בפניי בקשה להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") בעניין שיעור נכותו של המבקש, כתוצאה מפגיעתו בשתי תאונות דרכים מיום 19.12.06 ומיום 6.11.08. תמצית העובדות: 1. המבקש, יליד שנת 1981, נפגע ביום 19.12.06 בתאונת דרכים שעה שרכב צד ג' פגע ברכבו בדרך לעבודתו (להלן: "התאונה"). התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה. ביום 6.11.08 עבר המבקש תאונת דרכים נוספת שעה שרכב צד ג' פגע ברכבו מאחור בדרך לעבודתו (להלן: "התאונה השניה"). גם התאונה השניה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה. מן התיעוד הרפואי שצורף לכתב התביעה עולה כי כתוצאה מן התאונה סבל המבקש מכאבים ומהגבלת תנועה בגב התחתון. בצילומי צוואר וכתף שמאל שנערכו לאחר פנייתו של המבקש לבית החולים ביום התאונה, לא נמצאה עדות לנזק חבלתי. בצילום עמ"ש מותני שנערך למבקש בביה"ח ביום 20.12.06 לא נמצאה עדות לנזק חבלתי גרמי. מפענוח בדיקת CT לעמ"ש מותני + סקרלי מיום 21.10.07, אליה הופנה המבקש לאחר תלונות על כאבים והגבלת תנועה בגב תחתון, עולה כי נמצא בקע דיסק מרכזי בגובה חוליות L5 - S1. עוד עולה מן התיעוד הרפואי שצורף כי המבקש התלונן על כאבים בגב תחתון עם הקרנה לרגל ימין ולכף רגל שמאל וכי המבקש פנה לד"ר ר' גפשטיין, אשר המליץ על ביצוע ניתוח שאיבת דיסק. 3. בבדיקת הועדה הרפואית של המל"ל שנערכה ביום 10.2.08 ע"י ד"ר מ' טנצמן (להלן: "הועדה הראשונה") התובע התלונן על כאבי גב תחתון תמידיים בישיבה ובהליכה, אשר מקרינים לכיוון המפשעות, רגל ימין עד הברך וכף רגל שמאל. כן ציין המבקש, כי הוא אינו עובד בעקבות התאונה. בדו"ח הועדה הראשונה צויין, כי בבדיקתו של המבקש היתה הליכתו תקינה, הוא עלה בקלות למיטת הבדיקה, לסג שלילי בישיבה, 70? בשכיבה דו צדדי, הכוח היה תקין, רפלקסים הופקו ונמצאה תחושה ירודה בכל הגפה הימנית מהמפשעה ומטה ממנה. לא נמצא ספזם שרירי, ליסט או השטחת לורדוזה והמבקש הגיע בישיבה בכיפוף עם אצבעותיו עד כפות הרגליים. הועדה הראשונה עיינה ב-CT מיום 21.10.07 ומצאה "לורדוזה שמורה, בלט דיסק רק מרכזי ולצד שמאל עם לחץ קל על אלמנטים עצביים". הועדה הראשונה קבעה כי לא נותרה למבקש נכות רפואית צמיתה. 4. המבקש הגיש ערר על החלטת הועדה הראשונה. בפני ועדת עררים של המל"ל מיום 19.5.08 (להלן: "הועדה השניה") הוצגו CT מיום 21.10.07, תעודה ראשונית לנפגע בעבודה+ תעודה נוספת, דו"ח חדר מיון מיום 19.12.06, כרטיסים רפואיים, מכתב מד"ר גפשטיין מיום 6.2.08 וחוו"ד מטעם המבקש של ד"ר ש' פריימן. המבקש ציין כי הוא לא ממשיך לקבל טיפול רפואי והתלונן על כאבי גב שמקרינים לרגליים - כאבים בעת ישיבה, כיפוף, הליכה ועמידה ממושכת. הועדה השניה קבעה בממצאיה כי המבקש הולך כראוי ללא צליעה. הלורדוזיס המותנית היתה שמורה ולא נמצא ספזם בשרירי הגב. המבקש התכופף לפנים ללא סקוליאזיס - כפות ידיו הגיעו אל מתחת לברכיים תוך תנועתיות תקינה של החוליות המותניות. המבקש ישב על מיטת הבדיקה כשגבו זקוף ב - 90?, רגליו היו פשוטות קדימה וממצב זה הוא התכופף קדימה כאשר ידיו מגיעות אל מעבר לברכייים. טווח תנועתיות הגב לאחור ולצדדים היה תקין. הועדה השניה התייחסה ל - CT מיום 21.10.07 וקבעה כי "אין כל ממצא שמחבלה. יש בלט דסקוס מרכזי עם נטייה להתפשטות לעבר הנקבים הבין חולייתיים אך ללא פגיעה במבנים עצביים." הועדה השניה קבעה כי לממצאי ה - CT אין נפקות, שכן "מדובר בבדיקת עזר אשר ערכה רק באישוש ממצא קליני אשר בבדיקה היום לא נמצא." הועדה השניה עיינה בחוות דעתו של ד"ר פריימן וציינה כי ממצאיו בבדיקתו היו תקינים פרט להגבלה קלה בתנועה, אשר לא נמצאה ע"י הועדה. הועדה השניה דחתה את הערר וקבעה כי למבקש לא נותרה נכות רפואית צמיתה. 5. המבקש הגיש ערעור לביה"ד האזורי לעבודה בנצרת (בל 2291/08) (להלן: "ביה"ד לעבודה"), אשר קבע לאחר קבלת הסכמת הצדדים כי עניינו של המבקש יוחזר לועדה רפואית לעררים באותו הרכב, על מנת שהיא תתייחס לפענוחה של בדיקת ה - CT מיום 21.10.07 לפיו "נצפה בקע דיסק מרכזי" בעוד היא סברה שיש ממצא של "בלט דיסקוס מרכזי". כמו כן, נדרשה הועדה להתייחס במפורש לקביעותיו של ד"ר פריימן בחוות דעתו, לפיהן בבדיקת עמ"ש ההתפשטות בכיפוף היתה 5.5 ס"מ וב- CT נמצאה פריצת דיסק בגובה L5 - S1 עם לחץ פורמינאלי. 6. בעקבות החלטת ביה"ד לעבודה הופנה המבקש לועדה חוזרת לעררים של המל"ל מיום 22.12.08 (להלן: "הועדה השלישית"). הועדה השלישית דחתה את הערר ושבה וקבעה כי למבקש לא נותרה נכות רפואית צמיתה בתחום האורטופדיה. הועדה השלישית התייחסה לפענוח של בדיקת ה- CT מיום 21.10.07 והסבירה כי מעיון ספציפי בבדיקה עצמה נמצא כי מדובר בבליטה בלבד ולא בבקע דיסק. צויין כי הבליטה אינה לוחצת על מבנים עצביים ועל כן לא מדובר בבקע או בפריצת דיסק. באשר לקביעותיו של ד"ר פריימן בחוות דעתו קבעה הועדה השלישית כי בבדיקת הועדה של התנועתיות, ע"י בדיקת מרחק קצה אצבעות הידיים מכפות הרגליים או הברכיים, נמצא כי למבקש טווח תנועות מלא. נימוקי הבקשה: 7. המבקש טוען כי הועדה השלישית שגתה כאשר קבעה כי המבקש סובל מבלט דיסק, על אף האמור בתוצאות פענוח ה- CT לפיו סובל המבקש מבקע דיסק. לדברי המבקש לא ברור כיצד קבעה הועדה השלישית ממצאים אשר סותרים את ממצאי הפענוח. 8. עוד טוען המבקש כי הועדה השלישית לא התייחסה לקביעתו של ד"ר פריימן בחוות דעתו לפיה בבדיקת עמוד השידרה נמצאה התפשטות בכיפוף של 5.5 ס"מ, כאשר מצב תקין הינו כיפוף של כ - 7 ס"מ. המבקש טוען כי הועדה השלישית התעלמה בעניין זה מפסק דינו של ביה"ד האזורי לעבודה ולפיכך צריך היה להורות כי עניינו של המבקש יידון בפני ועדה בהרכב שונה. 9. המבקש טוען כי התעלמותה של הועדה השלישית מהנחיות ביה"ד לעבודה מהווה טעם להתיר לו להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל באשר לקביעת דרגת נכותו, ועל כן מבקש הוא למנות מומחה בתחום האורטופדיה. תגובת המשיבים: לטענת המשיבה 1, לא נפל כל פגם בעבודת הועדה השלישית אשר יצדיק הבאת ראיות לסתור. לטענתה, הועדה השלישית התייחסה באופן ספציפי הן לממצאי בדיקת ה - CT והן לחוות דעתו של ד"ר פריימן ואין מקום לסטות ממסקנותיה. עוד טענה המשיבה 1 כי המבקש סבל מבעיות בגבו עובר לתאונה מיום 19.12.06, כפי שבא לידי ביטוי במסמך רפואי מיום 4.4.06 (כשמונה חודשים לפני התאונה), שם נרשם: "ידוע על בקע דיסקלי L5 - S1". כמו כן, נטען כי במסמך רפואי מיום 5.12.04 צויין כי המבקש סובל משינויים ניווניים בגבו וכי הוא נזקק לטיפולי פיזיותרפיה. לפיכך, טענה המשיבה 1 כי המבקש סבל מבקע דיסק מעברו, ללא קשר לתאונה מיום 19.12.06, ועל כן צדקה הועדה השלישית כאשר קבעה כי לא נותרה למבקש נכות רפואית צמיתה כתוצאה מהתאונה. המשיבה 2 טענה כי בקשת המבקש להבאת ראיות לסתור אינה מתייחסת לתאונה השניה מיום 16.11.08 ולקביעת המל"ל בעקבות תאונה זו מיום 3.12.09, לפיה לא נותרה למבקש נכות רפואית צמיתה, ועל כן יש לדחות את הבקשה כלפי המשיבה 2. דיון והכרעה: 14. סעיף 6ב. לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 קובע כי: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו". על פי ההלכה הפסוקה, לבית המשפט נתונה הסמכות להתיר הבאת ראיות לסתור כאשר בהליך קביעת הנכות על ידי ועדת המל"ל נפל פגם מהותי, כגון תרמית או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעיים או כאשר ישנם טעמים עובדתיים חדשים, כגון: עובדות חדשות שלא היו בפני הועדה של המל"ל, שינוי משמעותי שחל במצבו של הנפגע לאחר שנקבעה הנכות, חסר משמעותי בהחלטת וועדת המל"ל ועוד, כאשר אין המדובר ברשימה סגורה ויש לבחון כל מקרה בהתאם לנסיבותיו, אולם הכלל הינו כי מתן היתר להביא ראיות לסתור יינתן במקרים מיוחדים בלבד [ראו: בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4) 505 (1985)]. אין זה מספיק לנסות ולשכנע כי נפפלה "טעות" בקביעות המל"ל. יש לשכנע כי המדובר באחד מאותם "מקרים מיוחדים". לאחר בחינת נסיבות העניין נראה כי המבקש לא עמד בנטל להראות כי מתקיימת אחת מאותן נסיבות חריגות כמפורט לעיל, המצדיקות סטיה מהכלל. אוסיף ואבהיר, במידת מה למעלה מן הצורך, כי גם בקיום טעות "סתם" ספק אם עלה בידי התובע לשכנע. הועדה השלישית הורכבה ממומחה בכירורגיה אורטופדית, מומחה בנוירוכירוגיה, ומומחה פנימאי (ד"ר נ' מאושר, פרופ' מ' פיינסוד, ד"ר י' קנטור). כלומר, שניים מחברי הועדה השלישית היו ברי סמכא בתחומים הרלבנטיים לפגיעותיו של המבקש. מעיון במסמכים עולה כי הועדה השלישית פעלה לפי הנחיותיו של ביה"ד לעבודה והתייחסה הן לממצאי בדיקתו של ד"ר פריימן והן לפענוח תוצאות ה- CT וכי לא נפל פגם מהותי בעבודתה, המצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל. הועדה השלישית עיינה ב-CT עצמו וקבעה כי מדובר בבליטה בלבד ולא בבקע דיסק. הועדה קבעה כי הממצא שנמצא אינו תואם את ההגדרה של בקע או פריצת דיסק וכי ייתכן שבפענוח נפלה טעות. לדבריה: "הועדה עיינה בפס"ד מיום 18/11/08, הועדה מסבירה כי המונחים המנסים לתאר את בליטת הדיסקוס אינם, לצערנו, אחידים ורבים הנוקטים חרות יתר בתיאור הבליטה. הועדה עיינה ב - CT ע"ש מותני מ - 21/10/07 המקורי בזמנו במושבה מיום 19/5/08 ומצאה כי מדובר בבליטה בלבד ומצאה לנכון לציין שבליטה זו אינה עומדת במבנים העצביים. לכן איתנה הועדה בדעתה כי מדובר בבלט בלבד ומונחים כפגיעה ופריצה באים לתאר מצב אחר לגמרי שאינו מתקיים במקרה הנדון." יצויין, כי גם הועדה הראשונה, קבעה כי מדובר בבלט דיסק ולא בבקע (ס' 26 בע' 2). כמו כן, בועדה רפואית מיום 3.12.09 (המתייחסת לתאונה השניה) צויין בפרק הממצאים הרפואיים: "C.T. ע.ש. מותני מ- 1.3.09 בלט דיסק מרכזי L5 - S1." כלומר, ועדה נוספת ומאוחרת לועדה השלישית, בהרכב שונה ממנה, קבעה כי ב - CT מיום 1.3.09, כשנה וחצי לאחר ה - CT נשוא הבקשה, נצפה בלט דיסק ולא בקע דיסק. הועדה קבעה כי לא נותרה למבקש נכות רפואית צמיתה ולא הוגש ערר על החלטה זו. באשר להתייחסותה של הועדה השלישית לממצאי בדיקתו של ד"ר פריימן - הועדה ציינה כי קיימות מספר שיטת לבדיקת טווח תנועות וכי לפי שיטתה לא היתה הגבלה בטווח התנועות של המבקש. לדבריה: "התנועתיות בע"ש נבדקת ע" מבחנים מגוונים. ד"ר פריימן בחוו"ד בחר לבדוק בשיטת התפשטות ע"ש ואילו הועדה בחרה לבדוק את התנועתיות במרחק קצה אצבעותיו מכפות הרגליים או הברכיים. ע"ב השיטה שבחרה הועדה, הועדה לא מצאה הגבלה בתנועות. עצם העובדה שהגיע בכפות ידיו עד מתחת לברכיים מעידה מעל לכל ספק שטווח התנועות מלא." יצויין, כי ביה"ד לעבודה קבע כי על הועדה השלישית להתייחס לממצאי בדיקתו של ד"ר פריימן ולא קבע שעליה לבצע את אותה בדיקה ספציפית שהוא ביצע בחוות דעתו. הועדה השלישית עמדה בהנחיות ביה"ד לעבודה, התייחסה לממצאי בדיקתו של ד"ר פריימן ובחרה שלא לאמצם - לאור ממצאי הבדיקות שהיא ערכה למבקש. אוסיף ואציין כי גם בועדה הראשונה נבדק טווח תנועותיו של המבקש באמצעות בדיקת הגעתו עם האצבעות לרגליים ונרשם כי "מגיע בישיבה בכיפוף עם אצבעותיו עד כפות רגליים." כלומר, מדובר בבדיקה שלמצער ניתן לומר כי אינה בלתי מקובלת. עוד אבקש להדגיש כי המבחן שצויין ע"י הועדה השלישית היה מבחן אחד בלבד ממכלול של בדיקות, אשר הראו כי המבקש אינו סובל מהגבלה בטווח התנועות (כגון תנועתיות תקינה של הגב לאחור ולצדדים, העדר דלדול שרירים, העדר ספזם שרירי, וכיו"ב). לפיכך, יש לדחות את טענת המבקש גם בעניין התייחסות הועדה השלישית לבדיקה שבוצעה ע"י ד"ר פריימן בחוות דעתו. למעלה מן הנדרש אציין כי יש לדחות את טענת המבקש לפיה ראוי היה שביה"ד יורה על העברת תיקו של המבקש לעיון ועדה רפואית בהרכב שונה, וזאת לאור הסכמתו בדיון שהתקיים בביה"ד לעבודה להחזרת התיק לועדה באותו הרכב. באשר לועדה הרפואית מיום 3.12.09, המתייחסת לתאונה השניה - הבקשה למעשה לא התייחסה כלל לועדה זו ועל כן הנני קובע כי קביעת הועדה, לפיה למבקש לא נותרה נכות רפואית צמיתה כתוצאה מהתאונה מיום 6.11.08, הינה קביעה עפ"י דין לפי הוראות סעיף 6ב. לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975. לאור האמור לעיל, דינה של הבקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל, להידחות. המבקש ישלם למשיבה 1 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,000 ₪ ולמשיבה 2 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,000 ₪. סכומים אלו ישולמו תוך 60 ימים מהיום. לאור דחיית הבקשה, אני קובע תיק זה לישיבת קדם משפט ליום 2.4.12 שעה 09:15. ניתנה היום, כ"ו שבט תשע"ב, 19 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. נכותעמוד השדרהבקע דיסקתאונת דרכיםשאלות משפטיותאחוזי נכותבקע