נטען כי טעתה הוועדה עת ביקשה מהמערער להלך בפניה ללא נעליו ולא קיבלה הסברו לפיו אינו יכול לשאת מגע כפות רגליו על הרצפה עקב כאבים עזים ורגישות יתר, כאשר עקב מצב כפות רגליו ממעט הוא בהליכה או בעמידה. הוועדה לא אפשרה למערער את זכות הטיעון בפניה. 2.2 הוועדה סמכה החלטתה על הממצאים בנעלי המערער מבלי לאפשר למערער את זכות הטיעון בעניין זה. הוועדה לא שאלה ולא ביקשה הסבר מניח את הדעת של העורר לגבי ממצאים אלו ובכך לא אפשרה לו את הזכות לשכנע באמיתות בעייתו. 2.3 קיימים פערים בין ממצאי הוועדה מדרג ראשון לבין הוועדה לעררים הנוגעים לתנועות המפרקים בקרסוליים שעל סמך אלה בין היתר הסתמכה הוועדה לעררים בדחייתה את זכאות העורר. 3. טענות המשיב: 3.1 הוועדה מדרג ראשון יישמה במערער את פריט ו' (א) (6) שדורש הגבלות בכושר תנועות המפרקים ודריכה על הצד החיצוני של כפות הרגליים כתנאים מצטברים. על כך הוגש ערעור למל"ל הוועדה לעררים ערכה למערער בדיקה קלינית ומצאה כי כל תנועות המפרקים שלו תקינות כמפורט בסעיף ג (1), ג(6) ו- ו' (1). 3.2 משכך, קובעת הוועדה כי כל התנועות המפרקים תקינות ומסיקה היא כי לא התקיים האמור בפריט הליקוי, למעלה מן הצורך הוועדה אף מציינת כי לא מצאה עדות לא בכפות הרגליים ולא בנעלים להליכה על הצד החיצוני של כפות הרגליים בצורה מקסימאלית ולכן קיבלה את ערעור המל"ל וקבעה כי לא ניתן ליישם במערער את הסכם הניידות. 3.3 הסכם הניידות אינו ניתן להתאמה ודין טענות אלה של המערער להידחות. 3.4 גם דין הטענה בדבר אי נתינת זכות הטיעון להידחות. המערער טען בפני הוועדה כמפורט בסעיף 4 לפרוטוקול, למערער אין זכות טיעון על ממצאי הוועדה ולכן גם בכך לא נפל פגם. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213). 5. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור. 6. לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה לעררים לניידות, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערער ורשמה ממצאיה לאחר בדיקה מקיפה שערכה לו. 7. בניגוד לנטען על ידי ב"כ המערער במסגרת ישיבתה מיום ה-7.3.13 שמעה הוועדה את תלונות המערער מפי בא כוחו (סעיף 4 לפרוטוקול), אשר ציין, כי בעקבות התחשמלות נכרתו בהונות המערער, וכי מאז סובל מכאבים, מתהלך בהטייה צידית בשל הצלקות והרגישות וכי מתהלך על הצד החיצוני של כפות הרגליים. ב"כ המערער הציג בפני הוועדה מכתב מד"ר מרואן ובקש מהוועדה שתיתן התייחסותה לאותו מכתב. 8. בוועדה לעררים מושא הערעור ישבו מומחים בתחום הראומטולוגיה,כלי דם, והאורטופדיה מתחום הפגימה של המערער. כעולה מפרוטוקול הוועדה, זו ציינה כי עיינה במכתבו של ד"ר מרואן שהוצג לה המבהיר הסיבה בעטייה נאלץ המערער ללכת על הצד החיצוני של כפות רגליו. אולם, הוועדה מבהירה כי בבדיקתה את המערער (אשר ממצאי הבדיקה צוינו בסעיף ג 1 לפרוטוקול) תנועות המפרקים נמצאו תקינות הן של הקרסול והן בעמדה ניטראלית וכי בנוסף אין עדות לדריכה חיצונית מלאה בבדיקת הוועדה את כפות רגלי המערער שכן הוועדה הבהירה שביקשה לבצע בדיקה תוך חליצת נעליים כשלא היתה עדות לאמור. קביעתה זו של הוועדה הינה קביעה רפואית וביה"ד לא יתערב בה. 9. בדיקת טענת המערער לפיה ממצאי הוועדה אינם נכונים וסותרים האמור בחוות הדעת מטעם המערער, אינה בתחום סמכותו של בית הדין. חלוקת האחריות והסמכויות שבין בית הדין והוועדות הרפואיות, ברורה לחלוטין. לפי הדין רק וועדה רפואית הפועלת מכוח החוק מוסמכת לקבוע דרגת נכות רפואית דב"ע שן/122-01 חנניה נחמני נ' המל"ל. הוועדה מבהירה כי היא אינה מקבלת ממצאי חוו"ד של ד"ר מרואן שכן בדיקתה העלתה כי אין עדות לכך כי המערער מתהלך על כפות הרגליים בצד החיצוני לאלה בצורה מקסימלית. 10. באשר לטענת המערער כי וועדה מחוזית מצאה להתאים בעניינו של המערער פריט ליקוי התואם מצבו - נפסק מצד אחד כי יש לכבד מצד אחד קביעותיהן, של וועדות קודמות, אך אין בכך כדי לרוקן את סמכויותיהן של וועדות מאוחרות יותר, על וועדה מאוחרת לתת את הדעת לקביעותיה של וועדה קודמת וכאשר היא עומדת לסטות מקביעותיה עליה לנמק את סיבת הסטייה, כדוגמא לסטייה אפשרית יכול לשמש שינוי במצב בריאות, אך יכול ותשמש גם העובדה שבקביעה הקודמת היתה טעות על פניה כגון - חוסר טעון בין הממצאים לבין הפריט שיישמו אותו בזמנו (דב"ע שם/ 2255/01 איש שלום נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יג, 169. במקרה הנדון, הוועדה לעררים מיום 7.3.13 נימקה מדוע מצאה לנכון לבטל את החלטת הוועדה המחוזית. הוועדה לעררים הבהירה מדוע אינה מקבלת מכתבו של ד"ר מרואן מטעם המערער, ובכל מקרה הבהירה כי בדיקתה את המערער נמצאה תקינה ואינה מאפשרת יישום פריט מתוך הסכם הניידות לא כל שכן פריט הליקוי שיישמה הוועדה המחוזית. 11. הלכה פסוקה היא כי אין מקום להתאמה, מקום שליקוי מסוים לא נקבע ברשימת הליקוים אשר בתוספת א' להסכם הניידות (דב"ע נה/23-01 המוסד נ' חיה פיק, פד"ע כט', 546. לעיתים ביה"ד מכשיר התאמה בהעדר ערעור מטעם המוסד אך אין זה המקרה בפנינו הערעור בענייננו נבע מערעור המוסד, כאשר ההכשרה מטעם ביה"ד מתבצעת עת מדובר בסטייה קלה מהמידות לקביעת הזכאות, לעומת זאת, סטייה משמעותית מהמבחנים לא תעמוד במבחן הסבירות. דב"ע מד/590-01 חיים תשובה נ' המל"ל, פד"ע ט"ז, 227. היקף שיקול הדעת שניתן בקביעת דרגת מוגבלות מותאמת אינו שיקול דעת רחב ובלתי מוגבל המאפשר לוועדות לקבוע דרגת מוגבלות שלא על פי רשימת הליקויים. במקרה דנא, בדיקת הוועדה את המערער נמצאה תקינה. ועל כן לא היה מקום להתאמה על פי הסכם הניידות. 12. העולה במקובץ מהאמור לעיל הוא, שהוועדה התייחסה לממצאים והבדיקות שהיו בפניה ונימקה את החלטתה באופן ברור, המובן גם למי שאינו מומחה רפואי. מדובר, אפוא, בקביעות המתבססות על מומחיות בתחום הרפואה, תחום המצוי בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה. 13. לאור האמור לעיל, ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה - הערעור נדחה בזאת. 14. אין צו להוצאות. 15. לצדדים מוקנית הזכות לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה. רפואהועדה רפואית