להלן פסק דין בנושא תאונת עבודה במהלך חיתוך לוחות פח: במהלך ותוך כדי עבודתו לחיתוך לוחות הפח ועת משך התובע כלפי מטה את ידית מכשיר החיתוך לצורך חיתוך לוחות הפח, חש התובע בכאבים עזים וחדים במיוחד בגבו. המחלוקת היא הן בנושא החבות והן בנושא הנזק. בתיק נשמעו ראיות. נדון תחילה בנושא החבות. החבות הראיות התובע מציין בתצהירו כי עבד אצל הנתבעת בתחום פחחות מיזוג אויר. ביום הארוע עסק בחיתוך לוחות פח באמצעות מכשיר חיתוך ידני: "מדובר במספריים ידניות, מסיביות, כבדות ומיושנות, מקובעות על שולחן עבודה, הדורשות הפעלת כח פיזי רב לצורך ביצוע פעולת החיתוך. לוחות הפח היו בגודל של כ 1.25 מ' X 2.5 מ' ובמשקל של כ- 40 ק"ג ללוח. במהלך פעולות החיתוך נדרשתי להרים את לוחות הפח ולסובב אותם מספר רב של פעמים על שולחן העבודה וזאת לצורך חיתוך הלוחות (מכיוונים שונים ובזוויות שונות) בהתאם להוראות שקיבלתי, וזאת ללא עזרה...לא זו בלבד שמדובר במספריים ידניות ומיושנות, אלא אף להב המספריים הייתה שחוקה ואינה חדה דבר אשר הקשה עוד יותר על פעולות החיתוך ודרש ממני הפעלת כח פיזי רב יותר לצורך ביצוע פעולת החיתוך. באותו יום ובמהלך ותוך כדי עבודתי בחיתוך לוחות הפח ועת משכתי בכוח, כלפי מטה, את ידית מכשיר החיתוך/ המספריים המקובעים על שולחן העבודה, חשתי בכאבים עזים וחדים במיוחד בגבי. הפסקתי מיד את עבודתי...ממידע שנמסר לי על ידי חברים לעבודה אצל הנתבעת...לאחר ארוע התאונה הואילה הנתבעת להחליף את המספריים הידניות והמיושנות במכשיר מכני לחיתוך לוחות פח בלייזר...כתוצאה מארוע התאונה ובעקבותיה התחלתי לסבול מכאבי גב תחתון ונגרמו לי נזקים". התובע צירף לתצהירו טופס בל/250, המיועד לקופת החולים, מיום הארוע, שם נרשם כי נפגע בגב ובכתף. הנתבעת חתומה על הטופס. עוד צורף טופס תביעה לדמי פגיעה למוסד לביטוח לאומי, שם רשם התובע: "בעת בצוע עבודות חיתוך הרגשתי כאבים עזים בגב תחתון וברגל שמאל ואף נשמתי נעצרה ובכך הפסקתי את עבודתי". בטופס רשם התובע כי בארוע נכחו שני עדים: זיאד אלביאע וזוהיר חורמי. גם על טופס זה חתמה הנתבעת במקום המיועד לכך. התובע צירף לתצהירו גם מספר תמונות, אשר כפי הנראה צולמו במפעל הנתבעת, אך מדובר בתמונות מטושטשות בהן לא ניתן לראות דבר. מקור התמונות לא הוצג. בחקירתו ציין התובע כי עבד אצל הנתבעת משנת 2000 לערך. הוא אישר כי היה העובד הותיק ביותר אצל הנתבעת במועד התאונה וכי היה מעביר הוראות לעובדים האחרים ומסביר להם אופן ביצוע העבודה (עמ' 53 - 54). עם המכונה נושא התובענה עבד כארבע - חמש שנים. הוא אישר כי בנוסף למכונה זו הייתה גם מכונה חשמלית לחיתוך פחים (עמ' 54) אך ציין כי עם המכונה החשמלית עבד "אולי פעם בחודש, 5 דקות בחודש...כי זה גם לא טוב, זה לוקח הרבה זמן גם, המספריים הידני יותר מהיר" (עמ' 55). התובע נשאל לגבי שני העדים אשר נכחו בארוע, אשר את שמותיהם ציין בטופס ההודעה לביטוח לאומי והשיב: "הם לא ראו בדקה איך שנחתכתי או קיבלתי המכה, הם באו אחרי...אחרי דקה או שתי דקות...הם באו אלי, ראו יושב על הרצפה, מה קורה, לא נושם...אמרתי להם שקיבלתי מכה זה שאני חותך במספריים...מוריד את הידית קיבלתי מכה כאבים עזים" (עמ' 57). הוא הסביר כיצד נפגע: "זה דבר שיש בו משקולת...לא יודע כמה שוקל, יוצא ממנו זרוע ארוך, יש בו סכין ופה למטה השולחן יש עוד סכין, אני מושך את הפח ומוריד את זה...חתכתי הפח עד אמצע נתפס...נתפס המספריים, עצר...פתאום עצר...זה שאני משכתי מהר עצר, למה? אדון מנהל החברה לא היה עושה השחזה לסכין שלי, לא הביא סכין חדש או לא הביא פלזמה שצריכה לעבוד" (עמ' 58). בעת הורדת הסכין הרגיש כי גבו נתפס. הוא אישר כי עשה את אותה הפעולה כפי שעשה שנים: "כל הזמן אני עובד ככה", יותר מאלפי פעמים (עמ' 60). הוא הוסיף כי "לאחרונה היה צריך להחליף את הסכין ואמרתי להם להחליף...את הסכין את הלהב או לתקן להשחיז אותו כמו שצריך...אף פעם, 5 שנים הוא אף פעם לא החליף סכין, אף פעם לא תיקן סכין" (שם). שני העובדים הנוספים שציין את שמותיהם בטופס ההודעה למוסד לביטוח לאומי יכולים לאשר את דבריו: "אנחנו עובדים ביחד, הם מבינים, הם יודעים...הם רואים הכל...אומרים הכל, הקמצנות של בעל הבית, אומרים הכל, הם חשו את זה, הם חיו את זה" (עמ' 62). הם גם ידעו שהייתה בעיה בסכין: "הם באו בתלונות עלי, לך תגיד לבעל הבית הגדול...תבקש ממנו שיתקן את המכונה". אחד מהעובדים הוא בן דודתו (עמ' 63). שניהם גם לקחו אותו לבית החולים. התובע נשאל מדוע בתצהיר תשובות לשאלון, עליו חתם בתאריך 25.4.10, ענה כי אינו זוכר את שמות העדים לארוע והשיב כי ציין השמות בהודעה למוסד לביטוח לאומי (עמ' 64). הוא טען כי, בהתאם למידע שנמסר לו, רק לאחר שעזב הובאה מכונת פלזמה למפעל ואישר כי בכל המפעלים מוחזקות גם מכונת פלזמה וגם מכונה ידנית (עמ' 66). מטעם הנתבעות העיד מר אבי כהן, מנהל הנתבעת. בתצהירו ציין כי החברה הוקמה בשנת 2000. התובע הועסק בחברה כמעט מיום הקמתה. התובע שימש "כחותך פח ובמנהל ייצור. למעשה, למעט השותפים, הוא היה בעל התפקיד הבכיר ביותר במפעל והוא זה שהפעיל את יתר העובדים (כ - 4 עובדים בזמנו) במפעל. התובע היה קובע את קצב העבודה, את ההזמנה שתתבצע, הוא היה נותן הוראות לעובדים האחרים שבעצם היו כפופים אליו ואפילו היה מפטר אותם. העובדים היו נתונים למרותו, עד כדי כך שזמן מה עובר לתאונה ארגן התובע את העובדים במפעל לשביתה והם סרבו לעבוד וזאת לצורך שיפור תנאי שכר. אנחנו דיברנו עם העובדים והם שבו לעבודה לרבות התובע. התובע נשכר לעבודה במפעל לאחר היכרות מוקדמת בינו לבין השותף שלי במסגרת עבודה