הגדרת "פעולה מלחמתית"

1. ביום 23.5.2002 נהרג המנוח באסם אבו סבית ז"ל (להלן "המנוח") מירי שוטר במהלך פעולה משטרתית במהלכה הוצב מארב לתפיסת המנוח שנחשד בסחר בסמים. המארב הוצב סמוך לכפר רמאדין, בצמידות ל"קו התפר" - בתחום שטח הרש"פ. מיקום המארב היה עפ"י מידע מודיעיני. כחצי שעה לאחר הצבת המארב, הגיע המנוח למקום, ניגש לסוכן המשטרתי הסמוי, פתח את תא המטען של המכונית והחל להוציא משם שקים ובהם חומר החשוד כסם מסוכן. שוטרים שהיו במארב זינקו לעברו, הוא החל במנוסה מהם ובשלב מסוים התכופף, הרים אבן ויידה אותה לעבר אחד השוטרים. לאחר מכן הרים אבן נוספת והשוטר ירה לעברו באקדחו - יריה שפגעה בראשו של המנוח וגרמה למותו. שבע שנים פחות יומיים לאחר מכן - ביום 21.5.2009, הגיש עזבון המנוח לבימ"ש השלום בקרית גת, תביעה נגד המדינה לפיצוי בגין גרימת מותו של המנוח. המדינה פנתה לבית המשפט בבקשה לסילוק התביעה על הסף. עפ"י הנטען בבקשה, האירוע נשוא התביעה אירע בשטח איו"ש במסגרת פעולת כוחות הבטחון שפעלו שם. על כן, כך נטען, חלות לענין זה הוראות סעיף 5א' לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) תשי"ב - 1952 (להלן "החוק"). בס"ק 5א(3) לחוק נקבעה תקופת התיישנות של שנתיים ועל כן התביעה דנן (שהוגשה כאמור שבע שנים לאחר האירוע), התיישנה. עוד נטען בבקשה כי עפ"י ס"ק 5א(2) לחוק, לא ידון בית המשפט בתובענה אלא אם כן ניתנה הודעה בכתב, מטעם עזבון הנפגע תוך 60 יום מפטירת הנפגע על המעשה נשוא התובענה. הודעה שכזו לא ניתנה עד ליום הגשת התובענה. לחילופין נטען בבקשה לסילוק על הסף, כי הגשת התובענה יומיים בלבד לפני תום תקופת ההתיישנות "הרגילה" של 7 שנים, עולה כדי שיהוי כבד שגרם לנזק ראייתי רב - וגם בכך יש להביא לסילוק התובענה על הסף. 2. בית משפט השלום, כב' השופט א. באומגרט, דחה את בקשת הסילוק על הסף. ביסוד ההחלטה, קביעת בית המשפט כי הפעילות נשוא האירוע, לא היתה "פעולת מלחמה" אלא פעולה משטרתית מובהקת שנעשתה במסגרת "הליך פלילי מובהק" שמטרתו האחת והיחידה היתה בנסיון משטרתי לתפיסת חשוד בסחר סמים. משכך, לא חלה לענין זה הוראת ההתיישנות המיוחדת שבסעיף 5א(3) לחוק אלא תקופת ההתיישנות הרגילה בת שבע השנים. בשולי ההחלטה הוסיף בימ"ש קמא וקבע כי נוכח החלטתו זו "אין מקום להידרש ליתר טענות המבקשת (המדינה). באשר לטענת השיהוי והנזק הראייתי בגינה, תוכל המבקשת לחזור אליהן במהלך ההוכחות ככל שהדבר יידרש". 3. בפני בקשת רשות ערעור של המדינה על החלטתו הנ"ל של בימ"ש השלום. ואלה עיקרי טענות המדינה: השאלה אם המעשה נשוא התובענה היה במסגרת "פעולה מלחמתית" אם לאו, אינה עניין להוראת ההתיישנות שבסעיף 5א(3) לחוק אלא להוראת החסינות המהותית שבסעיף 5 לחוק, אשר על פיו: "5. אין המדינה אחראית בנזיקין על מעשה שנעשה על ידי פעולה מלחמתית של צבא הגנה לישראל". הוראת ההתיישנות שבס"ק 5א(3) לחוק, לעומת זאת, חלה על כל "...