בית המשפט רשאי לקבוע לאדם שקנה רכב וגילה שיש בו תקלות, פיצויים בגין עוגמת נפש, אשר יקבעו בשיעור הנראה סביר בנסיבות העניין.
בין היתר הדגישה הפסיקה את חשיבות אובדן ההנאה והאכזבה שנגרמו לתובע, וגם בגין אלו רשאי בית המשפט לפצות את התובע בגדר עוגמת הנפש (ע"א 82/85 כהן נ' כורי פ"ד מא(2), 778; ע"א 430/79 בנישתי נ' ששון פ"ד לה (2), 400).
להלן פסק דין בנושא תקלות ברכב - פיצוי על עוגמת נפש אובדן ההנאה והאכזבה:
1. התובעת רכשה בשנת 1999 מכונית מסוג רנו קליאו B מאת הנתבעת, לטענתה היו ליקויים רבים במכונית, ולהלן עיקריהם.
2. כבר בתחילה, כבה המנוע בעת עצירה, ופעל בטורים גבוהים בהילוך נמוך. כעבור 4 ימים, בנסיעה לקראת עצירה, לא פעלו המעצורים, גם משיכת בלם-היד לא הועילה, המנוע המשיך להאיץ, והמכונית המשיכה בנסיעה עד שפגעה במכונית חולפת. על תלונותיה של התובעת במוסך מורשה של הנתבעת (חיים לוי בע"מ), הגיבו בביטול "זהו רכב מצויין, תתרגלי אליו".
כעבור שבועיים, עקב הישנות התקלות, חזרה התובעת אל המוסך ושם הוסיפו מעט שמן ומים לרדיאטור. כעבור חודש החל המנוע רוטט בטורים נמוכים. בתחילה לא הבחינו במוסך בתקלה, ורק לאחר מכן החליפו את השסתומים. לא היה בכך כדי להועיל, ולאחר בדיקה נוספת נמצא פגם במיתקן הזרקת הדלק, והוא הוחלף.
בגלל התקלות החוזרות ונישנות, ביקשה התובעת להחליף את המכונית באחרת. בקשתה נדחתה.
התקלות נמשכו. טורים גבוהים בהילוך נמוך, קשיים במעבר להילוך ראשון, עצירה ו'נעילת' המכונית במצב של עצירה.
בבדיקה נוספת במוסך, אותרה בעיית הזנה למחשב ההזרקה, ונמסר לתובעת כי זו תקלה "נדירה ביותר". בהמשך, בנסיעה בהילוך ראשון במורד מתון בכביש רטוב, ננעלו הגלגלים, והמכונית התנגשה במכונית שעצרה לפניה ברמזור. המכונית טופלה במוסך, ולנתבעת ניתן אישור מאת מר רונן לוי מנהל המוסך, על תקינות המכונית. אף-על-פי-כן, המכונית לא בלמה כהלכה. התובעת שבה אל המוסך, ובמכונית בוצע טיפול לתיקון הבעיה של הטורים הגבוהים.
הטיפולים לא הועילו, התובעת שבה אל המוסך מעת לעת, ונמסר לה על רעש מהצינורית של המזגן, על בעייה באלטרנטור, ובמשאבת הגה כוח. כשהוחזרה המכונית אל התובעת, היו רעשים במנוע, ונמצא צינור מנותק.
עוד כהנה וכהנה ליקויים נתגלו במכונית - טורים גבוהים, הגה לא יציב, רטט במנוע, וכביית המנוע. למרות שמדובר במכונית חדשה, נאלצה התובעת להחליף שני צמיגים ומצבר.
המכונית שימשה מקור לא אכזב לחששות ופחדים, אכזבה, עוגמת נפש וטירחה מרובה. ימים רבים 'בּילתה' במוסך, עד שכשל כוח סיבלה של התובעת והיא מכרה את המכונית לסוחר-מכוניות משומשות במחיר בשיעור הנמוך ב- 25% מערכה האמיתי של המכונית.
על הפסד ימי העבודה תובעת התובעת פיצויים בסך של 10,000 ₪; על מכירת המכונית במחיר הנמוך בכ- 25% משוויה, תובעת התובעת פיצויים בסך של 15,000 ₪; ועל עוגמת הנפש והטירחה, וסיכון חייה, תובעת התובעת פיצויים בסך של 35,000 ₪; בסך הכל -60,000 ₪.
3. הנתבעת מכחישה את מרבית טענותיה של התובעת. על-פי הרישומים במוסך (להלן - היסטוריית המכונית), ביקוריה של התובעת במוסך לא היו במספר ובתכיפות הנטענים על-ידה. הנתבעת לא החליפה מעולם שסתומים במכונית. הוחלפה "מצערת לגוף הזרקה", אם כי במועד אחר מזה הנטען. התאונה לא קרתה מחמת פגם במכונית, הנזקים תוקנו, וחברת הביטוח של התובעת נשאה בעלותם. האלטרנטור ומשאבת ההגה הוחלפו בשל צירים שנפגעו בתאונה, אשר אירעה באשמתה של התובעת. סיבובי המנוע היו נמוכים במידת-מה, והנתבעת עשתה לייצובם.
המכונית שהתה במוסך מספר ימים נמוך מהנטען, ולמשך אותם שישה ימים קיבל בנה של התובעת מכונית חלופית מאת הנתבעת.
החלפת המצבר נעשתה לאחר שהמכונית גמאה 35,309 ק"מ, וכך סביר. החלפת הצמיגים, מוכחשת.
הנתבעת טוענת כי המכונית שקנתה התובעת, הייתה מכונית חדשה, משוכללת ומאובזרת, והכל בהתאם לחוזה המכר. בתקופת האחריות תיקנה הנתבעת על חשבונה, ובהתאם לתעודת האחריות ולהוראות היצרן, את כל התקלות שנתגלו, והיא מבקשת לדחות את התביעה לפיצויים.
4. חולשתה העיקרית של התביעה, דומני, הינה בראיות שהובאו להוכחתה. מאת התובעת ומאת בנה הוגשו עדויות ראשיות בתצהיר. אך באלה אין די. עיקרה של התביעה בעניינים שבמומחיות. לשם הוכחתם, אין די בעדויות התובעת ובנה. סברותיהם-שלהם על אודות טיב הטיפול - אם היה מקצועי אם לאו, אם היו תקלות או פגמים בייצור, אם התיקונים נעשו כהלכה - אינן מועילות. מנהל המוסך מציין בצדק, כי לתובעת חוסר הבנה טכני בסיסי: "מים ושמן לרדיאטור??... וממתי שסתומים הם פלגים...??" (סעיף 5 לחוות דעתו, בהתייחס לסעיף 9 לתצהירהּ של התובעת). יש צורך במומחים לדבר; ומומחים - איִין.
5. חולשתה העיקרית של ההגנה, הינה בעצם העובדה שהתובעת 'טורטרה' אל המוסך וחוזר חלילה, יתר על המידה המתקבלת על הדעת בהתחשב בכך שמדובר היה במכונית חדשה.
6. מה שנאמר לגבי העדר ראיות שבמומחיות, יפה גם לגבי הערכת שווי המכונית. איננו יכולים לחיות מפי התובעת לעניין זה. אין לדעת לאיזה מחירון התכוונה ועל-פי אֵלו מדדים הוערך שוויה של המכונית. התובעת גם לא הביאה תימוכין לטענתה על אודות הקשר הסיבתי בין מחדליה הנטענים של הנתבעת, לבין מכירת המכונית בסכום כסף נמוך; התובעת לא טענה על ניסיון ממשי מצידה להקטנת הנזק, בדרך של מכירת המכונית בשוק החופשי, פירסום מודעה בעיתון, וכדומה, בטרם נמכרה המכונית לסוחר-מכוניות, והרי ידוע שמכירה שכזו, נעשית במחיר נמוך; ועוד זאת, שכידוע, מדובר היה במכונית לאחר תאונה, מחמת כן פחת ערכה, והתובעת לא הוכיחה את אחריותה של הנתבעת לקרות התאונה באותו יום חורף מושלג; התובעת גם לא הציגה מסמך או חוות דעת מאת מכון לבדיקת כלי רכב, עובר למכירת המכונית; ולא חשבונית המכירה או זכרון-דברים בינה לבין סוחר-המכוניות.
7. ישנן אי-התאמות אחדות בין האמור בתצהיר התובעת לבין האמור בתצהיר בנה. בתצהירו, אין הבן מזכיר אותן תקלות שלדברי אימו הבחין בהם (קושי במעבר להילוך ראשון ומנוע רוטט בטורים נמוכים). השניים, התובעת ובנה, לא מזכירים בתצהיריהם את אשר נטען בתחילה, בסעיף 6 לכתב התביעה, כי 4 ימים לאחר קניית המכונית אירעה
תאונה, כאשר הבן נהג במכונית ולא הצליח לבלום.
להבדיל מכישלונה של התובעת בהוכחת העניינים הנ"ל שבמומחיות, ומאי-הוכחת שיעור הכנסותיה ואובדנן, הרי שעלה בידה לשכנעני בתכיפות הבדיקות והטיפולים במוסך, ובטירחה ובעוגמת הנפש הכרוכים בכך. בזמן אמת פנתה התובעת במכתב מפורט בעניין זה אל הנתבעת (מכתב מיום 17.2.00, נספח נ/6 לתצהירו של מנהל מרכז פניות לקוחות אצל הנתבעת). במכתב זה, כמו גם במכתב התשובה (נ/7) יש כדי לחזק את טענת התובעת על כך שהמכונית "בּילתה" תקופה ארוכה במוסך. במכתב התשובה, כתב מנהל מרכז פניות לקוחות אצל הנתבעת לתובעת כי "התופעה במכוניתך נדירה מאוד ועל כן היקשתה בהליך האיבחון של המוסך אשר התארך".
