מכתב דחיה כי לא התקיימה בו הגדרת "תאונה" כמשמעותה בסעיף 150 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן- "החוק"), וכי מעיון בפרטי תביעתו עולה, כי הפגיעה ברגלו לא נגרמה ע"י גורם חיצוני כלשהו, אלא במהלך הליכה רגילה, ללא סיפור של נפילה או חבלה. כנגד החלטה זו של הנתבע הוגשה התביעה בתיק שלפנינו. 2. בכתב התביעה טען התובע, כי בתאריך 5.8.2012, בעת שצעד באזור השוק העירוני, בחדרה, חש כאב חד ברגלו הימני. התובע טען בכתב התביעה, כי המדרכה עליה צעד היתה מדרכה שבה גבשושיות, אולם גם בכתב התביעה, אין טענה כלשהי למעידה, נפילה, חבלה וכד'. 3. הנתבע בכתב הגנתו חזר על האמור במכתב הדחיה וטען, כי לא התקיימו בתובע הוראות החוק באשר לזכאות לדמי תאונה, מאחר ופגיעתו של התובע לא נגרמה ע"י גורם חיצוני כלשהו. 4. בתאריך 9.9.2012 הגיש התובע לנתבע טופס תביעה לדמי תאונה ובטופס ציין, כי בתאריך 5.8.12 בסמוך לשעה 11:30: "במהלך הליכה בחדרה הרגשתי כאב חד ברגל ימין". אין בטופס זה אירוע תאונתי כלשהו. לטופס צורפה תעודה רפואית ראשונה לנפגע בתאונה, אשר מולאה ע"י ד"ר קוזניצוב, ואשר בה צוין שהתובע פנה לקבלת טיפול רפואי בתאריך 6.8.12, וכי לדברי התובע, בתאריך 5.8.12, בעת הליכה, הרגיש כאבים ברגל ימין והגבלה בתנועה. המימצא הקליני שצוין בתעודה, הינו: "כיבים, נפיחויות רגישות במישוש ותנועות בשוק רגל ימין". כמו כן צוין, כי התובע פנה לבית החולים הילל יפה בחדרה ב-6.8.12, בוצעה לו בדיקת דופלר אשר לא הדגימה פקקת. לתובע ניתנה תקופת אי כושר מ-5.8.12 ועד 14.9.12. 5. מעיון בסיכום האישפוז של התובע בבית החולים הילל יפה בחדרה, עולה, כי התובע היה מאושפז מ-6.8.12 ועד 8.8.12. בסיכום האישפוז נכתב: "התקבל עקב כאבים באזור שוק ימין, שהחלו יומיים טרם קבלתו בזמן הליכה באופן פתאומי עם נפיחות מידית של חלק אחורי של שוק ימין ואזור הקרסול. ללא סיפור של נפילה או חבלה, ללא סיפור דומה בעבר, ללא קוצר נשימה". בעקבות בדיקת דופלר שבוצעה לתובע, נמצא, כי הוא לא סובל מפקקת ורידים. נמצאו מדדי דלקת מעט מוגברים, וכן צוין, שהאורטופד שבדק את התובע התרשם מתמונה קלינית של קרע של גסטרוקנמיוס מימין, ולכן התובע גובס, עם המלצה לביקורת בעוד שבוע. התובע קיבל משככי כאבים. 6. גם בעדותו של התובע היום לפנינו, לא תיאר התובע אירוע פתאומי כלשהו, שבו גורם חיצוני הביא לחבלה פיזית בעקבותיה הופיעו הכאבים בשוק. 7. סעיף 151 לחוק קובע, כי מבוטח שארעה לו תאונה יהיה זכאי לדמי תאונה בעד פרק הזמן שבו הוא נמצא בישראל ואבד לו כושר התפקוד. "תאונה" מוגדרת כ"אירוע פתאומי שבו גורם חיצוני מביא לחבלה פיזית וכתוצאה ממנה לאובדן כושר התפקוד". התובע, הן בפניותיו לגורמים הרפואיים השונים בזמן אמת, והן בעדותו לפנינו, לא תיאר אירוע שבו גורם חיצוני הביא לחבלה פיזית. בנסיבות אלה, אין מנוס מדחיית תביעתו. 8. יחד עם זאת, ברצוננו לציין, כי מן הראוי היה שהנתבע ישקול להוסיף במכתבי הדחיה, כגון זה שנשלח לתובע - ככל שהמדובר באדם עובד שנגרמה לו מחלה, שאיננה תאונת עבודה ואשר איננה אף תאונה לעניין פרק ו' לחוק - את האפשרות לפנות על מנת שתיבדק זכאותו להבטחת הכנסה, או ככל שהמדובר בתקופת אי כושר ארוכה בשל מחלה, לפנות על מנת שתיבדק זכאותו לנכות כללית. 9. תביעת התובע שנדחתה, הינה תביעה לדמי תאונה, ותביעה זו נדחתה כדין, לאור הוראות החוק והתשתית העובדתית העולה מטופס התביעה ומהרישומים הרפואיים. 10. אין צו להוצאות. 11. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. מסמכיםהגדרות משפטיותביטוח לאומי