בקשה לביטול פסק בוררות משלים מיום 7.4.13 שניתן ע"י הבורר והעברתו מתפקידן, ובקשה נגדית לביטולו החלקי. לשם הנוחות יכונו המבקשים בהפ"ב 42539-05-13, שהגישו ראשונים את תביעתם, כ-"המבקשים", ואילו המבקשים בהפ"ב 42551-05-12 יכונו "המשיבים". 1. זו הפעם השלישית שבעלי הדין מביאים לפתחו של ביהמ"ש את הסכסוך שנתגלע ביניהם. כפי שפירטתי בפסק הדין שניתן על-ידי בסכסוך זה במסגרת הפ"ב 15942-03-11, בעלי הדין הינם תושבי חוץ ושותפים בחברה המשיבה 8 שהינה הבעלים הפורמאליים של הפרויקט שהוקם ע"י השותפים על חוף ימה של אשקלון והכולל בית מלון ודירות נופש. הסכסוכים ביניהם הובילו את בעלי הדין לניהול בוררות לפי דין תורה בפני כבוד הרב מנדל שפרן שליט"א (להלן - הבורר). ביום 31.1.11 ניתן ע"י הבורר פסק בוררות (להלן - הפסק הראשון) בו נקבע כי שיעור אחזקותיהם של המבקשים במשיבה מס' 8 (להלן - החברה) מתבטא, לפי שלוש חלופות, ב- 14.25%, ב-14% ו-15%. הבורר דחה את דרישת המבקש לדמי ייזום ובמקביל דחה אף את דרישותיהם הכספיות הנגדיות של המשיבים. הבורר קבע כי "ערך החברה יחושב עשרה מליון יורו (10,000,000 יורו) כולל כל הזכויות והחובות" וכי "הנתבעים ישלמו לתובעים עבור חלקם בחברת הרלינגטון 2... לפי ערך החברה היום. אבל יהי' לתובעים זכות לקנות את החברה במחיר זה עד שבועיים וכדלהלן סעיף ו'". כן קבע הבורר כי "במקרה שהתובעים מוכרים חלקם יהיה לתובעים זכות להודיע עד שבועיים שמערער על מחיר זה. ואם יבחר לערער יהי' זכות גם לנתבעים לערער על הסכום". 2. עם מתן פסק הבוררות הראשון, עתרו המבקשים לביטולו בטענה שהבורר חרג מסמכותו עת דן ביחסים שבין בעלי דין שלא כולם חתמו על הסכם הבוררות ומשכך אינו מחייב את המבקשת 2, אף לא את המשיבות החברות 3-8. עוד נטען כי הפסק הראשון לא הכריע במערכת החשבונאית שבין המבקש לבין המשיבה 8 ובטענתו כי זו חייבת לו למעלה מ-3.6 מליון דולר. בפסק הדין שניתן על-ידי ביום 10.1.12 דחיתי את הבקשה לביטול פסק הבוררות, קבעתי כי הוא מחייב אף את המבקשת 2, כמו גם את החברות המשיבות 3-8. הפסק הראשון אושר והפך לחלוט. 3. הסכסוך לא תם עם מתן פסק הדין שכן חרף קביעת הבורר בפסק הראשון לפיה רשאי המבקש להודיע שהוא חולק על הערכת השווי שנקבעה ע"י הבורר, התנגדו המשיבים לקיום שלב שני בדיוני הבוררות לצורך קביעת שוויה של החברה, משלטענתם החמיץ המבקש את המועד להגשת הערעור, שכן בפסק הראשון הוקצבו לו שבועיים ימים להודיע שהוא חולק על הערכת השווי, ומשאיחר בהגשה זכותו לעשות כן פקעה. משכך, נאלצו המבקשים להגיש לבית המשפט בקשה למתן הוראות בה עתרו להורות לבורר ולמשיבים להשלים את חלקה השני של הבוררות בכל הנוגע לקביעת שוויה של החברה. בהחלטה מיום 10.6.12 נקבע כי "העובדה שהבורר הכתיר את הפסק הראשון בכותרת 'פסק דין' לא סותמת את הגולל על מתן אפשרות לבירור השלב השני, בהינתן שזו הוענקה מפורשות ע"י הבורר, באופן שעם מימוש הזכות הפך הפסק הראשון לפסק ביניים" וכי "אין הגשת הבקשה לביטול כדי לאיין את עתירת המבקש לקיום שלב ב' בבוררות, ומשהבקשה לביטול נדחתה, רשאי המבקש לממש את זכותו להשלים את הדיון בסוגיית שוויה של המשיבה 8". 4. כמצוות ביהמ"ש אכן התקיים שלב שני בדיוני הבוררות, ובסופו הוציא הבורר תחת ידיו ביום 7.4.13 את שהוכתר על ידו בכותרת "המשך פסק דין" בו אושרה זכותם של המבקשים "לבקש הערכת ערך החברה ע"י מומחה וכזכותו לפי סעי' ו' אות ב'..." (להלן - הפסק השני) ובו הוסיף הבורר את הקביעות הבאות: הראשונה - "במקרה זה אין לתובעים אופצי' לקנות אלא למכור...; השנייה - "... אבל הנתבעים לא יהיו חייבים לקנות"; השלישית - "התאריך הקובע ערך החברה יהי' יום הערכת החברה"; הרביעית - "כמובן שאם הנתבעים השקיעו עוד כסף יקח המומחה כסף זה בחשבון לפי רבית המגיע למשקיעים או לפי חישוב אחר שיקבע". למותר לציין שמומחה הערכת שווי לא מונה, ולא חלה כל התקדמות בפיתרון המחלוקת. 5. שני הצדדים לא השלימו עם הפסק השני ועתרו לביטולו. המבקשים עתרו להעברת הבורר מתפקידו ולביטולו בשלמותו של הפסק השני, תוך האצלת הסמכות למינוי מעריך השווי לבית המשפט או לבורר אחר, ואילו המשיבים עתרו רק לביטולו של פרק ב' של הפסק השני, המכיל את הקביעה השלישית לעיל. 6. המבקשים עותרים להעביר את הבורר מתפקידו ולמנות בורר אחר תחתיו משלטענתם "הבורר פעם אחר פעם נותן לנו להרגיש כי העניין לא מעניין אותו יותר והוא לא חפץ במלאכה הזו יותר...שהבורר לא רוצה להיות בורר". לגופו של עניין טוענים המבקשים כי פסק הבוררות השני אינו יכול להיוותר על כנו משהוראותיו נוגדות את הפסק הראשון, אף מסכלות את המטרה לשמה פנו הצדדים להליך הבוררות, שאינה אלא פירוק יחסי השיתוף ביניהם וסיום היחסים המסחריים שבין בעלי הדין. במיוחד קובלים המבקשים על הקביעה הראשונה השוללת מהם את אופציית הרכישה, עת זו הוענקה להם במפורש בפסק הראשון, אף על הקביעה השנייה לפיה רשאים המשיבים שלא לרכוש את חלקם של המבקשים, קביעה המרוקנת לשיטתם את הבוררות מכל תוכן ומייתרת את הצורך במינוי מעריך שווי. עוד תוקפים המבקשים את הקביעה הרביעית שלטענתם מוסיפה על הפסק הראשון וחורגת ממתווה הדיונים של החלק השני של הבוררות, אף עותרים לחייב את המשיבים לאפשר להם לעיין בספרי החברה משהם שותפים בה לכל דבר ועניין. 7. המשיבים עותרים, כאמור, רק לביטולה של הקביעה השלישית, שלטענתם סותרת את שנקבע מפורשות בפסק הראשון ולפיו תתייחס הערכת השווי ליום מתן פסק הדין, להבדיל מיום ביצוע ההערכה. לדבריהם מהפסק הראשון עולה כי אופציית הרכישה הוענקה למבקשים רק בהינתן הסכמה להערכת השווי של 10 מליון אירו כפי שנקבעה ע"י הבורר, שכן כך קבע הבורר באופן מפורש בסעיף בסעיף ה' לפסק הראשון. 8. בעתירה להעברת הבורר מתפקידו אין כל ממש. התנהלותה האיטית של הבוררות, היא כשלעצמה אינה עילת פסלות. מה גם, וכפי שהבינותי, בעלי הדין אינם מקלים על הבורר את מלאכתו. אמות המידה להעברת בורר מתפקידו דומות לאלו הנבחנות עת מתבקשת פסלות שופט, דהיינו, על המבקש להעביר בורר מתפקידו להראות, על בסיס ראיות אובייקטיביות, כי קיים חשש ממשי למשוא פנים. הרגשתו הסובייקטיבית של המבקש לפיה מאס הבורר בתפקידו - אין די בה, משאינה נתמכת בכל ראיה אחרת או אמירה מפי הבורר. 