מבוא
1. תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").
המנוח ז"ל (להלן: "המנוח"), יליד 1954, מצא את מותו בתאונת דרכים שארעה ביום 1.11.07, בהיותו כבן 53.
2. הנתבעת מודה בחבות על פי חוק.
3. המנוח הותיר אחריו אשה, התובעת מס' 6 (להלן: "האלמנה"), וארבעה ילדים;
התובעת מס' 2, כבת 24 במועד התאונה.
התובע מס' 3, כבן 21 במועד התאונה (להלן: "אסא").
התובעת מס' 4, כבת 18 במועד התאונה.
התובעת מס' 5, כבת 8 במועד התאונה (להלן: "קרין").
4. התובע מס' 1 הינו עזבון המנוח בהתאם לצו הירושה (נספח ג' לתצהיר האלמנה), לאחר שהאלמנה הסתלקה מחלקה בעזבון, יורשי המנוח הינם התובעים 2-5, בחלקים שווים ביניהם.
5. האלמנה וקרין תובעות נזקיהן כתלויות במנוח. הנתבעת מציינת בסיכומיה כי למרות שבסיכומי התובעים מצויין כי האלמנה וקרין, תובעות כתלויות במנוח, בכתב התביעה נטען כי האלמנה תובעת כתלויה במנוח ולא מצויין כי קרין שהיתה קטינה במועד פטירת המנוח, תובעת אף היא כתלויה. לפיכך, טוענת הנתבעת כי יש להורות על תיקון התביעה בהתאם ולקבוע כי הסכומים שיפסקו במסגרת פסק דין זה, בתביעת התלויים, מתייחסים הן לתביעת האלמנה והן לתביעתה של קרין כתלויות במנוח - וכך אני מורה.
6. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי הסתלקותה של האלמנה מהעזבון, הינה הסתלקות מלאכותית אשר נעשתה שלא בתום לב, לצורך התביעה ועל מנת להגדיל את סכום הפיצויים ועל כן, דינה להתבטל. אין בידי לקבל טענה זו.
האלמנה ציינה בחקירתה הנגדית כי הסתלקותה מהעזבון, נעשה למען רווחת ילדיה ומתוך דאגה לעתידם נוכח פטירת אביהם המנוח, וכדבריה: "אני יודעת מה היה חלקי והסתלקתי לטובת הילדים. אף אחד לא המליץ לי. בעלי המנוח כל הזמן דאג לילדים. חשבתי מה שאני מקבלת מהמל"ל, שארים ומה שיש לי מהפיצה, יספיק לי. חשבתי שיהיה לילדים, משהו לפחות שישאר, שיתחילו את החיים שלהם" (עמ' 13 לפרוטוקול).
בנסיבות אלה, כשמדובר בהסתלקות לטובת הילדים, לא ראיתי לקבל הטענה כי מדובר בהסתלקות מלאכותית שנעשתה בחוסר תום לב ולצרכי התביעה בלבד.
שכרו של המנוח
7. המנוח עבד כמנהל עבודה, בחברה לעבודות בניין, "אבו זיד חברה לעבודות בניין בע"מ".
בהתאם לתלושי השכר שצורפו לתצהיר האלמנה, שכרו של המנוח הסתכם בסך של 8,275 ₪ ברוטו לחודש, ולאחר ניכוי מס הכנסה, סך של 7,434 ₪ נטו לחודש. סכום זה, בשיערוך להיום, מסתכם בסך מועגל של 9,300 ₪ נטו לחודש (אמנם בתצהיר האלמנה ננקב שכר בסכום נמוך יותר אלא שראיתי להתייחס לנתונים העולים מתלושי השכר שצורפו כנספח לתצהיר).
שכרה של האלמנה
8. האלמנה ניהלה עובר לתאונה ומנהלת גם היום פיצרייה. האלמנה ציינה בתצהירה כי השתכרותה מעיסוקה זה, הינה סך של 6,112 ₪ לחודש, המסתכמים בשערוך להיום בסך מעוגל של כ- 7,000 ₪ נטו לחודש (בעניין זה, כאשר צורפה שומת מס לשנת 2007 בלבד, היא שנת התאונה, ראיתי להתבסס על הצהרת האלמנה באשר לגובה השתכרותה).
