מה הדין בסוגיית תאונת עבודה נפילה מפיגום ? אילו חוקים מסדירים מקרים של תאונות פיגום ? מי אחראי על תאונת עבודה בעקבות קריסת פיגום ? ##הקדמה:## מהו "פיגום" ? הפיגום נדרש במקרים בהם אין אפשרות מעשית לבצע עבודת בניה על הקרקע או על משטח עבודה קבוע. עבודה על פיגום היא מטבעה "עבודה מסוכנת" היא מתבצעת ברוב המקרים בגובה רב ולאורך זמן. תאונות פיגומים יכולות להתרחש בגלל פגמים בבניית הפיגום, התקנה לקויה, תחזוקה רשלנית או העמסת משקל יתר שגורם לקריסת הפיגום. מדובר לרוב בתאונות עבודה קטלניות בהן העובד נפצע או נהרג גם בגלל שמדובר בנפילה מגובה רב וגם בגלל שפעולות חילוץ הלכוד נארכות זמן רב, תוך צורך בפינוי כמויות גדולות של מוטות ברזל וקרשים. ##(1) מי אחראי על תאונת פיגום באתר בניה ?## בית המשפט קבע כי על המעביד לנקוט באמצעים סבירים על מנת להגן על העובד מפני סיכונים בעבודה על פיגומים. במסגרת חובה זו מוטלת על המעביד חובה ליידע את עובדיו בדבר סיכונים קיימים, להדריכם ולפקח עליהם, למנוע באופן אקטיבי את קיומם של סיכונים במקום העבודה עם פיגום ולספק ציוד נאות למניעת תאונות פיגום. הרציונל לכך הוא בהנחה כי המעביד הסביר אחראי על אופן עבודתו של העובד עם פיגומים, ותנאים וסיכונים הקשורים לסביבת העבודה נתונים לפיקוחו ולשליטתו. המשמעות המעשית היא, כי מיוחסת לו צפיות טכנית ונורמטיבית לגבי נזק העתיד להיגרם לעובד עקב תאונות פיגום. ##(2) תאונת עבודה נפילה מפיגום ללא מעקה בטיחות:## בת"א 8490-01-12 לאחר שהתובע עבד כ-5 חודשים בלבד כפועל שכיר בענף הבניה, נפל התובע מפיגום במהלך עבודתו באתר בניה ונפגע. התובע טען כי מעשים ו/או מחדלים של המעביד גרמו או לא מנעו את התאונה, לטענתו הפיגום לא היה מוגן במעקי פיגום שעלותם זעומה בכדי למנוע כליל את התרחשות התאונה. כמו כן נטען לאי-הדרכה ואי-הזהרה של התובע מפני הסכנות הגלויות והסמויות במקום העבודה, לרבות הסכנות הכרוכות בעבודות בפיגום ו/או בנפילה מגובה ו/או בנפילה מפיגום ו/או עקב תאונות פיגום. בכתב ההגנה, הכחישו הנתבעות את הנטען בכתב התביעה ; ובמקביל, בחרו להוציא הודעות לצדדים שלישיים לקבלן הראשי באתר הבניה, וליזמית הפרויקט. מהעדויות שעלו במסגרת המשפט עלה כי הפיגום לא היה סגור מצדדיו. הפיגום לא היה מוגן והיה למעשה משטח קרשים שאין לו אף מעקה ואף מיגון משום צד. בית המשפט ציין כי מבחינת שיקולי מדיניות, אין ספק כי בנסיבות, המעסיקה היתה הגורם היעיל במניעת הנזק (לצד מבצע הבניה – שלגבי חלקו אדון בנפרד), וכי בתיקון המחדל - אין מדובר בהשקעה משמעותית מבחינת העלות, להבדיל מהשקעת תשומת הלב המקצועית הנדרשת ממילא - כמי שמעסיק עובדים באתר בניה , שבו סיכונים לא מעטים. כמו כן צוין כי חוסר בהירות בנוהלי העבודה והבטיחות במקום עבודה נזקפת לחובת המעסיקה. מכיוון שהמעסיק חייב להנחיל לעובדים נהלי עבודה ברורים לבטיחות ולגהות, אין הוא רשאי להניח כי הללו ינקטו מיוזמתם אמצעים למניעת תאונות: "...מעביד חייב לצפות גם מעשה רשלני של העובד, אפילו כשהוא בא בניגוד לחובות מפורשות, ואף כשהעובד מודע לסכנה שבמעשהו" (ע"א 688/79 יזבק נ' קובטי). בסופו של דבר בית המשפט פסק כי התובע הרים את הנטל להוכיח שהנתבעות הפרו את חובת הזהירות הקונקרטית שחלה עליהן בנסיבות, הפרה שגרמה לנזק גוף. בנסיבות אלה, כמו כן נפסק כי הופרה החובה חקוקה בכל הקשור לקיום הוראות התקנות בענין מיגון או גידור פיגום. ##(3) תאונת עבודה קריסת פיגום באתר בניה:## בת"א 7520-11-09 הוגשה תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת עבודה שארעה כתוצאה מקריסת פיגום שעליו עבד. התובע טעם כי עבד על פיגום על מנת לבצע את עבודות חשמל בקירות של ממ"ד. בהתחלה עמד לבד על הפיגום ואחר כך הצטרפו עוד שניים או שלושה פועלים של הבניין ומיד הפיגום קרס ונשבר והוא (וגם יתר הפועלים) נפלו מגובה כ-6 מטרים ונחת על גבו. הנתבעים הכחישו, את עצם קרות האירוע. בסיכומיהם נטען כי התובע לא הוכיח שהיה פגם בפיגום, לא הוכיח שהפיגום קרס ו אף לא הביא מטעמו את אותם פועלים שהיו עמו על הפיגום והיו עדי ראיה לתאונה. לאחר שבית המשפט שמע את העדויות, בחן את התשתית הראייתית שהונחה בפניו ושקלת את טענות הצדדים, הגיע למסקנה כי עלה בידי התובע להוכיח, מעל ומעבר למידה הדרושה בהליך אזרחי, כי פגיעתו ארעה כתוצאה מקריסת הפיגום עליו עבד. מסקנתו של בית המשפט נשענה על צירופם של מספר טעמים: גרסתו של התובע הייתה ברורה ואמינה. מדובר בגרסה קוהרנטית, שתועדה במסמכים שנערכו בסמוך לאחר התאונה ועמדה במבחן החקירה הנגדית. ##(4) חוקי בטיחות בעבודה על פיגום:## בתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בנייה) התשמ"ח-1988: תקנה 21 בדבר התקנה כיאוּת של הפיגום באופן המונע התמוטטות או נפילת אדם או חפץ מעליו; תקנה 18(א) בעניין אספקת חומר מתאים באיכות טובה ללא פגם להתקנת פיגום; תקנה 19(א) לעניין בדיקת החומר המיועד להתקנת פיגום לפני שימוש בו; תקנה 20(א) בעניין בדיקת פיגום לקביעת יציבותו והתאמתו למטרה שאליה הוא מיועד; אי-מינוי מנהל עבודה כדין. תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), תשנ"ט- 1999, מטילות על המעביד חובה למסור לעובד מידע עדכני לגבי הסיכונים במקום העבודה, הוראות לעניין הפעלה ותחזוקה של ציוד, והדרכה למניעת סיכונים והגנה מפניהם, לרבות ניהול פנקס הדרכה, בהתאם לתקנות 2, 3, 6 ו-7 לתקנות ההדרכה. בתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים) התשמ"ד - 1984 קובע מחוקק המשנה כי: "המחזיק במקום עבודה ימסור לעובד במקום העבודה מידע עדכני בדבר סיכוני הבטיחות והבריאות הקימים במקום העבודה... הנובעים משימוש בציוד..." (סעיף 1). "המחזיק במקום עבודה ידריך את העובדים במקום העבודה בעניין ההבטים הקשורים בהגנה מפני סיכונים, וכן לעניין שימוש, הפעלה ותחזוקה בטוחים כאמור..." [סעיף 2(א)]. "ההדרכה למנהלי עבודה... תבוצע באמצעות המוסד לבטיחות ולגיהות או באמצעות אדם אחר העוסק בבטיחות..." [סעיף 2(ד')]. "המחזיק במקום עבודה ימסור לעובד במקום העבודה תמצית בכתב של המידע בדבר הסיכונים בעבודה שבה הוא מועסק..." (סעיף 6). "לא יועסק עובד במקום עבודה אלא אם כן ניתנה לו הדרכה כאמור" [סעיף 9(א)]. ##(5) מי אחראי לפגם בפיגום - הקבלן שהקים את הפיגום או המעסיק ?## בת"א 72018/06, הוגשה תביעת פיצויים בגין תאונת עבודה עקב נפילה מפיגום. התובע עבד בחלקו הגבוה של הפיגום, בגובה של למעלה מששה מטרים, ועסק בצביעת תקרת בריכה. התובע נמתח כלפי מעלה, כדי להגיע לתקרה, וייצב עצמו באמצעות מעקה המתכת של הפיגום. לפתע התנתק אחד מצדי המעקה והתובע נפל מגובה רב ופגע ברצפת הבריכה. התובע הוכיח כי מעקה הפיגום השתחרר ממקומו דבר שגרם לנפילת התובע. בין הצדדים היתה מחלוקת בשאלה מתי הוקם הפיגום ממנו נפל התובע ועל מי מוטלת האחריות - האם על הקבלן שהקים את הפיגום או על המעסיק של התובע ? לא צורפו יומני עבודה או ראיות בכתב שיאפשרו קביעה חד-משמעית בנושא, אולם ניתוח העדויות ושקלול פרק הזמן שחלף מתחילת העבודות ועד לתאונה (כששה שבועות) מובילים למסקנה כי סביר שהפיגום פורק והוקם פעמיים ועמד במקומו לפחות שבוע לפני התאונה, וסביר שיותר מכך. המעקה הורכב מצינורות מתכת אנכיים ואופקיים . הצינורות האנכיים הקרויים "צינורות זקיפים" הם הצינורות מהם הורכב שלד הפיגום. לצינורות הזקיפים רותכו פיני מתכת קבועים. על-גבי פיני המתכת הקבועים