בקשה למחיקת התביעה על הסף מחמת השתק עילה והתיישנות 2. התובעת, ד"ר סטפני ביתן לרר (להלן - המשיבה) מתנגדת לבקשה. 3. תקציר העובדות הרלוונטיות לענייננו - א. בין המבקשת למשיבה מתקיימים יחסי עובד-מעביד מאז שנת 1993 ועד היום. המשיבה ממלאת אצל המבקשת תפקיד של מרצה ביחידה להוראת השפה האנגלית כשפה זרה. ב. בשנת 2009 הגישה המשיבה, ביחד עם תובע נוסף, תביעה לתשלום הפרשי שכר המגיעים להם, לטענתם, מן המבקשת. התיק התנהל לפני השופט סופר במסגרת תע"א 2630/09 ד"ר לרר סטפני ואח' נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב. ג. לאחר שהתקיים הליך הוכחות בתיק ונשמעו טענות הצדדים ניתן, ביום 14.2.12, פסק דין אשר דחה את תביעתם של התובעים (להלן - פסק הדין). בפסק הדין נקבע - "7. הנתבעת טענה בסיכומיה כי התובעים זנחו בסיכומיהם את התביעה ועתרו לתביעה חדשה ועל כן די בטעם זה כדי לדחות את התביעה כולה. 8. טענה זו, של הנתבעת אנו מקבלים: הסעדים שהתבקשו בסיכומים שונים לגמרי מאלו המופיעים בכתב התביעה המתוקן. בכתב התביעה עתרו התובעים להעלאתם בדרגה ולקבלת הפרשי שכר. בסיכומיהם זנחו התובעים את עתירותיהם לשינוי בדרגה ולקבלת הפרשי שכר והם עותרים לקביעה שהנתבעת נהגה שלא בתום לב, שעליה לנהוג בהתאם לכללי המינהל התקין וחיוב בהוצאות" (ההדגשות במקור - א.ס.). ד. משדחה בית הדין את התביעה במלואה, עתרה המשיבה לביטול פסק הדין בטענה שעורכת הדין שייצגה אותה התרשלה בתפקידה והפרה את אמונה שעה שבמסגרת הסיכומים שהגישה זנחה את הסעדים שנתבעו על ידה במסגרת כתב התביעה. ה. ביום 2.7.12 ניתנה החלטת בית הדין הדוחה את בקשתה של המשיבה לביטול פסק הדין תוך שנקבע- "העילה מכוחה מבקשת התובעת ד"ר לרר לבטל את פסק הדין קשורה ליחסים שבינה לבין עורכת הדין שייצגה אותה. אין בכך כדי להוות טעם מוצדק לביטול פסק הדין. בפני התובעת קיימות דרכים אחרות בהם תוכל לפעול ובית דין זה אינו המקום לבירור תוצאות מערכת היחסים שבין התובעת לבין בא כוחה...בשולי הדברים נציין כי מאחר ולא הכרענו בפסק דיננו בכל הקשור לתביעה לגופה, לא התקיים מעשה בית דין בכל הקשור לעילת התביעה של התובעת. כלומר, התובעת רשאית להגיש את תביעתה מחדש. אנו סבורים כי דרך זו היא הדרך הנכונה גם בשים לב לכך כי לתובעת יש טענות בקשר לאופן ניהול ההליך על ידי באת כוחה, בכל הקשור לויתור על תצהירים וטענות נוספות." ו. ביום 28.1.13 הגישה המשיבה את כתב התביעה מושא פסק דין זה. במסגרת כתב התביעה נתבקש בית הדין לקבוע כי המשיבה היתה זכאית מלכתחילה להיות משובצת בדרגת "מורה משנה" במסלול המקביל מיום 1.10.95 וכי המבקשת לא קידמה את התובעת בשנת 2007 אלא רק העניקה לה דרגה שהיתה זכאית לה מלכתחילה. כן נתבקש בית הדין לקבוע כי המבקשת נהגה כלפי המשיבה בחוסר תום לב, כי יש לחייב אותה לשלם למבקשת הפרשי שכר בגין שיבוצה בדרגה לא נכונה ואי קידומה בפועל וכן לקבוע כי המשיבה היא עובדת קבועה במבקשת. ז. לאחר הגשת כתב התביעה, הגישה המבקשת את הבקשה מושא פסק דין זה למחיקת התביעה על הסף מחמת השתק עילה והתיישנות. 4. טענות המבקשת בתמצית - א. ההליך הקודם שנוהל לפני השופט סופר נוהל במלואו. התביעה מושא הליך זה הינה תביעה זהה לתביעה שנדונה לפני השופט סופר, שתי התביעות מבוססות על אותן עילות ואותם סעדים. ב. משהמשיבה הגישה תביעה אשר עילותיה וסעדיה זהים לעילות והסעדים בגינם ניהלה את ההליך הקודם - יש לסלק את תביעתה על הסף מחמת מעשה בית דין מסוג השתק עילה. ג. ההלכה הפסוקה קבעה כי ככל שהעילה נדונה בהליך קודם, הרי היא נבלעת בפסק הדין ואינה קיימת עוד והתובע מושתק מלעורר אותה בהליך אחר. גם במקרים בהם תובע ויתר על בירור תביעתו, הוא יהיה מנוע מלהגיש את אותה תביעה בשנית. ד. קיום דיון נוסף בעניין שכבר הוכרע יוצדק רק במקרים חריגים בהם התקיימו טעמים מיוחדים לכך כגון שינוי מהותי בנסיבות או חשיפת עובדות חדשות וזהו לא המקרה בעניינינו. ה. טעויות שעשה בעל דין בהליך קודם אינן מצדיקות התדיינות נוספת. הדבר עולה בקנה אחד עם הרציונל שביסוד כלל "השתק עילה" שמטרתו למנוע הטרדתו של בעל דין להתדיין שוב בעניין שנדון והוכרע, או שניתנה לבעל דין הזדמנות להעמיד את העניין לדיון ולהכרעה במסגרת התובענה הראשונה. ו. המשיבה קיבלה את "יומה בבית הדין" בניהול תביעתה הראשונה. המשיבה ביקשה מבית הדין היתר לפיצול סעדים אולם בית הדין דחה את בקשתה. לאחר הליך הוכחות ממושך ניתן פסק דין בעניינה של המשיבה ופסק הדין יצר מעשה בית דין. הסעדים שנתבעו בכתב התביעה הראשון זהים לסעדים שנתבעו במסגרת כתב התביעה מושא פסק הדין למעט הסעד החדש שמופיע בכתב התביעה הנוכחי לפיו המשיבה תובעת שבית הדין יצהיר כי היא עובדת קבועה אצל המבקשת. ז. דבריו של השופט סופר במסגרת הבקשה לביטול פסק דין, לפיהם הואיל וטענות המשיבה לא הוכרעו לגופן במסגרת פסק הדין פתוחה בפניה הדרך להגיש תביעה חדשה, הינם בגדר הערת אגב, אשר לא ניתן ליחס לה אמירה מחייבת. ח. המשיבה תבעה הפרשי שכר החל משנת 1995 ועד ליום הגשת התביעה או עד ליום 31.10.11, אלא שהתביעה בגין שכר וזכויות התיישנה זה מכבר. לפיכך, ככל שתידחה הבקשה לסילוק על הסף, יש לחייב את המשיבה להגיש כתב תביעה מתוקן נוכח התיישנות חלק מרכיבי התביעה. 5. טענות המשיבה בתמצית - א. אין מקום לדחות את התביעה על הסף הואיל ויחסי העבודה בין הצדדים קיימים ועילת התביעה מתחדשת מדי חודש בחודשו. המשיבה ממשיכה להיות מדורגת בדירוג שגוי מדי חודש והמבקשת ממשיכה להלין את שכרה. בנסיבות אלה לא יכולה להישמע טענה של השתק עילה שכן עילות התביעה מתחדשות מדי חודש. ב. עניינה של המשיבה לא הוכרע לגופו בפסק הדין ועל כן אין השתק עילה. ההלכה הפסוקה קובעת כי לשם השתק עילה נדרשים דיון והכרעה לגופו של עניין. ג. תקנת הציבור מחייבת דחיית הבקשה. רשימת החריגים למעשה בית דין אינה רשימה סגורה ולבית הדין סמכות טבועה לבטל פסק דין קודם ולהתיר הגשת התובענה גם משום תקנת הציבור. ד. הצדדים הסכימו על פיצול סעדים דה פקטו באמצעות בקשה מוסכמת שקיבלה תוקף של החלטה במסגרת ההליך הראשון. על כן, המבקשת מושתקת מלטעון למעשה בית דין גם מטעם זה. ה. אמרת בית הדין במסגרת ההחלטה בבקשה לביטול פסק דין אינה הערת אגב במערכת היחסים בין הצדדים. האמירה מחייבת את הצדדים וגם ככל שאינה מחייבת את בית הדין, יש לתת לה משקל ראוי בהיותה משקפת את המצב המשפטי. ו. ההלכה הפסוקה קבעה כי סילוקה