חישוב הפיצויים "הפסדי תמיכה" והפסדי הכנסת המנוח ב"שנים האבודות"
9. בחישוב תביעת העיזבון, מובאת בחשבון, ידה נוספת, המשקפת את ידת החיסכון. לפיכך תביעת העיזבון, תהא גבוהה מתביעת התלויים, ראה לעניין זה; ע"א 4431/05 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' צרור, תק-על 2006 (3) 2260 (להלן: "צרור"), ע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' כרכבי ז"ל, תק-על 2007 (4) 3607 (להלן: "עזבון כרכבי") וע"א 2739/06 עזבון המנוח דוביצקי ולדימיר ז"ל נ' אסדי רזקאללה ואח', תק-על 2008 (2) 2803 (להלן: "עזבון דוביצקי"), שם נאמר: "כאמור, היותה של תביעת העזבון גבוהה יותר היא תוצאה אופיינית וטיפוסית מאז שהוכר במשפטנו ראש הנזק של הפסד יכולת ההשתכרות ב"שנים האבודות"".
בענייננו, אין זהות מוחלטת בין היורשים לתלויות במנוח, כך שיש לערוך חישוב מקביל של הפיצויים, הן בתביעת התלויות והן בתביעת העזבון.
10. חישוב הפיצויים, בתביעת התלויות ובתביעת העזבון, ייערך על בסיס נתוני היסוד, כפי שנקבעו לעיל:
הכנסת המנוח בסך של 9,300 ₪ נטו לחודש.
הכנסת האלמנה בסך של 7,000 ₪ נטו לחודש.
סה"כ קופה משותפת - 16,300 ₪.
תלות של הבת קרין, בשיעור ידה, ממועד התאונה ועד גיל 18. משלא הוכח כי קרין עתידה לשרת בצבא, בהיותה בת העדה הצ'רקסית שדתה מוסלמית (ראה תעודת פטירה של המנוח, נספח ב' לתצהיר האלמנה), אין מקום לפסיקת הפסדי תמיכה, מעבר לגיל 18.
תביעת התלויות
11. חישוב הפיצויים בתביעת התלויות, על פי התקופות השונות, הינו כדלקמן:
תקופה ראשונה - ממועד התאונה עד היום - משך 48 חודשים, על בסיס 3 מתוך 4 ידות.
שווי ידה - 4,075 ₪
הפסד חודשי - 5,225 ₪ (4,075 - 9,300)
הפסד לתקופה - 250,800 ₪ (48 X 5,225), ובצירוף ריבית מאמצע התקופה (1.11.09), סך של 259,460 ₪.
12. תקופה שניה - מהיום ועד המועד בו צפויה קרין להגיע לגיל 18 - משך 6 שנים, על בסיס 3 מתוך 4 ידות.
שווי ידה - 4,075 ₪
הפסד חודשי - 5,225 ₪ (4,075 - 9,300)
הפסד לתקופה - 343,893 ₪ (65.8169 X 5,225).
13. תקופה שלישית - מהמועד בו צפויה קרין להגיע לגיל 18 (שנת 2017) ועד המועד בו היה צפוי המנוח להגיע לגיל 67 (שנת 2021) - משך 4 שנים, על בסיס 2 ידות מתוך 3 ידות (ידת המנוח, ידת האלמנה וידת משק הבית).
שווי ידה - 5,433 ₪.
הפסד חודשי - 3,867 ₪
הפסד לתקופה - 150,701 ₪ (0.8626 X 45.1787 X 3,867)
14. התובעים עותרים לפסיקת פיצויים בגין הפסד תמיכה, בתקופה שלאחר תום תוחלת חיי העבודה של המנוח ומפנים בעניין זה, לפסק הדין בעניין ע"א 9209/03 עזבון המנוח יניב ניסן ז"ל נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 16.11.08, להלן: "הלכת ניסן יניב").
ב"כ התובעים טוען בסיכומיו לפסיקת הפיצוי על בסיס 70% משכרו של המנוח, בתוספת קצבת זקנה בסך של 1,444 ₪.
