קביעת הוועדה אינה ברורה ואינה מאפשרת מעקב אחר הלך מחשבתה שכן על פי בדיקות ההדמיה מדובר בקרע גדול שהותיר צלקת משמעותית ואין האמור עולה בקנה אחד עם קביעת הוועדה כי מדובר בפציעה קלה בלבד. הוועדה אינה מתייחסת לעוצמת הקרע כעולה מבדיקת האולטרסאונד, מדובר בממצא אובייקטיבי ועל כן, קביעת הוועדה כי לא מצאה ממצאים במסגרת בדיקתה הקלינית את המערער, אינה רלוונטית. 2.3 אף אם סברה הוועדה כי מדובר בפציעה קלה לעניין השריר, היה עליה להעניק נכות בנוסף בגין הצלקת שנותרה. היה על הוועדה במקרה זה להתאים בעניינו של המערער פריט ליקוי 35(1)(ב') הדן בשינויים ניווניים והקובע, כי כאשר בדיקה קלינית נמצאה תקינה ולא נמצאה כל הגבלה בתנועה עדיין יש מקום לבחינת ההשפעה על כושר הפעולה, זאת בפרט לאור העובדה שהמערער ציין בפני הוועדה, כי קיימת לו רגישות בחלק פנימי של ירך שמאל וכי לאחר מאמץ, מרגיש מוגבלות וכאבים בירך ימין. 3. טענות המשיב: 3.1 על פי בדיקת האולטרסאונד שהציג המערער מדובר בקרע שהתאחה. כל טענות המערער הן טענות רפואיות הוועדה בדקה את המערער בדיקה קלינית וממצאיה פורטו בפרוטוקול הוועדה, כמו כן עמדה הוועדה על בדיקת אולטרסאונד עדכנית מחודש 1/13 לאורה קבעה הוועדה, כי הקרע נסגר. 3.2 הוועדה מציינת, כי מדובר בקרע שריר בעוצמה קלה. בחירת פריט הליקוי והתאמתו למצבו הרפואי של המערער הוא עניין רפואי המסור לשיקול דעתה של הוועדה. 3.3 כאשר קיים פריט ליקוי ספציפי היכול להתאים למצבו של המערער, יש להעדיף אותו על פני סעיף ליקוי סל כגון 35 אליו מפנה ב"כ המערער. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213). 5. על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים. 6. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור. 7. לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שעיינה מסמכים רפואיים שהומצאו מטעם המערער ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערער ורשמה ממצאיה לאחר בדיקה מקיפה שערכה לו. 8. במסגרת ישיבתה מיום ה- 13.1.13 שמעה הוועדה את תלונות המערער וב"כ (סעיף 20 לפרוטוקול), אשר ציינו כי הערעור נסוב על קביעת דרגת נכות בשיעור 5% כאשר לא מדובר בעניינו של המערער בפציעה קלה ובהיותו שחקן כדורגל הפציעה פוגעת בתפקודו מאחר ומדובר בפגיעה ברגל דומיננטית כאשר נוצרה לו צלקת לאורה יש לקבוע אחוזי נכות. המערער הוסיף, כי הוא סובל מהגבלה באופן כללי ובעת בעיטה חש בכאבים בירך ימין. 9. הוועדה ביצעה למערער בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול), ציינה: "בדיקת US מ- 6.1.13 - מ/א קרע של שריר AL מימין הודגמה צלקת בגודל של 1.4 ס"מ X 3 ס"מ, ללא שינוי משמעותי בהשוואה לבדיקה קודמת מ- 1.7.12. בבדיקה - ללא סימני דלדול שרירים בגפיים תחתונות. היקף שוקיים וירכיים שווה בנקודות זהות. הפעלת מפרק ירך מימין ללא הגבלה, כולל עטיה הצמדה, כיפוף ויישור, הצמדה, ושכיבה על הצד ממצב ישיבה - ללא הגבלה כוח שמור, לא ... במישוש לאורך שריר האידיקטור חסר רצף או צלקת" (ההדגשה הוספה א.ק). 10. במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 23 לפרוטוקול), מציינת הוועדה: "על סמך בדיקה גופנית ובדיקות דימות, מדובר בקרע שריר בדרגה קלה. הוועדה דוחה את ערעור הנפגע ומאשרת החלטת הוועדה מדרג ראשון..." (ההדגשה הוספה א.ק). 11. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני בית דין אזורי לעבודה. 12. הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוהה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60). 13. בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, (דב"ע לה/129-0 שריקי נ'המל"ל פד"ע ז' 206). 14. באשר לטענת המערער לפיה היה על הוועדה להעניק נכות בגין הצלקת שנמצאה הרי שמדובר בצלקת פנימית בשריר, צלקת שנצפתה רק בבדיקה הדמייתית. הוועדה מבהיר כי את קביעתה השתיתה על בדיקתה הקלינית שנמצאה כמעט תקינה למעט קיומו של קרע בצורה קלה בעטיו התאימה פריט ליקוי התואם מצבו של המערער. הוועדה פעלה בהתאם להלכה פסוקה לפיה עדיפה בדיקה קלינית על פני ממצאי הדמייתיים (ראה: בר"ע 1355/01 הלן נחמיאס נגד המוסד לביטוח לאומי). 15. באשר לטענת המערער לפיה היה על הוועדה להתאים בעניינו של המערער פריט ליקוי 35 (1) (ב) לאור הצלקת שנמצאה אצל המערער המשפיעה על כושר פעולתו הכללית של המערער- הרי שהלכה פסוקה היא כי קביעת שיעור הנכות ובחירת פריט הליקוי התואם את מגבלות המבוטח, הינה בתחום סמכויותיה הבלעדיות של הוועדה, המהווה בנסיבות העניין קביעה רפואית מובהרת, שאין בית-הדין מוסמך להתערב בה. הוועדה בעניינו של המערער מבהירה קביעתה לעניין בחירת פריט הליקוי כאשר צודק ב"כ המשיב בטענתו כי מקום שניתן להתאים בעניינו של מבוטח סעיף ליקוי ספציפי יש להעדיף זאת על פני התאמת סעיף סל אליו הפנתה ב"כ המערער. (עוד יצוין, כי פס"ד אליו הפנתה ב"כ המערער בל 7407/06 אבנעים אברהם נ' המל"ל, עניינו בפס"ד קודם מכוחו התכנסה הוועדה כאשר לא היה סעיף ספציפי להתאים בעניינו של המערער ומשכך היה מקום לשקול התאמת סעיף סל יש לאבחן האמור מעניינו של המערער) בעניינו של המערער כאמור, אין מדובר בצלקת חיצונית. כאשר בנוסף, טענותיה של ב"כ המערער לפיה לא סביר כי מדובר בקרע שהתאחה בפרק זמן כה קצר מעבר לעובדה כי לא הובאה כל הוכחה רפואית אחרת מטעם המערער בדבר טענה זו הרי שמדובר בקביעה רפואית של הוועדה אשר ביה"ד לא יתערב בה. 16. העולה במקובץ מהאמור לעיל הוא, שהוועדה התייחסה לממצאים והבדיקות שהיו בפניה ונימקה את החלטתה באופן ברור, המובן גם למי שאינו מומחה רפואי. מדובר, אפוא, בקביעות המתבססות על מומחיות בתחום הרפואה, תחום המצוי בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה. עצם ההסתמכות על הצורך בניתוח הצילומים שהיו בפני הוועדה והתייחסות לממצאי בדיקה קלינית שבוצעה למערער - שעה שקיימת הנמקה מספקת של הוועדה ביחס לצילומים אלה בהשוואה לממצאי הבדיקה הקלינית - מצביע על כך שמדובר בטענה מתחום הרפואה. 17. לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה - דין הערעור להידחות. אין צו להוצאות. 18. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי לעבודה או למי יתמנה לכך על ידו תוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין לצדדים. רפואהניסוח לא ברורועדה רפואית