מה הדין בסוגיית אחריות בתי מלון על תאונות של האורחים ?
על מנת שהתובע יוכל להוכיח תביעתו בעילת הרשלנות עליו לבסס את קיומם של יסודות מצטברים: חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית, הפרת חובת הזהירות, קשר סיבתי ונזק.
באשר לקיומה של חובת הזהירות המושגית - המלון, בתור בעל מקרקעין או המחזיק בהם, חב חובת זהירות מושגית כלפי אורחיו ומבקריו (ע"א (ת"א) 2906/00 מויאל מרי נ' מלון בלו ביי).
תאונה בבריכה במלון:
סבירותו כמו גם אי סבירותו של סיכון נמדדת מול הזירה והנסיבות בהן הוא מתקיים. סיכון החלקה בבית מרחץ או לשפת בריכה למשל, הוא סיכון "רגיל" ביחס לסביבה שמטבע ברייתה קיימת לשם שימוש בגורמים מסכנים כגון מים וסבון (ע"א 683/77, בריק נ' עיריית תל אביב).
בעל המלון המפעיל את הבריכה חב חובת זהירות מושגית כלפי השוהים בו והעושים שימוש בבריכה, וגם מונחת עליו חובת זהירות ספציפית למנוע ככל שניתן החלקת מבקרים בשטח הבריכה.
חובה זו כוללת את ניהולה הבריכה בהתאם לכלל הוראות הדין העוסקות בניהול בריכות שחייה, בכלל זה, סימון גובה המים, שילוט המציין היכן המים רדודים והיכן הם עמוקים, ושילוט המזהיר מפני קפיצה למים במקומות המסוכנים.
מצד שני, גם המתרחצים בבריכה יודעים וצריכים לדעת, כי בבריכה יש סכנת החלקה, שאינה קיימת במקומות אחרים שאינם חשופים לרטיבות, ולפיכך מצופה גם ממי שמתרחץ בבריכה כי ינקוט אמצעי זהירות למניעת החלקה.
בת"א (מח'-נצ') 123/93 יוסף עזרן נ' מוני הראל, נקבע, כי בעלי ומנהלי בתי המלון חבים חובת זהירות כלפי האורחים המתארחים במלונם. חובת זהירות זו, כלפי המוזמנים שלהם, רחבה יותר מחובת הזהירות של בעלי המקרקעין כלפי ברי- הרשות. במסגרת חובת זהירות זו, חייבים הם לנקוט, בכל אמצעי הזהירות הסבירים, כדי למנוע גרימת נזק למוזמנים.
תאונות באמבטיה במלון:
הציפייה הסבירה שיש לאורחי המלון מאחראי הבטיחות בשטח הבריכה, למנוע סכנות נוספות מעבר לאלו הטמונות בשימוש בבריכה באופן רגיל וטבעי.
בתי המשפט, אשר הכירו באחריות של בתי מלון לנזקי החלקה באמבטיה, הכירו גם בקיומה של רשלנות תורמת מצידו של הנפגע, וזאת על רקע העובדה שהחלקה באמבטיה הינה סכנה טבעית, ולעתים אפילו צפויה (ראה הסקירה המובאת בפסק הדין הנ"ל בת"א (י-ם) 7046/02 אבידני נ' מלון נובה, בפסקאות 13-17 לפסק הדין, וכן ראה בת"א (ת"א) 80955/99 גלית שמעון גלאם נ' מלון קיסר טבריה בע"מ, בפסקה אודות "מידת האחריות").
בת"א 42384-09-11 יצחק חזן נ' מלון בלו-ביי בע"מ (6/4/14), קבע בית המשפט, כי אף שאין ספק, כי על המלון לספק לתובע סביבת רחצה סבירה, מכאן ועד חיוב הנתבעת להתקין באמבטיות שבחדרי המלון ידיות אחיזה שנועדו לצרכי יציאה מהא מבטיה, כמענה לקיומה של סכנת החלקה, מקום שלא הוכח כי קיימת חובה כזו בדין – הדרך ארוכה. הוסיף בית המשפט וקבע שם, כי יכולות להיות סיבות אחרות, כגון איבוד משקל ולאו דווקא כאלה הנעוצות בהעדר ידית אחיזה, ככאלה שגרמו לנפילה.
מערכת היחסים שבין בית המלון לבין אורחיו מקימה חובת זהירות מושגית של המלון כלפי אורחיו ונדמה כי הנתבעת אינה חולקת על כך. אולם המזיק, אינו נדרש למנוע באופן מוחלט כל סיכון, אלא לנהוג כפי שאדם סביר היה נוהג בנסיבות העניין על פי רמת זהירות אובייקטיבית הנקבעת על יסוד שיקולים שבמדיניות משפטית, עלות האמצעים והאינטרס של החברה. כפי שנפסק לא פעם, אין ספק כי החלקה בחדר הרחצה הוא סיכון שלא ניתן למנוע בכל מחיר ובכל נסיבות. זהו סיכון שקיים בבית מלון והוא קיים בביתו של אדם (השווה: 3455/97 קאשי נ' מלון הולידי אין טבריה ( 31/10/00).
עם זאת, יש לבדוק באילו אמצעי זהירות צריך היה המלון לנקוט על מנת להקטין את הסיכון. מקובל על הכל, כי חדר הרחצה על מתקניו ואביזריו השונים אמור לכלול אמצעי בטחון שיקטינו ואולי אף ימנעו את סיכון ההחלקה.