בית הדין לעבודה נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 11.3.13 אשר דחתה את ערר המערער וקבעה כי לא חלה החמרה במצבו הרפואי (להלן: "הוועדה"). הוועדה מושא הערעור דנן התכנסה מכח פסק דין בתיק ב"ל 19759-04-12 מיום 16.10.12 (להלן: "פסק הדין") בו נקבע: "7. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי מן הראוי שהוועדה תתמודד עם קביעות המומחה מטעם המערער בכל הנוגע להשוואה לקרע בגיד השרוול המסתובב, וכן למשמעות בדיקת ה- M.R.I. לאור האמור, הערעור מתקבל בחלקו במובן זה שיש להשיב את עניינו של המערער אל הוועדה הרפואית לעררים על מנת שתתייחס למסקנות ד"ר אלקרנאוי בכל הנוגע לקשר הסיבתי בין התאונה לבין הפגיעה בברך. על הוועדה להתייחס לאמור בסעיף 7 לעיל התייחסות עניינית ומנומקת. המערער וב"כ יוזמנו להופיע בפני הועודה ויוכלו לטעון טענותיהם בעניין זה". 3. עיקר טענות המערער- א. הוועדה לא פעלה על פי פסק הדין ולא נימקה כראוי את החלטתה שלא לקבל את חוות הדעת של ד"ר אלקרינאוי תוך העלאת טענות חדשות. ב. טעתה הוועדה עת הסתמכה על בדיקת מיפוי עצמות שנערכה היות ולא ניתן לראות בבדיקה זו ממצאים שנצפים בבדיקת M.R.I והוועדה לא התייחסה ליכולת הדיוק השונה של הבדיקות השונות. ג. טעתה הוועדה משקבעה כי הקרע נגרם על רקע ניווני בהסתמך על בדיקת מיפוי העצמות משנת 2003 ולא התייחסה לאפשרות של חבלה שהתפתחה. ד. בנסיבות אלה, מבקש המערער להעביר את עניינו לדיון לפני ועדה בהרכב אחר. 4. עיקר טענות המשיב- הוועדה פעלה בהתאם לפסק הדין מיום 16.10.12. הוועדה התייחסה לחוות הדעת של ד"ר אלקרינאוי וציינה כי היא חולקת על דעתו בנוגע להנחה שאילו היה מבצע בדיקת M.R.I הייתה קיימת סבירות גבוהה להימצאות קרע במיניסקוס. הוועדה הסבירה כי אילו היה קיים קרע במיניסקוס הוא היה מודגם בבדיקת מיפוי העצמות שבוצעה סמוך לתאונה ב- 24.9.03. משהוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין, פירטה ונימקה את החלטתה, לא עולה טעות משפטית בעבודתה ועל כן, דין הערעור להידחות. דיון והכרעה 6. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995. עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של ועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין. 7. בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. (ראו: עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד - המוסד, פד"ע ל"ד 213) . היינו, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות. 8. משהוחזר עניינו של המערער על ידי בית הדין לוועדה לעררים בצירוף הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (ראו: דב"ע (ארצי) נא/ 29-0, מנחם פרנקל נ' המל"ל, פד"ע כ"ד, 160). 9. הוועדה שמעה את המערער וב"כ ורשמה את תלונותיו: "עו"ד ענת ישראל- מסכימה לשינוי הרכב הוועדה. שאלת הקשר הסיבתי בהתאם לפסק הדין. חוו"ד ד"ר אלקרינאוי אשר התייחס לקשר הסיבתי. מ- 2003 התלונן על ברך ימין, כל פעם שהגיע לברך ימין. לא התייחסו לברך. M.R.I עבר ב- 2010. ד"ר אלקרינאוי מתייחס למיפוי. לא היו תלונות אחרות. נזק שנגרם כתוצאה מהתאונה. לא נערך איבחון למצב הרפואי. אחרי התאונה לא עבדתי כ- 8 חודשים, סבלתי מכאבים בברך ימין, הלכתי צולע". 10. בפרק הסיכום והמסקנות קבעה הוועדה: "הוועדה התכנסה ע"פ פסק דין מ- 16/10/12. הוועדה עיינה בתיקו הרפואי ומציינת כי ביום התאונה מ- 14/8/13 בי"ח סורוקה בו מצויין שבוצע צילום לברך ימין שבו לא הודגמה חבלה גרמית. בהמשך קיימים רישומים על כאבים בברך ימין, הופנה לביצוע בדיקת מיפוי עצמות שבוצעה ב 24/9/03, במיפוי הודגם ממצא פתלוגי בצלע 9 שיכול להתאים לשבר. במיפוי מצוין שלא הודגם ממצא פתלוגי בסריקת הברכיים. כך שע"פ בדיקת מיפוי העצמות עם ספקט שהינה בדיקה היכולה להדגים פגיעה במיניסקוס היתה תקינה. הוועדה עיינה בחוו"ד ד"ר אלקרינאוימ- 13.5.11 וחולקת על דעתו כי "לו היה מבצע M.R.I קיימת סבירות גבוהה להמצאות קרע במיניסקוס הפנימי". וזאת כפי שהוסבר לעיל שאילו היה קרע היה מודגם גם במיפוי עצמות שבוצע סמוך לתאונה. הוועדה סבורה שאין קשר סיבתי בין הקרע במיניסקוס בברך ימין שהודגם ב- M.R.I לבין החבלה בברך ימין בעת התאונה, שאילו המיניסקוס היה נפגע בתאונה הפגיעה היתה טרייה והייתה חייבת להיראות במיפוי העצמות. לאור זאת הקרע במיניסקוס שהודגם ב- M.R.I הינו על רקע ניווני ולא חבלתי". 11. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בפסק הדין ובהחלטת הועדה, שוכנעתי כי דין הערעור להידחות. בהתאם לפסק הדין, הוועדה נדרשה להתייחס למסקנות ד"ר אלקרינאוי בכל הנוגע לקשר הסיבתי בין התאונה לבין הפגיעה בברך וכך עשתה. הוועדה הסבירה כי במיפוי עצמות שבוצע ב- 24.9.03 (בסמוך לתאונה) לא הודגם ממצא פתולוגי בסריקת הברכיים כך שבדיקה שיכולה להדגים פגיעה במיניסקוס היתה תקינה. לאור האמור, הוועדה הסבירה כי היא חולקת על קביעת ד"ר אלקרינאוי לפיה במידה והמערער היה מבצע בדיקת M.R.I בזמנו קיימת סבירות גבוהה שהיה נמצא קרע במיניסקוס הפנימי. הועדה קבעה כי אילו המיניסקוס היה נפגע בתאונה הפגיעה היתה טריה והיתה חייבת להיראות במיפוי העצמות מה שמלמד כי מדובר בקרע על רקע ניוווני ולא חבלתי. 12. אין בידי לקבל את טענות המערער לפיהן הוועדה טעתה עת הסתמכה על בדיקת מיפוי העצמות שנערכה היות ולא ניתן לראות בבדיקה זו ממצאים שנצפים בבדיקת M.R.I והוועדה לא התייחסה ליכולת הדיוק השונה של הבדיקות השונות. מדובר בטענות רפואיות אשר הינן בשיקול דעתה הרפואי של הוועדה. ההחלטה אילו קביעות רפואיות ניתן לבסס בהתאם לתוצאות בדיקות רפואיות שונות אינן אלא טענות שברפואה. 13. זאת ועוד, לא מצאתי לקבל את טענת המערער לפיה הוועדה לא התייחסה לאפשרות של חבלה שהתפתחה. הוועדה פירטה והסבירה שאילו המיניסקוס היה נפגע בתאונה, הפגיעה היתה טרייה והיתה חייבת להיראות במיפוי העצמות. אוסיף, כי גם חוות דעתו של ד"ר אלקרינאוי מטעם המערער אינה מתייחסת לאפשרות של חבלה שהתפתחה. 14. לאור האמור לעיל, משהוועדה פעלה בהתאם לפסק הדין ומשהחלטתה הינה מנומקת ומבוססת, לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטתה ולכן הערעור נדחה. 15. משמדובר בערעור מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות. 16. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנה או לשופט שהתמנה לכך על ידי הנשיאה. רפואהנכותבית הדין לעבודה