הושחלו צינורות אופקיים הנקראים "אזני יד", הם המעקה. אזני היד קובעו ל פיני המתכת שעל הצינורות הזקיפים במסמרים שהושחלו לחור ייעודי וכופפו . המעקה הורכב אפוא מצינור אופקי ש"יושב" על פינים שהולחמו לצינורות האנכיים, והמסמר "סגר" אתם במקומ ם. גובה המעקה היה כמטר מרצפת הפיגום. הוכח כי הפיגום נמסר למעסיק לפחות שבעה ימים לפני התאונה. הפיגום נבדק בידי גורמי המקצוע של המעסיק ונמצא תקין. לא היתה ראיה שתעיד על כך שאזן היד היה בלתי תקין בעת מסירת הפיגום. טענת המעסיק כי נמצאו אזני יד אחרים שאינם תקינים הופרכה, ובדוח הבטיחות מטעמה נרשם כי המעקות תקינים. לא היתה ראיה לקיומה של תקלה יסודית בפיגום או ראיה שתקשור את קבלן המתמחה בהקמת הפיגומים לתאונה. מנגד היו ראיות לכך שיש אפשרות שהעובדים פירקו את פין הבטיחות כדי להקל את עבודתם. נוכח כל אלה בית המשפט מצא, במאזן ההסתברויות, כי האחריות לתאונה מוטלת במלואה על מעסיקתו של התובע, אשר בדקה את הפיגום בעת מסירתו ושהייתה האחראית הבלעדית על העבודות המתבצעות עליו. ##(6) תאונת עבודה נפילה מפיגום ללא עדים וללא קסדה:## בת"א 34202-09-12, לטענת התובע, במהלך עבודה באתר הבניה, עת שעמד התובע על פיגום, קרס לפתע קרש הפיגום עליו עמד והוא נפל לאחור, נחבט ברצפת הבטון וכתוצאה מכך נחבל באורח קשה בכל חלקי גופו. עדותו של התובע באשר לאופן התרחשות התאונה לא נתמכה בעדויות נוספות ועל כן המדובר על עדות יחידה של בעל דין כמשמעה בפקודת הראיות. ההלכה היא כי ביחס לעדות כזו יש לנקוט בזהירות יתירה בטרם אימוצה. בית המשפט קיבל את תביעתו של התובע שכן לא עלה בידי הנתבעות לסתור את גרסת התובע לפיה הפיגום ממנו נפל במהלך עבודתו היה בשליטתה ובפיקוחה של הנתבעת. עם זאת, התובע טען אף כי לא הייתה לו קסדה משלו וכי מנהל העבודה נתן לו את הקסדה שלו באותו היום. בנסיבות אלה, בית המשפט ציין כי היה על התובע לגלות ערנות ביחס למתרחש בסביבת עבודתו והיה עליו לנקוט בכללי הזהירות ובכללם להקפיד על חבישת קסדה דרך קבע בעת ביצוע עבודתו. ##(7) תאונת עבודה נפילה מפיגום - אחריות על פיגום לא תקין:## בת.א 68965-06 התובע נפגע שעה שנפל מפיגום עליו עמד במסגרת עבודתו כברזלן. לטענת התובע, נפילתו נגרמה כתוצאה מפגם במעקה הפיגום, אשר לא חובר כהלכה ואשר היווה מפגע בטיחותי. עובדת נפילתו של התובע מפיגום לא היתה שנויה במחלוקת. הנסיבות שהביאו לנפילתו - כן. בעוד שלגרסת התובע הוא נפל מהפיגום עליו עמד שעה שנשען על המעקה שהיה מחובר לפיגום והיה רופף, במסגרת עבודתו, הרי שלגרסת הנתבעים, נפילת התובע מהפיגום ארעה כתוצאה מרשלנותו שלו - שעה שהוא בעצמו פירק את מעקה הפיגום על אף שהדבר היה אסור בכדי להקל על עבודתו שכללה והצריכה העלאת מוטות הברזל לפיגום. בית המשפט פסק כי הוכח כי התובע נפל לאחר שמעקה הפיגום עליו נשען התנתק, כנטען על ידו, הרי שהנטל עבר לנתבעים להוכיח כי הם ועובדיהם לא התרשלו בבניית הפיגום. הנתבעים לא עמדו בנטל, בין השאר, מאחר ולא צורפה מטעמם חוות-דעת הנדסית המוכיחה כי הפיגום נבנה כהלכה. בית המשפט פסק כי לא נעשתה בדיקה מקצועית של הפיגום לאחר הרכבתו ולפני שנעשה בו שימוש. הנתבעים התרשלו כלפי התובע שעה שלא וידאו כי הפיגום בו הוא עשה שימוש - תקין ובמיוחד כי המעקה שהותקן על גבי הפיגום - חובר כהלכה. עם זאת בית המשפט הוסיף לעניין האשם התורם כי בהיותו עובד מקצועי שעבד בעבר על פיגומים תלויים בגובה, היה על התובע לעשות שימוש ברתמה. הואיל ומדובר בעובד מנוסה, הרי שאי נקיטת אמצעי זהירות פשוט כגון שימוש ברתמה (שסופקה במקום) מהווה כעצימת עיניים לסכנות צפויות. אם היה התובע רתום לרתמת הביטחון, תוצאותיה של התאונה המצערת היו נמנעות. ##(8) תאונת עבודה עקב רשלנות בבניית פיגום:## בת"א 7113-07 התובע נפגע עת נפל מגובה של כ-6 מטר עקב קריסת הפיגום עליו עמד במהלך עבודתו. ביום האירוע הוא נדרש ע"י מעסיקו לבצע עבודות ברזל, צורך כך עמד התובע על סולם שהונח על רצפת פיגום בגובה של כ-6 מטר והחל בביצוע העבודה ביחד עם פועל אחר. תוך כדי כך ובמהלך ביצוע העבודה, קרס הפיגום עליו עמדו, וכתוצאה מכך נפל התובע ונפגע בגופו. הוגש בהסכמת הצדדים דו"ח חקירת תאונת עבודה ע"י מפקח עבודה מטעם משרד התעשייה המסחר והתעסוקה באשר לסיבת קריסת הפיגום והאחריות למחדל שגרם לכך. בדו"ח החקירה צויין כי התובע ופועל נוסף עסקו בשעת אירוע התאונה בקשירת מוטות ברזל בגובה של כ-6 מטר, ולצורך ביצוע העבודה הם עמדו על פיגום זיזי מיוחד, הדרוש תכנון מראש. בהתאם לממצאי דו"ח החקירה, לצורך בניית הפיגום ותלייתו נעשה שימוש במוטות ברזל שכופפו בצורת " ווים" ורותכו אל צינורות " משולשים". באמצעות מוטות ומשולשים אלה נתלה הפיגום על המבנה. עוד עולה מדו"ח החקירה, כי המוטות שרותכו למשולשים נשברו בשל העומס שהופעל עליהם וכתוצאה מכך קרס הפיגום. תקנה 18(א) לתקנות הבטיחות בעבודה קובעת, כי על מבצע הבניה לספק "חומרים מתאימים ובאיכות טובה, ללא פגם ובכמות מספקת" לצורך בניית פיגום. הוראה זו הופרה שכן הפיגום נבנה, לפחות בחלקו, ללא תכנון מראש ומבלי שמסמכי התכנון, ככל שקיימים, יוחזקו בצמוד לפנקס הכללי. תקנה 19(א) לתקנות הבטיחות בעבודה מחייבת את מבצע הבניה לבדוק את החומר המיועד לבניית פיגום לפני השימוש בו והאם הוא מתאים. ם הוראה זו הופרה, משהוכח כי נעשה שימוש במוטות ברזל שנאספו באופן אקראי ומבלי שנעשתה לגביהם בדיקה כלשהי. עוד קובעות התקנות, כי על מבצע הבניה ומנהל העבודה מטעמו לבדוק כל פיגום לפני תחילת השימוש בו ולוודא שהוא בנוי ומותקן בצורה תקינה ומחומרים מתאימים. בית המשפט פסק כי ממצאי המפקח מטעם משרד התעשייה והמסחר הצביעו על רשלנות חמורה מצד המעסיק בבניית הפיגום תוך התעלמות מדרישות הוראות בטיחות בסיסיות והתביעה התקבלה. ##(9) תאונת עבודה קריסת פיגום:## בת"א 55059-10-10 התובע נפגע בתאונת עבודה כאשר נפל מפיגום שעליו עבד כטייח. הפיגום שהיה בגובה כ- 1.2 עד 1.5 מטר, קרס לפתע. לטענת התובע, הנתבעת הפרה את חובותיה כאמור. בית המשפט פסק כי הפיגום שייך לנתבעת וסופק על ידה לעובדים שלה; מכאן שהיא בעל הזיקה המיוחדת והקרובה ביותר אליה. בנסיבות אלה, היה על הנתבעת להוכיח כי הפיגום עשוי מחומרים תקינים ובטיחותיים ומותקנת בצורה תקנית ובטיחותית, דבר שלא עשתה, אלא כאמור, אף הוכח ההיפך; מדובר בפיגום ישן ובלוי שהותקן בצורה מאולתרת וחובבנית על ידי עוזרי התובע (השוו: ע"א 241/89 ישראליפט (שרותים) בע"מ נ' הינדלי רחל). ##(10) אחריות מנהל עבודה על הקמת פיגומים:## החובות הנוגעות לאופן הקמת הפיגומים ובדיקתם למניעת תאונות פיגום או נפילה מפיגום, מוטלות, באופן רגיל, על מנהל העבודה. בתקנות הבטיחות בעבודה נקבעו, בין היתר, הוראות מפורטות בדבר אופן התקנת פיגומים, בדיקתם פירוקם ועוד. בין היתר, קובעת תקנה 21 לתקנות הבטיחות בעבודה כדלקמן: "21. כל פיגום יותקן כיאות למטרה שלה הוא מיועד ובאופן המונע התמוטטותו או נפילת אדם או חפץ מעליו." תקנות 19, 20 ו-22 לתקנות הבטיחות בעבודה מטילות חובות שונות על מנהל העבודה, בקשר להקמת הפיגומים: "19. (א) מנהל העבודה יבדוק את החומר המיועד להתקנת פיגום לפני השימוש בו ויפסול כל חומר שאינו מתאים. 20. (א) מנהל העבודה יבדוק כל פיגום לקביעת יציבותו והתאמתו למטרה שלה הוא נועד. (ב) הבדיקה לפי תקנת משנה (א) תיערך עם התקנתו של הפיגום ולפני שהחלו להשתמש בו, ולאחר מכן - 22. מצא מנהל העבודה בבדיקת הפיגום כי אין הוא מתאים למטרה שלה הוא נועד, או שלא קוימו לגביו הוראות תקנות אלה, לא ישתמשו בפיגום כל עוד לא תוקן כראוי, להנחת דעתו של מנהל העבודה." ##(11) תאונת עבודה קריסת פיגום שבניינו טרם הושלמה:## המערער בע"א 9814/02 בנאי במקצועו, נפגע כאשר פיגום, עליו עבד באתר בנייה, קרס. עת ארעה התאונה, הועסק על ידי אדם נשכר כקבלן משנה על ידי חברה קבלנית. בית המשפט המחוזי מצא כי התאונה נגרמה בשל התרשלותו של קבלן המשנה אשר לא הזהיר את התובע לבל יעלה על הפיגום אשר בנייתו טרם הושלמה. עוד נפסק כי הקבלן הראשי גם הוא אחראי לאירוע התאונה, בשל שלא מילא את חובתו בהתאם לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), התשמ"ח-1988, למנות מנהל עבודה. ##(12) תאונת עבודה טפסן עקב חוסר זהירות - תביעה שנדחתה:## בת"א 36214-01-17, הוגשה תביעה לפיצויים בגין נזק גוף שנגרם לתובע, בעקבות תאונת עבודה בה היה מעורב עת נפל מסולם שסיפקה לו מעבידתו לצורך ביצוע עבודות בנייה, מגובה של כשלושה מטרים. התובע טען כי ביום האירוע, הורתה לו מעבידתו לבצע עבודות בנייה בגובה של כשלושה מטרים. לצורך ביצוע העבודות הנ"ל, סיפקה לתובע סולם אשר לטענתו, היה פגום ובלתי בטיחותי. "התובע עלה על הסולם, ולפתע, התנדנד הסולם, התקל, וקרס וגרם לנפילת התובע ארצה מגובה 3 מטרים. בית המשפט פסק כי מדובר בפעולה שגרתית שהתובע נהג לבצע כתפסן במקצועו, גם באתר העבודה הספציפי בו נפל וגם באתרי עבודה אחרים. התובע היה ער לתנאי השטח, והעיד בעצמו כי ניקה את המקום על מנת לייצב את הסולם, מה שמלמד כי ידע היטב מה הוא צריך לעשות. מדובר בנפילה שהתובע היה יכול למנוע אותה אילו נקט ביתר זהירות, אולם, כאן התובע ביצע פעולה של משיכת קוץ ברזל אשר היה תקוע בבטון וברור כי זו תדרוש ממנו שימוש בכוח. כמו כן ציין בית המשפט כי פעולה זו התבצעה על ידי התובע בעודו נמצא על הסולם במדרגה הכי גבוהה כפי שהעיד בעצמו, תוך שימוש בכוח, כאשר שילוב של גורמים אלה גרם לחוסר יציבות מוגבר של התובע, מעבר לזה הקיים בעמידה על סולם כשלעצמה, ולסיכון מוגבר לאיבוד שיווי המשקל ולנפילה. לפיכך, נפילה מסולם בנסיבות המקרה מעין דא, היא רק התממשותו של סיכון טבעי יחסי לפעילות זו. ##(13) תאונת עבודה של טפסן - תביעה שהתקבלה:## בת"א 6372-09-15 התובע עלה על סולם שהיה מוצב בקומה השנייה של שלד בניין בהקמה, לצורך פירוק טפסנות בתקרת הקומה. תוך כדי ביצוע העבודה החליק הסולם/איבד יציבותו, והתובע נפל יחד עם הסולם מהקומה אל הקרקע, גובה של כ- 6 מטר. כתוצאה מכ ך נגרמו לתובע נזקי גוף שונים, בגינם הוגשה תביעתו לפיצויים. התביעה הוגשה נגד המעסיקה ונגד המבטחת שלה באחריות מעסיקים. בית המשפט קיבל את גרסת התובע ראשית, בגלל שהטענה אושרה למעשה על-ידי העד מטעם המעסיק אשר נכח במקום והצהיר אודות נפילתו של התובע במהלך העבודה. שנית, הגרסה בדבר נפילה מגובה במהלך ביצוע עבודת התובע, פורטה עוד בטופס למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה (בל/250), החתום על-ידי המעסיק. בתיאור התאונה צוין כך: "בזמן העבודה בפירוק עצי תפסנות וכאשר היה על סולם הסולם החליק ונפל מגובה של כ- 6 מטרים" (ת/5) (כך במקור). אותה גרסה מופיעה אף בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה שהגיש התובע למל"ל, הנושא אף הוא את חתימת המעסיקה. עולה, אפוא, כי עובר להגשת התביעה דנן, המעסיקה אישרה בחתימתה חלק עיקרי מגרסת התובע באשר לנסיבות פגיעתו. לא באה מפיה כל הכחשה לאישור המדובר. היפוכו של דבר – עדויות העדים מטעמה במסגרת ההליך דנן תומכות ומבססות זאת. שלישית, גרסתו של התובע באשר לנסיבות הפגיעה היתה עקבית בעיקרה לאורך כל הדרך. גרסה זו נשמעה מפיו כבר ביום האירוע ומיד לאחר שנפגע, בעת שהתקבל לטיפול רפואי. ##(14) להלן פסק בנושא נפילה מפיגום - אחריות קבלן:## עסקינן בתביעה בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע כתוצאה מפגיעתו בתאונת עבודה אשר ארעה ביום 11/6/2003 באתר בניה בחיפה עקב נפילה מפיגום. התובע הינו תושב סח'נין יליד שנת 1979. הצדדים להליך: 1. התובע הינו בן 33 שנים כיום, ומגיל צעיר עובד בעבודות כפיים. בזמן הרלוונטי לענייננו עבד כפועל שכיר בעבודות טיח באתר הבניה שבמסגרתו נבנו דירות למגורים ברחוב צופית בנווה שאנן בחיפה (להלן - "אתר הבניה" או "הפרויקט"). 2. הנתבע 1 (להלן - "חיאדרי" או "המעביד") הוא קבלן לעבודות טיח, ובזמן התאונה היה מעבידו של התובע אשר העסיק אותו בתור טייח באתר הבניה בו התרחשה התאונה. 3. הנתבע 2, הינו קבלן אבן ופיגום אשר התקין את הפיגומים באתר הבניה וביצע עבודות של חיפוי אבן ושיש באתר. 4. הנתבעים 3-4, מר יצחק זילברמן (להלן - "זילברמן") ומר יצחק פלומין (להלן - "פלומין"), שימשו עפ"י טענת התובע כמבצעי הבניה באתר הבניה. לעומת זאת טוענים הנתבעים 3-4, כי הם שימשו כיזמים של הפרויקט מטעם בעלי הקרקע, ללא כל מעורבות אקטיבית בעבודות הבניה. 5. הנתבע 5, מר חסן ח'אלד מוחמד, הינו קבלן בניין אשר שימש כקבלן שלד, ועפ"י הנטען גם כמנהל העבודה באתר. 6. הנתבעת 6, מנורה חברה לביטוח בע"מ, היא חברת ביטוח אשר ביטחה את חבותם של זילברמן ופלומין בפוליסת ביטוח אחריות כלפי צד ג'. זה המקום לציין, כי הייצוג המשפטי של הנתבעת 6 ושל זילברמן ופלומין נעשה במשותף ובמסגרת הסיכומים לא נטענו טענות כלשהן כנגד הכיסוי הביטוחי אשר ניתן עבור השניים. 7. עוד אבקש לציין, כי הנתבעים 2 ו-5 לא הגישו כתב הגנה, לא נטלו חלק בהליך, ולא העידו בבית המשפט. לפיכך, כל מקום בו יצוין בפסק הדין "הנתבעים", הכוונה היא לחיאדרי, זילברמן ופלומין, וכן לחברת הביטוח, קרי לנתבעים 1,3,4 ו-6 בלבד. 8. בדיון אשר התקיים לפניי העידו התובע ושני עדי תביעה נוספים: מר מוחמד חיאדרי (להלן - "עד התביעה מוחמד"), שעבד אף הוא כטייח שכיר בשירותו של חיאדרי, והיה הראשון אשר ניגש לתובע לאחר נפילתו; וכן אחיו של התובע, מר מחמוד ח'טיב (להלן - "אחיו של התובע"). מטעם ההגנה העידו חיאדרי, זילברמן ופלומין. נסיבות אירוע התאונה: 9. אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובע עבד כטייח שכיר אשר הועסק על ידי חיאדרי, שהינו כזכור קבלן הטיח באתר הבניה שבו בוצע הפרויקט. כמו כן אין מחלוקת של ממש, כי ביום 11/6/2003 התובע נפל מגובה כאשר ביצע עבודות טיח חוץ כשהוא עומד על פיגום. ניתן לומר, כי המחלוקות המרכזיות אשר נתגלעו בין הצדדים, נוגעות לנסיבות התרחשות התאונה והסיבות אשר גרמו לנפילת התובע; לאחריות כל אחד מהנתבעים לתאונה; לאשמו התורם של התובע; ולשאלת הנזק. 10. בעוד התובע טוען, כי נפל מהפיגום מעל מעקה הברזל המשמש כמאחז יד המותקן בקצהו החיצוני של הפיגום בגובה של מטר אחד מעל רצפת הפיגום, טוענים הנתבעים כי התובע נעמד על המעקה של הפיגום, כאילו היה לוליין בקרקס, על מנת לבצע עבודת טיח בגובה, וכתוצאה מכך איבד את שווי משקלו ונפל. 11. בתיאור המפורט אשר נמסר על ידי התובע בתצהירו ובחקירתו הנגדית בבית המשפט, עולים הפרטים הבאים: בבוקר יום התאונה, נתבקש התובע על ידי חיאדרי לבצע עבודות טיח פנים (קרי בתוך הבניין). בשעת צהריים מאותו יום, ניגש אליו זילברמן וביקש ממנו לבצע עבודות טיח חוץ באחת המרפסות - בניגוד לסידור העבודה אשר נמסר לו קודם לכן על ידי מעבידו - ותוך שהוא מנצל את היעדרותו של האחרון מאתר העבודה (סעיף 8 לתצהיר ועמ' 16 לפרוטוקול). בהקשר זה הוסיף התובע, כי לא היתה זו הפעם הראשונה שבה זילברמן ופלומין מנצלים את היעדרותו של חיאדרי על מנת להטיל על הפועלים שלו מטלות אחרות. 12. מכל מקום, בבואו לבצע טיח לקיר המעטפת החיצוני של אחת המרפסות, נעמד התובע על פיגום המורכב משתי מיטות (לוחות עץ), אשר הוקם מלכתחילה לצורך עבודות חיפוי הקירות באבן. מאחר שהפיגום היה קרוב מידי לקיר המרפסת, ובהיותו איש גבוה, אותו קיר נגע בחזהו, ולכן הוא הטה את גופו לאחור תוך שהוא נשען עם גבו על המעקה של הפיגום - שהוא, כפי שציינתי מקודם, מוט ברזל המותקן לאורך קצה הפיגום החיצוני, בגובה של מטר אחד מרצפתו. ביד אחת, אחז התובע בפלטה של אבן שיש המותקנת מעל קיר המרפסת, וביד השניה ביצע עבודת טיח על גבי קיר המעטפת של המרפסת. לטענת התובע, הוא אחז בפלטת השיש שעל הקיר בחוזקה על מנת שלא ליפול, שכן גופו היה מוטה לאחור, ואולם ברגע מסוים פלטת השיש התנתקה ממקומה, וכתוצאה מכך הוא איבד את שיווי משקלו ונפל מעל מעקה הפיגום לקרקע. 13. מבין שתי הגרסאות האפשריות לגבי מה שאירע באותו יום, אני מעדיפה את גרסתו של התובע, אשר התבררה כגרסה הגיונית ואמינה. לעומת זאת, גרסת הנתבעים - ולפיה התובע נעמד על המעקה של הפיגום - נותרה בגדר השערה בלבד, וללא כל בסיס ראייתי. בנוגע לנסיבות התאונה אקדים לומר, כי בתמונה אשר צורפה לתצהירו של התובע ניתן לראות בבירור, שבאחת המרפסות חסרה פלטת שיש - היא הפלטה בה החזיק התובע עובר לנפילה, והתנתקה ממקומה תוך כדי האחיזה בה. מנגד, לא זו בלבד שהתיאוריה אשר הועלתה על ידי הנתבעים לגבי נסיבות הנפילה הינה בגדר השערה בלבד, אלא שהשערה זו חסרת כל היגיון. 14. לפי עדותו של זילברמן המרווח בין רצפת הפיגום למעקה החיצוני של המרפסת הוא 1.90-2.00 מ'. ולכן, אם התובע אכן נעמד על המעקה של הפיגום, שהוא כזכור בגובה של 1 מ' מרצפת הפיגום, הרי שהתובע היה עובר את קצה המרפסת העליון, בהיותו אדם גבוה, בגובה של כ- 2 מ' - כפי שניתן היה להתרשם ממנו בבית המשפט, ובתמונה אשר צורפה לסיכומיו לשם ההמחשה. ומכאן, שלא היה כל צורך כי התובע יעמוד על המעקה של הפיגום, ודי היה בהרמת ידו, כפי שתיאר בעדותו, על מנת להגיע לגובה הרצוי ולבצע את העבודה. 15. זילברמן ופלומין בקשו להתבסס על השיחה אשר הוקלטה בסתר על ידי חוקר מטעם חברת הביטוח, המתיימרת להיות שיחה בין החוקר לבין חיאדרי, שבה האחרון מוסר תיאור דומה לגרסה שלהם לגבי אופן התרחשות התאונה (תמליל השיחה סומן נ/5). על אף שבחקירתו הנגדית חיאדרי לא זיהה את קולו בשיחה המוקלטת ולא אישר את תוכנה, נכונה אני לצאת מנקודת הנחה כי אכן מדובר בשיחה אשר התנהלה בינו לבין החוקר, מאחר שתוכן השיחה מתיישב עם המסקנה כי הדובר הוא קבלן הטיח אשר העסיק את התובע. אלא מה, כל מה שנאמר מפי חיאדרי באותה שיחה הוא, שהוא משער כי התובע נפל תוך כדי שהוא מבצע את העבודה בישיבה על המעקה של הפיגום. כבר עתה ניכר כי קיים פער בין גרסה זו לבין גרסתם של זילברמן ופלומין, אשר טענו כי התובע עמד (ככל הנראה) על מעקה היד של הפיגום. כך או כך, חיאדרי חזר ביותר מהזדמנות אחת במהלך אותה שיחה על כך, כי גרסתו לגבי נסיבות התאונה נסמכת על ניחושים בלבד (ראו לדוגמא, בעמ' 5+6 לתמליל), ומכאן שאין לייחס משקל כלשהו לתיאור שמסר בשיחתו. לעומת זאת, מעניין לגלות מתוך אותה שיחה, כי חיאדרי מוסר לחוקר שאילו הדברים היו תלויים בו הוא היה 'פותח' את הפיגום או שהיה מניח שלוש מיטות, במקום השתיים שהיו בפועל (עמ' 15 לתמליל), ללמדנו, כי משטח העבודה היה צר ולא נוח לעבודה - כפי שתיארו זאת התובע, עד התביעה מוחמד וחיאדרי עצמו, במהלך החקירה הנגדית שלהם בבית המשפט. 16. באשר לרוחבו של הפיגום - כל הצדדים, לרבות עד התביעה מוחמד, היו בדעה כי הפיגום בלט מקיר המעטפת של המרפסת ברוחב של כ- 30 ס"מ (התובע טען שרוחבו נע בין 20-30 ס"מ, ואולם העד מטעמו אישר כי רוחבו עמד על כ-30 ס"מ. גם זילברמן אישר בתצהירו שהרוחב עמד על כ- 30 ס"מ). זהו רוחב צר המותיר משטח עבודה קטן שמקשה עד מאוד על יכולת התמרון וחופש התנועה למי שעומד עליו באותו מקום. דברים אלה נכונים שבעתיים כאשר מדובר בעובד גבוה כמו התובע, שאינו בעל מבנה גוף צנום. אם להוסיף לכך, כי חזהו של התובע נגע בקיר המעטפת של המרפסת, וכי במסגרת עבודתו נדרש התובע להניע את ידו בעזרת כלי מעץ שנועד למריחת החומר על הקיר, אזי רק הגיוני הוא הדבר, כי התובע יטה את גופו לאחור תוך שהוא נשען בגופו לאחור על מעקה היד, שהוא נמוך יחסית לגובהו, ואוחז בפלטת השיש ביד השניה על מנת שלא ליפול לאחור. ואולם, משניתקה פלטת השיש לפתע ממקומה, איבד התובע את שיווי משקלו ונפל. 17. התובע טען, כי התקנת הפיגום נעשתה על ידי קבלן עבודות האבן, והאופן בו הורכב הותאם לעבודות אבן, ולא לעבודות טיח - עבודה שדרשה מרחב תנועה גדול יותר. טענה זו נתמכה בעדותם של עד התביעה מוחמד ועדותו של חיאדרי, אשר מסרו בחקירתם הנגדית, כי הבעיה עם הפיגום היתה שהוא לא התאים לעבודות הטיח. היטיב לתאר זאת עד התביעה מוחמד כאשר מסר בעדותו כי "היה קשה לעבוד שם. ראיתי אותו (התובע - ג'.ט.) במשך העבודה ולא בזמן שנפל, כי אז הייתי למעלה (בפיגום שמעליו - ג'.ט.). היה קשה לעבוד במקום קצר (במובן של צר - ג'.ט.) כי הפיגום היה קרוב מאוד לקיר" (עמ' 20 לפרוטוקול). 18. המכשול הנוסף בו נתקל התובע היה פלטת השיש אשר התנתקה ממקומה. אין ספק שהינתקות זאת, היוותה הגורם הישיר לנפילת התובע, שכן עובר לכך היא שימשה כעוגן אחיזה עבורו. פלומין העיד בבית המשפט, כי פלטת השיש הורכבה זמן רב לפני התאונה, ושהטיט אשר החזיק אותה לקיר המעטפת של המרפסת כבר הספיק להתייבש, ומכאן שהפלטה היתה מהודקת ומקובעת היטב. לאור כך נטען גם על ידו וגם על ידי זילברמן, שרק הפעלת כוח אופקי על ידי התובע (באמצעות אחיזה בפלטה מצדה הפנימי, בדומה ללפיתה) יכולה היתה לגרום להינתקותה. גרסה זו אינה מקובלת עליי, משום שלא הוכח כי התובע אכן אחז בפלטה כפי הנטען או כי היה צורך לאחוז בה בדרך זו, אך החשוב מכל, מפני שגם אם הדבר הוא נכון, הרי שאחיזה כאמור לא אמורה לגרום לפלטת השיש להינתק. מכל מקום, הטענה כי רק כוח בכיוון מסוים יכול היה לגרום להינתקות פלטת השיש, היא טענה שלא הוכחה דיה, לא באמצעות חוות דעת ולא בדרך אחרת. לעומת זאת, השכל הישר והגיונם של דברים נותנים, שהפעלת כוח ידני על פלטת שיש שאמורה להיות מקובעת באופן תמידי, לא תגרום להינתקותה ממקומה, ואם בכל זאת התנתקה, כי אז המסקנה היא שפלטה זו לא קובעה כדבעי. 19. יוצא אפוא, כי אי התאמת הפיגום לעבודה אותה נדרש התובע לבצע, בשילוב עם התקנת פלטת השיש בצורה לקויה - הם הגורמים אשר הובילו לנפילת התובע מעל המעקה של הפיגום, שבנסיבותיו של התובע כאדם גבוה, לא היה בו כדי למנוע את נפילתו. 20. זה המקום להעיר שתי הערות. האחת - שטענת התובע בדבר אי התאמת הפיגום נשוא הדיון לתקנות הבטיחות בעבודה, בהן נקבע כי פיגום יהיה מגודר באמצעות אזן יד, ומתחתיו אזן תיכון ולוחות רגליים, כאשר אין מחלוקת בין הצדדים כי בפיגום שבנדון היו חסרים אזן תיכון ולוחות רגליים, היא טענה לא רלוונטית לשאלת האחריות, זאת משום שהתובע לא נפל מתחת לאזן היד, אלא מעליו. ההערה השניה מתייחסת לטענת זילברמן ופלומין אודות שינוי חזית אסור מצד התובע, אשר טען תחילה בכתב התביעה (המקורי והמתוקן), כי הפיגום היה ללא מעקה, ומאוחר יותר שינה את גרסתו וטען בתצהיר העדות הראשית שלו וגם בעדותו בבית המשפט, כי היה מעקה אך לא מדובר במעקה תקין. לעניין הטענה הנ"ל אבקש לומר, כי במבחן התוצאה אין לשינוי זה כל השפעה פרגמטית על הממצאים העובדתיים והמסקנות המשפטיות אליהם הגעתי בפסק הדין, ולו מן הטעם, כי נפילת התובע אינה קשורה כהוא זה למעקה אשר שימש כמאחז יד. 21. לסיכום, ועל יסוד כל האמור לעיל, אני מקבלת את גרסת התובע לגבי אופן התרחשות התאונה, ובאותה נשימה אני דוחה את גרסת הנתבעים, אשר נותרה בגדר השערה גרידא. מי שימש כמבצע הבניה? 