באילו מקרים ניתן לקבל פיצויים על תאונת מעלית ?
על האחריות המושגית של נותן שירות בתחום רגיש כתחום המעליות אין צורך להכביר מלים; היא מסתברת מאליה. ללא ספק החובה שהמוטלת על חברות מעליות היא לשירות מיומן, תוך הפניית תשומת הלב לפגמים ככל שישנם, ותוך נקיטת צעדי זהירות כל עוד לא תוקנו. באשר לאחריות הקונקרטית אף היא קיימת להבטיח תיקון ליקויים שלשמם הוזמן, וכנגדה לאסור על שימוש בה אם נתגלה ליקוי המחייב זאת.
בהתאם להלכה שבע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, יש להכיר באחריותם של מי שהיו אחראים על מצבה של המעלית בזמנים הרלוונטיים לתביעה.
כך למשל בע"א 608/87 נחושתן מעליות בע"מ נ' ד"ר שושני ואח' , מפי כב' השופט ד. לוין, נקבע כי יצרן מעליות מוחזק כמי שצופה שאנשים שיעשו שימוש במעלית שהתקין עשויים להפגע אף במקרים שאינם שגרתיים. הדברים שם כוחם היה יפה למעלית בבית חולים שממנה נפגע הנתבע שעבד באותה התקופה בבית החולים.
ע"א 451/66 שרה קורנפלד ואח' נ' מרדכי שמואלוב ואח' , מפי כב' השופט לנדוי עוסק באחריות קבלן בניין וקבלני משנה שלו, נפסק כי מעלית שמותקנת בבניין חזקה עליה שהיא נועדה לציבור הרחב שיבקש לבוא בשערי הבניין אם כדייר ואם כמבקר. הנחת כלוב במעלית על מנת לדאוג לשלמותה של זו, מחייב ציפיה מצד המתקין כי מקום שכלוב כאמור לא יותקן באופן בטוח, עשוי צד ג' תמים להפגע ממנו.
האם מעלית נחשבת "דבר מסוכן" ?
בת.א ת"א 10427-02 מחמד רזק נ' סופר אדומים, נפסק כי מעלית שהינה כלי הרמה לשינוע סחורה בלבד היא בגדר "דבר מסוכן", והסכנה הכרוכה בשימוש בו ברורה וגלויה לעין. בעצם נפילת המעלית כאשר התובע היה בתוכה יש כדי להקים את יסודות הכלל בעניין הדבר מדבר בעדו. כמו כן נאמר כי אין חולק שהמעלית נפלה ועל כן חל הכלל בעניין "הדבר מדבר בעדו", כמשמעו בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. אין כל מחלוקת כי מעלית אינה אמורה ליפול, ואם אכן אירע הדבר מוטלת על המעביד להבהיר מדוע נפלה, והכיצד תיתכן המסקנה שלא אירעה רשלנות בשמירה על תקינותה. מאחר ואין מחלוקת כי המעלית נפלה, ולא עלה בידי הנתבעות להצביע על כל סיבה חריגה שיכולה היתה לגרום לכך, מתבקשת גם בתרחיש עובדתי זה המסקנה כי "הדבר מדבר בעדו" - כי דבר מה היה פגום במעלית שהנתבעת 1 העתיקה את מיקומה ותיחזקה אותה, וכי לא עלה בידיה להצביע על אפשרות מסתברת שהדבר התרחש שלא ברשלנותה
נפילה ביציאה ממעלית:
בת"א 46090-06-13 הוגשה תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת כתוצאה מנפילתה ביציאתה ממעלית במלון, בשל פער גבהים שנוצר בין מפתן המעלית לבין הקומה שבה נעצרה המעלית.
הנתבעת היתה מפעילה רשת מלונות. במלון מעלית אחת (להלן: המעלית). צד ג'1, חברת ביקורת מעליות, היא חברה המבצעת בדיקות בטיחות של תקינות מנגנוני המעלית אחת לחצי שנה. צד ג'2, היא החברה האחראית על ביצוע בדיקות תקופתיות למעלית, תיקון תקלות בהתאם לקריאת הנתבעת וביצוע טיפולים מונעים.
מהלך שהותה של התובעת במלון, ירדה התובעת במעלית עם אחותה. כאשר נעצרה המעלית בקומת הכניסה ודלתותיה נפתחו, החלה התובעת לצאת מן המעלית, כשלפתע מעדה כתוצאה מהיתקלות במפתן המעלית. לטענת התובעת, המעלית נעצרה מתחת לסף המסילה, באופן שיצר הפרש גבהים של כ- 8 ס"מ בין מפלס הקומה לבין מפלס המעלית, התובעת נתקלה במדרגה שנוצרה ומעדה בשל כך.
בתצהיר עדותה הראשית תיארה התובעת את התאונה כך:
"ירדתי במעלית שבמלון וכאשר המעלית נעצרה והדלתות נפתחו, התחלתי לצאת מחוץ לדלת המעלית, כשלפתע מעדתי מהיתקלות במפתן של המעלית שיצר הפרשי גבהים (הפרש של כ-8 ס"מ), היות שהמעלית לא עצרה בסף, אלא מתחת לסף המעלית" (סעיף 1 לתצהיר התובעת).
בחקירתה פירטה התובעת כי:
"הרגל נתפסה בתוך המעלית... אני רציתי לרדת, אחותי הייתה לידי, הרגל שלי, המעלית הייתה גבוהה כמו מדרגה ונתפסה לי הרגל. הרגל שלי, הרגשתי אותה שנתפסה... אני ירדתי לפני אחותי, הייתה מדרגה, הרגשתי את הרגל שלי נתפסה במדרגה, ונזרקתי... הרגל הרגשתי אותה נתפסה במעלית" (עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 14-9).
עדותה של התובעת נתמכה בעדות אחותה אשר הייתה עדת ראייה לאירוע ומסרה בתצהירה כי: "ירדנו במעלית שבמלון באילת... הדלת של המעלית נפתחה ולִידיה נתקלה בסף של המעלית (מסיבה שאינני יודעת אותה, נוצר הפרש גבהים של כ-8 ס"מ בין הרצפה בקומה אליה ביקשנו להגיע לבין המעלית ביציאה מהמעלית)"
תימוכין לגרסת התובעת נמצא אף בתיעוד האובייקטיבי שהוצג. כך, הוגש דו"ח אירוע שנערך במלון בזמן אמת, על ידי פקידת הקבלה. בדו"ח, שנערך בשעה 14:00, נרשמה "שעת האירוע" – 12:30. ב"תאור האירוע" נרשם מפי התובעת "ירדתי קומה במעלית לחדר 103. בזמן עצירת המעלית כשיצאתי, נתקלתי בסף המעלית ונפלתי על הברך". התובעת מסרה בחקירתה כי מדובר בטופס שפקידת המלון מילאה בהתאם לדברים שמסרה לה: "זה במלון, פקידה שם מילאה טופס... אני סיפרתי במלון והיא רשמה, והיא הביאה לי עזרה ראשונה לחדר".
עוד הוצג לבית המשפט "דו"ח מצב מעלית" מחודש אוגוסט 2011. מן הדו"ח, שהונפק על ידי שינדלר, עולה, בין השאר, כי ביום התאונה (14.8.11) הוזמן על ידי הנתבעת טכנאי בשעה 12:31. נתון זה עולה בקנה אחד עם שעת התאונה כפי שנרשמה בזמן אמת בדו"ח האירוע וכן עם דבר קיומה של תקלה, אשר חייבה זימונו של טכנאי.
תמצית טענות הצדדים לעניין האחריות
התובעת טענה כי משהוּכח שנפגעה שעה שעשתה שימוש במעלית המלון, וכי תקלה במעלית גרמה לעצירת המעלית באופן שיצר את הפרש הגבהים המסוכן, הרי שחלות חזקות הרשלנות הסטטוטוריות הקבועות בסעיף 38 (דבר מסוכן) ובסעיף 41 (הדבר מעיד על עצמו) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] . עוד נטען כי הנתבעת התרשלה לספק לאורחי המלון סביבה בטוחה, לא דאגה למנוע שימוש במעלית בעת הפסקות חשמל, לא דאגה לתחזוקה נאותה של המעלית על מנת למנוע היווצרות הפרש גבהים מן הסוג שנוצר, העמידה לרשות אורחי המלון מעלית לא תקינה ומסוכנת לשימוש ולא הורתה לעובד המלון לעמוד ליד המעלית ולהזהיר את האורחים במקרה של תקלה.