אין זה סביר שבעליה של מכונית חדשה ייאלץ לכתת רגליו אל המוסך ו"לבלות" בו בתדירות גבוהה שכזו. מכונית חלופית שהועמדה לשימוש בנה של התובעת, 'כיסתה' פרק זמן קצר בלבד (6 ימים) ביחס למשך זמן שהוּתה של המכונית במוסך (כחודש ימים, לפי טענת התובעת, טענה שלא עלה בידי מנהל המוסך להפריכה בתיעוד בכתב).
חוששני גם, שהיסטוריית המכונית אצל המוסך, איננה חזות הכל. לא כל ביקוריה של התובעת במוסך תועדו ברישום כדבעי במוסך. אני מאמין לתובעת ולבנה בעניין זה. תלונות של לקוח אשר אינן מטופלות, אינן נרשמות, וקשה עד מאוד לשחזרן לעתיד לבוא. בהיסטוריית המכונית לא נמצא רישום על החלפת לוחית הרישוי הקדמית, שהיה צורך לעשותה בעקבות תאונה שהמכונית הייתה מעורבת בה סמוך לאחר קנייתה; נמצא הבדל בלא הסבר מניח את הדעת בין מספר כרטיס העבודה מיום 3.1.00 שצורף לתצהירה של התובעת, לבין מה שנרשם בהיסטורית המכונית; בהיסטורית המכונית, גם לא בא זיכרו של מתקן הזרקת הדלק שהוחלף. מר רונן לוי, מנהל המוסך, נאלץ להודות בחקירתו הנגדית על היסטוריית המכונית, כי "לא נרשם באופן מלא" (עמודים 19 ו- 20 לפרוטוקול מיום 4.5.04).
8. מטעם הנתבעת העידו שניים, מר מרדכי קורסיה, מנהל מרכז פניות לקוחות אצל הנתבעת ומר רונן לוי, מנהל המוסך. עדויותיהם, אינן כּליל השלמות. הראשון העיד על מספר דברים מפּי השמועה ("אני יודע את זה מרונן", עמוד 4 לפרוטוקול), ודברים אחרים בעדותו הינם, כטענת ב"כ התובעת, "התפלמסות משפטית" (סעיף 7 לסיכומים); השני, אומנם מומחה, אך נוגע בדבר. עדותו איננה רק עניין שבמומחיות, אלא גם תיאורי-עובדה מנקודת מבטו הסובייקטיבית, והם שנויים במחלוקת. חוות-דעתו גם כוללת דברים שאינם בידיעתו האישית ("אין לי ידע על מה עשה מרדכי קורסיה", עמוד 9 לפרוטוקול).
9. עם זאת, בהיבטים הטכניים-מקצועיים גובר ה'יש' שבחוות דעתו של מנהל המוסך, על ה'אין' שבתצהירי התובעת ובנה.
אפנה לעניין זה לנספחי תצהירו של מר קורסיה (נ/13, נ/14 ו- נ/15), תוצאות בדיקות שנעשו למכונית התובעת במוסך מורשה אחר ובמכון בדיקה בלתי-תלוי. אין באלה כדי לאיין את טענותיה של התובעת, אך יש בהן כדי להפחית מעוצמתן וממשקלן.
10. לסיכום, לא עלה בידי התובעת להוכיח את תביעתה במישור הטכני-מקצועי, ולא במישור החשבונאי, לא לגבי ערך המכונית, ולא לגבי אובדן הכנסה; לעומת כן, הוכיחה התובעת כי המכונית (והתובעת גם יחד) "בּילתה" במוסך ימים ארוכים, בתכיפות בלתי-מוצדקת לא על-פי הדין, לא על-פי תנאי ההזמנה והאחריות, ובהתחשב בכך שמדובר במכונית חדשה. מה לי אם אותו 'טירטור' למוסך וחוזר חלילה נבע מחמת תקלה במכונית, או מחמת אוזלת-ידם של עובדי המוסך. בין כך ובין אחרת, אין זה סביר .
11. החלטתי, איפוא, לקבל את התביעה באופן חלקי בלבד, ולפסוק לזכותה של התובעת סכום כסף בגין הטירחה ועוגמת הנפש שנגרמו לה.
הנתבעת תשלם לתובעת פיצויים בסך 7,500 ₪.
הנתבעת תישא בהוצאות המשפט, וכן תשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ.