומן כי: "הכסף באמת היה חלק בשבילי וחלק בשבילו" (ר' עדותו בעמודים 18-19 שורות 33-1). זאת אף זאת, במסגרת תצהירו טען הנתבע כי מעולם לא לווה כספים מהשוק האפור עדות אשר נסתרה מניה וביה במסגרת עדותו, אז טען כי לווה כספים בשוק האפור בהונגריה (ר' עמ' 13 שורות 20-21) וכן עדותו (בעמ' 18-19 שורות 33-1) במסגרתה אישר כי גם הוא לקח את ההלוואה מרומן. יתרה מכך, במסגרת עדותו, הודה הנתבע כי הסכומים אשר יש לקזז לכאורה, עומדים אף לדידו, רק על מחצית מהסכום הנקוב וזאת בניגוד לתצהירו בו טען כי יש לקזז את הסכומים במלואם. פתחתי וציינתי את האמור הואיל והנני סבורה כי ממצאיי בכל הנוגע למהימנות גרסת הנתבע, יש בהם בכדי לעבור "כחוט השני" עת הנני נדרשת לשקול גרסתו של הנתבע אשר נתמכה בעדותו. בשים לב לאמור, אבחן להלן את הסוגיות אשר עומדות במחלוקת: 8. הנסיבות בהן נחתם השטר ע"י הנתבע - כאמור, לטענת התובע, השטר נחתם בנסיבות בהן נלקחה ההלוואה ע"י הנתבע והנתבע טען מנגד כי השטר, ככל שנחתם, נחתם במסגרת הלוואה אשר ניתנה לתובע. בהקשר לנסיבות חתימת השטר הנני מוצאת להעדיף את גרסת התובע וזאת הן הואיל והנתבע חזר בו במסגרת עדותו מגרסתו ולפיה ההלוואה היתה של התובע ואישר כי, לכל הפחות, ההלוואה היתה שלו ושל התובע, והן הואיל והתברר כי עובר למתן ההלוואה, אומנם חב הנתבע לתובע סכום הקרוב לסכום השטר. באשר לחזרתו של הנתבע מגרסתו, הרי שכאמור, בעמ' 18-19 לפרוטוקול שורות 33-1, אישר הנתבע מפורשות כי ההלוואה לא היתה רק של התובע אלא שלפחות חלקה היתה גם בעבורו. יתרה מכך, הנתבע העיד כי אינו יודע כמה מתוך ההלוואה היה שלו וכמה של התובע. שינוי הגרסה בנקודה כה מהותית, ברור כי יש בו בכדי להשליך באופן מכריע לעניין המהימנות שניתן לייחס לגרסתו באשר לנסיבות נטילת ההלוואה. יתרה מכך, כאמור, הראיות מצביעות על כך שבאותו מועד אמנם חב הנתבע לתובע סכומים הקרובים לסכום השטר. כך, לעניין זה, כאמור, הציג התובע מסמך מיום 20.7.05, אשר במסגרתו אישר הנתבע כי הוא אמנם חב לתובע, נכון לאותו יום, את סכום החוב הנקוב בו דהיינו 68,243$ וכן מסמך מיום 22.11.09 המאשר כי לאחר תשלום סך 7,500$ נותר הנתבע חב לתובע סך 60,923$. בכל הנוגע למסמך הראשון, כאמור, אישר המומחה מטעם בית המשפט וחוו"ד סותרת אין בפניי - כי חתימתו של הנתבע על המסמך הינה אותנטית. יצוין כי כלל טענותיו של הנתבע אשר במסגרתן טען כי אינו חב לתובע באותו מועד חוב כלשהו, הינן טענות העומדות בסתירה למסמך כתוב זה במסגרתו מאשר הנתבע קיום החוב. זאת אף זאת, במסגרת עדותו אישר הנתבע כי קיבל לידיו סך של 50,000$ וטען כי העבירו במלואו לידי התובע (ר' עדותו בעמ' 7 שורות 4-5). בהקשר זה אישר הנתבע כי היתה בינו לבין התובע התחשבנות ולטענתו סך זה הועבר: "עבור המינוס שלנו ביחד" (ר' עדותו בעמ' 7 שורה 18). בהמשך עדותו הוסיף הנתבע והעיד כי בד"כ הוא והתובע היו מתחשבנים חצי חצי על הפרויקטים המשותפים (ר' עדותו בעמ' 7 שורה 31 וכן בעמ' 8 שורה 18). טענה זו יש בה, ראשית, בכדי לאשר את המתווה כפי שנטען ע"י התובע, דהיינו שהיתה בין הצדדים שותפות ובמסגרתה נערכה התחשבנות ויתרה מכך שבמסגרת אותה התחשבנות היה מינוס לפחות בסך של 50,000$. זאת אף זאת, הנתבע אישר שבשנת 2008 שילם לתובע סך 5,000 יורו במזומן (ר' עדותו עמ' 18 שורות 11-15) . באותה נשימה טען כי באותם מועדים חב לו התובע כספים רבים. בהקשר זה, לו אומנם חב לו התובע באותו מועד סכומים רבים, לא ברור מדוע שילם הנתבע לתובע סכום זה תחת לקזזו מסכומים אשר הוא טוען שהתובע חב לו. נתתי דעתי לכך שהתובע לא הציג את ההסכם בין הנתבע לבין מלווה הכספים וזאת על אף שטען כי קיים הסכם כאמור (ר' עדותו בעמ' 22 שורה 2). יחד עם זאת, במצטבר, הנני סבורה כי מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גרסת התובע וזאת בשים לב לכל האמור והמפורט לעיל באשר לגרסת הנתבע. לאור כל האמור לעיל, הנני מעדיפה גרסתו של התובע וקובעת כי השטר אמנם נחתם ע"י הנתבע במסגרת הלוואה אשר נלקחה ע"י הנתבע וזאת על מנת לכסות את יתרת חובו של הנתבע כלפי התובע. 9. באשר לטענתו של הנתבע ולפיה התובע לא נתן תמורה בגין ההלוואה, אציין ראשית כי הטענה הועלתה לראשונה בסיכומי הנתבע ומשכך היא מהווה הרחבת חזית ודינה סילוק על הסף מטעם זה. למעלה מן הצורך אציין כי טענת התובע ולפיה כיסה את ההלוואה, נתמכת בכך ששטר החוב נמצא בידו ומשכך הוכחה (ר' עדותו בעמ' 23 שורות 20-21). זאת ועוד, סעיף 29 (א) לפקודת השטרות (נוסח חדש) קובע כי חזקה היא שאוחז שטר נעשה אוחז בתמורה. בנסיבות בפניי לא נשללה חזקת התמורה אלא ההיפך הוא הנכון - כאמור התובע אוחז בשטר אשר נקבע על ידי כי נמסר כבטוחה במסגרת הלוואה ומשכך מתן התמורה אף נתמך בראיות. לא למותר להוסיף ולציין כי הנתבע אישר בעדותו - בניגוד לגרסתו הראשונית - כי, לכל הפחות, ההלוואה אשר ניטלה הינה בעבורו ואולם, על אף טענתו זו לא הראה כי כיסה את ההלוואה ממקורות אחרים ואף באמור יש בכדי לתמוך בחזקת התמורה אשר שילם התובע בגין השטר. 10. אציין כי במסגרת התנגדותו טען הנתבע להיעדר התאמה בין הסכום הנקוב בשטר לסכום החוב ואולם בהקשר זה התובע הסביר מה מקור ההבדל - תשלום של 5,000 יורו ע"י הנתבע. בנוסף, בנסיבות בהן מדובר בסכום הנמוך מסכום השטר הרי שאין כל מניעה או פגם בפתיחת תיק ההוצאה לפועל כאמור. זאת ועוד, אציין כי הטענה לא נטענה ע"י הנתבע בסיכומיו ומשכך אין זאת אלא כי נזנחה על ידו. עוד יצוין כי הנתבע טען בהתנגדותו שהשטר לא הושלם על ידו ומשכך אינו תקין - לאור חזקת התקינות שקיימת בסעיף 19 (א) לפקודת השטרות, ומשחזקה זו לא נסתרה ע"י הנתבע, אין לי אלא לדחות טענתו של הנתבע בהקשר זה. זאת ועוד, גם טענה זו נזנחה על ידי הנתבע במסגרת סיכומיו. 