##דוגמא לכתב תביעה:## ## א. תיאור בעלי הדין ## 1. התובעת 1: ______ בע"מ, ח.פ. _________, חברת הסעות הרשומה כדין בישראל, אשר כתובתה למסירת כתבי בי-דין הינה _________, _________. 2. התובע 2: מר. _______, ת.ז. _________, מנהל ובעל מניות בתובעת 1, אשר כתובתו למסירת כתבי בי-דין הינה _________, _________. 3. הנתבע: מר. _______, ת.ז. _________, עובד לשעבר של התובעת 1, אשר כתובתו למסירת כתבי בי-דין הינה _________, _________. ## ב. הסעד המבוקש ## כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבע בתשלום סך של _________ ₪ בגין הנזקים שנגרמו לרכב ההסעות של התובעת 1, בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל, וכן בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 4. במועדים הרלוונטיים לתביעה זו, הנתבע הועסק כנהג הסעות על ידי התובעת 1, וזאת במסגרת יחסי עובד-מעביד מלאים. 5. ביום _________, עת נהג הנתבע ברכב הסעות מסוג _________ מ.ר. _________ (להלן: "הרכב") השייך לתובעת 1, הוא נהג ברשלנות חמורה ופזיזות, אשר גרמו לנזקים כבדים לרכב. 6. הנתבע, תוך כדי נהיגה, נכנס עם הרכב במהירות מופרזת לתוך שלולית מים ענקית ועמוקה, וזאת בניגוד לכללי הזהירות הנדרשים מנהג סביר ובניגוד להוראות התובעת 1. 7. כתוצאה מנהיגתו הרשלנית והפזיזה של הנתבע, נגרמו לרכב נזקים מכניים משמעותיים, אשר חייבו תיקונים יקרים והשבתת הרכב למשך תקופה ארוכה, ובכך נגרמו לתובעת 1 הפסדים כספיים ניכרים. 8. עילת התביעה נולדה ביום _________, מועד התרחשות האירוע הנזיקי, והתגבשה עם קבלת חוות הדעת השמאית והערכת עלויות התיקון. ## ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט ## 9. עילת התביעה הינה נזיקית במהותה, ונסמכת על הוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], ועל כן הסמכות העניינית לדון בתביעה זו נתונה לבית משפט השלום הנכבד. 10. סכום התביעה, העומד על סך של _________ ₪, מצוי בגבולות סמכותו הכספית של בית משפט השלום. 11. מקום התרחשות האירוע הנזיקי, כמו גם מקום מגוריהם של הצדדים ומקום עסקה של התובעת 1, מצויים כולם בתחום שיפוטו של בית משפט השלום ב_________, ועל כן נתונה לבית משפט זה גם הסמכות המקומית לדון בתביעה. ## ה. פירוט הטענות ## ## רשלנות הנתבע בנהיגה ## 12. הנתבע, כנהג מקצועי וכעובד של התובעת 1, חב חובת זהירות כלפי התובעת 1 וכלפי הרכב שהופקד בידיו, לנהוג בזהירות ובמיומנות הנדרשת, ולהימנע מכל פעולה העלולה לגרום נזק לרכב או לצדדים שלישיים. 13. הנתבע הפר חובת זהירות זו באופן בוטה, כאשר נהג ברכב במהירות מופרזת ובחוסר תשומת לב מוחלט לתנאי הדרך, ובפרט לכך שנסע לתוך שלולית מים עמוקה ורחבה, מבלי להאט או לנקוט באמצעי זהירות כלשהם. 14. נהיגתו של הנתבע לתוך השלולית הענקית, תוך התעלמות מוחלטת מהסכנה הטמונה בכך, מהווה רשלנות חמורה ופזיזות, שכן נהג סביר ומיומן היה מזהה את הסכנה ונוקט בצעדים הנדרשים למניעת נזק. 15. התנהלות הנתבע חרגה באופן משמעותי מסטנדרט ההתנהגות המצופה מנהג סביר ומקצועי, ובפרט מנהג המועסק בחברת הסעות, אשר עליו מוטלת אחריות מוגברת לשמירה על כלי הרכב שברשותו. 16. רשלנותו של הנתבע היא הגורם הישיר והבלעדי לנזקים שנגרמו לרכב, ובלעדיהם הנזקים לא היו נגרמים כלל, ועל כן הנתבע אחראי במלואו לפיצוי התובעת 1 בגין נזקים אלו. ## הפרת חובת נאמנות של עובד ## 17. הנתבע, כעובד של התובעת 1, חב לה חובת נאמנות מוגברת, הכוללת חובה לפעול לטובת האינטרסים של המעביד, לשמור על רכושו, ולהימנע מכל פעולה העלולה להסב לו נזק, בין במעשה ובין במחדל. 18. נהיגתו הרשלנית והפזיזה של הנתבע, אשר גרמה לנזקים כבדים לרכב ההסעות, מהווה הפרה יסודית של חובת הנאמנות המוטלת עליו כעובד, שכן הוא פעל בניגוד מוחלט לאינטרסים של התובעת 1. 19. הנתבע, במעשיו, לא רק שלא שמר על רכוש התובעת 1, אלא אף גרם לו נזק ממשי, ובכך הפר את האמון שניתן בו על ידי התובעת 1 כאשר הופקד בידיו רכב יקר ערך לצורך ביצוע עבודתו. 20. הפרת חובת הנאמנות של הנתבע מתחזקת לאור העובדה כי מדובר בנהג מקצועי, אשר היה אמור להיות מודע היטב לסיכונים הכרוכים בנהיגה רשלנית ולחשיבות השמירה על כלי הרכב. 21. התנהלות הנתבע, אשר הובילה לנזקים כבדים, עולה כדי חוסר נאמנות מובהק כלפי מעבידתו, ומצדיקה הטלת אחריות מלאה עליו בגין הנזקים שנגרמו. ## אחריות הנתבע לנזקים ## 22. הנתבע אחראי באופן אישי ומלא לנזקים שנגרמו לרכב ההסעות, וזאת מכוח עוולת הרשלנות הקבועה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש], שכן הוא הפר חובת זהירות כלפי התובעת 1 וגרם לה נזק כתוצאה מכך. 23. הקשר הסיבתי בין מעשיו הרשלניים של הנתבע לבין הנזקים שנגרמו לרכב הינו ישיר וברור, שכן לולא נהיגתו הפזיזה לתוך השלולית, הנזקים לא היו נגרמים כלל. 24. הנתבע היה יכול וצריך לצפות מראש כי נהיגה במהירות לתוך שלולית מים עמוקה עלולה לגרום לנזקים מכניים לרכב, ועל כן הוא נושא באחריות מלאה לתוצאות מעשיו. 25. אין כל גורם זר מתערב או נסיבות חיצוניות אשר ניתקו את הקשר הסיבתי בין רשלנותו של הנתבע לבין הנזקים, ועל כן אחריותו של הנתבע הינה מוחלטת. 26. התובעת 1 זכאית לפיצוי מלא בגין כל הנזקים שנגרמו לה כתוצאה ממעשיו של הנתבע, לרבות עלויות התיקון, ירידת ערך הרכב, והפסדי שימוש. ## היקף הנזקים שנגרמו ## 27. כתוצאה מנהיגתו הרשלנית של הנתבע, נגרמו לרכב נזקים מכניים חמורים, אשר כללו, בין היתר, פגיעה במנוע, במערכת ההיגוי, במערכת החשמל ובמכלולים נוספים של הרכב. 28. עלות תיקון הנזקים, כפי שפורטה בחוות הדעת השמאית ובחשבוניות התיקון, עומדת על סך של _________ ₪, סכום המשקף את עלות החלפים והעבודה הנדרשים להשבת הרכב למצבו הקודם. 29. בנוסף לעלות התיקון, נגרמה לרכב ירידת ערך משמעותית כתוצאה מהתאונה, וזאת למרות התיקונים שבוצעו, שכן רכב שעבר תאונה כה חמורה נחשב לפגוע וערכו בשוק המשומשות יורד. 30. התובעת 1 נאלצה להשבית את הרכב למשך תקופה של _________ ימים לצורך ביצוע התיקונים, ובמהלך תקופה זו נגרמו לה הפסדי שימוש והכנסה בסך של _________ ₪, שכן הרכב לא יכול היה לשמש להסעת נוסעים. 31. סך הנזקים הישירים והעקיפים שנגרמו לתובעת 1 כתוצאה ממעשיו של הנתבע עומד על סך כולל של _________ ₪, סכום אותו הנתבע נדרש לפצות. ## סמכות בית המשפט לדון בעילת נזיקין ## 32. על אף קיומם של יחסי עובד-מעביד בין הצדדים בעת התרחשות האירוע, עילת התביעה במקרה דנן הינה נזיקית מובהקת, ועל כן הסמכות לדון בה נתונה לבית המשפט האזרחי, ולא לבית הדין לעבודה. 33. סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, קובע במפורש חריג לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, לפיו "למעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]". 34. התביעה שלפנינו מבוססת על עוולת הרשלנות, כהגדרתה בפקודת הנזיקין, ואינה עוסקת בזכויות הנובעות מיחסי עבודה כגון פיצויי פיטורין, שכר עבודה או תנאים סוציאליים. 35. הפסיקה קבעה כי כאשר מהות התביעה היא נזיקית, גם אם היא מתרחשת במסגרת יחסי עבודה, הסמכות לדון בה נתונה לבית המשפט האזרחי, ואין בכותרת התביעה בלבד כדי לשנות את מהותה. 36. במקרה זה, התובעת 1 טוענת לנזק מכוון או לרשלנות חמורה מצד הנתבע, טענות המצויות בליבת דיני הנזיקין ומצדיקות את בירורן בפני בית משפט זה. ## העדר תום לב של הנתבע ## 37. הנתבע, בהתנהלותו, מגלה חוסר תום לב מובהק, כאשר הוא מנסה להתחמק מאחריותו לנזקים שגרם, וזאת על ידי העלאת טענות סף בדבר חוסר סמכות עניינית, שאין להן אחיזה במציאות המשפטית. 38. טענת הנתבע כי מדובר בסכסוך עבודה המצוי בסמכות בית הדין לעבודה, נועדה אך ורק לעכב את הליכי התביעה ולמנוע מהתובעת 1 לקבל את הפיצוי המגיע לה בגין הנזקים שנגרמו. 39. הנתבע מנסה לנצל את קיומו של הליך מקביל בבית הדין לעבודה, העוסק בזכויותיו כעובד, על מנת לערבב בין עניינים שונים ולטשטש את העובדה כי מדובר בתביעת נזיקין מובהקת. 40. התנהלות הנתבע, המבקש לדחות את התביעה על הסף, מהווה ניסיון פסול להתחמק מבירור מהותי של אחריותו לנזקים, וזאת תוך בזבוז זמנו היקר של בית המשפט. 41. כבוד בית המשפט מתבקש לדחות את טענות הנתבע בדבר חוסר סמכות, ולהורות על בירור התביעה לגופה, על מנת לאפשר לתובעת 1 לקבל את יומה בבית המשפט. ## קשר סיבתי בין הרשלנות לנזק ## 42. קיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי ישיר בין נהיגתו הרשלנית והפזיזה של הנתבע לבין הנזקים הכבדים שנגרמו לרכב ההסעות של התובעת 1. 43. לולא נהג הנתבע במהירות מופרזת לתוך שלולית המים הענקית, הנזקים המכניים לרכב לא היו נגרמים כלל, ועל כן מעשיו הם הגורם הישיר והבלעדי לנזק. 44. הנתבע היה צריך לצפות, כאדם סביר וכנהג מקצועי, כי נהיגה באופן כה פזיז לתוך מכשול מים עלולה לגרום לנזקים חמורים לרכב, ועל כן הוא נושא באחריות משפטית מלאה לתוצאות מעשיו. 45. אין כל גורם זר מתערב או נסיבות בלתי צפויות אשר ניתקו את הקשר הסיבתי בין רשלנותו של הנתבע לבין הנזק, ועל כן אחריותו של הנתבע הינה מוחלטת. 46. התובעת 1 תטען כי הנזקים שנגרמו לרכב הם תוצאה ישירה ובלתי נפרדת ממעשיו הרשלניים של הנתבע, ועל כן הוא חייב בפיצוי מלא בגינם. ## חובת הזהירות המוגברת של נהג מקצועי ## 47. על הנתבע, כנהג מקצועי המועסק בחברת הסעות, מוטלת חובת זהירות מוגברת, החורגת מזו המוטלת על נהג פרטי מן השורה, וזאת לאור אופי עבודתו והאחריות המוטלת עליו. 48. נהג מקצועי נדרש לרמת מיומנות, זהירות ותשומת לב גבוהה יותר, שכן הוא נוהג ברכב לצורך פרנסתו, ומופקד על רכוש המעביד ועל בטיחות הנוסעים. 