תובענה שהוגשה לאחר שחלפו שנתיים מיום המעשה נשוא התובענה". "תובענה" לענין זה מוגדרת ברישא לסעיף 5א', כ: "תובענה נגד המדינה... בשל נזק שנגרם באזור כתוצאה ממעשה שנעשה על ידי צבא הגנה לישראל...". המונחים "אזור" ו"צבא הגנה לישראל" מוגדרים לצרכי סעיף 5א' לחוק, בסעיף 5א(1) כדלהלן: "(1) בסעיף זה - "אזור" - כל אחד מאלה; יהודה, שומרון וחבל עזה. "צבא הגנה לישראל" - לרבות כוחות בטחון אחרים של מדינת ישראל הפועלים באזור". על כן, ומשאין חולק (גם לא בימ"ש קמא בנימוקי ההחלטה), כי המעשה נשוא התובענה נעשה ב"אזור" (דהיינו בשטחי יו"ש) והוא בוצע על ידי כוחות הבטחון של מדינת ישראל הפועלים באזור (דהיינו - משטרת ישראל ומג"ב) - חלה הוראת ההתיישנות המיוחדת שבסעיף 5א(3) לחוק על "המעשה" ועל התובענה דנן ולכן התיישנה התובענה חמש שנים בטרם הוגשה לביהמ"ש. לאמור - פעולה של "כוחות הבטחון" ב"אזור" שאיננה "פעולה מלחמתית" אינה חסינה אמנם מלכתחילה מפני תובענה (עפ"י סעיף 5) אולם תובענה בגינה מצויה במתחם תקופת ההתיישנות המיוחדת של שנתיים הקבועה בסעיף 5א(3) לחוק. כך נפסק לטענת המדינה בשורת פסקי דין של בתי משפט מחוזיים ובתי משפט שלום - המפורטים בעמ' 4-6 לבקשת רשות הערעור. זוהי לטענת המבקשת התוצאה הפרשנית האחת והיחידה של לשון הוראת סעיף 5א(3) לחוק. לטענת המדינה, בסעיף 5א(3) לחוק קבע המחוקק "התיישנות מקוצרת לכל פעילות "כוחות הבטחון באזור" ללא הבחנה באופי הפעילות. התחולה היא טריטוריאלית ולא פרסונלית ואינה קשורה באופי הפעילות". מסקנה זו מתבקשת, לטענת המדינה, גם מפרוטוקול ישיבת ועדת החוקה של הכנסת בדיוניה בהצעת החוק לתיקון מס' 4 לחוק - שעניינו יפורט להלן. 4. המשיבים סומכים ידיהם על החלטת בית משפט השלום על נימוקיה ומפנים בענין זה לסעיף "המטרה" שבתיקון מס' 4 לחוק בגדרו הוסף לחוק סעיף 5א' דנן. על כך מוסיפים הם כי המדינה לא העלתה טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה וכי בקשת הסילוק על הסף הוגשה שלא בתום לב. זאת בעיקר נוכח העובדה שבעקבות האירוע, נשוא התובענה, הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בירושלים נגד השוטר שירה במנוח והוא הורשע בדין עפ"י הודאתו בעבירה של גרם מוות ברשלנות. לטענתם, המדינה עצמה בגדרו של כתב האישום הנ"ל מתבססת על אותה פרשת עובדות שבתובענה ועל כן טענתה לסילוק התובענה של עזבון המנוח - בגין אותן העובדות והמעשים - אינה ראויה ואינה בתום לב. 5. לאחר בחינת טענות הצדדים, מסקנתי הינה כי דין הבקשה להידחות, אם כי לא מנימוקי בית משפט קמא. ענייננו בפרשנות המתבקשת להוראות ס"'ק 5 א' בכלל ולהוראות סעיף 5א(3) הימנו בפרט. סעיף 5א הוסף לחוק דנן בגדרו של חוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון מס' 4) התשס"ב - 2002 (להלן "תיקון 4"). בתיקון 4 הוספה הגדרת "פעולה מלחמתית" לסעיף ההגדרות של החוק המקורי (סעיף 1) והוסף סעיף 5א' דנן על כל תת סעיפיו, ובהם ס"ק 5א(3). המחוקק הוסיף וכלל בסעיף 1 לחוק המתקן (תיקון 4) סעיף "מטרה" - וזו לשונו: "מטרה 1. חוק זה בא להסדיר את הטיפול בתביעות נגד המדינה בשל פעילותם של כוחות הבטחון באזור יהודה ושומרון וחבל עזה נגד מעשי טרור, איבה והתקוממות בדרך של קביעת הוראות דיוניות שיחולו על תביעות כאמור, ולהבהיר את המונח "פעולה מלחמתית" שבחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), התשס"ב - 2002". עינינו הרואות כי המחוקק, שלא כדרכו ברגיל, הגדיר בגוף החוק המתקן את מטרת תיקון 4, וזאת על שני חלקי תיקון זה. החלק הראשון, הגדרת "פעולה מלחמתית", לענין היקף החסינות המהותית של המדינה והחרגתה מאחריות נזיקית עפ"י סעיף 5 לחוק המקורי. החלק השני, הגדרת "הסדרת הטיפול בתביעות נגד המדינה בשל פעילות של כוחות הבטחון באזור...". כפי שאלה הוסדרו בסעיף 5א' לחוק שנתחדש באותו תיקון 4. מטבע הדברים, ההסדרים שנקבעו בתיקון 4 (סעיף 5א') המתייחסים ל"תביעות נגד המדינה בשל פעילות של כוחות הבטחון באזור...", עניינם בפעילות שאיננה "פעילות מלחמתית" כמובנה בסעיף 5 לחוק. זאת הואיל ולעניין "פעילות מלחמתית" חוסנה והוחרגה המדינה מאחריות נזיקית מעיקרא. אמור מכאן, הרישא לסעיף ה"מטרה" שבתיקון 4 עניינה בתביעות נגד המדינה בשל פעילות שאינה מלחמתית. (וראה לענין זה, דברי הנשיא א. ברק בבג"ץ 8276/05 עדאלה ואח' נ. שר הבטחון ואח', מיום 12.12.06 בסעיף 6 לפסק דינו). 6. לטענת המדינה - פרשנותו של סעיף 5א(3) לחוק תהיה כפשוטו וכלשונו: לאמור, תקופת ההתיישנות של שנתיים תחול על כל תביעה שעילתה נזק שנגרם באזור כתוצאה ממעשה שנעשה ע"י כוחות הבטחון - ויהיו המעשה ורקעו אשר יהיו. לטענתה, הדברים אמורים גם בענין התובענה דנן. זאת על אף שאין חולק כי המדובר בפעילות משטרתית "אזרחית" לחלוטין (מארב ללכידת סוחרי סמים) שאין ולא היה לה ולא כלום עם פעילות מלחמתית או עם פעילות בעלת אופי בטחוני כלשהו. זאת גם על אף שהמדינה, בכובעה כמאשים בהליך פלילי, העמידה לדין את השוטר שירה במנוח בעבירת הריגה, בהסדר טיעון הומר האישום לעבירת גרם מוות ברשלנות והשוטר הודה, הורשע ונגזר דינו. נוסיף ונציין כי האירוע, נשוא התובענה, נשא על פניו מלכתחילה אופי של פעילות משטרתית "מעורבת" סביב קו התפר - חלקה בתוך שטח ישראל וחלקה ק"מ אחד בלבד מעבר לקו התפר. וכך מתואר האירוע ע"י המדינה בבקשתה למחיקה על הסף: "בתאריך 23.5.02 בוצע ירי של קצין משטרה ממרחב חברון (תחנה הפועלת דרך קבע באזור חברון) במסגרת מרדף אחרי סוחר סמים. האירוע התחיל בתוך שטחי איו"ש השייך למרחב חברון כאשר החשוד (לימים המנוח) הגיע בנסיעה פראית עם רכב מסוג טויוטה לבנה מדרום לצפון מכיוון באר שבע לאשכולות. כאשר הגיע רכב המנוח בדרך עפר לתלולית שחוסמת את הכניסה לכפר רמאדין (עד כאן בשטח ישראל - י.