במפעל אחר. גם שם עבד במשך שנים באותה עבודה בדיוק של חיתוך פחים". באשר לטיב העבודה והמכונות בהן נעשה שימוש ציין: "במפעל יש מכונות חיתוך ידניות ומכונות חיתוך חשמליות המשמשות לייצור מוצרים הקשורים למיזוג אויר. תפקידו של התובע היה בעיקר לחתוך לוחות פח דקיקים באמצעות גליוטינה ייעודית ופשוטה לפי מידה נדרשת לעבודה, וזו הייתה עבודתו הרגילה. מדובר בחיתוך פחים שהם דקים מאד, בעובי של 0.6 מ"מ ועד עובי מקסימלי של 1.25 מ"מ. העבודה אינה דורשת מאמץ פיזי מיוחד. אין צורך בכל עזרה לשימוש במכונה בוודאי שלא לאדם כמו התובע שהיה מיומן ביותר ומנוסה ביותר. עבודתו של התובע כללה שימוש בשתי גליוטינות - הן הידניות והן החשמליות. הגליוטינה הידנית נרכשה עם הקמת החברה במצב חדש לחלוטין ותוחזקה על ידי החברה באופן שוטף. לא מדובר במכונה מכנית אלא במכונה פשוטה שהפעלתה מתמצית בהורדת ידית הסכין. הסכין עצמה אינה כבדה ומונפת בקלות, שכן יש משקולת במכונה העוזרת בהנפת הידית. המכונה דורשת תחזוק מינימלי של שמן בצירים. למעלה מן הצורך אציין כי התובע אשר השתמש בגליוטינה על בסיס יומיומי מעולם לא התלונן על קושי בבצוע העבודה, או על תקלה במכונה, או על השחיקה של המכונה וכו'. כמו כן, לוחות הפח עצמם לא היו כבדים במיוחד ומשקלם היה משתנה. המשקל המקסימלי הוא של כ- 25 ק"ג, כך שהטענה למשקל לוח של 40 ק"ג היא פשוט לא נכונה. בכל מקרה, התובע לא נדרש לשאת ולנייד את לוחות הפח לצורך בצוע העבודה אלא להרים את הלוח מהרצפה ולגרור אותו אל שולחן העבודה הסמוך ולהשכינו על השולחן. לצורך כך לא נדרש מאמץ פיסי מיוחד. בכל מקרה במפעל יש, והיו גם באותו הזמן, עגלות משטחים להעברת ציוד כבד והיו גם עובדים נוספים הנתונים למרותו של התובע, אשר הוא היה יכול להיעזר בהם על פי שיקול דעתו המקצועי. פשוט לא היה לו צורך בכך. בשנים האחרונות יש עובד אחר בתפקידו של התובע המבצע את העבודה ללא כל עזרים. טענת התובע לפיה המכונה הוחלפה במכונה חשמלית אינה נכונה בכלל. אותה מכונה ממש משמשת אותנו עד היום והיא תמשיך ותשמש אותנו עוד שנים רבות. כאמור, מדובר במכונה פשוטה, בסיסית ואני לא שמעתי על שום מכונה אחרת קלה יותר להפעלה...קיימות במפעל מכונות חשמליות ומכונות לייזר, אבל אלו משמשות לעבודה אחרת של חיתוך הפחים לפי סיגמנטים לתעלות מפותלות ולא לתעלות ישרות. זכור לי שבאחד הימים הגיע התובע למשרד לקראת סוף יום העבודה והתלונן על כאב גב. התובע התבקש לסיים עבודה נוספת אם ניתן, ואז יוכל להתפנות. התובע הסכים, סיים את העבודה ואז חזר אלי וביקש שאמלא עבורו טופס על מנת שיוכל להיבדק בקופת חולים. מחובתי, נתתי לו טופס...לא ציינתי דבר בטופס לגבי תאונה כיון שלא ארעה כל תאונה באותו היום, לא לתובע ולא לאף עובד אחר. לא היה כל ארוע חריג באותו היום ולא הייתה כל עבודה חריגה באותו היום. מאז אותו היום התובע כבר לא חזר לעבודה". בחקירתו ציין, כי החברה עוסקת בייצור והתקנת תעלות פח למיזוג אויר. החברה מעסיקה כעשרים עובדים. ביום הארוע הוא היה במקום העבודה (עמ' 77) אך הדגיש כי "לא היה ארוע...מבחינתי לא היה ארוע וגם מבחינת השותף שלי שישבנו לשחזר את הדברים לפני שחתמתי על תצהיר". הוא נשאל לגבי חתימתו על טופס בל/250 ועל טופס ההודעה למוסד לביטוח לאומי והשיב כי "אני מחוייב...לתת לעובד הפניה...לביטוח לאומי אם עובד מתלונן שקרה לו משהו בעבודה...אם הוא הולך לרופא משפחה וטוען כמו שהוא רוצה לטעון שזה קרה לו בעבודה אז הרופא משפחה לא רוצה לטפל בו, קופת חולים וישר הם מבקשים טופס הפניה לביטוח לאומי. אין בזה משום הודעה (צ"ל הודאה, א.ל.) שזה קרה בעבודה (עמ' 78)...זה קשור לעבודה, לא קשור לעבודה, אני מחוייב לתת לו...אני לא מציין בטופס ההודעה לביטוח לאומי שום פרטים על המקרה...העובד לוקח את הטופס הזה ורושם בו את פרטי הארוע, מה קרה, איפה הוא עבד, המעסיק מתייחס בטופס הזה אך ורק לעניין שאם העובד היה אמור להיות בתוך המפעל או מחוץ למפעל...אני מקפיד למלא רק את החלק שימולא על ידי המעביד ולא שום חלק אחר לטופס הזה...זה נתונים פורמליים בלבד" (עמ' 79). "אין בטופס הזה משום הודעה באשמה, הודעה בפרטים מסוימים שהיו בארוע, לא היו בארוע...אני לא צריך לקחת עכשיו טופס של ביטוח לאומי ולהתחיל לחשוב 10 שנים קדימה שנהיה לי כתב תביעה משפטית" (עמ' 82). לגבי יום הארוע ציין: "העובד הגיע למשרד שלנו למעלה ובא לשותף שלי אלי צוברי...והוא בא ואמר לאלי צוברי תשמע...נתפס לי הגב אני לא יכול להמשיך לעבוד, אז אלי צוברי, ובא ככה רגיל כמו שאנחנו מדברים בצורה רגילה, אמר לו אלי, תשמע, יש הרבה עבודה, יש לנו ככה לחץ ודברים לעשות וזה, אולי תמשיך ככה עד סוף היום, אחר כך נראה מה...אמר לו, בסדר, ירד למטה, חזר המשיך לעבוד, חתך, סיים את כל היום עבודה שלו, בשעה 16:30 הוא עלה אלי למפעל בסוף היום עבודה אמר, תשמע, אני רוצה ללכת עכשיו לבית חולים תן לי את ההפניה של הביטוח לאומי (עמ' 86-87). הוא חתם על טופס בל/250 בסיום יום העבודה, בשעה 16:30 (עמ' 89). הוא הסביר כי מכונת החיתוך בפלזמה נועדה לחיתוך קשתות בלבד ולא למקטעים ישרים, אשר נחתכים באמצעות המכונה הידנית (עמ' 92). במועד התאונה לא הייתה מכונת פלזמה וחיתוך קשתות נעשה באמצעות מכונה אחרת. המכונה נושא התובענה עדיין קיימת במפעל ונעשה בה שימוש: "בדיוק אותה מכונה עם אותם סכינים" (עמ' 93). המכונה נושא התובענה היא גליוטינה: "יש לה סכין אחת קבועה ויש לה סכין אחת שנעה על ציר, יש לה סכין אחת שנעה על ציר שבצד אחד יש משקולת, בצד שני יש מנוף, המשקולת לא מרימים אותה, אף אחד לא מרים את המשקולת, המשקולת באה לאזן את הסכין שזה יעבוד כמו נדנדה". לצורך הפעלת המכונה אין צורך במאמץ פיסי ואין צורך בהרמת משקל: "המשקולת היא על מנת לאזן...