49. הנתבע, בהתנהלותו, הפר באופן בוטה את חובת הזהירות המוגברת המוטלת עליו, כאשר נהג בפזיזות ובחוסר אחריות, ובכך גרם לנזקים כבדים לרכב שהופקד בידיו. 50. התובעת 1 סמכה על הנתבע כי ינהג ברכב בזהירות ובאחריות הנדרשת מנהג מקצועי, והוא הפר אמון זה באופן חמור, ועל כן עליו לשאת במלוא האחריות לנזקים. 51. הפסיקה הכירה בחובת זהירות מוגברת המוטלת על בעלי מקצוע, ובכלל זה נהגים מקצועיים, ועל כן יש להטיל על הנתבע אחריות מלאה בגין רשלנותו. ## נזק מכוון או רשלנות חמורה ## 52. התובעת 1 תטען כי נהיגתו של הנתבע לתוך השלולית הענקית, במהירות ובחוסר זהירות מוחלט, עולה כדי רשלנות חמורה, ואף ייתכן כי מדובר במעשה מכוון שנועד לגרום נזק לרכב. 53. גם אם לא יוכח כי הנתבע פעל בכוונה תחילה לגרום נזק, הרי שרמת הרשלנות שהפגין הינה כה גבוהה, עד כי היא גובלת בפזיזות ובאדישות לתוצאות מעשיו. 54. התנהלות הנתבע, אשר התעלם מכללי נהיגה בסיסיים ומסכנות ברורות, מצביעה על חוסר אכפתיות מוחלט לרכוש התובעת 1, ועל כן יש לראות בה רשלנות חמורה. 55. הפסיקה קבעה כי במקרים של רשלנות חמורה, ניתן להטיל על העובד אחריות מלאה לנזקים שגרם, ואין להסתפק בהטלת אחריות חלקית בלבד. 56. התובעת 1 תבקש מבית המשפט הנכבד לקבוע כי הנתבע פעל ברשלנות חמורה, ועל כן הוא חייב בפיצוי מלא בגין כל הנזקים שנגרמו. ## השתק פלוגתא או מעשה בית דין ## 57. טענת הנתבע בדבר השתק פלוגתא או מעשה בית דין, לאור קיומו של הליך בבית הדין לעבודה, הינה חסרת בסיס משפטי ודינה להידחות. 58. הפלוגתאות העיקריות בהליך בבית הדין לעבודה עוסקות בזכויותיו של הנתבע כעובד, ואילו התביעה שלפנינו עוסקת באחריותו הנזיקית של הנתבע לנזקים שגרם לרכב. 59. על אף שהעובדות הרקעיות עשויות להיות חופפות, מהות הסכסוכים והסעדים המבוקשים שונים בתכלית, ועל כן אין מניעה לבירור התביעה הנזיקית בפני בית משפט זה. 60. הפסיקה קבעה כי השתק פלוגתא יחול רק כאשר מדובר באותה פלוגתא בדיוק, אשר נדונה והוכרעה לגופה בהליך קודם, תנאי שאינו מתקיים במקרה דנן. 61. התובעת 1 תטען כי אין כל הכרעה שיפוטית קודמת בנוגע לאחריותו הנזיקית של הנתבע לנזקים שנגרמו לרכב, ועל כן אין כל מניעה לבירור תביעה זו לגופה. ## חובת הוכחה על הנתבע ## 62. הנתבע, המבקש להתחמק מאחריותו, נושא בנטל ההוכחה כי לא פעל ברשלנות או כי הנזקים לא נגרמו כתוצאה ממעשיו, וזאת לאור העובדה כי הרכב היה בשימושו ובשליטתו הבלעדית בעת התרחשות האירוע. 63. הנתבע הוא היחיד שיכול לספק הסבר מלא ומפורט לנסיבות התרחשות האירוע, ועל כן עליו להוכיח כי פעל בזהירות הנדרשת וכי לא גרם לנזק ברשלנותו. 64. התובעת 1 תטען כי הנתבע לא עמד בנטל הוכחה זה, ולא הציג כל ראיה המפריכה את טענותיה בדבר רשלנותו וחוסר זהירותו. 65. בהיעדר הסבר מניח את הדעת מצד הנתבע, יש להסיק כי הנזקים נגרמו כתוצאה ישירה ממעשיו הרשלניים, ועל כן עליו לשאת באחריות מלאה. 66. כבוד בית המשפט מתבקש לקבוע כי הנתבע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, ועל כן יש לקבל את טענות התובעת 1 בדבר אחריותו לנזקים. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה. ##מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעת מעביד נגד עובד בבית משפט השלום:## לפני בקשה לדחיית התביעה על הסף שהגיש הנתבע, המבקש אשר לפני. המשיבים הינם התובעים בתביעה. המשיבים הינם חברת הסעות ומנהל בחברה ובעל מניות. תביעתם עניינה נזקי רכוש אשר נגרמו לרכב הסעות ביום 12.12.10, עת נהג המבקש ברכב ההסעות לשיטתם הנזק נגרם כתוצאה מכך שהמבקש נהג עם הרכב לתוך שלולית מים ענקית. 3. המבקש טוען כי יש לדחות את התביעה על הסף שכן בין הצדדים מתנהל תיק בבית הדין לעבודה בחיפה ב.ע. 32870-04-11. שם תבע המבקש את המשיבה 2, מעבידתו. בכתב ההגנה טענה המשיבה כי מדובר בנזק שגרם המבקש במתכוון על מנת לגרום למשיבה לפטרו. המבקש טוען כי סיום יחסי עבודה הינם בסמכות ייחודית של בית הדין לעבודה. עוד הוא מסב את תשומת הלב לכך כטענת ההגנה העיקרית שלו הינה כי פעל במסגרת עבודתו כעובד סביר ולא עשה דבר כדי להזיק במכוון למשיבה. 4. המשיבים טוענים כי לא צורף תצהיר לבקשה כנדרש ודי בכך על מנת לדחות בקשתו. לחילופין טוענים המשיבים כי סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה מפורשת בצמצום. סמכות בית הדין לעבודה אינה נקנית לפי הסעד אלא לפי העילה האם מקור הסכסוך ביחסי העבודה הכל בהתאם לחוק המפרט את הסמכות הייחודית של בית הדין לעבודה. כל עילה אחרת מתבררת בבתי המשפט הכללים. על פי הוראות סעיף 24(א)(1() לחוק בית הדין לעבודה הרי שעילת תביעה שמקורה בפקודת הנזיקין לא תתברר בית הדין לעבודה. המשיבים מציינים כי אין מחלוקת בין הצדדים כי יחסי העבודה ביניהם הסתיימו. עוד מציינים המשיבים באמצעות בא כוחם כי הפלוגתיות אשר במחלוקת בפני בית הדין לעבודה כבר סוכמו ואין פלוגתא זו מנויה ביניהן. 5. ראשית אין מחלוקת בין הצדדים כי בעת התרחשותה תאונה נשוא תביעה זו היו בין הצדדים יחסי עובד מעביד וכי התאונה התחרשה שעה בה עבד המבקש בשירותה של המשיבה. המחלוקת הינה למעשה האם מדובר בנזק מכוון אשר נגרם על ידו או ברשלנות חמורה, או שמא מדובר באירוע שהתרחש תוך כדי עבודתו. כלומר, האם יכולה המשיבה לחייב את המבקש בגין הנזקים שנגרמו לרכב אם לאו. 6. השאלה אשר לפני הינה האם התביעה שלפני אינה מצויה בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה. לעניין זה חשיבות להוראות סעיף 24 (א)(1) לחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט - 1969. "24(א) לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון - (1) בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; " אין מחלוקת כאמור כי התקיימו יחסי עובד מעביד באותה העת. השאלה אם מדובר בתובענה שעילתה יחסי עובד מעביד והאם חל החריג " למעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין (נוסח חדש)" 7. עיינתי בפרוטוקול הדיון בבית הדין לעבודה אשר צורף על ידי משיבים ולא מצאתי כי נערכה בו רשימת של פלוגתאות. נערכה רשימה של עובדות מסומכות אך לא של פלוגתאות. לפיכך, הרי שטענת ההגנה של המשיבה באשר לגרימת הנזק במתכוון עודנה פלוגתא בביתה דין לעבודה. יש לציין כי המשיבה אכן העלתה בכתב הגנתה שם את הטענה כי תגיש תביעה לבית המשפט המוסמך. 8. אי לי אלא להסכים עם הנאמר על ידי כב' השופטת יהודית שבח בת.א. 26951-01-11 בבית המשפט המחוזי בחיפה, באשר למסגרת הדיון אשר לפני. לפיכך אביא את הדברים במלואם- "2. שאלת הסמכות העניינית, במתח מירוץ הסמכויות שבין בית המשפט האזרחי לבין בית הדין לעבודה, הוכרעה על ידי המחוקק בסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, הקובע כי לבית דין אזורי תהיה סמכות ייחודית במגוון נושאים, אשר הרלבנטי לענייננו הוא "תובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד, ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ". 3. ... השאלה הראשונה הטעונה הכרעה הינה האם התובענה שבפנינו מושתתת על עילה הנובעת מיחסי עובד ומעביד. באם התשובה לשאלה זו תהא חיובית, יהא עלי להכריע בשאלה נוספת והיא האם העילה נסמכת על פקודת הנזיקין. ... מקרה דנן, לא מייחסים, חלילה, לארבל גניבת כספי החברה, או מעילה וכיוצ"ב. ... הטרוניה שיש לחברה כלפי ארבל קשורה, למרות חומרתה, קשר הדוק ובל ינתק לעיסוקו המהותי ולעבודתו בחברה . עבודת ארבל במקרה זה היא העיקר. הגם שטענת החברה נושאת, על פי הנטען, אופי פלילי או נזיקי, עדיין היא מהווה, במובהק, עילה הנובעת מיחסי עובד ומעביד. 4. יש לילך, איפוא, כברת דרך נוספת ולבחון באם חלה במקרנו הסיפא לסעיף 24 לחוק, המחריגה תביעה שעילתה בפקודת הנזיקין. לכאורה, מדובר בבדיקה פשוטה למדי, האמורה להתבצע באמצעות קריאת כתבי הטענות, שהרי עיון בכתב התביעה של החברה מעלה כי המילה תרמית, כמו גם המילה זיוף, מופיעות בו באותיות קידוש לבנה ושזורות לאורכו כחוט השני. החברה טוענת כי ארבל ביצע כלפיה "תרמית חמורה ושיטתית" וכן "זייף תוצאות של ששה מחקרים רפואיים", "הציג מצגים כוזבים" וכן הלאה, וזאת בכוונה להסתיר את כישלון הטכנולוגיה של המכשיר שפותח, על מנת לשכנע משקיעים להשקיע בחברה ולהמשיך את פעילותה. בפנינו, איפוא, לכאורה, עילה השייכת לתחום דיני הנזיקין. אלא שאין הדברים כה פשוטים. אין להסתפק בכותרות אותן בוחר מעביד ליתן לתביעה שהוא מגיש כנגד עובדו, ואין הן מהוות מילות קסם על פיהן יישק דבר. על בית המשפט לבחון אם כותרת הטענה מתיישבת עם ההקשר המהותי, שהרי אם לא נעשה כן, בפנינו כלי פשוט ומחוסר תום לב לחסום תביעת עובד לפיצויי פיטורין, אף שבפועל אין לכך כל הצדקה. המטרה היא להעניק לבית הדין, אשר לו המומחיות, הניסיון והכישורים הנדרשים, סמכות ייחודית לדון בסכסוכים המבוססים על יחסי עובד ומעביד, ולא להיגרר אחרי טענות הסוטות מן העיקר. 5. נשאלת השאלה כיצד יבחין בית המשפט בין תביעה כנה, שאכן מבוססת על עילה נזיקית ממשית, לבין תביעה מלאכותית, הנוקטת אמנם במלל המתאים מתחום דיני הנזיקין, אך במהותה אינה מעוגנת בטענות אמיתיות נגד העובד, וכל מטרתה היא לגרור את העובד להתדיינות מיותרת ולעכב את תשלום זכויותיו. אין לשאלה תשובה חד משמעית או נוסחת פלא, ועל בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו ואת מיטב נסיונו. בין היתר, ניתן להיעזר בכלל הנוהג שעה שמוגשת בקשה למחיקה על הסף של כתב תביעה מחמת היעדר עילה, שאו אז תישאר התביעה על מכונה באם בית המשפט יגיע למסקנה כי התובע יוכל לזכות בתביעתו אם יצליח