חישוב שיפור מיגון בשטח שירות
המשיבים ביקשו לבנות מרחב דירתי מוגן במתכונת של "שיפור מיגון", ולהוציא שטח זה, ממניין השטחים העיקריים ולחשבו כשטח שירות.
העוררים מצידם טענו בפנינו כי לא ניתן לחשב את השטח שנבנה כ"שיפור המיגון" כשטח שרות משני נימוקים: הנימוק הראשון הוא כי לא קיימת חובה לבנות מרחב דירתי מוגן או שיפור מיגון בבניין קיים, וכי התנדבותם של המשיבים לבנות שיפור מיגון אינו יכול לזכות אותם בהטבה המוענקת על פי תקנה 9(ד)(י) לתקנות התכנון והבנייה (חישוב שטחים ואחוזי בנייה בתוכניות ובהיתרים) תשנ"ב- 1992 (להלן: "תקנות חישוב שטחים"), המאפשר לחשב את השטח המזערי הנדרש כממ"ד והשטח עליו עומדים קירותיו כשטח שרות.
כמו כן טוענים העוררים כי מאחר ומדובר במקרה דנן בשיפור מיגון בלבד ולא במרחב מוגן דירתי, הוראת סעיף 9(ד)(י) לתקנות חישוב שטחים, אינה חלה על שטח זה.
העוררים לא ידעו לבסס במהלך הדיון שהתקיים בפנינו את טענתם כי תקנה 9(ד)(י) לתקנות חישוב שטחים חלה רק על מרחב מוגן דירתי ולא על בנייה שבוצע כשיפור מיגון על פי הוראת פיקוד העורף ובמילים אחרות, מדוע חדר מגורים שבוצע כ "שיפור מיגון" על פי הוראת פיקוד העורף לא ייחשב כמרחב מוגן דירתי לכל דבר ועניין. לפיכך התרנו להם להגיש לנו בענין זה השלמת טיעון.
בהשלמת טיעון שהגיש לנו ב"כ העוררים העלה הוא טענות חדשות, שלא נטענו במהלך שמיעת הערר בפנינו, בנושאים שאינם נוגעים לעניין שיפור המיגון, בעוד שכאמור, התרנו לו להגיש לנו השלמת טיעון רק בעניין זה. לפיכך אין בדעתנו להתייחס לטענות שנטענו בהשלמת הטיעון תחת הכותרת "התב"ע התקפה", "הצללה" ו- "סוכה".
בפרק הנושא את הכותרת "ממ"ד ושיפור מיגון" בו היה על העוררים לבסס את טענתם, מדוע חדר שאושר כשיפור מיגון על ידי פיקוד העורף אינו בבחינת ממ"ד כמשמעותו בתקנה 9(ד)(י) לתקנות חישוב שטחים, העוררים לא טענו למעשה דבר, למעט טענה כללית לפיה שיפור מיגון לא נבנה לפי תקנות ההתגוננות האזרחית (מפרטים לבניית מקלטים) תש"ן- 1940 (להלן: "התקנות") וכי לפיכך אין הוא מהווה ממ"ד.
המונח "שיפור מיגון" מהווה כינוי לבניית מרחב מוגן דירתי במצב של בניין קיים, כך שייבנה חדר אשר יענה, בנתונים המבניים וההנדסיים הקיימים בצורה המירבית על עקרונות התכנון שנקבעו בתקנות למרחבים דירתיים מוגנים.
כאן יש לציין כי בסעיף 197(ב) לתקנות, המפרט את עקרונות התכנון של המרחב המוגן הדירתי, ובין היתר את התנאי כי "קירות המרחבים המוגנים הדירתיים יהיו רצופים לכל גובה הבניין, ליצירת מגדל מוגן" (תנאי שהעוררים טענו בכתב הערר שאינו מתקיים במקרה דנן) כי:
"רשות מוסמכת רשאית לאשר סטיה מהעקרונות שפורטו בתקנת משנה (א), כולם או מקצתם".
כך עושה פיקוד העורף כאשר הוא מאשר "שיפור מיגון" הוא מאפשר בניית מרחב מוגן דירתי תוך ויתור על חלק מעקרונות התכנון שנקבעו בתקנות על מנת לאפשר בניית חלל מוגן אופטימלי (גם אם לא אידיאלי) בנתונים הטכניים וההנדסיים הקיימים בשל העובדה שמדובר בבניין קיים.
לפיכך, חדר אשר אושר על ידי פיקוד העורף כ"שיפור מיגון" מהווה לדעתנו מרחב מוגן דירתי לכל דבר ועניין כמשמעותו בסעיף 9(ד)(י) לתקנות חישוב שטחים ולפיכך, ניתן לחשב את שטחו כשטח שרות, עד לתקרת השטח המותרת.
אין גם כל בסיס לטענת העוררים כי רק במקום בו קיימת חובה להתקנת ממ"ד או לביצוע שיפור מיגון ניתן לחשב את השטח כשטח שירות.
לדעתנו גם מי שמבצע ממ"ד, לרבות בדרך של שיפור מיגון, במקום בו לא חלה החובה לבצעם, יזכה בהטבה כי השטח ייחשב כשטח שרות גם אם הוא משמש בפועל לשימוש עיקרי. בכך יש כדי לעודד הקמת מרחבים מוגנים דירתיים, לרבות בדרך של ביצוע שיפורי מיגון, דבר שהינו באינטרס הציבורי.
לסיכום: שטח שנבנה כשיפור מיגון על פי הוראת פיקוד העורף ייחשב כמרחב מוגן דירתי כמשמעותו בסעיף 9(ד)(י) לתקנות חישוב שטחים, גם אם אלה בוצעו ביוזמת מבקש ההיתר ולא מתוך חיוב על ידי פיקוד העורף.
לנוכח האמור אנו דוחים את טענות העוררים גם בנושא זה.
סוף דבר הערר נדחה.