22. התובע טען כי מי שנושא באחריות בגין אירוע התאונה הם המעביד, חיאדרי, יחד עם מי ששימשו כמבצעי הבניה, זילברמן ופלומין. באשר לאחריותו של המעביד, התובע לא האריך בטיעוניו, כנראה בשל נקודת המוצא לגבי אחריות ברורה שכל מעביד חב כלפי עובדו לדאוג לשלום גופו במהלך ביצוע העבודה. ואילו לגבי זילברמן ופלומין, התובע הקדיש חלק ניכר מסיכומיו לאחריות הרובצת על השניים, הן מכוח היותם 'מבצע הבניה' - כהגדרת מונח זה בתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), התשמ"ח - 1988 (להלן - "תקנות הבטיחות בעבודה") - והן מכוח היותם מזמיני העבודה הספציפית אותה נדרש התובע לבצע לפי הוראתם עובר לנפילתו. חיאדרי הצטרף לעמדת התובע בנוגע לאחריותם של זילברמן ופלומין כמבצעי הבניה באתר העבודה, וטען, כי אם תתקבל גרסת התובע לגבי אופן התרחשות התאונה, הרי שיש להטיל את מלוא האחריות בגינה על כתפי השניים הנ"ל. 23. לעומת זאת, זילברמן ופלומין טענו, כי יש לדחות מכל וכל טענות התובע לגבי אחריות כלשהי מצדם, והוסיפו, כי כל פועלם נעשה במסגרת עבודתם בחברה שבניהולם, חברת זילברמן פלומין (1984) בע"מ (להלן - "החברה"), וכי בכל מקרה, תפקידה של החברה הוגבל לפיקוח על טיב העבודות המתבצעות באתר והתאמתן לתוכניות - כפי שפורט בהסכם אשר נחתם בין בעלי הקרקע לבין החברה ביום 22/10/01 (צורף כנספח א' לתצהירו של זילברמן, להלן - "ההסכם"). זילברמן ופלומין הוסיפו, כי לאור האמור לעיל, אין כל יריבות בינם לבין התובע, אף לא של החברה לבין התובע, שכן בעלי הקרקע הם אלה אשר הזמינו את ביצוע העבודה, על ידי התקשרותם עם מספר קבלנים, כשהחברה היא רק אחת מהם, מבלי למנות קבלן ראשי. יתרה מכן, לא הובאה כל עילה להרמת מסך בין החברה לבין מי מבעליה, קרי זילברמן ופלומין. 24. אקדים את המאוחר ואציין, כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את מכלול הראיות אשר הוצגו לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי זילברמן ופלומין שימשו כמבצעי הבניה באתר. לפי ההגדרה המופיעה בתקנה 1 לתקנות הבטיחות בעבודה, 'מבצע בניה' הוא "קבלן ראשי או מזמין, המבצע את העבודה כולה או חלקה באמצעות עובדים שלו או באמצעות קבלנים העובדים עבורו". ביחסים שבין המזמין לבין קבלן ראשי קובעת תקנה 6(א) לתקנות הנ"ל, כי "הטיל המזמין את ביצוע הבניה על קבלן ראשי, יראוהו כמבצע הבניה לענין תקנות אלה והחובות המוטלות בתקנות אלה על מבצע הבניה מוטלות עליו". בהמשך לכך קובעת תקנת משנה 6(ב), כי "מעסיק קבלן ראשי בביצוע פעולת בניה קבלני משנה, יראו את הקבלן הראשי כמבצע הבניה, כאמור בתקנת משנה (א)". 25. אומנם הסכם ההתקשרות עם החברה מלמד כי בעלי הקרקע - שאשתו של זילברמן היא אחת מהם, יחד עם קרובי משפחה של פלומין ובעלים נוספים - ייעדו לחברה תפקיד של 'מפקח' לצורך פיקוח על טיב העבודה, התאמתה לתוכניות ותיאום בין כל הקבלנים שעובדים באתר הבניה. ברם, ההתנהלות בפועל של זילברמן ופלומין מצביעה על כך, כי הם שימשו כקבלן ראשי לכל דבר ועניין. תימוכין לכך ניתן למצוא בעובדה, כי באתר לא פעל קבלן ראשי אחר מלבדם. מסקנה זו מתחדדת על רקע העובדה כי מדובר באתר בניה רחב היקף, כאשר חלק מבעלי הקרקע (אלה שאינם בני משפחה של זילברמן ופלומין) מתגוררים בחו"ל, הם לא ביקרו באתר במהלך העבודה, ולא גילו מעורבות כלשהי בביצוע העבודות. 26. נתון זה בצירוף המעורבות האישית והאקטיבית של השניים בנושאים מהותיים - כפי שאפרט בהמשך - החורגים מהתפקיד אשר הוטל על החברה במסגרת ההסכם, מבססים במידה רבה את המסקנה בדבר היותם מבצעי הבניה. כך למשל, מתברר כי זילברמן ופלומין הם אלה שבחרו להתקשר עם חיאדרי (המעביד), בתור קבלן הטיח, לאחר שהתרשמו מניסיונו ומעבודות קודמות אשר ביצע (עמ' 40 לפרוטוקול). אומנם זילברמן העיד (שם) כי עשו זאת 'כנציגים של בעלי הקרקע', ואולם מדובר בחריגה ברורה מהתפקידים אשר הוטלו מכוח ההסכם עם החברה, המסתכמים בפיקוח אחר טיב העבודה, תיאום בין הקבלנים, והקפדה על ביצוע העבודה לפי התוכניות - ולא במתן יפוי כוח או סמכות לחברה או לבעליה לבחור קבלנים ולהתקשר עמם. 27. עוד מתברר, כי קבלן הטיח (חיאדרי) לא היה הקבלן היחיד עמו התקשרו זילברמן ופלומין, שכן מתברר כי השניים בחרו בנתבע 2 כקבלן להקמת השלד. מעורבותם האישית מתבטאת למשל בדבריו של זילברמן אשר מסר בעדותו ש"לקחתי קבלן שקוראים לו חסן חאלד והוא קבלן רשום" (עמ' 45 לפרוטוקול); ובדבריו של פלומין, אשר העיד לגבי מינויו של הנתבע 2 כמנהל עבודה, בנוסף לתפקידו כקבלן השלד, כי "היה הסכם בינינו" (עמ' 48 לפרוטוקול). יתרה מכן, החתימה על הסכם ההתקשרות עם הנתבע 2 לצורך בניית השלד (צורף לתצהירו של זילברמן), נעשתה בחתימתו האישית של זילברמן, אשר טען כי הדבר נעשה בהיותו הנציג של אשתו, הגב' חנה זילברמן - אחת מבעלי הזכויות בקרקע. וכאן נשאלת השאלה, אם הסברו של זילברמן הוא נכון, מדוע לא חתמו יתר בעלי הזכויות בקרקע על הסכם זה? תהייה זו רק מחדדת את הרושם העולה מדברי זילברמן ופלומין כמפורט לעיל, כי הם אישית בחרו להתקשר עם הקבלנים השונים, ללא מעורבות כלשהי מצד בעלי הקרקע. 28. ואם לא די בכך, הרי שבאתר הבניה הוצב שלט גדול (מתועד בתמונות שצורפו לתצהיר התובע) ובראשו נרשם "זילברמן פלומין בונים דירות 3,4,5 חדרים". בהתייחסו לתוכן השלט טען זילברמן בחקירתו, כי הכוונה בכיתוב 'זילברמן פלומין' המופיע בשלט היא לבעלי הזכויות בקרקע - שהם לפי ההסכם אשתו של זילברמן ואחדים מבני משפחת פלומין. הסבר זה אינו מקובל עלי מכמה סיבות. ראשית, משום ששניים מבני משפחת בלט אף הם בעלי זכויות בקרקע (ראו ההסכם אשר צורף כנספח א' לתצהירו של זילברמן), אך שמותיהם אינם מופיעים בשלט, ללמדנו, כי הכותרת הנ"ל אינה מתייחסת לבעלי הקרקע, כפי שזילברמן ניסה לטעון. שנית, אין כל חובה לפי תקנות הבטיחות בעבודה לכלול בשלט שמותיהם של בעלי הקרקע. לעומת זאת, תקנה 7 לתקנות הנ"ל מחייבת מבצע בניה להציג, במקום בולט לעין, באתר שבו מבוצעת פעולת הבניה, שלט שבו יצויינו שם מבצע הבניה ומענו; שם מנהל העבודה ומענו; ומהות העבודה המתבצעת. בענייננו, הצגת שמותיהם של זילברמן ופלומין רק מתיישבת עם המסקנה הקודמת שלי אודות היותם מבצעי הבניה הלכה למעשה. עיגון נוסף לכך ניתן למצוא בעובדה, כי מספר הטלפון המופיע בשלט, 04-8379640, הוא אותו מספר טלפון המופיע במכתביהם האישיים של זילברמן ופלומין אשר נשלחו לב"כ התובע בשנת 2003 (מוצג ת/5). 29. בהערת אגב אציין, כי בפסק הדין אשר ניתן ביום 10/11/2010 בתיק ע"מ (חיפה) 820/08 בערעור המשותף אשר הוגש על ידי זילברמן ופלומין והחברה נגד פקיד שומה חיפה (מוצג ת/4), קבע בית המשפט המחוזי, כי ההסכם אשר נחתם בין בעלי הקרקע לבין החברה הוא הסכם פקטיבי ולמראית עין בלבד. בית המשפט באותו עניין הגיע למסקנה כי "החברה כלל לא עסקה בפיקוח או בכל עבודה אחרת" (הסיפא של סעיף 32 לפסק הדין). הערה זו הובאה כהערת אגב בלבד, מבלי לייחס לממצאי פסק הדין משקל מכריע, משום שעל פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט העליון שטרם הוכרע. ברם, ניכר כי ממצאיי ומסקנותיי אודות המעורבות האישית והאקטיבית של זילברמן ופלומין בביצוע עבודות הבניה באתר, עולים בקנה אחד עם האמור באותו פסק דין. 30. בטרם אסיים פרק זה אבקש להוסיף, כי זילברמן צירף לתצהירו ספחים והעתקים של השיקים אשר שולמו לחיאדרי בגין ביצוע עבודות הטיח, וכן עותק החשבונית אשר הונפקה על ידי האחרון, ומהם עולה כי כל התשלומים בוצעו על ידי בעלי הקרקע (נספחים ד' ו-ה' לתצהירו). אכן, מדובר בשיקים אשר נמשכו מחשבון משותף על שם זילברמן חנה, פלומין דוד ופלומין אייל, כאשר חתימתו האישית של זילברמן מופיעה על גביהם כמושך השיקים. ברם, מימון העבודות על ידי גורם כלשהו אינו אינדיקציה למידת מעורבותו בביצוע העבודות, ובנסיבות המקרה שלפניי, ניתן לגלות שוב ושוב כי בעלי הזכויות בקרקע, כולם וחלקם כאחד, לא נכחו בשטח, ולא גילו מעורבות בבחירת הקבלנים או ההתקשרות עמם, או כל מעורבות אחרת בביצוע העבודות. התנהלותם הפסיבית של בעלי הזכויות בקרקע, אינה מתיישבת עם העובדה כי לא מונה קבלן ראשי לפרויקט גדול כמו זה, אשר חייב העסקת מספר קבלנים בתחומים שונים. לעומת זאת, זילברמן ופלומין מילאו את הוואקום החסר, וניהלו את הפרויקט ביד רמה, כאילו היו הקבלן הראשי או מזמין העבודה באתר לכל דבר ועניין. 31. על יסוד כל המפורט לעיל אני קובעת, כי הוכח לפניי במידה הנדרשת לפי מאזן ההסתברות, כי זילברמן ופלומין היו מבצעי הבניה באתר. מי שימש כמנהל עבודה? 32. זילברמן ופלומין טענו כי הנתבע 5 שימש גם כמנהל העבודה באתר הבניה, בנוסף לתפקידו כקבלן השלד. לשם הוכחת טענתם, צירף זילברמן לתצהירו עותק של טופס 'הודעה על מינוי מנהל עבודה' החתום על ידי הנתבע 5, ובו הוא מאשר כי הוא עתיד לשמש כמנהל עבודה באתר (נספח ב' לתצהירו). לעומת זאת, גם התובע וגם חיאדרי הכחישו את הטענה כי הנתבע 5 שימש כמנהל עבודה והוסיפו כי הלה כלל לא נכח בשטח. עד התביעה מוחמד אישר אף הוא בחקירתו הנגדית בבית המשפט, כי לא ראה את הנתבע 5 בשטח אתר הבניה. 33. ניתן לומר, כי הראיה היחידה התומכת בגרסתם של זילברמן ופלומין לגבי מינוי הנתבע 5 כמנהל עבודה, היא אותה הודעה אליה התייחסתי מקודם. דא עקא, שהודעה זו אינה חתומה במקום המיועד לכך על ידי 'מבצע הבניה'. כמו כן, לא הוצגה כל אינדיקציה לכך כי הודעה זו נשלחה בסופו של דבר למפקח האזורי מטעם משרד העבודה. 34. יתרה מכן, לא הוצג לפניי כל הסכם המעיד על התקשרות עם הנתבע 5 לגבי מינויו כמנהל עבודה, ומסמכים אחרים המעידים על תשלום תמורה בגין תפקידו הנ"ל, אף שפלומין אישר בעדותו לגבי ההתקשרות עם מנהל העבודה, כי "היה הסכם ביניננו" (עמ' 48 לפרוטוקול). לעניין זה אשוב להזכיר, כי ההסכם בכתב אשר נחתם עם הנתבע לגבי הקמת שלד הבניין, אינו מתייחס כהוא זה למינויו כמנהל עבודה. 35. זאת ועוד, כאשר נשאל זילברמן בשאלה חופשית, האם הנתבע 5 ביצע עבודות נוספות מלבד בניית השלד, השיב: "אדון חסן חאלד (הנתבע 5 - ג'.ט.) נתן עוד שירותים מלבד השלד, הוא ביצע את כל הפיתוח, קירות תומכים, את הטרסות והדבר הזה עבור כל השירותים שלו הוא קיבל כסף, ואלו כספים מעבר להסכם הזה" (עמ' 39 לפרוטוקול). הנה כי כן, אין כל זכר בדבריו של זילברמן לגבי התפקיד אותו מילא הנתבע 5 כביכול כמנהל עבודה, ודבריו אלה מדברים בעד עצמם. 36. אם נוסיף לכל האמור לעיל, כי לפי עדותם של התובע, חיאדרי ועד התביעה מוחמד, הנתבע 5 לא שימש כמנהל עבודה, וכי למעשה הלה לא נכח באתר הבניה, הרי שהמסקנה היא כי לא הוכח לפניי כי הנתבע 5 שימש כמנהל עבודה במועד התאונה. 37. הנטל במקרה דנן להוכיח מינויו של מנהל עבודה מוטל על זילברמן ופלומין, כמי שהוכח לגביהם כי שימשו מבצעי הבניה באתר - ובנטל זה הם לא עמדו. תקנה 2(א) לתקנות הבטיחות בעבודה קובעת, כי על מבצע בניה להיות אחראי לכך שכל עבודת בניה תתבצע בהנהלתו הישירה והמתמדת של מנהל עבודה שהוא מינהו. התכלית העומדת מאחורי הצורך למנות מנהל עבודה, היא להבטיח הימצאות גורם אחד שיהא אחראי על התיאום בין גזרות הבניה השונות, ולדאוג לבטיחות האתר בכללותו, ובפרט כאשר מספר קבלנים עובדים במקביל, שאז עלולים להיווצר סיכונים מעצם העבודה המשותפת, החורגים מאלה הכרוכים בעבודתם העצמאית. ואולם במקרה של אי מינוי מנהל עבודה כאמור, יראו את מבצע הבניה כנושא בכל החובות המוטלות על מנהל העבודה, ומתוקף כך כמי שחב בחובת זהירות כלפי כלל עובדי האתר, וזאת מכוח אחריותו הייחודית לבטיחות האתר בכללותו. 38. תקנה 20 לתקנות הבטיחות בעבודה קובעת, כי תפקידו של מנהל העבודה לבדוק את יציבותו של כל פיגום ואת התאמתו למטרה לשמה הוא נועד. במקרה דנן קבעתי כבר, כי הסיבה המרכזית אשר הביאה להתרחשות התאונה, היא אי התאמת הפיגום לעבודה אותה נדרש התובע לבצע. בהינתן הדברים האלה, ובהעדר מנהל עבודה באתר הבניה, יש לקבוע כי זילברמן ופלומין הפרו חובה זו כלפי התובע. מי הורה לתובע לעלות על הפיגום? 39. בתצהיר העדות הראשית שלו טען התובע, כי מי שהורה לו לבצע את העבודה שבעטייה נפל הוא זילברמן (סעיף 8 לתצהיר). לעומת זאת, בחקירתו הנגדית מסר התובע בהזדמנות אחת, כי גם זילברמן וגם פלומין בקשו ממנו לבצעה (עמ' 8 לפרוטוקול), ובהזדמנות אחרת העיד כי היה זה זילברמן אשר הורה לו לעשות כן (עמ' 16 לפרוטוקול). מדובר אומנם בסתירה מסוימת, אך איני רואה בה סתירה מהותית היורדת לשורש העניין. כך או כך, גם התובע וגם עד התביעה מוחמד אישרו בחקירתם, כי לא היתה זו הפעם הראשונה שבה זילברמן ופלומין נתנו הוראות עבודה ישירות לעובדים, אף אם מדובר בסטייה מהוראותיו המפורשות של חיאדרי. 40. בין אם היה זה זילברמן לבדו ובין אם היו אלה זילברמן ופולמין יחד אשר הורו לתובע לבצע את העבודה הנ"ל, שניהם נושאים באחריות כלפי התובע מכוח היותם מבצעי הבניה באתר, ובתור שכאלה, כמי שנושאים באחריות למערך הבטיחות כלפי כלל העובדים. אחריות אישית של זילברמן ופלומין: 41. משקבעתי ממצאים הנוגעים למעורבותם האישית של זילברמן ופלומין, אין כל צורך לדון עוד במעמדם כאורגן בחברה, וההשלכות של כך על שאלת האחריות. אך למען הסר ספק אוסיף, כי גם אם פעולותיהם של השניים נעשו מכוח היותם אורגן בחברה שבבעלותם, הרי שבכל מקרה לא ניתן לפטור אותם מאחריות. הן זילברמן והן פלומין הפגינו שליטה על הנעשה באתר הבניה, בחרו לנהל את העבודה שם באופן בו התנהלה, בחרו קבלנים (לפי הראיות מדובר בקבן הטיח וקבלן השלד) והתקשרו עמם, והיו למעשה מקבלי ההחלטות בנוגע לפרויקט. אחריותו של המעביד: 42. אין צורך להכביר מלים אודות אחריותו של המעביד לשלום עובדיו, ולחובה המוטלת עליו לספק להם סביבת עבודה בטוחה. ניסיונו של חיאדרי, כמי שהעסיק את התובע, להסתתר מאחורי גבם של זילברמן ופלומין, תוך הצבתם בחזית האחריות כלפי התובע, דינו להידחות. אומנם נטען על ידי התובע וחיאדרי, כי מי שהורה לתובע לבצע את העבודה הספציפית של טיח חוץ, היה זילברמן, ואולם מדברי חיאדרי עצמו עולה כי לא היתה זו הפעם הראשונה שבה זילברמן ופלומין מנצלים את היעדרותו כדי לחלק הוראות עבודה לפועלים בשטח. 43. בהינתן הדברים הנ"ל, חיאדרי לא הוכיח באילו אמצעים נקט על מנת למנוע הישנות מקרים בהם זילברמן ופלומין נותנים הוראות לפועלים שלו, כאשר הוא עצמו אינו נמצא באתר הבניה, ובפרט לאור דבריו כי היה מודע לבעייתיות הכרוכה בעבודה על הפיגום שבנדון. 44. למעלה מכך, ברור שבשלב מסוים חיאדרי ועובדיו היו צריכים לבצע טיח חוץ בבניין. אלא מה, על אף שחיאדרי היה מודע לעובדה, כי הפיגום לא התאים לעבודות טיח, הוא לא טען באף מקום, באלו צעדים נקט או עמד לנקוט על מנת להתאים את הפיגום למטרה זו. 45. ואם לא די בכך אוסיף, כי חיאדרי נהג ליתן לעובדיו הוראות עבודה בשטח בבוקר יום העבודה, ולאחר מכן היה עוזב את המקום על מנת לעבוד בפרויקטים אחרים במקביל. מצב זה בו הפועלים שלו מבצעים את העבודה ללא ליווי ומעקב קרוב מצד מעבידם, וללא נוכחות מנהל עבודה באתר שיכול לדאוג למערך הבטיחות הכולל, ולשמש עבורם כתובת לפניות ושאלות בעת הצורך, רק מעצים את האחריות הנובעת מנפקדותו של חיאדרי. כך למשל, חיאדרי לא עקב מקרוב על המתרחש עם עובדיו, מצב שאיפשר פתיחת פתח 'לניצול' העובדים עבור מטלות אחרות, והיעדרותו הממושכת לא איפשרה לעובדיו לפנות אליו במקרים של התלבטות או חשיפה לסכנה מיותרת - כפי שאירע במקרה דנן. 46. בהתבסס על מכלול הנסיבות העולות מהתיק, אני מעמידה את אחריותו של חיאדרי, כמעבידו של התובע, על 50%. אחריותם של הנתבעים שלא התגוננו: 47. כזכור, קבלן עבודות האבן, אשר הרכיב את הפיגום, וגם קבלן השלד שלגביו נטען כי היה מנהל העבודה באתר, צורפו לתיק כנתבעים נוספים. הגם שנתבעים אלה לא התגוננו מפני התביעה, איני רואה הצדקה עניינית לקבל את התביעה נגדם. באשר לנתבע 2 - מי שהרכיב את הפיגום - עולה כי כל אשר נמסר לו היה כתב התביעה המקורי, ולא כתב התביעה המתוקן. זהו פגם שאין להתעלם ממנו. לגופו של עניין, וזה החשוב מכל, מהראיות אשר הוצגו לפניי מתברר, כי הפיגום הותאם לעבודות האבן שהוא נדרש לבצע. ואדגיש, לא הוכח לפניי, כי אותו איש הוזמן או נדרש להרכיב פיגום המתאים למכלול המטרות והעבודות שיש לבצע בגובה, פרט לעבודות האבן. בדיעבד התברר אומנם כי הפיגום לא היה תקין, בשל אי התקנת אזן תיכון ולוחות רגליים, ואולם אין לומר לגביו כי התרשל בהתאמת הפיגום לעבודות הטיח. 48. לגבי הנתבע 5, קבלן השלד - צורף אשור מסירה המעיד כי כתב התביעה המתוקן נמסר לו כדין. יחד עם זאת, התובע עצמו טוען בסיכומיו, כי נתבע זה לא שימש כמנהל עבודה ולא נכח בשטח. די בעמדת התובע כדי להביא לדחיית התביעה נגדו. למעלה מן הצורך אוסיף, התשתית הראייתית עליה עמדתי מקודם, מלמדת כי הנתבע 5 לא שימש כמנהל עבודה, אלא כקבלן שלד בלבד. 49. על יסוד האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה נגד הנתבעים 2 ו-5. סיכום ביניים בשאלת האחריות: 50. אני מוצאת כי הנתבעים נושאים באחריות לאירוע התאונה, חיאדרי מכוח הפרת חובותיו כמעבידו של התובע; וזילברמן ופלומין, מכוח הפרת חובותיהם כמבצעי הבניה וכמי שאמונים על מערך הבטיחות באתר הבניה. בנוגע לחלוקת האחריות בין הנתבעים, אני קובעת כי חיאדרי מצד אחד, וזילברמן ופלומין יחד מצד שני, נושאים באחריות בחלקים שווים ביניהם, קרי בשיעור של 50% לכל צד. אשם תורם: 51. התובע טען בחקירתו, כי נאלץ למלא אחר ההוראה אשר ניתנה לו על ידי זילברמן ופלומין, אף שהיה מודע לסכנה ולקושי הכרוכים בביצוע עבודה על גבי הפיגום שבנדון, שכן אילולא כך לא היו משלמים לו כסף (עמ' 8 לפרוטוקול). ראשית כל אבקש לציין, כי לא הוכח לפניי כי זילברמן או פלומין הם אלה ששילמו או היו אמורים לשלם כסף לתובע, ולכן הנימוק הנ"ל אינו מבוסס דיו. זאת ועוד, לא ברור לי מדוע בחר התובע שלא לנקוט בצעד כלשהו בטרם יעלה על הפיגום על מנת למנוע את הסכנה אליה נחשף, כגון על ידי התייעצות טלפונית עם מעבידו, או אפילו סירוב לבצע את ההוראה. 52. יחד עם זאת, אין לזקוף לחובת התובע אשם מכריע אם בחר בסופו של דבר לבצע עבודה אשר נועדה מטבע הדברים לקדם את הפרויקט. סוג העבודה שהוא נדרש לבצע - טיח חוץ - אינה עבודה פסולה כשלעצמה, וברור כי היא מהווה חלק מהמערך השלם של עבודות הטיח באתר. 53. לפיכך, ובאיזון הראוי, אני מעמידה את אשמו התורם של התובע על 15%. דיון בשאלת הנזק: 54. התובע יליד שנת 1979, היה בן 24 במועד התאונה וכיום הוא בן 33 שנים. ממקום התאונה הועבר התובע באמצעות אמבולנס לבית חולים "רמב"ם", כאשר האגודל של יד ימין מחובר אל כף היד רק באמצעות רקמת עור. בבדיקות אשר נערכו לו, אובחן התובע כסובל מכאבים בצלעות, שפשופים ברגליים ובגב, שברים באצבעות כף יד ימין, וקטיעה כמעט מלאה של אגודל יד ימין. על מנת לשקול אפשרות של השתלת האצבע הקטועה, הועבר התובע עוד באותו יום אל המרכז הרפואי "שיבא" בתל השומר, שם עבר ניתוח באצבעותיו, תוך השתלת האגודל וקיבוע השברים ביתר האצבעות. התובע שוחרר מאשפוז ביום 20/6/2003, קרי לאחר 10 ימי אשפוז עם המלצות להמשך טיפול רפואי. 55. התובע המשיך את טיפוליו במסגרת מרפאות בית חולים "שיבא" ואושפז שוב באותו בית חולים מיום 7/1/2001 ועד 15/1/2004, ובבית חולים "פוריה" מיום 22/6/2004 ועד ליום 23/6/2004, לצורך ניתוחים נוספים. לאחר מכן התובע היה בטיפול ומעקב רפואי במסגרת קופת חולים, שם קיבל, בין השאר, טיפולים פיזיותרפיים וטיפולים באמצעות ריפוי בעיסוק. הנכות הרפואית: 56. המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה וועדות רפואיות שונות אשר בדקו את התובע מעת לעת קבעו נכויות כדלקמן: נכות בשיעור של 100% מיום התאונה ועד ליום 31/5/2005 (לאחר השלמה לפי תקנה 18א'); נכות בשיעור 28.7% לצמיתות החל מיום 1/6/2005. זה המקום לציין, כי המל"ל הפעיל את שיקול הדעת המוקנה לו לפי תקנה 15, והעלה את הנכות הצמיתה ל- 42%. 57. התובע הגיש חוות דעת רפואית מטעמו של פרופ' שטהל, מומחה לכירורגיה של כף היד, אשר קבע כי לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 35%, בשל מגבלות שונות בכף היד. המומחה מטעם הנתבעים, פרופ' יואל אנגל, מומחה לכירורגיה אורטופדית, קבע כי לתובע נותרה נכות משוקללת לצמיתות בשיעור של 14.5%. 58. לאור הפער בין חוות הדעת, מונה מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר לורן גורליק, מומחה לכירורגיה של כף היד, אשר בדק את התובע וקבע לו נכות לצמיתות בשיעור של 10% עבור האגודל ועוד 5% לכל אחת משלוש האצבעות 3,4,5 - כולן בשל מגבלות שונות בתנועות האצבעות. לפיכך, נכותו המשוקללת של התובע לפי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט עומדת על 23% . הנכות התפקודית: 59. הנכויות האורטופדיות אשר נותרו אצל התובע, כמפורט בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, הן נכויות שעל פי מאפייניהן גורעות מכושר התנועה של האצבעות ופוגעות בתפקודן- מצב שכיח למדי כאשר מדובר בנכויות בתחום האורטופדי. דברים אלה נכונים שבעתיים כאשר מדובר בפגיעה ביד שהינה ידו הדומיננטית של התובע. 60. הנה כי כן, ברי כי מדובר בנכות תפקודית לפי מהותה, וכעת יש לבחון עד כמה השפיעה נכות זו על יכולתו של התובע להשתכר במשלח ידו כטייח או בכל עבודה אחרת. מאז התאונה, התובע לא שב לעבודתו או לכל עבודה אחרת. לטענתו, הוא איש חסר השכלה שמגיל צעיר עובד בעבודות כפיים הדורשות מאמץ גופני, ואולם בשל המגבלות אשר נותרו אצלו בעקבות התאונה, הוא לא מסוגל וגם לא הצליח להשתלב בעבודה אחרת. התובע מסר בעדותו, כי גם כאשר הצליח להשתלב בעבודה כלשהי לאחר התאונה בתחום השיפוצים והניקיון, הוא פוטר חיש מהר לאחר שהמעסיקים עמדו על מגבלותיו. ואם לא די בכך, אחרי שנואש מלמצוא עבודה חדשה ניסה התובע לחזור לתחביב ישן שלו בציור, על מנת לעסוק בו לפרנסתו, ואולם הוא לא הצליח להתמיד בו בשל המגבלות באצבעותיו. 