פסיקה בנושא קריאות גזעניות במגרש כדורגל בית המשפט פסק כי בדמוקרטיה, וכך בדיוק גם על כר הדשא, אין מבדילים בין יהודי לערבי או לנוצרי. על החומרה הנודעת והמיוחסת לקריאות גזעניות כפי שקראו המשיבים אפנה לקביעותיו של כבוד השופט אדמונד לוי ז"ל, במסגרת רע"פ 1252/06 טחן נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים), כדלקמן: "הקריאה 'מוות לערבים', שלמגינת הלב הפכה חיזיון נפרץ במקומותינו, ובכלל זה במשחקי כדורגל בהם דומה, לעיתים, כי הותר כל רסן מצדם של מי שמתיימרים להיות חובבי ספורט, היא ביטוי לרוח גזענית רעה ומסוכנת, אשר יש לגנותה בכל פה ולעוקרה מן השורש. יש להצר על כי צעדים ממשיים למניעתה של תופעה פסולה זו טרם ננקטו במידה המאפשרת את מיגורה". קביעות בית המשפט העליון בפרשת טחן לא נותרו בחלל הריק; המחוקק הרים את הכפפה, נרתם למלחמה באלימות ובגזענות הפושה בספורט, ובשנת 2008, כאמור, נחקק החוק שעל בסיסו דנים אנו בבקשה זו היום, הלוא הוא חוק איסור אלימות בספורט. כדורגלדיני ספורטקרקעות