ערעור על 29% נכות 2. בדיון שהתקיים בפני הסכימה המדינה להשיב את עניינו של המערער לדיון בועדה בנושא ליקוי השמיעה ואילו המערער הודיע כי הוא מוותר על טענותיו בנושא הנפשי. לפיכך , יש לבחון טענות המערער בתחום אף אוזן גרון ובתחום האינדוקרינולוגי. תמצית טענות המערער- 3. הועדה שגתה בהתייחסותה הלאקונית להערכת הנכות שניתנה למערער ע"י מומחה למחלות א.א.ג , ד"ר מרדכי הימלפרב וכן לא נמקה החלטתה לפסוק למערער אחוזי נכות אחרים מאשר נקבע על ידי ד"ר הימלפרב. 4. בהערכת נכותו קבע ד"ר הימלפרב כי המערער סובל מצרידות בגינה זכאי הוא ל- 10% נכות לפי סעיף ליקוי 71(1)(ב)(2) דהיינו, צרידות ניכרת ואילו ד"ר נועם פרט אשר מונה כמומחה א.א.ג מטעם הועדה המליץ לקבוע כי המערער סובל רק מ 5% נכות בשל צרידות קלה בלבד, לפי סעיף ליקוי 71(1)ב(1)- המלצה אשר התקבלה ע"י הועדה. 5. בהמלצת ד"ר פרט מיום 24.10.12 לא נמצא הסבר ראוי מדוע מסתייג הוא מהמלצת ד"ר הימלפרב. כמו כן הועדה לא הסבירה מדוע ביכרה לקבל את המלצת ד"ר פרט ולא את המלצת ד"ר הימלפרב וזאת בניגוד לדין. 6. המערער התלונן מפורשות בפני ד"ר פרט ובפני חברי הועדה כי הוא נושך את הלשון באופן קבוע מבלי להזכיר את בעיית הדיבור, אך תלונה זו לא נבחנה כדבעי ע"י ד"ר פרט. 7. כמו כן, עצם מינויו של ד"ר פרט כמומחה א.א.ג מטעם הועדה מהווה טעם נפגם שכן ד"ר פרט מונה למומחה א.א.ג גם במסגרת הועדה הרפואית מדרג ראשון ומכאן שמינויו כמוהו כמינויו לערכאת ערעור על עצמו. 8. עוד נטען כי הועדה שגתה עת קבעה כי הגידול השפיר אשר התפתח בבלוטת התריס, אינו קשור לתחלואת הגזזת ואינו מוכר במסגרת חוק הגזזת. 9. חוק הגזזת מגדיר בתוספת הראשונה כי רק גידול צוואר ממאיר מוכר כמחלה במסגרת החוק עם זאת , במקרה דנן אין מדובר בגידול שפיר עצמאי אשר התפתח בצוואר המערער כי אם גידול אשר על פי התיעוד הרפואי ועל פי חוות דעת האנדוקרינולוג ד"ר אוחיון , התפתח כתוצאה מ-37 הקרנות שעבר המערער לצורך הטיפול בגידול הממאיר שנתגלה במיתרי הקול בצוארו. 10. הגידול השפיר אשר התגלה אצל המערער בבלוטת התריס מהווה נזק משני ברור אשר נגרם כתוצאה מהגידול הממאיר במיתרי הקול - גידול אשר הוכר על ידי הועדה. מכאן שהגידול בבלוטת התריס מהווה נזק משני בר הכרה במסגרת חוק הגזזת שאינו שונה מכל נזק משני אחר. 11. לסיום נטען כי הוועדה התעלמה מחוות דעתו של ד"ר אוחיון הקובעת כי הגידול בבלוטת התריס מהווה תוצאה ישירה לטיפול הקרנות הרנטגן שעבר לצורך הטיפול בגידול הממאיר במיתרי הקול , וזאת בניגוד לדין. תמצית טענות המדינה- 12. בתחום א.א.ג - המערער קובל על כך שהועדה לא התייחסה כדבעי לחוות דעתו של ד"ר הימלפרב, אולם מומחה א.א.ג מטעם הועדה, ד"ר פרט, ערך בדיקה מקיפה למערער, שמע את ב"כ והתייחס לתלונות המערער והמלצות ד"ר הימלפרב. 13. ד"ר פרט התייחס לחוות דעתו של ד"ר הימלפרב ולתלונות המערער באופן מקצועי ראוי וסביר, עם זאת ד"ר פרט חלק על ממצאיו של ד"ר הימלפרב באשר לסעיף הליקוי ולגובה אחוזי הנכות בהחלטה סבירה ומנומקת וזאת לאור ממצאי בדיקתו. 14. אשר לטענות המערער בדבר חוות דעתו של ד"ר פרט, ד"ר פרט הינו מומחה א.א.ג ובעל מינוי של רופא ועדה. הועדה מפנה תובעים לד"ר פרט לשם בדיקתם בתחום הא.א.ג בלבד, תחום מומחיותו של ד"ר פרט, כאשר לאחר מכן מועבר סיכום בדיקתו בכתב לועדה המפנה. עם זאת הועדה היא אשר מחליטה אם לאמץ את קביעותיו של ד"ר פרט, אם לאו. 15. ד"ר פרט הינו רופא היחיד בתחום א.א.ג בו נעזרת הוועדה, לאור מיעוט המקרים בהם מוקרני גזזת טוענים למחלות א.א.ג עקב הטיפול בהקרנות. 16. עוד נטען כי הטענה כנגד מינויו של ד"ר פרט הועלתה לראשונה במסגרת הודעת הערעור ולא במעמד הבדיקה, חרף העובדה כי המערער היה מיוצג במעמד הבדיקה. ככל שחפץ המערער להלין כנגד מינויו של ד"ר פרט, מן הראוי כי היה עושה זאת בהזדמנות הראשונה דהיינו, במעמד הבדיקה. 17. בתחום האנדוקרינולוגי- הועדה התייחסה לממצאי חוות הדעת אך חלקה על המלצותיה. על פי המסמכים שהוגשו ואבחנת הועדה , לא מצאה הועדה קשר סיבתי בין המחלה המוכרת בחוק - סרטן הלוע , לבין הקישורית השפירה ממנה סבל המערער. 18. הלכה ידועה היא כי הועדה הרפואית היא בעלת הסמכות לקבוע את אחוזי הנכות של המערער ושומה על בית הדין כי לא ישים עצמו בנעליה ויבצע תפקידה במקומה או במקביל לה, אלא אם כן התגלתה טעות משפטית בעבודתה או פגם בתקינות ההליך. משלא נפל כל פגם בהתנהלות הועדה והחלטותיה אל לבית הדין להתערב בקביעות הועדה. דיון והכרעה- החלטת הוועדה בתחום א.א.ג- 19. בתחום זה טען ב"כ המערער בפני הועדה כדלקמן - "בחוות דעת הימלפרב יש התייחסות לליקוי השמיעה, צרידות יובש בפה והפרעה בתנועות הלשון- אני מבקש שזה יבחן". בהמשך הוסיף- "הלשון- אין לי שליטה עליה, היא בורחת לי, צרידות קשה לי לבלוע, דברי חלב אני בכלל לא יכול". 20. בפרק סיכום כללי סיכמה הועדה החלטתה וקבעה כדלקמן - "הועדה מבקשת להפנות את המערער למומחה א.א.ג להתייחסות לכל תלונותיו. חולשת לשון, הפרעות בחוש הטעם, צרידות, פגיעה בשמיעה". 21. עניינו של המערער הופנה לבדיקת רופא מומחה בתחום א.א.ג. בתאריך 24.10.12 התייצב המערער בליווי ב"כ בפני ד"ר נעם פרט. בפרק התלונות ציין ב"כ המערער- "יש התייחסות של ד"ר הימלפארב - הפרעות בתנועות הלשון, קשירתה באופן די דחוף, עניין היובש והצרידות ושמיעה לא ניתנו אחוזי נכות. אין לי חודש ריח בכלל. קיבלתי קורטיזון וזה לא עוזר. השמיעה קשורה להקרנות. מרכיב מכשיר שמיעה. לפני כמה חודשים איבדתי זקיפה ושום דבר לא עוזר. סובל מהפרעה בבליעה וזקוק למים". 22. בפרק הסיכום קבע ד"ר פרט כדלקמן- "הועדה עיינה בחוו"ד רפואית של ד"ר אלן אוחיון 22.8.12 וכן בהערכת נכות של ד"ר הימלפרב ב - 16.8.12. אחוזי נכות : צרידות. לא נצפתה הפרעה בתנועות הלשון לאור דיבור שוטף ללא הפרעות בתנועות הלשון. באשר לטענה של ירידה בשמיעה לא נקבעו אחוזי נכות כי לא ניתן לקשור את הירידה בשמיעה בהקרנות שעבר התובע בגין המחלה הכלולה. ההקרנות שניתנו אינם פוגעים באזור השמיעה". 23. המלצתו של ד"ר פרט לאחוזי נכות היו כדלקמן- צרידות 71(1) ב' 5% קשיי בליעה 70(3) ב' 5% 24. בתאריך 30.10.12 סיכמה הועדה את ממצאיה בתחום א.א.ג כדלקמן - "הועדה עיינה בתוצאות בדיקתו של ד"ר פרט, א.א.ג מ 24.10.12 ומקבלת את המלצותיו". 25. בהתאם להלכה הפסוקה ההלכות החלות על הועדות הרפואיות מכח חוק הביטוח הלאומי חלות בהתאמה על ועדות המתכנסות מכח החוק לפיצוי נפגעי גזזת. הלכה פסוקה היא כי "כאשר הממצאים של הועדה שונים מהממצאים שבחוות הדעת שהמציא המערער, מובן מאליו שאף המסקנות הנובעות מאותם ממצאים יהיו שונים". מכאן, כי קביעה נחרצת בדבר השוני בממצאים דיה כדי לצאת ידי חובת ההנמקה "העניינית והמנומקת" (ראו: דב"ע נא/ 99-122 פד"ע כג 169,170). 26. עיון בחוות דעתו של ד"ר פרט מעלה כי לאחר שבדק את המערער מצא ממצאים שונים ממצאי ד"ר הימלפרב, ומכל מקום ד"ר פרט לא התעלם מחוות הדעת של ד"ר הימלפרב ואף ציין כי הועדה עיינה במסמך. עם זאת אין בחוות הדעת הסבר מדוע לא ניתן לקשור את הירידה בשמיעה להקרנות שעבר המערער ומדוע אינן פוגעות באיזור השמיעה. 27. עם קבלת חוות הדעת של ד"ר פרט סיכמה הועדה את דיוניה כדלקמן- "הועדה עיינה בתוצאות בדיקתו של ד"ר פרט א.א.ג מ 24.10.12 ומקבלת את המלצתו". סבורני כי היה על הוועדה לנמק החלטתה ולהבהיר מדוע מקובלת עליה קביעת ד"ר פרט שעה שחוות דעתו איננה מבהירה מדוע לא קיים קשר בין ההקרנות לליקוי השמיעה. באימוץ האמור בחוות הדעת שעה שחוות הדעת אינה שלמה , הוועדה איננה יוצאת ידי חובתה. 28. לפיכך, משבועדה לא נכלל מומחה בתחום א.א.ג נכון עשתה הועדה עת הפנתה את המערער לבדיקה אצל מומחה א.א.ג.חיצוני ולאחר קבלת עמדתו סכמה החלטתה . עם זאת החלטת הוועדה לוקה בחסר שעה שנמנעה מלפרט את הסיבה בעטיה נקבע כי אין קשר בין ההקרנות לליקוי. 29. אין חולק כי הוועדה רשאית להסמתך על קביעות המומחה מטעמה ולאמץ חוות דעתו כל זאת , מקום בו חוות הדעת מתייחסת למלוא טענות המבוטח ומבהירה מדוע יש להכיר או לדחות טענותיו. בעניינינו לא הובהר במסגרת חוות הדעת מדוע אין קשר בין ההקרנות לליקוי ואף הוועדה לא טרחה והבהירה שאלה זו אלא הסתמכה על חוות דעת הרופא החיצוני, אשר למרבה הצער לא נימק קביעתו . 30. לא מצאתי ממש בטענות המערער כי היה על הוועדה להתייעץ עם מומחה אחר וזאת שעה שבמסגרת הערעור על ההחלטה מדרג ראשון הופנה המערער לבדיקת א.א.ג ולאחר קבלת הבדיקה אמצה הוועדה קביעתו. כפי שהובהר לעיל הוועדה הייתה רשאית לאמץ קביעות חוות הדעת ככל שמתייחסות הן למלוא טענות המבוטח. ככל שנשמטה התייחסות המומחה לליקוי כל שהוא , על הוועדה היה לפרט בהחלטתה מדוע לא קיים קשר בין ההקרנות לליקוי השמיעה. 31. לאור האמור לעיל ענינו של המערער יוחזר אל ועדת הערר אשר תשוב ותדון בשאלה האם קיים קשר בין ליקוי השמיעה לבין ההקרנות אשר עבר המערער. החלטת הוועדה בתחום האנדוקרינולוגי- 32. בתחום זה טען המערער בפני הועדה כי - "...נותח בשנת 92 למיתרי הקול עבר 37 הקרנות. ב- 97 היה חשד לעוד מיתר קול. אבל הכל היה בסדר. ב 98 עבר כריתה חלקית של בלוטת התריס - שפיר. הרופאים רשמו במסמכים שההקרנות שהוא עבר במיתרי הקול הם אלה שגרמו לבעיות בבלוטת התריס ולכן אני מבקש שלמרות שזה שפיר זה ייחשב וההקרנות יכולות לפי הספרות לפגוע בתת פעילות". 33. בפרק הסיכום קבעה הועדה כדלקמן- "הועדה אינה מקבלת את טענת עו"ד אוזנה שתת פעילות בלוטת התריס היא תוצאה מהקרנות שניתנו בגין סרטן הלוע. הגוש שהוצא מבלוטת התריס היה קישורית שפירה". 34. על פניו נראה כי ב"כ המערער טען בפני הועדה כי ההקרנות שניתנו בגין סרטן הלוע גרמו לתת פעילות בבלוטת התריס בעוד הועדה קבעה כי אינה מקבלת את טענת המערער. 35. בפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני ביום 1.9.13 טען ב"כ המערער כדלקמן-..."בעניין האינדרוקינולוגי בפרט לטענה אליה לא התיחסה הועדה והיא כי קיים קשר בין ההקרנות שעבר כתוצאה מהגידול במיתרי הקול, וזה פיתח את הגידול השפיר בבלוטת התריס שבעקבותיה הוא נותח". בהמשך הוסיף כי- "לשאלת בית הדין כאשר התייצבתי בפני הועדה, מדוע לא אמרתי כי הגידול נוצר כתוצאה מהקרנות אלא רק פגיעה בתת הפעילות, אני מבהיר כי אמרתי אך הדברים לא נרשמו אולם זה צוין בחוות הדעת". 36. עיון בדברי המערער מעלה כי הטענה אשר נטענה בפני הועדה היתה בעיקרה כי ההקרנות הובילו לתת פעילות ולא כי הגידול נוצר כתוצאה מההקרנות. אין לקבל את טענות המערער כי הדברים נאמרו אך לא נרשמו ע"י הועדה. חזקה על הועדה כי הדברים שנרשמו מפי ב"כ המערער נרשמו כפי שנמסרו לחברי הועדה בזמן אמת על כן , בפרק "הסיכום" התייחסה הועדה מפורשות לתלונות המערער בדבר תת הפעילות בבלוטת התריס. הועדה בחנה את דברי המערער בעניין זה, אך הטענה נדחתה בהחלטה מנומקת. לפיכך , בנסיבות מקרה זה אין בסמכות בית הדין להחזיר עניין רפואי לדיון בפני הועדה , שעה שהטענה לא הועלתה בפניה בזמן אמת . סוף דבר- 37. הערעור מתקבל בחלקו. עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית על מנת שתבחן האם קיים קשר בין ליקוי השמיעה ממנו סובל המערער לבין ההקרנות אשר עבר. הוועדה תנמק ותפרט החלטתה. 38. הועדה רשאית לזמן את המערער להופיע בפניה ולטעון טענותיו בעניינים המפורטים לעיל. 39. לאור התוצאה אליה הגעתי ושעה שהמדינה הסכימה להשיב עניינו של המערער לבחינת טענותיו בנושא ליקוי השמיעה , לא ניתן צו להוצאות. ערעורנכות