מנגד טען ב"כ הנתבעת כי אין לפסוק פיצוי בגין הפסד בתקופת הפנסיה בהעדר ראיה להפרשות לקופת פנסיה ורכישת זכויות פנסיה, עובר לפטירת המנוח. ב"כ הנתבעת מפנה בהקשר זה לתלושי השכר של המנוח המצביעים על הפרשה לביטוח חיים ופיצויי פיטורין בלבד (נ/1, מוצג 4 לתיק המוצגים מטעם הנתבעת, עדות האלמנה בעמ' 14 לפרוטוקול ועדות המעביד בעמ' 16 לפרוטוקול). לחילופין, ולאור השינוי החקיקתי בעניין חובת הפרשה לפנסיה, טוען ב"כ הנתבעת כי בהנחה שהמנוח היה מפריש כספים לקרן פנסיה, הרי שהיה צובר לכל היותר 22% פנסיה.
15. בנסיבות העניין משהוכח כי המנוח לא צבר זכויות פנסיה עובר לתאונה מחד ומאידך, נוכח השינוי החקיקתי המחייב הפרשת כספים לקופת פנסיה, סבורה אני כי יש לערוך את חישוב הפסדי התמיכה, בתקופת הפנסיה, בהתחשב בזכויות הפנסיה שהמנוח יכול היה לצבור אלמלא התאונה. ממועד השינוי החקיקתי בדבר חובת הפרשה לפנסיה, החל מיום 1.1.08 ועד המועד בו צפוי היה המנוח, להגיע לגיל 67, משך 13 שנה, יכול היה המנוח, לצבור פנסיה בשיעור 26% משכרו. בנסיבות אלה, ראיתי להעריך את הכנסותיו הצפויות של המנוח, בתקופת הפנסיה, בסך של 3,862 ₪ לחודש (פנסיה בסך 2,418 ₪, על בסיס 26% מהשכר וקצבת זקנה בסך 1,444 ₪). מנגד יש להתחשב בסכומים שהיה על המנוח להפריש משכרו, לצורך רכישת אותן זכויות פנסיה, בשיעור של 5% מהשכר, המסתכמים בסך של 22,320 ₪ לעבר (9,300 X 0.05 X 48), וסך של 63,725 ₪ בעתיד (9,300 X 0.05 X 137.0435).
סכום ניכוי בגין הפרשות המנוח לרכישת זכויות פנסיה, מסתכם על כן, בסך של 96,045 ₪.
16. לפיכך, תתווספנה לחישוב הפיצויים בתביעת התלויות, שתי תקופות כדלקמן:
תקופה רביעית - מהמועד בו היה צפוי המנוח להגיע לגיל 67 (2021) ועד המועד בו צפויה אלמנה להגיע לגיל 67 (2028), משך 7 שנים, על בסיס 2 מתוך 3 ידות מתוך קופה משותפת של 10,862 ₪ (הכנסת המנוח 3,862 ₪ + הכנסת האלמנה בסך 7,000 ₪).
שווי ידה: 3,621 ₪
הפסד חודשי: 241 ₪ (3,621 - 3,862)
הפסד לתקופה: 13,572 ₪ (0.7441 X 75.6813 X 241)
תקופה חמישית - מהמועד בו צפויה האלמנה להגיע לגיל 67 (2028), ועד תום תוחלת חיי המנוח (2034), משך 6 שנים, על בסיס 2 ידות מתוך 3 ידות - בתקופה זו תחושב הקופה המשותפת על בסיס הכנסת המנוח מפנסיה, בסך 2,418 ₪ לחודש והכנסת האלמנה מפנסיה על בסיס אותו חישוב, בסך של 2,800 ₪ וקצבת זיקנה זוגית בסך של 2,170 ₪, כאשר מחצית ממנה תיוחס לכל אחד מבני הזוג.
הקופה המשותפת בתקופה זו, מסתכמת בסך של 7,388 ₪).
שווי ידה: 2,463 ₪
הפסד חודשי: 1,040 ₪ (2,463 - 3,503)
הפסד לתקופה: 41,412 ₪ (0.6050 X 65.8169 X 1,040).
17. הפיצוי בגין הפסדי תמיכה שנגרמו לתלויות עד תום תוחלת חייו של המנוח ולאחר ניכוי הסכומים שהיה על המנוח להפריש משכרו לצורך רכישת זכויות פנסיה, מסתכם בסך של 712,993 ₪.
תביעת העזבון
18. חישוב הפיצויים בתביעת העזבון, בגין הפסד כושר השתכרותו של המנוח בתקופת השנים האבודות, על בסיס הנחות היסוד שנקבעו לעיל והתקופות השונות, הינו כדלקמן:
תקופה ראשונה - ממועד התאונה עד היום - משך 48 חודשים, על בסיס 4 מתוך 5 ידות (ידת מנוח, ידת אלמנה, ידת קרין, ידת משק הבית וידת חסכון).
שווי ידה: 3,260 ₪ (5 : 16,300)
הפסד חודשי: 6,040 ₪
הפסד לתקופה: 289,920 ₪ (48 X 6,040), ובצירוף ריבית מאמצע התקופה (1.11.09), סך של 299,932 ₪.
תקופה שניה - מהיום ועד המועד בו צפויה קרין להגיע לגיל 18 - משך 6 שנים, על בסיס 4 מתוך 5 ידות.
שווי ידה: 3,260 ₪
הפסד חודשי: 6,040 ₪
הפסד לתקופה: 397,534 ₪ (65.8169 X 6,040).
תקופה שלישית - מהמועד בו צפויה קרין להגיע לגיל 18 ועד המועד בו היה צפוי המנוח להגיע לגיל 67- משך 4 שנים, על בסיס 3 ידות מתוך 4 ידות (ידת המנוח, ידת האלמנה, ידת משק הבית וידת החיסכון).
שווי ידה: 4,075 ₪
הפסד חודשי: 5,225 ₪
הפסד לתקופה: 203,624 ₪ (0.8626 X 45.1787 X 5,225).
תקופה רביעית - מהמועד בו היה צפוי המנוח להגיע לגיל 67 ועד המועד בו צפויה אלמנה להגיע לגיל 67, משך 7 שנים, על בסיס 3 ידות מתוך 4 ידות - מתוך קופה משותפת, בסך של 10,862 ₪.
שווי ידה: 2,715 ₪
הפסד חודשי: 1,147 ₪ (2,715 - 3,862).
הפסד לתקופה: 64,593 ₪ (0.7441 X 75.6813 X 1,147).
תקופה חמישית - מהמועד בו צפויה האלמנה להגיע לגיל 67 ועד תום תוחלת חיי המנוח, משך 6 שנים, על בסיס 3 ידות מתוך 4 ידות- מתוך קופה משותפת של 7,388 ₪.
שווי ידה: 1,847 ₪
הפסד חודשי: 1,656 ₪ (1,847 - 3,503)
הפסד לתקופה: 65,941 ₪ (0.6050 X 65.8169 X 1,656).
19. הפיצוי בגין אובדן כושר השתכרותו של המנוח, ב"שנים האבודות", מסתכם בסך של 1,031,624 ₪ ולאחר ניכוי הסכומים שהיה על המנוח להפריש משכרו, לצורך רכישת זכויות פנסיה, בסך של 96,045 ₪, סך של 935,579 ₪.
תביעת התלויות ותביעת העזבון - קיזוז וניכוי
20. כאמור, בדרך כלל ובמקרים בהם ישנה זהות בין התלויים במנוח ליורשיו, תהא תביעת העזבון, גבוהה מבין התביעות שכן בגדרה נכללים הן הפיצוי בגין הפסדי התמיכה בתלויים והן הפסד ידת החסכון. בענייננו, אין זהות מלאה בין התלויים במנוח ליורשיו, לפיכך יש לבחון זכאות כל תובע בנפרד לפיצוי כתלוי ו/או כיורש של המנוח.
בסוגיית מניעת פיצוי כפל במתחם החפיפה שבין תביעת התלויים בגין הפסדי תמיכה ותביעת העזבון, בגין הפסדי כושר ההשתכרות של המנוח ב"שנים האבודות", נפסק בעניין "עזבון כרכבי" הנ"ל, כדלקמן: "הלכת אטינגר והפסיקה שבאה בעקבותיה עוררו מחדש וביתר שאת שאלה ותיקה הנוגעת ליחס שבין שני מסלולי תביעה הנובעים ממותו של אדם עקב מעשה עוולה: תביעת התלויים ותביעת העזבון. לצד הרכיבים הייחודיים לכל אחד משני מסלולי התביעה, קיים ביניהם גם מתחם של חפיפה - הוא רכיב התמיכה בבני המשפחה ובמשק הבית. לתלויים בתביעתם שלהם יש זכות לפיצוי עבור תמיכת המנוח שניטלה מהם בעוולה, ולמנוח בתביעתו שלו יש זכאות לפיצוי עבור אובדן הזכות לתמוך. הפסיקה הבהירה כי יש לקבוע מנגנון של ניכוי או קיזוז שיימנע מצב שבו מרכיב התמיכה ייפסק פעמיים. צורך זה קיים בלא תלות בשאלה איזו תביעה מוגשת קודם - תביעת העזבון או תביעת התלויים, וגם ללא תלות בשאלה איזו תביעה גבוהה יותר. גם אין נפקא מינה אם יש זהות בין היורשים לבין התלויים, אם לאו. הצורך למנוע תשלום כפל בגין הפסדי התמיכה שריר וקיים בכל המקרים האלה (עניין צרור, בפסקה 16). באופן מעשי, יש איפוא לבצע קיזוז מתאים בין תביעת העזבון לבין תביעת התלויים. מקום בו אין זהות בין היורשים לבין התלויים, יש לנכות מתביעת העזבון את תביעת התלויים, כיוון שהזכות הישירה והעצמאית של התלויים לתבוע פיצויים מן המזיק מייתרת את הצורך של המנוח לשאת בהוצאה זו (ראו: ע"א 295/81 גבריאל נ' גבריאל, פ"ד לו(4)533(1982)). כאשר יש זהות בין היורשים לבין התלויים, ותביעת התלויים גבוהה יותר, מורה הלכת הניכוי לנכות מתביעת התלויים את תביעת העזבון בגין אובדן ההשתכרות "בשנים האבודות". כאשר תביעת העזבון גבוהה יותר יש צורך להפחית את תביעת התלויים (בגין הפסדי התמיכה) מתביעת העזבון (ראה עניין צרור בפסקאות 16-17 לפסה"ד)".
21. בהעדר זהות מוחלטת בין התלויות במנוח ליורשיו, ומשתביעת העזבון גבוהה יותר, יש להפחית את תביעת התלויות, בגין הפסדי התמיכה, מתביעת העזבון. באופן זה נבודד את מרכיב ידת החסכון הנותרת לזכות העזבון, לאחר ניכוי רכיב התמיכה בתלויות.
הפחתת תביעת התלויות, בגין הפסדי תמיכה, בסך של 712,993 ₪, מתביעת העזבון בגין אובד השתכרות "בשנים האבודות", בסך 935,579 ₪, מביאה ליתרה בתביעת העזבון, בסך של 222,586 ₪, המגלמת את מרכיב החסכון, לאחר ניכוי רכיב התמיכה בתלויות.
ראשי הנזק שמחוץ לתחום החפיפה
אובדן שירותי אב ובעל
22. ב"כ התובעים טען לפסיקת פיצוי בגין אובדן שירותי אב ובעל, לרבות בגין עזרה בביצוע עבודות במשק הבית ותחזוקתו, בסך של 300,000 ₪ ובנוסף עתר לפסיקת פיצוי בגין אובדן עזרת המנוח בפיצריה המנוהלת על ידי האלמנה, בסך של 3,000 ₪ לחודש. ב"כ התובעים הפנה בהקשר זה לעדות האלמנה כי לאחר התאונה, נאלצה לשכור עובדת אשר תמלא את מקומו של המנוח.
ב"כ הנתבעת טען כי המנוח עבד שעות רבות מחוץ לבית באופן שלא נותר לו זמן למתן עזרה של ממש בבית או בפיצריה, ולחילופין טען כי מדובר בעזרה זניחה.
23. האלמנה העידה כי המנוח היה מתחיל את עבודתו בשעה שבע בבוקר ומסיים בשלוש וחצי ואילו היא מתחילה את עבודתה בפיצריה, בשעה חמש אחר הצהריים.