61. התובע לא הביא ראיות על מנת לבסס את טענתו אודות ניסיונותיו לחזור למעגל העבודה. זאת ועוד, התובע לא טען ולא הוכיח כי ניסה ללמוד מקצוע חדש או לרכוש השכלה כלשהי, על מנת לסייע בידו להשתלב במקצוע חדש. לפיכך, ועל אף הנכות התפקודית ממנה סובל התובע, לא הוכח בפניי כי אינו מסוגל לבצע עבודה אחרת, ומכאן שאין הצדקה עניינית לישיבתו בבית בחוסר מעש משך שנים ארוכות מאז התאונה. יחד עם זאת, סביר יהיה להניח כי מגבלותיו של התובע, כפי שתוארו בין השאר בחוות הדעת ובתצהירו, ישפיעו לרעה על כושר התפקוד שלו במגוון רחב של מקצועות חדשים, שכן במרבית המקצועות שניתן להעלות על הדעת העובד עושה שימוש כזה או אחר בידיו, ובפרט ביד הדומיננטית שלו. 62. לאור האמור, יש להעמיד את הנכות התפקודית על שיעור גבוה יותר משיעור הנכות הרפואית, ובנסיבות העניין אני מעמידה את נכותו התפקודית של התובע על 42% - בדומה לקביעת המל"ל. הפסדי שכר לעבר: 63. בפתח פרק זה יש לדון בטענת הנתבעים, כי בכתב התביעה המתוקן מיום 6/3/2008, התובע העמיד את הפסדי השכר לעבר על סך של 50,000 ש"ח, ולכן הוא אינו יכול לבקש כיום מבית המשפט לפסוק לו סכום גבוה יותר ממה שהוא ביקש. מבלי להידרש כעת לחישובים מדוקדקים אבקש לציין, כי אין לקבל טענה זו באופן גורף. כידוע, ראש הנזק של הפסד שכר לעבר אשר נכלל בכתב התביעה, מתייחס לפרק הזמן שמיום התאונה ועד ליום הגשת כתב התביעה. לפיכך, לגבי כל התקופה שמיום התאונה ב-11/6/2003 ועד ליום 6/3/2008, המועד בו הוגש כתב התביעה המתוקן, הפיצוי אינו יכול לעלות על 50,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד היום. ואולם לגבי התקופה שמיום הגשת כתב התביעה המתוקן ועד היום - שבמסגרת פסק הדין נופלת תחת ראש הנזק של הפסד שכר בעבר - ברי כי אין בסכום הנקוב בכתב התביעה המתוקן כדי לשמש מחסום מפסיקת סכום גבוה יותר. 64. התובע צירף לתצהירו תלושי שכר עובר לתאונה ומהם עולה, כי שכרו הממוצע לחודש עמד על כ- 4,900 ש"ח (נומינאלי). בבואי לבחון את תקופת אי הכושר, אין להתעלם מקביעת המל"ל אשר הכיר בתובע כנכה בנכות זמנית של 100% משך כשנתיים מיום התאונה. לפיכך, יש מקום לפצות את התובע בגין הפסד שכר מלא לכל התקופה שמיום התאונה 11/6/2003 ועד ליום 31/5/2005 - מועד תום הנכות הזמנית - כמפורט להלן: סך של 4,900 ש"ח X 23.3 חודשים = 114,170 ש"ח. כבר עתה ניתן לראות כי סכום ההפסד בערכי הקרן שלו עולים על הסכום הנקוב בכתב התביעה המתוקן. אם נוסיף לו שערוך עד היום, וכן ההפסד החלקי לגבי התקופה שלאחר תום הנכות הזמנית ועד למועד הגשת התביעה המתוקן, אזי ברי כי הסכום המתקבל עולה בהרבה על הסכום הנתבע. ומכאן, שיש לפסוק לתובע בגין הפסדי שכר לעבר עד ליום 6/3/2008 סך של 50,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאז ועד היום, קרי סך של 63,000 ש"ח (במעוגל). 65. מיום 6/3/2008 ועד היום עברו 4 שנים ושלושה חודשים, שהם יחד 51 חודשים. בבואי לחשב את הפסדי השכר לתקופה זו, יש לקחת בחשבון את שיעור הנכות התפקודית כפי שציינתי לעיל, בשיעור של 42%. בסיס השכר לצורך החישוב יעמוד על 7,000 ש"ח, כסכום שמשקף בקירוב את שכרו עובר לתאונה נכון להיום. אשר על כן, יש לערוך את החישוב כדלקמן: סך של 7,000 ש"ח X 51 חודשים X 42% = 150,000 ש"ח (במעוגל). 66. יוצא אפוא, שהפיצוי בגין הפסד השתכרות לעבר עומד על 213,000 ש"ח. הפסד כושר השתכרות לעתיד: 67. בעת התאונה התובע היה צעיר בן 24 שנים, ויש להניח כי במרוצת השנים התובע היה משפר את הכנסתו ומתקדם בתחום עבודתו. לפיכך, יש להעמיד את בסיס השכר לחישוב עתידי על סכום העולה במקצת על הסכום המתקבל משערוך השכר הנומינלי שלו עובר לתאונה בתוספת ריבית עד היום. חישוב זה מצדיק ביצוע החישוב לפי שכר של 8,000 ש"ח. אשר על כן, יש לערוך את החישוב כדלקמן, כאשר מקדם ההיוון הרלוונטי עד הגיע התובע לגיל 67 הוא 256 (בסיכומי התובע נפלה כנראה טעות במקדם אשר צוין שם): סך של 8,000 ש"ח X 256 X 42% = 860,000 ש"ח (במעוגל). הפסדי פנסיה: 68. הנתבע 1 התנגד לפסיקת פיצוי בגין ראש נזק זה, אשר לא נכלל ולא נתבע בכתב התביעה המתוקן. בנסיבות העניין, אני מקבלת את טענתו. עזרת צד ג' בעבר ובעתיד: 69. הפגיעה ממנה סבל התובע היתה בידו הדומיננטית, והיא חייבה אותו לעבור מספר ניתוחים. משך כשנתיים מאז התאונה המל"ל הכיר בתובע כנכה בשיעור של 100%, ללמדנו על הפגיעה המשמעותית ממנה סבל - כפי שהדבר ניכר גם מהתיעוד הרפואי. 70. אחיו של התובע הגיש תצהיר ונחקר בבית המשפט. בעדותו הוא תמך בגרסת התובע לגבי הסיוע האינטנסיבי אשר הושיט לתובע יחד עם יתר בני המשפחה על מנת לסייע לו בפעולות היומיום ובליוויו למוסדות הרפואיים. בהתחשב במהות הפגיעה והיקפה, כאמור לעיל, סביר יהיה להניח כי משך תקופה לא קצרה התובע אכן נזקק לעזרה מוגברת לאחר האירוע, אשר חורגת מגדר העזרה המושטת דרך כלל ע"י בני משפחה. כמו כן, ובשים לב לנכות שנותרה כיום, יש הצדקה לפסוק לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה אף לעתיד. ואולם בהתייחס לעתיד יש לומר, כי עדותו של האח, למשל, היתה פחות מובהקת בכל הנוגע למידת הצורך לקבל עזרה אף היום. 71. אשר על כן, יש לערוך את החישוב הן לעבר והן לעתיד לפי שיטת החישוב הגלובאלי. בשים לב למכלול הנתונים, אני מעמידה את הפיצוי לעבר על 40,000 ש"ח, ולעתיד על סכום של 50,000 ש"ח. הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד: 72. מדובר בתאונת עבודה ולכן כל הוצאותיו של התובע בגין ראש נזק זה מכוסים על ידי המל"ל, ומכוח חובתו להקטין את הנזק, שומה היה עליו לפנות למל"ל על מנת לקבל החזר בגין הוצאותיו. יחד עם זאת, נכונה אני לפסוק לתובע סכום קטן בסך של 5,000 ש"ח בגין הוצאות שמסיבה כלשהי הוא לא יוכל לקבל החזר עבורן. כאב וסבל: 73. בשים לב לאשפוזים והניתוחים שהתובע נאלץ לעבור, לטיפולים הרפואיים הממושכים אשר קבל בעקבות כך, ובשים לב לשיעור הנכות הרפואית, אני מעמידה את הפיצוי בגין כאב וסבל על סך של 85,000 ש"ח. ניכוי תגמולי המל"ל: 74. בגין התאונה דנן התובע קבל בעבר מאת המל"ל גמלאות בסכומים שונים, והוא מקבל ועתיד לקבל קצבה מדי חודש. 75. בהעדר התנגדות אני מקבלת את טענת הנתבעים, כי יש לנכות את שווי תגמולי המל"ל לפי חוות הדעת האקטוארית של מר שי ספיר (נ/1), לפיה תגמולי המל"ל עומדים על סך של כ- 720,000 ש"ח נכון ליום 6/9/2010 (כולל ריבית). אחרית דבר: 76. אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכומים שלהלן: הפסד שכר בעבר: 213,000 ש"ח הפסד כושר השתכרות בעתיד: 860,000 ש"ח עזרת הזולת בעבר: 40,000 ש"ח עזרה לעתיד: 50,000 ש"ח כאב וסבל: 85,000 ש"ח הוצאות רפואיות ונסיעות: 5,000 ש"ח סה"כ: 1,253,000 ש"ח מהסכום הנ"ל יש לנכות רשלנות תורמת בשיעור של 15% וכן תקבולי המל"ל בסך של 720,000 ש"ח, כך שהסכום יעמוד על 345,000 ש"ח (במעוגל). 77. לסכום הנ"ל יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 20%, וכן החזר הוצאות משפט בגין אגרת משפט (נכון להיום), וסך של 6,131 ש"ח בגין הוצאות התובע עבור שכר טרחת מומחים רפואיים (המומחה מטעמו וחלקו בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט). 78. לאור קביעתי הקודמת בדבר חלוקת האחריות בין הנתבעים, אני קובעת כי על חיאדרי (הנתבע 1) לשאת ב-50% מהחיובים שעל פי פסק הדין, ואילו זילברמן (הנתבע 3) ופלומין (הנתבע 4) יחד עם הנתבעת 6, ב-50% הנותרים. פיגוםתאונות נפילהנפילה בעבודהנפילהתאונת עבודהנפילה מגובה / מסולם