של תובענה על הסף אינה דרך המלך בבתי הדין לעבודה ובית הדין יעדיף לברר סכסוך לגופו מאשר למחוק תובענה או לדחותה על הסף. על אחת כמה וכמה בנסיבות המקרה דנן. ז. טענת ההתיישנות דינה להידחות נוכח מועד גיבוש עילת התביעה וגם נוכח הוראות סעיפים 6 ו -8 ונוכח הוראות סעיפים 15 ו- 16 לחוק ההתיישנות. הפרטים הצריכים לכתב התביעה התבררו לתובעת רק בחודש יוני 2009 ועל כן יש למנות את תקופת ההתיישנות ממועד זה. ח. יש לדחות את הבקשה נוכח שיקולי צדק כלליים ולאור סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה. דיון והכרעה - סילוק התביעה על הסף - 6. ההלכה הנוהגת בהקשר למחיקת כתבי טענות על הסף גורסת כי בתי הדין יפעילו סעד זה ביד קמוצה, וכי בית הדין יעדיף בירור התובענה לגופא על פני מחיקתה על הסף (דב"ע נב/3-217 מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי ואח' נ' הבנק הבינלאומי ואח' פד"ע כז' 3, 14 ; דב"ע נא/3-31 חיפה כימיקלים בע"מ ואח' נ' אברהם רמי כלפון, פד"ע כב 518). 7. מדיניות זו של בתי הדין להשתמש בסעד של מחיקה על הסף "ביד קמוצה ובמשורה", צריכה להיות מופעלת ביתר שאת ביחס לסעד של דחיה על הסף, בהתחשב בעובדה שדחיה על הסף תהיה בדרך כלל בבחינת מעשה בית דין. מעשה בית דין והשתק עילה - 8. למרות האמור לעיל ומכוח תקנה 45 (א)(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 (להלן - התקנות) מוסמך בית הדין לדחות תובענה על הסף, במקרים המתאימים, מן הטעם של "מעשה בית דין". בענייננו הרלוונטיות היא למעשה בית דין מסוג השתק עילה, מחמת הליך קודם שניהלה המשיבה בעניין דרגתה וקידומה אצל המבקשת. 9. הכלל של מעשה בית דין מבוסס על הרעיון בדבר כוחו של פסק דין, שניתן בסיומו של הליך משפטי כלשהו, להביא לסיומה המוחלט של התדיינות בין הצדדים להליך, תוך שהוא מקים מחסום דיוני, השתק, כלפי כל אחד מבעלי הדין, לשוב ולהתדיין בנושא או בשאלה שהוכרעו בפסק הדין. פסק הדין מחייב את הצדדים לו ביחס לכל קביעה עובדתית או משפטית הכלולה בו ובעלי הדין מנועים מלהעלות, במסגרת דיונית אחרת כלשהי ביניהם, טענה העומדת בסתירה לקביעה זו (נ. זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי, הוצאת רמות אוניברסיטת תל אביב עמודים 16-3 (להלן - זלצמן)). 10. מאחורי הכלל של מעשה בית דין עומד השיקול של טובת הציבור בדבר סופיות הדיון והאינטרס של החברה למנוע הטרדה נוספת מבעל הדין על ידי התדיינות חוזרת בעניין שכבר נפסק בו. המטרה שלא להטריד את בעל הדין שכנגד בתביעות חוזרות ונשנות בשל אותה עילה, נועדה להעניק לו "חסינות" או הגנה מפני יריבו באמצעות פסק הדין, על מנת שיוכל לכלכל את צעדיו בעתיד בבטחה ובשקט ולדאוג לענייניו הכספיים או האישיים, בהסתמך על ההכרעה השיפוטית שניתנה. הפעלתו של הכלל יש בה גם כדי לגרום לבעלי הדין לרכז ולמצות את זכויותיהם הדיוניות במסגרת התדיינות אחת ובכך למנוע הטרדה ללא צידוק, הן של בעל הדין היריב והן של בתי המשפט (זלצמן, שם בעמודים 13-12). 