מורידים את הסכין בתנופה בצורה ככה מהירה והסכין חותכת את הפח, החיתוך של הפח נועד על מנת לייצר תעלות ישרות, גם היום בשנת 2013 כשאני נמצא נמצאת אותה מכונה עם אותו סכין, לא החלפנו, לא השחזנו, לא שייפנו, לא עשינו לה כלום, זה מכונה שלא דורשת שום טיפול, אין בה שום אלמנט חשמלי, היא מכונה מכנית לחלוטין, לא עושים לה שום דבר, לא צריך לגרז אותה לא לשמן אותה לא כלום, אין בה שום דבר...מעבר לזה, העובד עבד אצל מעסיק אחר באותו תפקיד על אותו סכין גם לפני כן" (עמ' 95). לא היו כל תלונות לגבי המכונה: "גם היום נמצא בן אדם שיושב באותו תפקיד, עומד באותו מקום, חותך את הפחים אותו דבר". מכונת הפלזמה מיועדת לפעולות אחרות: "היא באה לעשות פעולה של חיתוך תעלות לא ישרות שזה במקום שהיינו חותכים את זה ממש". המכונה נמצאת במפעל מיום פתיחתו, משנת 2000. היא נקנתה "חדשה לחלוטין באריזה" (עמ' 96). ביום עבודה מתבצעת פעולה של הורדת ידית המכונה מאות פעמים (עמ' 98). לא היה צורך בהדרכה ספציפית על המכונה, הן משום שהתובע הכיר היטב את המכונה מעבודתו במקום אחר והן משום ש"אין לה איזה שהיא פעולה ספיציפית שקשורה, מה גם שהפציעה שלו לא נגרמה מזה שהוא נגיד נחתך או חתך לעצמו את היד או משהו כזה...יכול להיתפס לו הגב גם במיטה" (עמ' 99). הוא ציין כי יש נוהל של הפסקות, ובמהלך יום העבודה קיימות שתי הפסקות, האחת בת כ- 40 דקות, השניה בת כ- 20 דקות (עמ' 100-101). פעולת החיתוך לא מתבצעת באופן רצוף כל העת: "הוא לא כל הזמן מבצע את אותה פעולה של חיתוך, הוא צריך לעשות כל מיני דברים, חוץ מהקטע הזה שהוא מוריד את הסכין הוא גם צריך לקחת מטר ולמדוד...הוא עושה כל מיני פעולות, הוא לוקח את הפח, הוא מסמן אותו, הוא חותך, הוא כותב עליו, הוא מסובב את הפח, הוא הופך את הפח, יש הרבה פעולות שהוא עושה...יכול להיות שהוא לוקח פח אחד והוא מתעסק איתו גם איזה 10 דקות עד שהוא מגיע לשלב שהוא מוריד את הידית" (עמ' 101- 102). את פעולת החיתוך הוא עושה לבדו אך "להרים את הפחים, שהפחים מסודרים על משטחים על הרצפה, להרים את הפחים הוא קורה לעובדים שעובדים במפעל כי הוא ככה שייח המנהל של כל המפעל, אבו עלי כזה...היו מרימים לו פחים והכל...הוא לא היה מרים את הפחים...היה לוקח את העובדים היו מרימים לו את הפחים" (עמ' 102). התובע נחשב כמנהל בחברה ובהתאם לכך היה היחס כלפיו: "לא נכנסתי איתו למתי אתה עובד? עד איזה שעה? וכמה הפסקה עשית? ודברים קטנים כאלה, כל זמן שהוא היה מספק לי את החומר ודואג שהחומר יצא בסוף היום מה שביקשנו, לא היינו מתערבים לו בכלום, בשעות העבודה, איך הוא עובד, כמה הוא עובד, אנחנו מקבלים את התוצרת, הוא מקבל את השכר שלו שהוא מהגבוהים ביותר במפעל וככה העסק התנהל...יש כמה הפסקות שהבן אדם רוצה לפי איך שהוא מרגיש...הפסקות היו בתחום אחריותו הבלעדית" (עמ' 103). קיימת במפעל גם מכונה חשמלית לחיתוך ישר אך היא משמשת לחיתוך ארוך לאורך הפח ואינה מתאימה לחיתוך לרוחב. לא קיימת מכונה חשמלית אשר מבצעת את הפעולה אותה עושה המכונה הידנית (עמ' 106 - 107). הוא חזר וציין כי השימוש במכונה הוא : "פעולה פשוטה...אין בה שום דבר מסובך, אין בה שום דבר קשה, אין בה שום דבר פיזי שהוא מעבר למה שמותר...לא וראה לנכון להיום שום סיכון לעבודה בגב, מה גם שאף עובד בחברה עד היום לא התלונן על כאבים בגב, בטח שלא במכונה הזאת" (עמ' 111). טענות הצדדים התובע מציין בסיכומיו כי הנתבעת חתמה על טופס בל/250 ועל התביעה לתשלום דמי פגיעה ללא כל הסתייגות ויש לראות בכך משום הודאה מצדה בגרסת התובע לגבי הארוע, כפי שנרשמה על ידו בטפסים אלו. הנתבעת מנועה מלהכחיש את עצם הארוע. באשר למכונה עמה עבד - התובע טוען כי היה על הנתבעות להגיש תמונות ברורות של המכונה. נטען כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות שהיא חבה כלפי התובע בכך שלא הנהיגה שיטת עבודה בטוחה ואמצעי זהירות סבירים אשר היה בהם כדי למנוע את הפגיעה. נטען כי הנתבעת לא פעלה לתחזק את המכונה, לרבות שיוף להב הסכין, לא סיפקה לתובע מכשיר חיתוך חשמלי, לא הדריכה אותו בדבר דרך ביצוע העבודה, לא סיפקה לו חגורת גב וביקשה ממנו לבצע עבודה תוך הפעלת כח פיסי רב מאות פעמים ביום. נטען כי העבודה שבוצעה על ידי התובע דרשה כח פיסי והפעילה עומס רב על הידיים ועל הגב. עוד נטען, כי לתובע לא היו הפסקות בין פעולות החיתוך למעט הפסקות המנוחה הרגילות. נטען, כי מדובר בשיטת עבודה מסוכנת ולא בטיחותית, אשר גרמה לפגיעה בגבו של התובע. הנתבעת נמנעה מלהעיד את המנהל הנוסף, מר צוברי, וכן עובדים נוספים במפעל, לרבות מי שעבד עם התובע בעת הארוע. הנתבעות טוענות בסיכומיהן, כי התביעה לא הוכחה ויש לדחותה. התובע לא הוכיח אף את התרחשות הארוע הנטען ואת הגורם לו. גם לאחר שמיעת הראיות אין איש יודע מה גרם לפגיעתו הנטענת, מה בכלל היה באותו ארוע ואם היה ארוע חריג באותו היום. כאבי הגב להם טען התובע באותו היום ארעו ללא קשר לעבודתו על המכונה. מעביד אינו אחראי בגין כל ארוע שארע במסגרת העבודה. התובע לא הוכיח כי מדובר במכונה שאינה תקינה או אינה בטיחותית. לא הוצגה כל ראיה לליקוי או בעיה או מפגע כלשהו במכונה. מדובר במכונה פשוטה ותקינה לחלוטין, אשר נעשה בה שימוש רצוף עד היום. לא הוכח כי שיטת העבודה לקויה וכי יש בה סיכון בטיחותי. עדותו של מנהל הנתבעת, כי מדובר בפעולה פשוטה ושגרתית, לא נסתרה. התובע לא צירף חוות דעת של מומחה בטיחות כדי להוכיח הטענות, אשר מהוות טענות שבמומחיות, כי המכונה לא תקינה או לא בטיחותית או כי שיטת העבודה לקויה. לא הוכח כל מנגנון רפואי היוצר קשר בין העבודה עם המכונה ובין הבעיה הרפואית הנטענת של התובע. אין לתת כל אמון בתובע, גם בשל התנהלותו מול מומחה בית המשפט, גם בשל תשובותיו לשאלון בהן לא גילה כי נפגע בתאונת דרכים בשנת 1992 וגם בשל מעורבותו בארועי אלימות כלפי אשתו, בתקופות בהן טען לחוסר יכולת תפקוד. יש לזקוף לחובת התובע הימנעותו מהבאת העובדים אשר היו במקום, לטענתו, ואשר שמותיהם צויינו על ידו בטופס התביעה למוסד לביטוח לאומי. התובע נמנע גם מהבאת תמונות ברורות של המכונה. חתימת הנתבעת על טופס בל/250 ועל טופס התביעה למוסד לביטוח לאומי אינה מהווה הודאה בנסיבות הארוע. מדובר בטפסים סטנדרטיים אשר מילוי פרטיהם מהווה פעולה טכנית לצורך הגשתם ולצורך קבלת טיפול רפואי, על סמך דברי העובד. אין בחתימה על הטפסים משום הוכחה לקיומה של רשלנות או חבות כלשהי. התובע לא הציג כל ראיה התומכת בגרסתו ומדובר בעדות יחידה של בעל דין ללא כל סיוע ואשר אין לתת לה משקל. הנתבעת פעלה כמעביד סביר ולא הייתה כל רשלנות מצדה. דיון והכרעה לאחר עיון בחומר הראיות בטענות הצדדים מסקנתי היא כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח התרשלות כלשהי מצד הנתבעת ולפיכך דין התביעה להידחות. גם אם אקבל טענת התובע, כי באותו היום חש לפתע בגבו במהלך יום עבודתו, כפי שנרשם בטופס בל/250 ובתביעה למוסד לביטוח לאומי, הטפסים עליהם חתומה הנתבעת, עדיין, אין די בכך. מעביד אינו אחראי אחריות מוחלטת לכל כאב ובעיה רפואית, אשר נגרמים לעובד במהלך יום עבודתו. על העובד להוכיח כי בעייתו הרפואית נגרמה עקב הפרת חובת הזהירות של המעביד כלפיו ועקב אי נקיטת אמצעי זהירות סבירים על ידי המעביד. בנטל זה, כאמור, לא עמד התובע. התובע טוען, בתמצית, כי פעולת הורדת ידית המכונה גרמה למאמץ בלתי סביר של גבו וכי על הנתבעת היה למצוא דרכים למנוע מאמץ זה, בין אם על ידי בצוע העבודה על ידי מכונה חשמלית ולא ידנית, בין אם על ידי שיוף להב סכין המכונה, בין אם על ידי הדרכות ובין אם על ידי מתן הפסקות רבות יותר. כל אלו הן טענות שבמומחיות, אשר לצורך הוכחתן היה על התובע להציג חוות דעת מפורטת של מומחה, בה ידונו הפרטים והנתונים הטכניים של אותה מכונה, עמידתה בתקנים שונים, בטיחותה, תקינותה, משך הזמן שמותר לעבוד בה, הסיכונים הטמונים בעבודה עמה לעמוד השדרה, ההדרכה הדרושה לצורך השימוש בה ודרישות התחזוקה בהן עליה לעמוד. זאת לא נעשה. התובע אף לא הציג עדותם של עדים נוספים, אשר יכלו לתמוך בטענותיו לעניין המכונה והבעייתיות הנטענת בה, למרות שהעיד כי היו עובדים כאלו אשר, לטענתו, התלוננו בפניו לגבי אותה מכונה ואף היו עמו ביום הארוע לאחר שנפגע. אחד מהעובדים הוא אף קרוב משפחתו. התובע