א.), ממערב למזרח ולאחר שזיהה את כוחות הבטחון - התנהל מרדף רגלי אחרי החשוד מכיוון תלולית העפר (הנמצאת בשטח איו"ש) לכיוון מזרח רמאדין. (משלב זה של האירוע ההתרחשות היא בשטח איו"ש הצמוד ממש לקו התפר - י.א.). הירי לעבר החשוד בוצע בערך 1 ק"מ מזרחית לתלולית העפר, בתוך שטח איו"ש". 7. אכן, וכמפורט לעיל, הוראות סעיף 5א לחוק עניינן בתובענות בגין מעשים נטענים של כוחות הבטחון ב"אזור" שאינם בגדר "פעילות מלחמתית" (שכן המעשים שנעשו אגב "פעילות מלחמתית" הוחרגו מעצם חבות המדינה בנזיקין כאמור בסעיף 5 לחוק). ברם - האם כטענת המדינה בפני - חלות הוראות סעיף 5א לחוק על כל מעשה ופעילות של כוחות הבטחון באזור, יהיה טיבם אשר יהיה? פרשנות שכזו אכן אפשרית עפ"י לשון סעיף 5א לחוק כשלעצמה. ברם - המחוקק עצמו בסעיף 1 לתיקון 4, קבע כאמור מפורשות את מטרת חקיקתו של סעיף 5א כדלהלן: "חוק זה בא להסדיר את הטיפול בתביעות נגד המדינה בשל פעילותם של כוחות הבטחון באזור יו"ש וחבל עזה נגד מעשי טרור איבה והתקוממות (הדגשה שלי - י.א.) בדרך של קביעת הוראות דיוניות שיחולו על תביעות כאמור...". לעומת זאת, "פעולה מלחמתית" הוגדרה בתיקון 4 כדלהלן: "לרבות כל פעולה של לחימה בטרור במעשי איבה או בהתקוממות, וכן פעולה לשם מניעתם של טרור, מעשי איבה או התקוממות שנעשתה בנסיבות של סיכון לחיים או לגוף". השוואת המטרה החקיקתית המוצהרת (בסעיף "המטרה") לשני חלקי תיקון 4 מעלה כי בשני החלקים המדובר בפעולות הקשורות ב"טרור, מעשי איבה והתקוממות". ברם, בעוד בהגדרת ה"פעולה המלחמתית" לעניין ההחרגה מעצם האחריות בנזיקין המדובר ב"פעולה של לחימה..." אשר נעשתה ב"נסיבות של סיכון לחיים או לגוף" - הרי ששני מרכיבים אלה נעדרים מסעיף המטרה לעניין ההוראות הדיוניות שבחלקו השני של תיקון 4 - דהיינו, הוראות סעיף 5א לחוק ובכללן הוראות ס"ק 5א(3) לחענין תקופת ההתיישנות המקוצרת והמיוחדת. לאמור, הוראות מיוחדות אלה (שעניינם העיקרי בסדרי הדין ובפרוצדורה) נועדו לחול בקשר לתובענות הקשורות לפעילות כוחות הבטחון באזור "נגד מעשי טרור, איבה והתקוממות" - הגם שאותן הפעולות לא הגיעו כדי "לחימה" שנעשתה "בנסיבות של סיכון לחיים או לגוף". שכן, פעולות שהינן פעולות "לחימה" ב"נסיבות של סיכון לחיים או לגוף" - מוחרגות מהותית מאחריות המדינה בנזיקין - כאמור בסעיף 5 לחוק. טענת המבקשת בבקשתה זו, כי ה"הוראות המיוחדות" שבסעיף 5ב' לחוק יחולו על כל תובענה שעניינה פעולה מסוג כלשהו שנעשתה ע"י כוחות הבטחון באזור, גם אם פעולה זו אין לה ולא כלום עם "מעשי טרור, איבה והתקוממות" - טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם סעיף המטרה של תיקון 4. היא גם אינה עולה בקנה