11. כוחו המחייב של פסק הדין כמעשה בית דין, על כל אחד משני ענפיו, מותנה בשלוש דרישות: א. סופיותה של ההכרעה השיפוטית שמשמעותה, לצורך מעשה בית דין, היא שההכרעה השיפוטית הינה סופית מבחינת הערכאה שנתנה אותה, במובן שהיא מביאה לידי סיומה של ההתדיינות ואינה ניתנת עוד לשינוי או לביטול על ידי אותה ערכאה שיפוטית. ב. פסק הדין ניתן בסמכות והוא תקף. ג. פסק הדין הכריע במחלוקת מושא התובענה לגופו של עניין (זלצמן עמודים 11-10). 12. על משמעות הדרישה לפסק דין לגופו של עניין אומרת זלצמן - "לעניין זה אין נפקא מינה כיצד התבררה התובענה בפועל, לאמור, אם התקיימה התדיינות ממצה בין המתדיינים בכל פלוגתא ופלוגתא, כשכל אחד מהם מבקש להוכיח את צדקת גרסתו בראיות ובטענות משפטיות משלו, אם הסכימו ביניהם לגבי חלק מן העובדות או אם ויתר אחד מבעלי הדין על טענה כלשהי או נמנע מהלביא ראיות להוכחתה. קיימת גם האפשרות שפסק הדין מאשר הסכם פשרה, שאליו הגיעו הצדדים בכוחות עצמם. אף אין נפקא מינה אם נדחתה התביעה או לא נתקבלה טענת ההגנה על יסוד קביעתו של ממצא חיובי או של ממצא שלילי או מחמת חוסר הוכחות." (זלצמן עמ' 303). כמו כן כותבת זלצמן, בספרה, כי בעל דין הטוען להשתק מחמת מעשה בית דין נדרש להוכיח קיומם של התנאים החיוניים להיווצרותו של ההשתק. הוכחת הטענה תעשה בהבאתו של פסק הדין כראיה ובית המשפט יעיין לצורך הכרעתו בתיק בית המשפט, כולל כתבי הטענות שהוחלפו, הליכי ביניים אם היו ופרוטוקול הדיון. 13. יכול שבעל הדין שכנגד יבקש להדוף את טענת ההשתק בהתדיינות הנוכחית בטענות המכוונות לשלול את כוחו המחייב של פסק הדין, בין השאר, בטענות המצדיקות את אי הפעלתו של הכלל במקרה הנדון, כגון שהצדדים הסכימו ביניהם שאין בכוחה של ההכרעה הקודמת למנוע התדיינות נוספת, או שיהא זה בלתי צודק, בנסיבות המיוחדות של המקרה, להשתיקו באמצעות מעשה בית דין. נטל השכנוע בטענות מסוג זה, שתכליתן להצביע על עילה לסטייה מכלל המניעות בהתדיינות הנוכחית, מוטל על כתפי בעל הדין שכנגד. (ההדגשות הוספו) (זלצמן, שם, עמוד 24). מן הכלל אל הפרט - 14. השאלה הנשאלת הינה האם במקרה מושא פסק דין זה נוצר "מעשה בית דין" החוסם את המשיבה מלהגיש תביעה חדשה? 15. כאמור לעיל, נטל ההוכחה בדבר מעשה בית דין מוטל על הטוען להשתק מכח מעשה בית דין והוא זה הנדרש להוכיח את קיומם של התנאים החיוניים כפי שפורטו בהרחבה לעיל המקימים השתק עילה. הוכחת הטענה תהיה, בין היתר, על ידי הצגת פסק הדין, כתבי הטענות ופרוטוקול הדיונים. המבקשת צירפה לבקשה לדחיית התביעה על הסף את כתב התביעה המתוקן שהוגש בתיק תע"א 2630/09, החלטת בית הדין האזורי בבקשה לפיצול סעדים, פרוטוקול הדיונים ופסק הדין וכן החלטת בית הדין בבקשה לביטול פסק הדין. מכל אלה ניתן ללמוד על התנהלות הדברים שבין הצדדים. 16. על מנת לקבוע האם נוצר מעשה בית דין, נבחן האם ישנה זהות עילות בין שני כתבי התביעה. באם התשובה לשאלה זו חיובית, נבחן האם יש לפסק הדין כח מחייב כמעשה בית דין בהתאם לדרישות שפורטו לעיל. ככל שהתשובה לשאלה זו תהא חיובית נבחן האם, למרות העובדה שפסק הדין שניתן מהווה מעשה בית דין, ישנם נימוקים נוספים אשר בגינם אין לדחות את התביעה על הסף. נדון בעניינים שהוצגו לעיל - ראשון ראשון ואחרון אחרון. האם קיימת זהות עילות בין שני כתבי התביעה? 