האלמנה אישרה בעדותה כי לא דיווחה על המנוח, כעובד שכיר בפיצריה והעידה כי כיום, הינה מעסיקה עובדת עליה היא מדווחת למל"ל. האלמנה הוסיפה ואישרה בעדותה כי הילדים הגדולים, התובעים 3-4, עוזרים בעבודה בפיצריה, בסופי שבוע וכי אינה מדווחת עליהם כעובדים ואינה משלמת להם משכורת (עמ' 14 לפרוטוקול).
אסא אישר אף הוא בעדותו כי הוא ואחותו, עוזרים בפיצריה בסופי שבוע וכי אינם מקבלים שכר עבור עזרה זו.
24. צודק ב"כ הנתבעת בטענתו כי הטענה להעסקת עובד בפיצריה, חלף עזרתו של המנוח, לא הוכחה משהתובעים לא צרפו לתיק המוצגים מטעמם את מסמכי הנהלת החשבונות ותלושי השכר של העובד ואף לא זימנו אותו לעדות. יחד עם זאת, האמנתי לעדותם של האלמנה ואסא כי המנוח, ככל בני המשפחה, עזר אף הוא בעבודות הפיצריה וביצע משלוחים בשעות הערב (עמ' 11 לפרוטוקול). יצויין כי גם מעבידו של המנוח, זייד אבו זייד, אישר בעדותו כי ידע שהמנוח עוזר בעבודת הפיצריה, בשעות אחר הצהריים (עמ' 17 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, ראיתי להתחשב בעזרת המנוח בעבודת הפיצריה ובכך שאובדן עזרתו עלולה לחייב העסקת עובד נוסף, מעבר לעזרת בני המשפחה האחרים. בעניין זה ראיתי להפנות לע"א 64/89 גבאי נ' לוזון, פ"ד מח (4) 673 (1944), שם אושרה פסיקת פיצוי בגין הפסד השתכרות של האלמנה, בגין צמצום היקף משרתה, עקב פטירת המנוח בתאונה. מכח גזירה שווה ראיתי להתחשב במסגרת פסיקת הפיצוי בגין אובדן עזרת המנוח, כבעל וכאב, גם באובדן עזרתו בפיצריה אשר נוהלה על ידי האלמנה. כן סביר בעיני כי נוכח העובדה שהמנוח היה בעל מקצוע בתחום הבניין, ביצע עבודות במשק הבית ותחזוקתו לרבות עבודות תיקונים וצבע. יחד עם זאת, יש לציין כי לא הוכחו הוצאות שהוצאו בפועל, מאז פטירתו של המנוח ועד היום, בגין העסקת עזרה או שכירת שרותי בעל מקצוע בשכר.
בנסיבות אלה, בהתחשב בגילאי הילדים, אשר למעט קרין, היו כולם בגירים, במועד הפטירה ובאובדן עזרתו של המנוח, בעבודות הבית ותחזקותו וכן בעזרתו בביצוע משלוחים בפיצריה אשר נוהלה על ידי האלמנה, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין אובדן שרותי בעל ואב, בסכום גלובלי של 100,000 ₪.
כאב וסבל
25. העזבון זכאי לפיצוי בגין כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים, בסך של 25% מהסכום המקסימלי, המסתכם בסך של כ- 46,313 ₪.
הוצאות קבורה
26. התובעים טוענים להוצאות קבורה ומצבה בסך של 30,000 ₪.
משההוצאות הנטענות לא הוכחו בקבלות, ראיתי לפסוק פיצוי גלובלי בגין הוצאות קבורה ולוויה, בסך של 2,000 ₪, מעבר לדמי הקבורה ששולמו על ידי המל"ל, כמפורט בנספח 5 לתיק המוצגים מטעם הנתבעת.