אחד עם תכלית ההסדרה המיוחדת והמפורשת שביקש המחוקק להסדיר פעולות הקשורות ל"מעשי טרור, איבה והתקוממות" דווקא. הפרשנות לה טוענת המדינה מתעלמת מהוראתו הברורה הנ"ל של המחוקק. אילו מטרת החוק היתה כטענת המבקשת כי אז היה נוקט המחוקק בהיגד המקצר יותר בסעיף ה"מטרה" וקובע כי "חוק זה בא להסדיר את הטיפול בתביעות נגד המדינה בשל פעילותם של כוחות הבטחון באזור יו"ש וחבל עזה". הא ותו לא. משבא המחוקק והוסיף סייג ברור ומפורש כי החוק בא להסדיר תביעות כאמור ביחס לפעילות כאמור ב"אזור" שנעשו "... נגד מעשי טרור והתקוממות", חזקה עליו שלא שיחת מילותיו לריק וכי כיוון לדבריו המפורשים והמסייגים כמשמעם וכתכליתם. כיוון שכך, אין די לצורך תחולת סעיף 5א' במרכיבי המקום ("האזור") והעושה ("כוחות הבטחון") בלבד, אלא נדרש התנאי המצטבר השלישי בדבר אופי הפעולה והמעשה. מרכיב שלישי זה של "אופי המעשה" אינו דורש כאמור את דרגת ה"פעולה המלחמתית" אולם דורש הוא שהמדובר יהיה בפעולה הקשורה ל"מעשי טרור, איבה והתקוממות". על כן, גם מרכיב זה טעון בדיקה פרטנית ואינדיבידואלית בכל תובענה לגופה. 8. ומכאן לעניין התובענה דנן. המבקשת אינה טוענת כי פעולת כוחות הבטחון נשוא התובענה קשורה בדרך כשלהי ל"מעשי טרור, איבה והתקוממות". אדרבא, היא מאשרת כי המדובר בפעולה משטרתית יזומה ללכידת סוחר סמים במארב מתוכנן על קו התפר שבין אשכולות (בישראל) לרמאדין (ביו"ש). המדינה גם מאשרת כי השוטר שירה במנוח הועמד לדין פלילי בשל מעשהו. בכתב האישום המקורי הוא הואשם בהריגה ובגדרו של הסדר טיעון הומרה הוראת החיקוק בגרם מוות ברשלנות. הנאשם הודה, הורשע ונגזר דינו. בנסיבות אלה ונוכח הנימוקים שפירטתי לעיל - לא יחולו לענין התובענה דנן הוראות סעיף 5א לחוק - כפי שהוגדרו והוספו להוראותיו של החוק בגדרו של תיקון מס' 4. הנמקתי שונה כאמור מהנמקת בית משפט השלום - אולם תוצאת הדברים זהה. המבקשת צירפה לבקשתה החלטות ופסקי דין של בתי משפט השלום והמחוזי התומכים, לטענתה, בפרשנותה המרחיבה. ברם, מרבית פסקי הדין האמורים מתייחסים לתובענות שהוגשו בקשר לעימות רחב היקף ועתיר אלימות שלקחו בו חלק אלפי שוטרים, חיילים ומפגינים ואשר עילתו נעוצה הייתה באופיו היחודי של ה"אזור". בתובענה דנן לעומת זאת הרקע שונה לחלוטין ובמובהק. 9. מאותו הנימוק לפיו לא חלה בענין התובענה דנן תקופת ההתיישנות המקוצרת שבסעיף 5א(3) לחוק, גם לא חלה חובת ה"הודעה המוקדמת" שבס"ק 5א(2) לחוק. אשר לטענת השיהוי והנזק הראייתי - מסכים אני עם בימ"ש השלום כי אין המדובר בעילת דחיה על הסף וכי שמורה למבקשת זכותה להוסיף ולהידרש לעניין זה במהלך בירור התובענה לגופה. סוף דבר - מהנימוקים המפורטים לעיל, אני דוחה את בקשת הרשות לערער. המבקשת תשלם למשיבים הוצאות הבקשה בסכום של 5,000 ₪. הגדרות משפטיותחוק הנזיקים האזרחייםפעולה מלחמתיתצבא