11. אשר על כן הנני קובעת כי על הנתבע לשלם לתובע את סכום התביעה בהתאם לשטר. 12. טענותיו של הנתבע בנוגע לקיזוז מתוך סכום החוב - טענתו החלופית של הנתבע היא, כי ככל שעליו לשלם את סכום השטר לתובע, הרי שיש לבצע מתוך סכום החוב קיזוז בגין סכומים אשר שולמו על ידו, אשר יפורטו להלן: א. תשלום בסך 26,000 ₪ בגין פרסומים - בהקשר לתשלום זה טען הנתבע כי התשלום בוצע בחלקו בהעברה של 3,500 יורו לפרסומאי (ר' עדותו בעמ' 9 שורות 27-28) ואולם הנתבע לא הציג כל אסמכתא בדבר ההעברה. יתרה מכך, הנתבע אישר שיש לבצע קיזוז לכל היותר של מחצית הסכום הואיל וחלוקת ההוצאות בינו לבין התובע צריכה להיות חצי חצי. זאת ועוד, גם באשר לסכום החוב העלה הנתבע מספר גרסאות - בסיכומיו טען כי הסכום הינו בסך 30,000 ₪, בתצהירו טען כי הסכום הינו 26,600 ₪ ואילו בעדותו הוסיף הנתבע טענה חדשה ולפיה שילם סך 80,000-100,000 ₪ (ר' עדותו עמ' 10 שורה 13). יתרה מכך, בתמיכה לטענתו בדבר חוב לפרסומאי, העיד הנתבע את מר שניר ואולם בעדותו של עד זה לא היה בכדי לתמוך בסכום החוב, באשר העד העיד כי: "שלא היה לי סיבה שום לחשוב שאני צריך לדייק בסכום, היה לי אומדן בראש שזה כ-30 ולכן כך כתבתי" (עמ' 9 שורות 30-31). דהיינו, העד ביסס את סכום החוב על אומדנה אשר לא ברור מה מקורה. זאת ועוד, הנתבע אישר בעדותו כי המשיך לעבוד עם הפרסומאי גם לאחר הפסקת העבודה עם התובע (ר' עדותו בעמ' 10 שורות 20-22). בנסיבות אלו, הנתבע לא הרים את הנטל להוכיח מה סכום החוב הנכון וכמה מתוך תשלום אשר ביצע לפרסומאי נובע מחוב של השותפות. אציין כי התובע הודה בכך שהיה חוב לפרסומאי והודה כי מחצית מהחוב היא שלו (ר' עדותו עמ' 31 שורות 8-11). יחד עם זאת, בהינתן שהנטל להוכיח טענת קיזוז, לרבות בכל הנוגע לסכום הקיזוז, מוטל על הנתבע, הרי שאין בהודייתו זו של התובע די, באשר הנתבע לא הרים את הנטל להוכיח על איזה סכום צריך להיות הקיזוז. בנסיבות אלו הנני קובעת כי הנתבע לא הרים את הנטל להוכיח קיזוז בגין תשלום לפרסומים. ב. תשלום למלון גליל - בהקשר לתשלום זה, שינה הנתבע את גרסאותיו באשר בתצהירו טען כי שילם סך 69,000 ₪, בבקשה להזמנת העד טען כי החוב הוא בסך 43,800 ₪ ובחקירתו הנגדית שינה שוב את דעתו וטען כי שילם 54,000 ₪ (ר' בעמ' 11 שורות 18-19). כך או כך, במסגרת חקירתו אישר הנתבע כי גם בהקשר לחוב זה יש לכל היותר לבצע קיזוז של מחצית הסכום (ר' עדותו עמ' 11 שורות 16-17). אציין כי הנתבע הציג שוברים של שיקים במהלך עדותו וטען כי השוברים הינם בגין התשלומים אשר ביצע למלון ואולם אין חולק כי השיקים שהוצגו, אף לטענתו של הנתבע, הינם משנת 2011 והכל בשעה שהוא ממשיך ועובד עם המלון גם לאחר הפסקת השותפות (ר' עדותו עמ' 12 שורות 9-13). זאת ועוד, מעבר לעדותו של הנתבע בתמיכה לחוב האמור, עדות אשר מלבד הספקות אשר היא מעלה, הינה בגדר עדות יחידה, ביקש הנתבע להעיד את מר זיבי מנהל המלון ואולם, עת התחוור לבית המשפט כי - בניגוד לבקשה להזמין את העד - לא פנה הנתבע לעד וביקשו למסור תצהיר, לא הותרה עדותו של זה. אציין כי , גם באשר לחוב זה הודה התובע בכך שהיה חוב למלון והודה כי מחצית מהחוב היא שלו (ר' עדותו עמ' 31 שורות 8-11), יחד עם זאת, כפי שקבעתי לעיל באשר לחוב לפרסומאי- גם בהקשר לחוב זה לא הרים הנתבע את הנטל להוכיח מה סכום החוב אשר יש לקזז ומשכך - הנני קובעת כי הנתבע לא הרים את הנטל להוכיח קיזוז בגין תשלום לבית המלון. ג. תשלום בגין הלוואה לבנק המזרחי - בהקשר זה, במסגרת תצהירו טען הנתבע כי מדובר בהלוואה אחת ואילו במסגרת עדותו שינה גרסתו וטען כי מדובר במספר הלוואות (ר' עדותו בעמ' 12 שורות 32-33). זאת ועוד, גם בהקשר לסכום ההלוואה במסגרת העדות טען הנתבע כי מדובר בהלוואה בסך 70,000 ₪, בתצהיר טען כי ההלוואה היא בסך 46,000 ₪ ובסיכומיו טען כי בהתאם לנספח 2 לתצהירו כי יתרת ההלוואה היא בסך 35,894 ₪. זאת אף זאת, במסגרת עדותו אישר הנתבע כי ההלוואה ניתנה לחברה בבעלותו ולא לו באופן אישי. יתרה מכך, הנתבע לא פירט לשם מה נלקחה ההלוואה ובכלל זה מה מקור החוב הנטען אשר לשם כיסויו נלקחה ההלוואה. בנסיבות אלו לא הראה הנתבע קשר בין ההלוואה לבין התובע או בין השותפות בינו לבין התובע. בנוסף, הנתבע אף לא הראה כי שילם את סכום ההלוואה. כשליו של הנתבע כאמור והסתירות אשר התגלו באשר למהות ההלוואה, לסכום ההלוואה ולזהות נוטל ההלוואה, יש בהם בכדי לשלול מהימנות הגרסה הנסבה על נטילת ההלוואה בעבור השותפות. לאור כל האמור, הנני קובעת כי הנתבע לא הרים את הנטל להוכיח כי אמנם נטל את ההלוואה והשיבה במסגרת השותפות בינו לבין התובע ומשכך הנני דוחה טענת הקיזוז של הנתבע בהקשר לסכום ההלוואה. ד. במסגרת התנגדותו, טען התובע כי יש לבצע קיזוזים גם בגין הלוואה בהונגריה, בגין נזק כפועל יוצא מאי תשלום עמלת הפקת סרט ובגין תשלום בעבור 5 חודשי עבודה בהונגריה. באשר לטענותיו אלו, מעבר לכך שלא נתמכו בכל ראייה מלבד עדותו של הנתבע המהווה עדות יחידה בהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות, הרי שטענותיו הנסבות על קיזוזים כאמור לא הועלו ע"י הנתבע בסיכומיו ומשכך אין זאת אלא כי נזנחו על ידו. 13. לאור האמור והמפורט, הנני דוחה את טענת הקיזוז של הנתבע. סוף דבר: 14. אשר על כן, הנני דוחה את ההתנגדות ומקבלת את התביעה במלואה. 15. הנני קובעת כי התובע זכאי למלוא סכום תיק ההוצל"פ וכן הנני מחייבת את הנתבע בתשלום הוצאות התובע בסך של 30,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום. 16. תיק ההוצל"פ ישופעל בתוספת ההוצאות כפי שנפסקו על ידי. דיני חברותהתחשבנותשותפות