שאלת האחריות
אף לאחר שמיעת הראיות במלואן, לא הובהר לבית המשפט עד תום מה גרם למפגע שנוצר. בנסיבות המקרה, התקבל הרושם כי התנהלותן הדיונית של הנתבעת ושל צד ג'2 תרמה תרומה ניכרת לעמימות העובדתית שנותרה . כפי שיפורט להלן, בעלוֹת דין אלה לא הביאו עדים מרכזיים, לא הציגו מסמכים רלבנטיים ולא ביארו את שניתן היה לבאר. התובעת טענה כי יש להחיל את חזקות הרשלנות הסטטוטוריות. בנסיבות המקרה דנן, אמנם מתקיימים תנאי סעיף 41 לפקודת הנזיקין. עם זאת, נראה כי אף ללא העברת נטל השכנוע , המסקנה המתבקשת היא כי המפגע נגרם כתוצאה מהתרשלות הנתבעת ושינדלר. זאת, בין בשל ההתנהלות הדיונית שתוארה, בין בשל תחולתו של כלל "הידיעה המיוחדת", המוביל לתוצאה דומה.
לבית המשפט גם לא הוצג "תיק המעלית" ממנו ניתן היה ללמוד על מצבה של המעלית בחודשים הסמוכים לאירוע, כפי שתיארו מר אזרזר. מר פרץ נחקר בענין זה והשיב כי אינו מול מחשב ואינו יכול לפרט את יומן התקלות של חודש יולי 2011, החודש שקדם לתאונה. כן השיב הוא כי לפני שהגיע לדיון, לא בדק בתיק הלקוח מה מצב המעלית ("ש. לפני שהגעת לפה, קראת את התיק, מה מצב המעלית הזו אתה יכול להגיד לנו? ת. לא, אני לא קראתי" – עמוד 21 לפרוטוקול, שורות 32-31).
לעניין אי הבאת ראיה ועדים רלבנטיים כבר נפסק כי "מעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו" (ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736, 760 (1980); ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595, 602 (1990)). אכן, "הימנעות מהבאת ראיה... מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו, ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה" (יעקב קדמי על הראיות חלק רביעי 1891 (1999).
לאחר שמיעת כל הראיות, נותר מעטה של עמימות באשר לגורם שבעטיו נוצר המפגע שהוכח. הנתבעת והצדדים השלישיים כולם טענו כי התיזה הריאלית להיווצרות הפרש הגבהים היא הפסקת חשמל, לאמור: אירוע שלא ניתן לצפותו ואשר אינו תוצר רשלנות (השוו לת"א (מחוזי חי') 641/00 אבו שיכה נ' מדינת ישראל (20.12.2004)).
בהתחשב בכל האמור – אי הבאת העדים הרלבנטיים ואי הצגת תיק המעלית, אשר נזקפים לחובת הנתבעת – הכף נטתה למסקנה שהסיבה למפגע נעוצה בהתרשלות של הנתבעת. בית המשפט פסק כי קמה אחריותן של הנתבעת ושל החברה האחראית על ביצוע בדיקות תקופתיות למעלית.
הנתבעת שילמה לתובעת פיצוי בסך של 65,450 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך-דין בשיעור כולל של 23.4% ובצירוף הוצאות משפט שהוציאה התובעת. ההודעה לצד ג' נגד החברה האחראית על ביצוע בדיקות תקופתיות למעלית. התקבלה והיא נשאה במחצית מן הסכומים שבהם חויבה הנתבעת. ההודעה לצד ג' נגד החברה המבצעת בדיקות בטיחות של תקינות מנגנוני המעלית אחת לחצי שנה. נדחתה.