הסתפק בעדותו היחידה, אשר אין לה כל חיזוק או סיוע. אי הבאת העדים פועלת כנגד גרסתו. איני מוצאת כי מדובר במקרה בו יש לקבל הכרעה בתיק על סמך עדות יחידה של בעל דין, ללא סיוע. באשר לאופן פעולת המכונה - אני מקבלת את עדותו של מנהל הנתבעת, מר כהן, ומעדיפה אותה על עדותו המגמתית של התובע. מר כהן העיד באופן ברור ואמין, כי לא נדרש כח פיסי להפעלת המכונה. מדובר בחיתוך לוחות דקיקים, בעובי שבין 0.6 - 1.25 מ"מ בלבד. חיתוכם באמצעות מכונת הגליוטינה והורדת הידית, הפעולה אותה בצע התובע, לטענתו, כאשר חש בגבו, מהווה פעולה פשוטה אשר לא ניתן לקבוע, בהעדר חוות דעת של מומחה, כי היא דורשת מאמץ מיוחד של עמוד השדרה, כי בגינה יש לנקוט אמצעי זהירות כדי למנוע פגיעה בעמוד השדרה וכי בגינה יש לערוך הדרכה מיוחדת. התובע לא טען כי נפגע בעת הרמת פחים ולכן אין רלוונטיות לנושא משקל הפחים. בכל מקרה, מדובר במשקל שאינו עולה על 25 ק"ג, כאשר, בהתאם לעדות מנהל הנתבעת, המקובלת עלי, התובע לא הרים הפחים לבדו אלא נעזר בעובדים אחרים וגם בעגלה שנועדה לכך. באשר לעבודה באמצעות מכונה חשמלית - אף התובע אישר כי הייתה מכונה חשמלית במפעל, אך לצורך בצוע העבודה אותה בצע באותה עת, המכונה הידנית התאימה יותר. מכונת הפלזמה, לגביה טען התובע כי לא הובאה למפעל באותה תקופה, אינה מיועדת לחיתוך לוחות ישרים. גם בעניין זה אני מעדיפה עדותו של מנהל הנתבעת, כי המכונה נושא התובענה נמצאת בשימוש עד היום במפעל, כי פעולת המכונות החשמליות האחרות אינה מבטלת הצורך בשימוש בה וכי מדובר בשימושים שונים. התובע טען טענות שונות לעניין להב הסכין ולעניין הפסקות, אך, שוב, טענות אלו נטענו בעלמא. לא הובאה כל ראיה מסייעת לטענות התובע בעניין זה והן לא נתמכו בחוות דעת של מומחה. מנהל הנתבעת ציין כי המכונה עובדת באופן תקין עד היום וכי החיתוך מתבצע כהלכה. כן ציין מר כהן כי התובע, כמנהל, היה רשאי לטול הפסקות כראות עיניו, כאשר ממילא לא עסק כל היום ובאופן רצוף רק בעבודת חיתוך באמצעות המכונה אלא בצע עבודות נוספות. עדותו מקובלת עלי ואני מעדיפה אותה על עדות התובע. לאור כלל האמור אני קובעת כי התובע לא הוכיח התרשלות כלשהי מצד הנתבעת וכי דין התביעה להידחות. למעלה מן הצורך אציין, כי גם אם הייתי פונה להעריך נזקו של התובע, בהתחשב, בין היתר, בעדותו של מומחה בית המשפט, אשר ציין בחקירתו כי ראוי לייחס חלק מהנכות בת חמישה האחוזים שקבע, במסגרת חוות דעתו, גם לעברו של התובע ובהתחשב בגובה תגמולי המוסד לביטוח לאומי, דומה שהתביעה נבלעת בתגמולי המוסד לביטוח לאומי. התביעה נדחית. התובע ישא בשכ"ט עו"ד הנתבעות בסך 8000 ₪ ובהוצאות המשפט של הנתבעות, כל הוצאה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתה ועד ליום התשלום בפועל. תאונת עבודה