בתביעה זו מלין התובע על חיובים בהם חויב, לטענתו, על ידי הנתבעת, שלא כדין. עיקרי העובדות ביום 1.9.11 התקשר התובע עם הנתבעת בהסכם למתן רשות להשתמש בשירותיה ולרכישת מוצריה, במסגרתו רכש מכשיר מירס מדגם 420I. ההסכם חולק לשני חלקים: חלק אחד המתייחס לחיוב בגין המכשיר עצמו והחלק השני המתייחס לחבילת השימוש ולאספקת השירותים. בהתאם להסכם, התחייב התובע לשלם לנתבעת בגין המכשיר אותו רכש סך של 24.9 ₪ לחודש למשך תקופה של 36 חודשים. במעמד ההתקשרות ביקש התובע להתחבר לחבילת שימוש "כשרה" בעלות חודשית של 149 ש"ח. יצוין, כי חבילת השימוש כוללת שיחות המוגבלות לזמן של 1,500 דקות בחודש, בימי חול בלבד וכי כל חריגה מחבילת השימוש כרוכה בתשלום בהתאם לתעריפים המפורטים בהסכם. עוד יצוין, כי בהתאם לתנאי החבילה התעריף בגין שימוש במכשיר בשבת הוא גבוה ביותר. ביום 24.10.11 פנה התובע בשנית לנתבעת וביקש להתקשר עמה בהסכם נוסף במסגרתו רכש שני מכשירים נוספים עבור ילדיו. עבור כל אחד מהמכשירים הנוספים התחייב לשלם סך של 22.9 ₪ בחודש למשך 36 חודשים. גם מכשירים אלה חוברו לחבילת השימוש "הכשרה" בעלות של 149 ₪ לכל מכשיר. טענות התובע 4. התובע טוען כי הנתבעת גבתה ממנו חיובים ביתר שלא כדין, שכן בהתאם לחבילת ההתקשרות שרכש החיוב הכולל עבור שלושת המכשירים היה צריך להיות בסך שלא יעלה על 450 ₪ לחודש. חרף זאת קיבל התובע חשבוניות בסכומים של מאות שקלים ובחודשים מסוימים אף חשבוניות העולות על סכום של אלף שקלים. 5. עוד טוען התובע, כי המכשירים אותם קיבל היו מקולקלים באופן שלא ניתן היה לקבל שיחות, וכתוצאה מכך היה צורך במשלוח מסרונים. 6. התובע מוסיף וטוען כי בחודש אפריל 2012 פנה התובע לנתבעת וביקש לחסום שני קווים לשיחות יוצאות. למרות חסימת הקווים, גבתה ממנו הנתבעת סכומים גבוהים ובסופו של יום ניתקה את הקווים. לטענת התובע, גם לאחר ניתוק הקווים המשיכה הנתבעת לגבות ממנו סכומי כסף, אף כי לא נעשה שימוש במכשירים. טענות הנתבעת 7. הנתבעת טוענת כי במהלך חודש פברואר 2012, פנה התובע לנתבעת והלין על חיוביו בחשבונית חיוב ינואר 2012. לתובע הוסבר כי חרג מחבילה אותה רכש, במסגרתה רשאי היה לבצע שיחות בזמן של 1500 דקות בלבד, שבעוד שבוצעו שיחות בזמן של 2,145 דקות. 8. ביום 7.3.12 שוב פנה התובע לנתבעת והלין בגין חיוביו הגבוהים עבור שיחות שבת. הנתבעת הסכימה לזכות את התובע, לפנים משורת הדין, בסך של 197.25 ₪ בגין השיחות, אך לא בגין המסרונים שנשלחו במהלך השבת. 9. הנתבעת מציינת הנתבעת מציינת כי הואיל והתובע רכש בחבילת שימוש "כשרה" המיועדת ללקחות המגזר החרדי, הרי שנקבע תעריף גבוה לשיחות או למסרונים הנשלחים במהלך השבת והתובע היה מודע לכך. 10. עוד טוענת הנתבעת, כי לבקשת התובע נותקו מנוייו מרשת הנתבעת ואולם התובע פנה לנתבעת ביום 1.4.12 וביקש לחבר מנויים אלה מחדש לשיחות נכנסות בלבד. לתובע הוסבר כי הדבר בלתי אפשרי, אך באפשרותו להתחבר לשירות זמני למשך חודשיים של חסימת שיחות יוצאות בעלות של 63 ₪ לכל מכשיר, להבדיל מחסימת מסרונים. למרות ששירות השיחות היוצאות נחסם, הרי שירות המסרונים נותר פעיל ולאור שימושים כבדים במכשיריו, חויב התובע במאות שקלים. 11. לטענת הנתבעת כל פעולותיה נעשו על-פי דין וכי אין יסוד לטענות התובע כי מכשירי היו מקולקלים, שכן די בשימושיו הגבוהים של התובע במכשיריו על מנת להוכיח כי אלה פעלו כשורה. דיון והכרעה 12. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים הרבים שצורפו לכתב התביעה, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות. כך, עיון בחשבונות החיוב החודשיות אותן צירף התובע לתביעתו מעלה כי סכום החשבוניות הגבוה נובע מחריגה מחבילת השימוש אותה רכש התובע. כך חבילות השימוש אותן רכש התובע, בהתאם להסכם ההתקשרות עליו הוא חתום, הוגבלו ל-1,500 דקות שיחה בלבד. עיון בחשבוניות מעלה, כי בפועל נעשה שימוש גבוה בהרבה ממסגרת השיחות שהוקצבה על-פי חבילת השימוש. כך, למשל, בחודש ינואר 2012 בוצעו שיחות בזמן של 2,145 ₪ מאחד המכשירים של התובע. כך גם בחודשים אחרים נעשה שימוש במסרונים אשר אינם כלולים בחבילה שנרכשה. יתרה מכך, מהחשבוניות עולה כי בוצעו שיחות וכן נשלחו מסרונים בשבת, כאשר בהתאם לחבילה שנרכשה התעריף בגין שימוש במכשירים בשבת גבוה לאין שיעור מהתעריף בימי החול, עובדה שהיתה בידיעתו של התובע. 13. בדיון שנערך בפני לא הכחיש התובע את השימוש המופרז אשר עשו ילדיו במכשירים בשבת (ראו עמ' 3 שורה 15 לפרוטוקול), אלא שטען כי החיוב בגין החריגה מהחבילה היה מופרז ולא היה מקום לחייבו בתעריפים כה גבוהים. טענה זו אין בידי לקבל. החיוב נעשה בדיוק בהתאם לתעריפים המופיעים בהסכם ההתקשרות עם התובע, והנתבעת אף הפנתה את תשומת לב התובע לכך שבהתאם לתנאי החבילה, השימוש בגין המכשירים בשבת יחויב בתעריף גבוה ביותר. 14. התובע מלין על כך כי גם לאחר ששניים מתוך הקווים נחסמו לשיחות יוצאות, התקבלו אצלו חשבוניות בסכומים מופרזים. אלא שעיון בחשבוניות מעלה כי התובע חויב בגין שליחת מסרונים בשבת, אשר בהתאם להסכם ההתקשרות אינו כלול בחבילה ומחויב בתעריף גבוה ביותר. התובע היה מודע לכך שילדיו עושים שימוש מופרז במכשירים שבידיהם, והנתבעת אף הסבה את תשומת לבו שהתעריף בגין השימוש בשבת הוא גבוה יותר בהתאם לתנאי החבילה אותה רכש התובע. בנסיבות אלה, התובע אינו יכול להלין כנגד החיובים הגבוהים בגין השימוש אשר נעשה בפועל במכשירים כאשר החיובים הם בדיוק בהתאם לתנאי הסכם ההתקשרות עליו חתם התובע. 15. אשר לטענת התובע כי המכשירים אותם קיבל היו מקולקלים, הרי שטענה זו לא הוכחה. התובע לא הוכיח כי פנה לנתבעת בבקשה לתיקון המכשירים, לא צירף מסמך כלשהו להוכחת טענתו והטענה אף אינה מתקבלת על הדעת לנוכח השימוש המוגבר שבוצע במכשירים. 16. אשר לטענת התובע, כי גם לאחר ניתוק הקווים המשיכה הנתבעת לגבות ממנו סכומים, הרי שמעיון בחשבוניות עולה כי הסכומים נגבו בגין עלות המכשירים אותם רכש התובע והתחייב לשלם עבורם, בהתאם להסכם ההתקשרות. 17. לאור האמור, אני קובעת כי החיובים בהם חויב התובע בגין השימוש במכשירים היו כדין ובהתאם לתנאים הקבועים בהסכם ההתקשרות בין הצדדים. 18. התוצאה היא שאני דוחה את התביעה. לפנים משורת הדין, איני עושה צו להוצאות. פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מיום המצאת פסק הדין. סלולר (תביעות)