17. במסגרת כתב התביעה המתוקן בהליך הראשון התבקש בית הדין לקבוע ולהצהיר כדלקמן- "* העסקת התובעים בדרגתם הנוכחית מנוגדת לתקנון האקדמי. * היא היתה מנוגדת לתקנון זה למן ההתחלה. * התובעים זכאים היו להיות מורה משנה מאז 1995. * התובעים זכאים היו להיות מורים מאז 1997. * התובעת זכאית היתה להיות מורה בכיר לפחות מאז 2007. * התובעים זכאים לכך שיתחיל מיד הליך קידומם. התובע לדרגת מורה, התובעת לדרגת מורה בכיר. * התובעים זכאים לכך שתצומצם ומיד מכסת העסקתם ל- 16 שעות (כולל) וכי המכסה תושווה לזו של עמיתיהם, המורים האחרים. * התובעים זכאים להפרשי השכר הנגזרים מן הדירוג השגוי, כפירוטם לעיל היינו התובע - 735,715 ₪. התובעת - 824,636 ₪". 18. במסגרת כתב התביעה מושא פסק דין זה ביקשה המשיבה - "א. לקבוע שהתובעת היתה זכאית מלכתחילה להיות משובצת בדרגת "מורה משנה" במסלול המקביל מיום 1.10.1995 וכי הנתבעת כלל לא קידמה את התובעת בשנת 2007 אלא רק העניקה לה את הדרגה שהיא היתה זכאית לה מלכתחילה. ב. לקבוע שהנתבעת נהגה בחוסר תום לב רבתי, בחוסר סבירות קיצוני ושלא בדרך מקובלת, כאשר היא מנעה מהתובעת את המידע הנוגע לתנאי העסקתה, מסרה לה מידע מוטעה, לא מילאה את הוראות התקנון ככל שהדבר נוגע לקידום התובעת והכל במטרה לשלול מהתובעת את זכויותיה ושכרה. ג. לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הפרשי שכר בגין שיבוצה בדרגה לא נכונה ואי קידומה בפועל בדרגה במשך כ- 17 שנים, בסך של 896,737 ₪, עפ"י החישוב המפורט בנספח 16 (חלופה א' לעיל בסעיף 77 לעיל), בצירוף פיצויי הלנת שכר ו/או הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל. ד. לחילופין, לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הפרשי שכר בגין שיבוצה בדרגה לא נכונה ואי קידומה בפועל בדרגה במשך כ- 17 שנים, בסך של 469,395 ₪, ע"פ החישוב החלופי המפורט בנספח 9 (חלופה ב' בסעיף 38 לעיל), בצירוף פיצויי הלנת שכר ו/או הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל. כל זאת מתוך זהירות בלבד ורק אם לא תתקבלנה טענות התובעת לגבי חלופה א' לעיל. ה. לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את כל התשלומים הנוספים הנובעים מהפרשי השכר הנ"ל עפ"י החישוב או החישוב החילופי לעיל ו/או הנובעים מהדרגה הנכונה שהתובעת היתה זכאית להיות מדורגת בה בכל תקופת זמן, וכן להפריש רטרואקטיבית את כל ההפרשות לקרן פנסיה ולקרן השתלמות בגין אותם הפרשים (כאמור בסעיפים 93 ו- 94 לעיל). ו. לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת גמול בגין שעות נוספות, בעבור המטלות האדמיניסטרטיביות שלא שולמו לה, כמפורט בנספח 15 (סעיף 57 לעיל) בשיעור של 866,367 ₪ (על בסיס חלופה א' לעיל) או לחילופין בשיעור של 538,025 ₪ (על בסיס חלופה ב' לעיל), בצירוף פיצויי הלנת שכר ו/או הפרשי הצמדה וריבית מהיום שהיה על הנתבעת לשלם לתובעת כל תשלום ועד ליום התשלום בפועל. ז. לקבוע שהנתבעת חייבת להמשיך ולשלם לתובעת את שכרה החודשי מדי חודש בחודשו ע"פ דרגת "מורה בכיר" (חלופה א' לעיל בסעיף 77 לעיל) או לחילופין ומתוך זהירות בלבד, עפ"י דרגת "מורה" (חלופה ב' בסעיף 38 לעיל). ח. לקבוע כי לאחר 19 שנות עבודה בנתבעת, התובעת היא עובדת קבועה בנתבעת. " 19. עיון בשני כתבי התביעה מלמד כי לבד מן הסעד הנתבע בסעיף ח' לכתב התביעה מושא פסק דין זה, עסקינן בשני כתבי תביעה אשר הסעדים הנתבעים בהם זהים ואף מסכת העובדות המתוארת בשני כתבי התביעה הנה זהה. בית הדין הארצי קבע את הכלל המשפטי בהקשר לזהות העילות וכדלקמן - "מבחן זהות העילה לעניין מעשה בית דין רחב הוא, והעיקרון של מעשה בית דין יחול, גם אם שתי התביעות מבוססות על עילה שהיא רק זהה ביסודה, אפילו בתביעה המאוחרת יותר נכללים פרטים ומרכיבים, שלא פורטו בתביעה הקודמת. אין לדקדק במרכיבים משניים, ויש לראות את העיקר - את התשתית הבסיסית של העילה" (דב"ע נד/3-227 דורית מרגי נ' אוניברסיטת בן גוריון, פד"ע כח 403, 409 (1995)). כן נקבע בהקשר זה - "שתי תובענות תיחשבנה כבעלות עילות זהות מקום שהתובע היה יכול לרכז את כל העובדות ואת כל הטענות - ואלה שבתובענה החדשה בכלל זה - במסגרת ההתדיינות הראשונה" (ע"א 823/08 חזן נ. רשות המיסים, מיום 4.1.09). (להרחבה על משמעות המושג "עילת תביעה" והמבחנים שנתקבלו בפסיקה למושג "עילת תביעה" ראו גם זלצמן עמודים 73-46). 20. לפיכך, על פי המבחנים הנוהגים בפסיקה באשר למשמעות המושג "עילת תביעה", שתי התביעות הוגשו בגין עילות תביעה זהות. יצויין, כי אף המשיבה לא טענה כי בכל אחת מן התביעות עילת תביעה שונה ולפיכך, יש לראות זהות עילות בין שתי התביעות. 21. באשר לטענת המשיבה כי מאחר ומתקיימים יחסי עבודה בין הצדדים יש לראות בעילה כעילה מתחדשת, לא נוכל לקבל טענה זו. עילת התביעה של המשיבה, הן בהליך מושא פסק דין זה הן בהליך הקודם, היתה הכרה בדרגה ובתנאי שכר המגיעים לה ומשנדחתה תביעתה להכרה בדרגה, אין המדובר בעילה מתחדשת מדי חודש. שונה הדבר כאשר מעסיק מלין את שכרו של עובד שכן בהקשר זה ניתן לומר כי העילה היא מתחדשת. ואילו לפנינו, משנדחתה עילת התביעה המהותית ודה פקטו נקבע כי התובעת אינה זכאית לדרגה שתבעה, אין המדובר בעילה מתחדשת. האם פסק הדין מחייב את הצדדים כמעשה בית דין? 22. משקבענו כי עילות התביעה בשתי התביעות זהות יש לבחון האם פסק הדין מחייב את הצדדים כמעשה בית הדין בהתאם לדרישות שפורטו לעיל. היינו, האם פסק הדין הינו סופי מבחינת הערכאה שנתנה אותה ואינו ניתן לשינוי או לביטול על ידי אותה ערכאה שיפוטית, האם פסק הדין ניתן בסמכות והאם הכריע במחלוקת מושא התובענה לגופו של עניין. 23. אין חולק כי פסק הדין הינו סופי וניתן בסמכות. הצדדים חלוקים בשאלה האם פסק הדין שניתן הכריע במחלוקת לגופו של עניין. לטענת המשיבה, עניינה לא הוכרע לגופו של עניין שכן פסק הדין נדחה בשל שינוי החזית שנקטה בו במסגרת סיכומיה. ואילו לטענת המבקשת פסק הדין הכריע במחלוקת לגופו של עניין, המשיבה קיבלה את "יומה בבית הדין", התקיים הליך ממצה ומקיף בעניינה ולכן מתקיים בענייננו השתק עילה. 24. אכן, פסק הדין דחה את תביעתה של המשיבה בשל שינוי החזית במסגרת הסיכומים. דא עקא, אין לומר כי לא ניתן למשיבה "יומה בבית הדין" או כי לא ניתנה בעניינה הכרעה לגופו של עניין. למשיבה ניתנה הזדמנות להציג את טענותיה ולהוכיח את תביעתה כלפי המבקשת, הצדדים הגישו את כל המסמכים הרלוונטים, נוהל הליך הוכחות ואף הוגשו סיכומים מטעם הצדדים. טענת המשיבה לפיה באת כוחה ניהלה את המשפט באופן כושל שלא לשביעות רצונה, אינה יכולה לעמוד בעוכריה של המבקשת אשר כעת מבקשת המשיבה להטרידה בשנית. בהקשר זה נפסק כי - "העובדה שלא ניצל הזדמנות זו כהלכה, מחמת ניהול כושל של המשפט, כגון מחדלו להביא ראיה או להעלות טענה כלשהי, ואפילו נעשה הדבר מתוך טעות כנה או שכחה, אינה משמשת צידוק לפתיחת ההתדיינות מחדש. די שהיה לבעל דין "יומו בבית המשפט" ואין רלוונטיות לשאלה כיצד בחר לנהוג ולמצות את יומו זה מקור..." 25. כל קביעה אחרת אשר תביא לתוצאה שלא התקיים מעשה בית דין בין הצדדים תעשה פלסתר את פסק הדין שניתן בין הצדדים, לאחר שהתקיימו בו הליך הוכחות והוגשו סיכומים. קביעה אחרת, אף תעשה פלסתר את עקרון סופיות הדיון ואת זכותו של הנתבע שלא יטרידו אותו לאחר שהסתיימו ההליכים המשפטיים בעניינו. 26. יתרה מזאת, אין לכחד כי המבקשת חשפה, במסגרת התביעה הראשונה, את כל ראיותיה, עדיהם של שני הצדדים נחקרו בחקירות נגדיות וכל "הקלפים" שהיו בידי שני הצדדים גולו במלואם. משמעות הקביעה כי לא התקיים מעשה בית דין הינה, הלכה למעשה, חזרה על מסכת הראיות שנשמעה זה מכבר במסגרת התביעה הראשונה תוך פגיעה באלמנט ההפתעה של המבקשת באופן שמאיין את ההליך האדוורסרי הנוהג בישראל. 27. עוד יצוין, כי לא מצאנו ממש גם בטענת המשיבה לפיה הסכמת הצדדים במסגרת ההליך הראשון, לפיה ככל שבית הדין יקבע כי התובעים יהיו זכאים למעמד ולתנאים של סגל בכיר תערוך מחלקת השכר של המבקשת תחשיב הפרשים המגיעים להם, כהסכמה לפיצול סעדים אשר יש בה כדי לאיין את דוקטרינת מעשה בית דין. ההסכמה בין הצדדים נגעה לעניין אופן חישוב הזכויות אם תקבע זכותה המהותית של המשיבה לקבלת דרגה כפי שתבעה ואין לגזור ממנה הסכמה לדיון נוסף בהליך אחר על עצם הזכות לקבל דרגה. משנקבע כי פסק הדין יוצר מעשה בית דין בין הצדדים בכל הנוגע לעילת התביעה, ההסכמות בין הצדדים חלפו ועברו מן העולם. אמור מעתה, למשיבה ניתנה הזדמנות מלאה למצות את זכותה להתדיין באותה עילה ועל כן אין מקום, בשלב זה, לכפות על המבקשת התדיינות נוספת בשל מחדליה של המשיבה. 28. לא נעלם מעיננו כי בית הדין כתב בהחלטתו בבקשה לביטול פסק דין שהגישה המשיבה כי - "מאחר ולא הכרענו בפסק דיננו בכל הקשור לתביעה לגופה, לא התקיים מעשה בית דין בכל הקשור לעילת התביעה של התובעת. כלומר, התובעת רשאית להגיש את תביעתה מחדש. אנו סבורים כי דרך זו היא הדרך הנכונה גם בשים לב לכך כי לתובעת יש טענות בקשר לאופן ניהול ההליך על ידי באת כוחה, בכל הקשור לויתור על תצהירים וטענות נוספות". יחד עם זאת, אין חולק כי אמירה זו של בית הדין איננה מחייבת מותב זה, בין היתר לאור ההלכות המחייבות שהובאו לעיל הנוגעות לדוקטרינת השתק העילה ומעשה בית דין. האם ישנם נימוקים נוספים אשר בגינם אין לדחות את כתב התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין? 29. המשיבה טענה כי אין לדחות את התביעה נוכח שיקולי צדק. בית המשפט העליון דן בשאלה זו במסגרת ע"א 822/77 בסה נ' "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ, פ"ד לב (3) 21 וקבע - "אין בדעתי להיכנס במסגרת פסק-דין זה לבירור השאלה הנכבדה אם ניתן, ואם רצוי לחבל בעקרונות תורת מעשה-בית-דין על-ידי שיקולי צדק ויושר (שהרי בכל מקרה סבור הצד שנגדו מופעל המחסום, כי ענינו צודק לעיצומו ומוכן אני להניח, לצורך הדיון דנן, שבמקרים מיוחדים יהיה בית-המשפט מעונין לשמור כוח זה בידו). אך ברור שגם אם קיים בידו כוח מעין זה, ישתמש בו בית-המשפט רק אם זכותו של המבקש ברורה כל כך עד שאין כל אפשרות לחלוק עליה, ורק מכורח הנסיבות ושלא באשמתו, נמנעה ממנו בפעם הראשונה ההכרעה לטובתו". ויפים הדברים לענייננו. לא ניתן לומר, בנסיבות העניין שלפנינו, כי זכותה של המשיבה ברורה ואין כל אפשרות לחלוק עליה, על מנת שתהא הצדקה להעדיף שיקולי צדק ויושר על פני דוקטרינת השתק העילה. 30. עוד יצויין, כי המשיבה לא הגישה ערעור על פסק דינו של בית הדין במסגרת התביעה הראשונה ואף לא הגישה בר"ע על החלטת בית הדין בבקשה לביטול פסק דין. משלא מיצתה המשיבה את זכויותיה במסגרת התביעה הראשונה אין מקום, משיקולי צדק או תקנת הציבור, לאפשר לה להטריד את המבקשת במסגרת הליך חדש. 31. לבסוף נציין כי עיון בתיק עב' 2630/09 שהתנהל לפני השופט סופר מעלה, כי ביום 28.6.12 הגיש וויליאם מרטין, התובע השני בתביעה הראשונה, הודעה לבית הדין לפיה הוא אינו שותף לבקשה לביטול פסק הדין שהגישה המשיבה ואין לו עניין בפתיחת ההתדיינות עם המבקשת בשנית. לדבריו, החלטתה של עורכת הדין לזנוח את התביעה הכספית נעשתה על דעתם ולאחר שבאת כוחם הסבירה להם מהם הקשיים הטמונים בתביעה מסוג זה. מהודעתו של התובע הנוסף עולה הרושם כי אין המדובר בעיוות דין הזועק אל השמים כפי שטענה המשיבה, אלא במהלך מחושב של עורכת הדין שהיה ידוע היטב למשיבה. ככל שהמשיבה סבורה כי נעשה לה עוול על ידי עורכת הדין שייצגה אותה, הליכם נוספים כנגד המבקשת באותן עילות שנתבעו בעבר, אינה הדרך לתיקון אותו עוול ובית הדין אינו הערכאה המתאימה לכך. 32. לסיכום חלק זה, לא מצאנו כי יש בנסיבות העניין שלפנינו כדי לדחות את הבקשה לדחייה על הסף משיקולי צדק או בשל תקנת הציבור כטענת המשיבה. 33. לא נעלמו מעינינו ההלכות שנקבעו בבתי הדין באשר לשימוש בסעד של סילוק על הסף. אכן, נפסק לא אחת כי יש להשתמש בסעד של סילוק על הסף ביד קמוצה ובמשורה. אלא, שבמקרה שלפנינו אין מנוס אלא מלדחות את התביעה על הסף. מדובר בתביעה שנדונה והוכרעה זה מכבר על ידי בית הדין בהליך אחר ובאיזון האינטרסים בין עיקרון סופיות הדיון וכן זכותה של המבקשת שלא להיות מוטרדת פעמיים בגין אותה עילה ולבין תחושתה של המשיבה שלא קיבלה את יומה בבית הדין, ידה של המבקשת על העליונה. 34. נוכח העובדה שמצאנו לדחות את התביעה על הסף לא מצאנו צורך לדון בטענת ההתיישנות שהעלתה המבקשת. 35. סוף דבר - הבקשה מתקבלת והתביעה נדחית על הסף. 36. המשיבה תישא בהוצאות המבקשת בסך 500 ₪ וכן סך נוסף של 3,800 ₪ כשכ"ט עו"ד אשר ישולמו בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין. לא ישולם הסך הנ"ל במועד ישא הוא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד קבלת פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. השתק עילהמחיקת תביעה / הליךהתיישנותהשתק / דיני מניעות