סיכום וניכויים
27. בפסק הדין בעניין דוביצקי, חודשה ההלכה בשאלת היחס בין תביעת התלויים לתביעת העזבון ובוטלה הפרקטיקה על פיה הפיצויים נפסקו על פי הגבוהה מבין שתי התביעות החלופיות, כדברי כב' המשנה לנשיאה, השופט רבלין: "נראה לי כי אין לדבוק עוד בהלכת הניכוי, ככל שהיא עוסקת בראשי הנזק שאינם "בתחום החפיפה" שבין התביעות וזאת בין שתביעת העזבון גבוהה יותר ובין שתביעת התלויים גבוהה יותר" (פסקה 12 לפסה"ד), ובהמשך: "התביעות של התלויים מזה ושל העזבון מזה הן, אם כן, תביעות מובחנות ומובדלות, וכל אחת מהן כוללת ראשי נזק שונים (הגם שיש ביניהן גם תחום של חפיפה). התוצאה ההגיונית המתחייבת מכל אלה היא שהמזיק צריך לשאת (פעם אחת) בפיצוי עבור כל נזק שגרם (לעזבון בשם הניזוק ולתלויים), וכי אין לנכות - בלשונו של השופט טל - "מין בשאינו מינו". תוצאה זו מתבקשת גם לאור העובדה שהזהות בין היורשים לבין התלויים היא נתון מקרי ואין סיבה מבוררת לכך שבמקרה אחד, שבו יש זהות כזו, ישולמו בפועל אך מקצת מראשי הנזק (אלה הנכללים בתביעה הגבוהה יותר - נתון מקרי בפני עצמו), ואילו במקרה אחר, שבו אין זהות בין היורשים לתלויים, ישולמו ראשי הנזק כולם" (פסקה 13 לפסה"ד).
28. תביעת התלויות כוללת את ראשי הנזק הבאים:
פיצוי בגין הפסדי תמיכה בתלויות - סך של 712,993 ₪.
פיצוי בגין אובדן שירותי אב ובעל - סך של 100,000 ₪
תביעת התלויים מסתכמת בסך של 812,993 ₪.
מסכום זה יש לנכות את גמלאות השארים ששולמו על ידי המל"ל, כמפורט בחוות דעתו של האקטואר שי ספיר מיום 2.10.11, אשר צורפה לסיכומי הנתבעת, בתוספת ריבית על תשלומי העבר, בסך של 595,287 ₪ (לא ראיתי לקבל טענת הנתבעת לניכוי דמי מחיה להם עשויה להיות זכאית קרין משתשלומם תלוי בהכנסת האלמנה כפי שמצוין בחוות דעתו של שי ספיר. כן לא ראיתי לנכות מענק לימודים משלא הוכח כי קרין ו/או האלמנה אכן מקבלות מענק זה).
כן יש לנכות מסכום הפיצויים את הכספים ששולמו לאלמנה, כפיצויי פיטורין, לאחר פטירתו של המנוח (ראה עדות האלמנה בעמ' 11 לפרוטוקול ועדות המעביד בעמ' 16 לפרוטוקול).
בהתאם לנ/1 הסכום אשר שולם לאלמנה, בגין פיצויי פיטורין, עומד על סך של 12,893 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית, סך של 16,613 ₪.
לפיכך, תביעת התלויות, לאחר ניכוי תגמולי המל"ל ופיצויי פיטורין, מסתכמת בסך של 201,093 ₪.
29. תביעת העזבון כוללת את ראשי הנזק הבאים:
כאב וסבל - סך של 46,313 ₪
פיצוי בגין הוצאות קבורה ומצבה - סך של 2,000 ₪
הפסד ידת החסכון (לאחר ניכוי התמיכה בתלויות) - סך של 222,586 ₪.
תביעת העזבון מסתכמת בסך של 270,899 ₪.
התובעים 2-5, כיורשי המנוח, זכאים לפיצוי שנפסק לזכות העזבון, בחלקים שווים ביניהם, בהתאם לצו הירושה, דהיינו סך של 67,725 ₪, לכל אחד מהתובעים האמורים.
30. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת, לשלם לתובעות מס' 5 ו- 6, האלמנה וקרין, כתלויות במנוח, סך של 201,093 ₪.
לתובעים מס' 2-5, כיורשי המנוח, ישולם פיצוי בסך של 270,899 ₪ אשר יחולק ביניהם, בחלקים שווים.
על סכום פסק הדין הכולל, בסך של 471,992 ₪, יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 13% והחזר הוצאות המשפט, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד ההוצאה ועד ליום פסק הדין.
הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.
המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים, בדואר רשום.
ניתן היום, י' כסלו תשע"ב, 6 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.