חיפוש מתקדם
קטגוריה

תחומים ראשיים

קניית רכב שעבר תאונה ללא בדיקה על ידי הקונה

להלן פסק דין בנושא קניית רכב שעבר תאונה:

פסק דין

1. לפני תביעה כספית, לפיצוי בגין הפסד כספי שנגרם לתובעת בעת מכירת הרכב, אותו רכשה קודם לכן מהנתבע (להלן - "הרכב"), בשל תאונה שקרתה לרכב, בטרם רכישתו ע"י התובעת (להלן - "התאונה הקודמת"). תאונה, עליה לא ידעה התובעת, עם רכישת הרכב מהנתבע.

עיקרי העובדות:

2. ביום 28.1.04, רכשה התובעת מהנתבע, את הרכב, לאחר שנחתם ביניהם זכרון דברים, שצורף כנספח לכתב התביעה (להלן - "זכרון הדברים").

3. בזכרון הדברים נרשם, בין השאר, כדלהלן:

"המוכר (הנתבע דנן) טוען כי כאשר קנה את הרכב, לאחר בדיקת מכון רישוי, לא היו ברכב תאונות שילדה (מכה בשאסי) וגם בתקופה שהרכב אצלי, לא עבר תאונה כלשהי. כפי שידוע למוכר, הרכב קיבל מכה במדרגה בצד ימין בלבד".

4. התובעת, בחרה שלא לקחת את הרכב לבדיקה במכון לבדיקת רכבים ו/או במוסך ואמרה בעדותה, כי היה לה אמון בנתבע, אשר כאמור בזכרון הדברים, אמר שהרכב לא עבר תאונת שילדה וכי הלך למכון מוסמך כשקנה את הרכב, וכי הרכב לא עבר תאונת בהיותו ברשותו (עמ' 1 שורה 11-9 לפרוטוקול). על כך העיד גם בעלה של התובעת, כאמור בעמ' 1 לפרוטוקול.

5. הרכב, עבר תאונה בתחילת שנת 2007 (להלן - "התאונה השניה"), בהיותו בבעלות התובעת. כתוצאה מכך, הוכרז הרכב כאובדן להלכה, כאמור בחוות דעת השמאי מיום 30.4.07, שחלק ממנה בלבד צורף לכתב התביעה (להלן - "חוות דעת השמאי").

6. מחוות דעת השמאי, עולה כי לרכב היו נזקים ישנים, אשר הביאו להפחתה בשיעור של 16% , מהפיצוי ששולם לתובעת ע"י המבטחת שלה , להחזר נזקיה בגין התאונה השניה. סכום ההפחתה עמד על סך של 11,840 ₪ (להלן - "ההפרש"), כפי שעולה גם מאישור חברת הביטוח "הראל", שצורף לתביעה, בדבר תשלום הפיצוי לסילוק התביעה , בגין התאונה השניה.

7. פניות התובעת לנתבע, לתשלום ההפרש ,נדחתה , הואיל ולדבריו , לא היה ידוע לו על תאונת שילדה, כפי שהצהיר בזכרון הדברים, וכי הוא עצמו רכש את הרכב במחיר מחירון, לאחר בדיקתו במכון. הנתבע, הוסיף וטען, כי הרשות היתה נתונה בידי התובעת לבדוק את הרכב בעצמה, קודם לרכישתו, ואין לה להלין אלא על עצמה, בפרט כאשר לדבריו הציע זאת לתובעת ובעלה, בטרם הרכישה.

8. לא עלה בידי הנתבע להגיש בדיון, עותק מתוצאות בדיקת המכון וזאת לדבריו, לאור חלוף השנים ממועד הבדיקה ואי יכולת לשחזר את הממצאים .

9. כך גם מטיעוני בעלי הדין ועדויותיהם משתמע, שהתוצאות לא הובאו לעיון התובעת, קודם לרכישת הרכב מהנתבע, ולמרות זאת החליטה לרכוש את הרכב.

10. התובעת, עשתה מאמץ, והשיגה באמצעות חברת הביטוח שלה עותק מחוות דעת של שמאי קודמת,שהוגשה וסומנה ת/1 (להלן- "ת/1 "), בדבר פרטי התאונה הקודמת, שקרתה למבוטחים אחרים : מיצרי טלי ומרדכי, בעלי הרכב, בטרם מכירתו לנתבע. מת/1 עולה, כי ב-22.1.03, עבר הרכב תאונה שנזקיה היו כאמור בעמ' 2 לחוות הדעת: "פח חזית, דופן ימין, תא מנוע, מכסה תא מנוע, עמוד אמצע, מגן אחורי, ניזוקו טעונים תקון..."

בגוף חוות הדעת ת/1, בתיאור העובדות, נרשם בין השאר: "תיקון שילדה בלייזר".

בסיכום חוות הדעת, ת/1, הומלץ שהרכב יוכרז כאובדן כללי (קונסטרוקטיבי), ללא תיקון בפועל, וביום 22.1.03 ניתן יפוי כוח להעברת בעלות ברכב , למרכז נזקי רכב בת-ים.

