הוועדה המקומית שומרון נהגה מאז ומתמיד לאשר תוספות בניה בבתים דו משפחתיים עם קיר אטום על קו הגבול, כפי שמבוקש כאן, רק בהסכמת השכנים, ובהיעדר הסכמה - בנסיגה של 2 מ' מקו הגבול. על סמך נוהג זה בנה המשיב את תוספת הבניה לביתו, במרחק של 2 מ' מקו הגבול עם בית העוררים. אישור הבניה בקו הגבול בקיר אטום, כפי שמבקשים העוררים, יגרום לפגיעה קשה מאוד בבית המשיב, אשר לו פתחים וחלונות לכיוון בית העוררים ובמרחק של 2 מ' מקו הגבול, בהתאם להיתר לתוספת הבניה שקיבל בזמנו, מאת הוועדה המקומית לתו"ב שומרון. דיון והכרעה ביתם של העוררים וביתו של המשיב, בנויים שניהם על מגרש תכנוני אחד, כאשר על בסיס ההיתר המקורי נבנה הבית בקיר משותף (בית דו משפחתי). בהתאם לתכניות החלות ניתן ככלל לבנות בית אחד על מגרש מינימלי, ומקום שבונים שני בתים נפרדים, יש לבנותם במרחק של לפחות 6 מ' זה מזה (ראה לענין זה הוראות תכניות ש/1, ש/ 298 ו- ש/ 961א'). אין מחלוקת כי ההיתר המקורי היה לבית דו משפחתי. כלומר, הבית במקור נבנה בקיר משותף בקו הגבול. למרות זאת, עת ביקש המשיב להרחיב את יחה"ד שלו, נדרש (כך לטענתו) על ידי הוועדה המקומית, לסגת מרחק של 2 מ' מקו הגבול. כמו כן, הותרה לו פתיחת פתחים וחלונות לכיוון הגבול המשותף ובית העוררים. כאמור, המשיב טוען כי זה היה הנוהג בוועדה המקומית שומרון. אלא שנוהג זה אינו נתמך בכל הוראה בתכנית או בדין, ואף אינו מתיישב עם הוראות התכניות החלות. כאמור, ניתן לבנות על המגרש שתי יח"ד במבנה אחד - וכך נעשה. לו היו בונים שני מבנים נפרדים, היה על המבנים להתרחק זה מזה מרחק של 6 מ' לפחות. אולם משנבנו שתי יח"ד, בקיר משותף בקו הגבול, הרי שאין עוד מקום לדרוש נסיגה מקו הגבול, וכל תוספת בניה לבניינים אלה, המתבקשת בסמוך לקו הגבול, צריכה להיות בקיר אטום על הגבול, לכיוון בית השכן. ה"נוהג" לדרוש נסיגה של 2 מ' מקו הגבול, מונעת בבירור ניצול מיטבי של המקרקעין, ויוצרת בניה בלתי סבירה, הכרוכה בפתחים וחלונות לכיוון בית השכן, במרחק של 4 מ' בלבד, תוך פגיעה קשה בפרטיות השכנים וזאת בניגוד להוראה מפורשת בתכניות החלות. נזכיר כי, כאמור, גם הוועדה המקומית פר"כ סבורה כי לדרישת הנסיגה אין בסיס תכנוני וכי אין מניעה לאשר את הבניה בקו הגבול, מקום שבו בנוי כבר בית בקיר משותף. אנו נחדד ונאמר כי במצב דברים זה, ברירת המחדל היא לאשר תוספות בניה בקיר אטום עד קו הגבול. ואם למרות זאת, מבקשים בעלי הנכס נסיגה, הרי שיש להתיר אותה, אם בכלל, רק בתנאי שלא נפתחים פתחים וחלונות לכיוון הבית השני, השותף על המגרש. במצב דברים זה, אנו סבורים כי ככל שהיה נוהג כאמור בוועדה המקומית שומרון, הרי שמדובר בנוהג לא סביר ואף ללא בסיס חוקי, ואין מקום לדרוש מאת העוררים לבנות את ביתם בהתאם לכך. יובהר כי איננו מתעלמים מהפגיעה במשיבים. עם זאת, ברור כי העובדה שהם בנו את התוספת לביתם בנסיגה, אף אם עשו כן מתוך טעות או נוהג שגוי של הוועדה המקומית, אינה סיבה להמשיך ולקיים את הטעות, על כל השלכותיה, ולהחילה גם על העוררים. נבהיר עוד כי לו יבקש המשיב להרחיב את ביתו בעתיד בקו גבול עם בית העוררים, יוכל גם הוא לעשות כן. לאור האמור, אנו מקבלים את הערר ומחזירים את הדיון לוועדה המקומית, להשלמת הדיון בבקשה בהתאם להבנה ולהנחייתנו כי ניתן ואף חובה לאשר את הבניה בקו גבול המגרש. בכל מקרה דיון והחלטה בבקשה ייעשו עד ותוך 45 יום מקבלת החלטתנו. בניהתוספת בניהועדה מקומית לתכנון ובניה