להוכיח, בבוא העת, את שטען בכתב התביעה. והיה ובית המשפט יגיע למסקנה כי גם אם יצליח התובע להוכיח את כל שנטען על ידו בכתב התביעה, עדיין לא יוכל לזכות בתביעתו, ממילא מתבקשת המסקנה כי לפנינו תביעה משוללת עילה ודינה להיות מסולקת על הסף. באם נחזור ונתבונן בנטען בכתב התביעה, ונניח שהחברה אכן תצליח להוכיח את הנטען בו, דהיינו, שארבל זייף את תוצאות המחקר והציג לחברה נתונים כוזבים, בניגוד לתוצאות הניסויים שהושגו בשטח, הרי שבפנינו תרמית בהתגלמותה, ומכאן שבית הדין אינו מוסמך לדון בתביעה. אין, איפוא, מנוס מן המסקנה כי לכאורה מצוייה התביעה במיתחם החריג נשוא סעיף 24 סיפא לחוק בית הדין לעבודה, ומשכך אין מקום לבקשת ארבל לדחות את התביעה על הסף, או להעבירנה לבית הדין לעבודה. 6. במסקנה זו לא תמה המלאכה. אין חולק שבפנינו שתי תובענות העוסקות באותה פלוגתא בדיוק. עילת התביעה שבתביעה החברה, זהה למעשה לטענת ההגנה אותה מעלה החברה בפני תביעת ארבל בבית הדין, שהרי לולא טענת התרמית, לא היתה החברה יכולה להתכחש לחובתה לשלם לארבל פיצויי פיטורין, לאור פיטוריו הבלתי מוכחשים. ...שתי התובענות עוסקות, איפוא, בנושא מרכזי אחד ויחיד, התרמית המיוחסת לארבל, ורק בו, באופן שבתביעה שבפני- התרמית היא עילת התביעה, ובתביעה בבית הדין לעבודה- התרמית היא עילת ההגנה. לא יעלה על הדעת כי שני בתי משפט שונים יבררו את אותה סוגיה עובדתית, שאליבא דכולם אינה מצומצמת, כך שאין ספק שדין אחת מן השתיים להתעכב ולהמתין עד להכרעת רעותה. לולא הגישה החברה לבית הדין בקשה לעיכוב הליכים, אשר טרם התבררה, הייתי עושה שימוש בסמכותי הטבועה, ומורה על עיכוב ההליכים בתביעה שבפני, לאור האמור לעיל, ולאור מומחיותו המיוחדת של בית הדין להכריע, אולי אף לגשר ולפשר, בסכסוכים מעין אלו. לא אעשה כן מחמת כלל כיבוד הערכאות, ומחמת היות בקשה שכזו תלויה ועומדת בבית הדין. " 9. כלומר במקרה אשר לפני אכן הכותרת הינה תביעת נזיקין. נשאלת השאלה האם במהותה מדובר בתביעה כנה על יסוד עילה נזיקית או שמא בנסיון לעכב תשלום זכויות. 10. לא מונחת לפני תשתית על מנת לקבוע כי מדובר רק בנסיון לעכב זכויות. שהרי מוסכם כי התובע התפטר (רשימת עובדות מסומכות בבית הדין לעבודה). קיימות זכויות שנוות השנויות במחלוקת בין הצדדים בית הדין לעבודה. אך לא אוכל לקבוע כי זו היא כל מטרת התביעה אשר לפני. 11. אכן בלשב זה מונחת הפלוגתא אשר לפני בפני שתי ערכאות שונות. אולם, אין זה המקרה שזו השאלה היחידה או המרכשזית בפני בית הדין לעבודה. כמו כן לא הוצג לפני כי בית הדין לעבודה התבקש לעכב דיון כלשהוא בשל הגת תביעה זו. 12. מנגד אין להתעלם מכך כי ישנם היבטים שונים מתחום דיני העבודה אשר יחייבו התייחסות בדיון אשר לפני וטוב היה אילו יוכרעו בידי הערכאה אשר מומחיותה דיני עבודה. גם אם אקבע כי המבקש אשר לפני התרשל, יהיה צורך להכריע האם מזכה הדבר את מעבידתו לחייבו בגין עלות התרלשותו. 13. אולם, משנקבע כי מהות העילה הינה דיני הנזיקין, אזי לבית משפט זה סמכות לדון בתביעה, גם אם היא סמכות מקבילה. בבית משפט זה מדובר בשאלה המרכזית לדיון. 14. לאור האמור לעיל הבקשה לדחיית התביעה על הסף נדחית. מעביד נגד עובד