11. הנתבע , רכש את הרכב בחודש מאי 2003 , קרי: מס' חודשים לאחר קרות התאונה הקודמת וטען כי בתקופת היותו בבעלותו, לא עבר תאונות למעט פגיעה במדרגה של הרכב, אשר בגינה נתן לתובעת הנחה בסך של 5,000 ₪ בעת מכירת הרכב. כמו כן הציג הנתבע , אישור בדבר היעדר תביעות למבטחת שלו, בתקופת היות הרכב בבעלותו. כך גם טען והביא ראיה לכך , שרכש את הרכב ,בזמנו, במחיר מלא , לפי מחירון לוי יצחק.

מסקנות:

12. לא עלה בידי התובעת, להפריך את גירסת הנתבע, כי הוא לא ידע על התאונה הקודמת, וכן לא הוכחה טענתה כי , לשווא , נתנה אמון בנתבע וכי הוא הפר את חובותיו כמוכר ונהג בחוסר תום לב.

13. השתכנעתי מעדות הנתבע, שעשתה עלי רושם מהימן, ונתמכה במסמכים שהוגשו על ידו, כי הוא עצמו רכש את הרכב במחיר מלא , מבלי שידע שהרכב עבר תאונה. תמיכה מכרעת לגירסתו , היא התשלום המלא ,ששולם על ידו בעת הרכישה, לפי המחירון . בתמיכה לכך, הציג הנתבע אישור רכישת שיק בנקאי ב-5/03, בסך של 95,000 ₪ כאשר שווי הרכב לפי מחירון לוי יצחק עמד על סך של 97,000 ₪, בזמנו,וזאת למימון הרכישה שהיתה באותו מועד .

14. חוק המכר, תשכ"ח-1968, מחייב מוכר, למכור נכס שיש בו את התכונות הדרושות לשמוש הרגיל של הנכס ולמטרה המשתמעת מן ההסכם וגילוי מידע על אי התאמה של ממכר , ובכלל זה : סוג, תיאור, איכות בתכונות או בדגם של ממכר.

15. חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 (להלן - "חוק החוזים"), מחייב גם הוא, גילוי של פגם בממכר, בטרם המכירה, לרבות פגעם נסתר שהיה ידוע למוכר.

16. סעיף 15 לחוק החוזים קובע:

"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות, שהיא תוצאה של הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה לעין זה 'הטעיה' - לרבות אי גילויים של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הסכם היה על הצד השני לגלותן".

17. כפי שקבעתי לעיל, נחה דעתי, כי אכן כגירסת הנתבע, בעת מכירת הרכב לתובעת לא היה ידוע לו על פגם נסתר ברכב. אי ידיעתו על הפגם, אף הביאה אותו לרכוש את הרכב על פי מחיר מחירון .

על כן, לא עסקינן במכירה, תוך הסתרת פגם נסתר או גלוי. מהתנהגות הנתבע, בתשלום מלא ברכישת הרכב , משתמע, כי לא עלה בידי המכון, שבדק את הרכב לפני קנייתו ע"י הנתבע, לאתר את הנזקים הקודמים הקשים ברכב. ויוער, כאמור, כי לא ניתן היה להגיש ולעיין בתוצאות הבדיקה.

18. בחוות הדעת, ת/1, לא נקבע כי לא ניתן לתקן את הרכב, כי אם , שלא כדאי לתקנו בשל עלות התיקונים הרבים, והכרזתו כ"אובדן להלכה" כללי, "קונסטרוקטיבי" כאמור לעיל.

19. הנתבע, לפי עדותו נסע ברכב במשך 8 חודשים , מבלי שנתגלו בו קלקולים, כתוצאה מהתאונה הקודמת, עליה ,כאמור, לא ידע. יתירה מכך, אין בפי התובעת, טענה על כך שהתגלו ליקויים ברכב ,בתקופת בעלותה ברכב . על הקלקול למדה , רק עם קרות תאונת דרכים ,לאחרונה , בעת שבנה נהג ברכב.

20. לא היתה הטעיה מצד הנתבע בדבר עברו של הרכב , ולא הוכח כי הציג מצג שווא או לא גילה עובדות שהיו בידיעתו. כך גם, לא חל כאן המקרה של מכירה באי התאמה לפי סעיף 16 לחוק המכר, של מכירת רכב, תוך הסתרת מידע על פגם מהותי ויסודי ברכב בעת מכירתו לתובעת. (ראה ת"א (ת"א) 20147/03 אהרוני יהוד אופק נ' אוטודיל בע"מ ואח' תק- של 2005 (4) 9600).

21. התובעת , הוכיחה כי נגרם לה נזק כספי בשל התאונה הקודמת ברכב. על הנזק, עמדה התובעת, רק עם קרות התאונה השניה לרכב. כאמור לעיל, עד לקרות התאונה השניה, לא היה בפגם של הממכר, קרי : נזקי התאונה הקודמת ברכב, כדי להפריע לתובעת לעשות שימוש ברכב.

22. מחוות הדעת של השמאי, עולה כי היתה הפחתה בגין נזקים קודמים ,בשיעור של 16%, והשתכנעתי מעדות התובעת, ובהיעדר חוות דעת נגדית מטעם הנתבע, כי המדובר בנזקי התאונה הקודמת.

23. הנתבע, לא הפריך את מימצאי דו"ח השמאי, ת/1, על כך שקודם לרכישת הרכב על ידו, עבר הרכב תאונה קשה. על כן, במכירת הרכב לתובעת במחיר מלא (למעט הפחתה בשל תאונה קלה עליה דיווח לה), התעשר הנתבע, מחמת הטעות .

24. החלת דיני עשיית עושר , יכול שתהיה לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט , תשל"ט- 1979 (להלן- "חוק עשיית עושר "), גם במקרה בו מקבל התשלום, פעל בתום לב , וכן גם היכן, שלא ידע כלל על דבר הטעות (ראה : בספרו של פרופ' ד. פרידמן, דיני עשיית עושר ולא במשפט, סעיף 25.11 ).

25. התנהגותו של הנתבע, שהיתה בתום לב , אין בה כשלעצמה , אין כדי לשלול את זכות התובעת להשבה,בגין הטעות, בפרט , כאשר הטעות היא מהותית ברכישת רכב . טעמי צדק ויושר, וקיום חובה מוסרית כלפי המזכה - התובעת, הם בין העקרונות הכללים המנחים, לדיני עשיית עושר.

26. זכיית הנתבע , בקבלת ההפרש, אשר ראוי היה שיופחת בעת מכירת הרכב לתובעת, באה לו, בגלל מעשה של אחר ,כהגדרת סעיף 1(ב) לחוק עשיית עושר .

הנתבע, אף שנהג , כפי שקבעתי לעיל, בתום לב ולא מתוך רצון להסתיר מידע ולהטעות את התובעת, אינו רשאי להתעשר על חשבון התובעת בקבלת ההפרש המלא, גם אם הוא בזמנו, הוטעה לחשוב , ע"י אחר, שרכש רכב שלא עבר תאונה.

על כן, עומדת לתובעת הזכות לקבלת פיצוי בגין הפסד ההפרש.

27. יחד עם זאת, כאמור בסעיף 2 לחוק עשיית עושר, קיימות נסיבות בהן , בית המשפט רשאי לפטור את הזוכה , הנתבע דנן, מחובת ההשבה ,לפי סעיף 1 לחוק, כולה או מקצתה .

28. במקרה דנן, לתובעת, רשלנות תורמת לנזקיה, בשיעור של 50% , לאור החלטתה שלא לקחת את הרכב לבדיקה במכון, קודם לרכישתו מהנתבע, בפרט כאשר לא נטען על ידה, כי עיינה בתוצאות הבדיקה שערך הנתבע בטרם רכישת הרכב, ובהסתמכה על הצהרתו בלבד .

29. התובעת יכולה היתה , למנוע או להקטין את נזקיה, אילו לקחה את הרכב לבדיקה במכון, כדרכם של קונים וכפי שנהוג בעיסקאות של רכישת רכב. אילו בדקה התובעת, בעצמה את הרכב במכון ואת עברו, קודם לרכישתו, יכלה התובעת למנוע את ההפסד שנגרם לה כעת, לאחר קרות התאונה השניה.

30. הנתבע העיד, כי הציע לתובעת לקחת את הרכב לבדיקה. בין אם הוצעה הצעה זו ובין אם לא היה מציע זאת, נוהג ידוע בעסקי מסחר מסוג זה (להבדיל מרכישת דירות ובחינת ליקויי בניה, בה , טרם הונהג הדבר באופן מלא ) , לדאוג לבדיקת רכב , במכוני רכב, בטרם קניית רכב. בדיקה,שעלותה, אינה גבוהה, ויתרונותיה בצידה , למניעת נזקים עתידיים.

לא נטען ע"י התובעת , כי היתה מניעה לקיום בדיקה על ידה , ומשלא עשתה כן, עליה לשאת בתוצאות התנהלותה,ולו גם בחלקן. בפרט, בהתחשב , בחלוף הזמן ממועד המכירה ושינוי מצבו של הנתבע , עם קבלת התשלום בזמנו מהתובעת, בעת מכירת הרכב.

משכך, אני קובעת כי התובעת זכאית לקבלת מחצית ההפרש מהנתבע. בכך, יעשה איזון, בין התנהגות התובעת , קודם לרכישת הרכב , לבין זכיית הנתבע במלוא ערך הרכב , למרות נזקי הרכב הקודמים.

לפיכך, הנתבע ישלם לתובעת סך של 5,920 ₪ .

התשלום ישולם בשני תשלומים שווים. התשלום הראשון, תוך 15 יום מהיום והשני תוך 30 יום מהיום , וישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק.

בנסיבות אלו , אין צו להוצאות למי מהצדדים.



חיפוש לפי נושא