9. ולגופן של בקשות הביטול - הפסק הראשון הינו אמנם, על אף כותרתו, פסק-ביניים, אולם פסק בוררות לכל דבר ועניין, שכן הוא קובע סופית את חלקם של המבקשים במשיבה ואת האופן בו יירכש ע"י המשיבים. לולא חלקו המבקשים מאוחר יותר על הערכת השווי, היה בו לסיים סופית את הסכסוך בין הצדדים. לעומת זאת, הפסק השני, אף זאת למרות הכותרת בה הוכתר, אינו פסק דין כי אם החלטת ביניים בלבד. החלטה למינוי מומחה מטעם בית משפט, בדומה להחלטה למינוי כונס נכסים, וכן הלאה - הינןה החלטת ביניים, שהרי אין בה להכריע בסכסוך, אף לא בחלקו, להבדיל מפסק דין, ומהווה רק שלב ביניים בדרך להכרעה. ראו לעניין זה את אשר נקבע בע"א 313/11 כהן נ' אלכסנדר אורן בע"מ (מיום 10.3.11): "החלטה זו...כל תכליתה להקנות לכונס הנכסים אישור לנקוט בהליכים מתאימים לצורך בירור מהותי של הסוגיות האמורות. זאת ועוד; ההחלטה האמורה אינה מסיימת את הליך הכינוס, שהרי מכירת הנכסים נשוא המחלוקת לצורך מימושם, וכן חלוקת כספי המימוש ויתר הסוגיות הכרוכות בכך, כפופים לאישורו של בית-המשפט המחוזי בהיותו בית-המשפט שלכינוס. בהתחשב בכל אלה, דעתי היא כדעת המשיבים כי ההחלטה השלישית של בית-המשפט המחוזי מיום 29.12.2010 מהווה "החלטה אחרת" ולפיכך הערעור עליה טעון רשות" (בסעיף 4). הדברים יפים הן לגבי ברירת דרך הערעור הנכונה, ערעור בזכות או בקשת רשות ערעור, והן לגבי מיון ההחלטה האם נחשבת היא כהחלטת ביניים של בורר, או פסק-דין. משהפסק השני אינו אלא החלטת ביניים, למרות כותרתו, ממילא לא ניתן היה להגיש לגביו בקשות ביטול, ודינן להימחק, שכן חוק הבוררת קובע כי "בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין...לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו..." (ההדגשה אינה במקור - י.ש.). כן ראו האמור ברע"א 8984/09 ANGELMARINE LTD נ' בר חמישה כוכבים בע"מ (מיום 14.2.10): "משעה שהחלטת הבורר איננה מהווה פסק דין, לא ניתן היה להגיש בקשה לביטולה באחת העילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות שכן סעיף 24 לחוק קובע כי בית המשפט יהיה רשאי לבטל "פסק בוררות". "פסק בוררות" מוגדר בסעיף 1 לחוק הבוררות כדלקמן: "פסק שניתן על ידי בורר, לרבות פסק ביניים"". למעלה מן הצורך אתייחס בקצרה לעיקרי הטענות, ואבהיר את הטעון הבהרה, בתקווה למנוע התדיינות רביעית. 10. אין לקבל את טענת המבקשים לפיה הפסק השני שלל מהם את שהעניק להם הפסק הראשון, קרי: הזכות לרכוש את חלקי המשיבים בחברה. בפסק הראשון נקבע מנגנון לפיו "לפי ערך החברה היום" כלומר לפי הערכה של 10 מיליון ארו, "יהי' לתובעים זכות לקנות את החברה במחיר זה" (סעיף ה), זכות שלא הוענקה להם אם הם בוחרים לערער על השווי, כפי שנקבע בסעיף ו(ב) לפסק המקורי "במקרה שהתובעים מוכרים חלקם יהיה לתובעים זכות להודיע עד שבועיים שמערער על מחיר זה". מנגנון זה אינו משולל היגיון, שכן כדי לקנות צריך הקונה לדעת מראש את מחיר הרכישה, נתון שמתקיים במקרנו אם הוא מקבל את הערכת השווי של 10 מליןן ארו. אם הוא מבקש למכור את חלקו וסבור כי התמורה המגעת לו הינה גבוהה יותר, זכותו אכן לדרוש הערכת שווי, אלא שאז מדובר במכירה בלבד, משאינו יכול להחזיק בחבל משני קצותיו. משהפסק הראשון הפך לחלוט לא יכולים המבקשים להישמע בטרונייתם בנדון. 11. מנגד גם אין לקבל את עמדת המשיבים לפיה המועד הקובע להערכת השווי הינו יום מתן פסק הבורר הראשון (31.1.11) להבדיל מ "יום הערכת החברה", כפי שקבע הבורר בפסק השני. הסתמכות המשיבים על סעיף ה' לפסק הראשון, שם נאמר "הנתבעים ישלמו לתובעים עבור חלקם בחברה הרינגטון 2...לפי החברה היום...אבל יהי' לתובעים זכות לקנות את החברה במחיר זה עד שבועיים וכדלהלן סעיף ו" - מהווה גם הוצאת דבר מהקשרו וגם פרשנות הנוגדת את המנגנון שקבע הבורר. אין כל סתירה בין הפסק הראשון לבין זה השני. לפי המנגנון שנקבע ע"י הבורר, ניתנה למבקשים זכות ראשונים (למימוש תוך שבועיים) לרכוש את חלקם של המשיבים "במחיר זה" המתואר בסעיף ו' והמשקף את מחיר "החברה היום", כלומר 10 מליון ארו. אולם, המבקשים מאבדים את זכותם לרכוש את החברה אם אינם מקבלים על עצמם את מחיר "החברה היום" ודורשים הערכת שווי. במקרה כזה כבר אין תוקף להערכת החברה לפי מצבה "היום", וזה ייקבע רק ע"י המומחה שימונה. יודגש כי באשר לקביעת שיעור חלקם של המבקשים בחברה - קיימת חשיבות ליום מתן הפסק הראשון, שהרי השקעות שני הצדדים נבחנו עד ליום זה, ולא בכדי הוסיף הבורר הנכבד, בתבונה רבה, את סעיף ב(ב) לפסק השני, באשר להשקעות שנעשו, אם נעשו, לאחר מתן הפסק הראשון, שתחשבנה לחוב של החברה שיש להשיבו למשקיע. מנגד, תאריך מתן הפסק הראשון הינו אקראי לחלוטין בהקשר של הערכת השווי על ידי המומחה שימונה, ואין להתחשב בו. טענת המבקשים כי דבקות המשיבים בתאריך זה מעלה חשש לניסיון שלא לנהוג בהם שלא בהגינות הראויה, משככל הנראה ערכה של החברה עלה בשנתיים האחרונות - אינה קלוטה מהאויר. 12. לעומת זאת מצאתי ממש בטענת המבקשים לפיה בקביעה "...אבל הנתבעים לא יהיו חייבים לקנות" - סטה הבורר מהפסק הראשון, עת קבע ש"מוסכם ביניהם לפרק את השותפות". יש להניח כי כבוד הבורר יתן דעתו לכך שהפטרם של המשיבים מלרכוש את חלקם של המבקשים עשוי להביא לכך שהטרחה וההוצאות בגין מינוי מעריך השווי יהיו לריק, אף עלול להחזיר את בעלי הדין לנקודת ההתחלה ולרוקן את הבוררות מכל תוכן. עם זאת, משמדובר כאמור בהחלטת ביניים - התערבות בית משפט זה אינה אפשרית, כמו גם ביחס לבקשתם הנוספת של המבקשים לגילוי המסמכים. בעלי הדין יחזרו איפוא לבורר הנכבד לצורך השלמת הבוררות על דרך קביעת מעריך שווי, מתן הוראות ע"י הבורר באשר לדרך בה תבוצע ההערכה, וכן מתן הוראות אופרטיביות באשר ליישומה - לצורך סיום הסכסוך אחת ולתמיד. התוצאה היא ששתי הבקשות נדחות. כל צד יישא בהוצאותיו. יישוב סכסוכיםבוררותביטול פסק בוררות