בפסק דין שניתן לאחרונה בע"ע (ארצי) 14705-09-10 יוסף מוצפי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (16.5.2012) נסקרה בחוות דעתה של כב' השופטת וירט-ליבנה התפתחות הכרת עיקרון איסור האפליה מחמת גיל בחקיקה ובפסיקה בישראל:
"בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה ובית המשפט העליון לאורך השנים, נדונה פעמים רבות סוגיית ההפליה מחמת גיל, במסגרת הזכות לשוויון ועילות ההפליה הקבועות בחוק השוויון.
כך נקבע בפסיקה, כי הפלייתו של עובד מבוגר היא קשה במיוחד, יש בה השפלה ופגיעה בכבודו כאדם, והיא שוללת מעובדים ותיקים תנאים מינימאליים שיאפשרו להם לחיות בכבוד. היעדר אפשרות למצוא עבודה חדשה על רקע גיל עלול להיות כרוך באובדן זהות, קשרים חברתיים וסטאטוס חברתי [ראו דנג"ץ 4191/97 רקנט - בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נד (5)369 (2000), להלן גם דנג"ץ רקנט; ע"ע 1414/01 מפעלי ים המלח - משה ניסים (ניתן ביום 18.3.04); בג"ץ 1181/03 אוניברסיטת בר-אילן - בית הדין הארצי לעבודה (ניתן ביום 28.4.11); בג"ץ 104/87 נעמי נבו - בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מד (4) 749 (1990)].".
באשר לסוגיה זו, ראוי לצטט את הדברים הבאים מפסיקתו של הנשיא בדימוס אהרון ברק בבג"ץ 10076/02 ד"ר יורי רוזנבאום נ' נציב שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 12.12.2006, להלן גם פסק דין רוזנבאום), בזו הלשון:
"הפליה זו באה לידי ביטוי בהקשרים שונים, כגון בתנאי קבלה נוקשים, באפשרויות קידום מוגבלות ובגילאי פרישה מוקדמים. היא מבטאת לרוב את עיגונם של סטריאוטיפים באשר למגבלות הגוף והרוח של האדם המבוגר. זאת, בלא שלדברים יהיה לרוב בסיס רציונאלי או ענייני. הפליה זו פוגעת בכבוד האדם המופלה. הוא חש כי הוא נבחן על-פי גילו ולא על-פי כישוריו ויכולותיו.
ההפליה פוגעת בחברה בכללותה. היא מנציחה דעות קדומות והבחנות קבוצתיות שאבד עליהן הכלח. היא מוותרת על תרומתם, על יצירתיותם ועל יצרנותם של אנשים רבים בעלי ניסיון ויכולת. בשנים האחרונות גוברת ההכרה בחומרת פגיעתה של ההפליה מחמת גיל ובצורך לשנותה...".
באשר לנטל הראייתי, קובע סעיף 9 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988 (להלן:"חוק שוויון הזדמנויות בעבודה"):
(א) בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 -
(2) לעניין פיטורים מהעבודה - אם הוכיח העובד שלא הייתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו".