(1) התחשמלות ילד - האם ניתן להגיש תביעת פיצויים:
בע"א 437/87 צחי כהן נ' חברת החשמל לישראל בע"מ עסק בילד שהניף חוט מתכת, ונופף אותו על גג ביתו והתחשמל מקו מתח גבוה שעובר בקרבת הבית.
כב' השופט ת' אור מנתח את נסיבות המקרה ודן במידת האחריות של הנתבעת, בזו הלשון:
"מזיק, החב חובת זהירות כלפי הניזוק, אין אחריותו כלפיו חלה בכל מקרה בו נגרם נזק לניזוק, בשל מעשיו או מחדליו של המזיק. אין ללמוד מעצם קרות הנזק שחובת הזהירות הופרה. אחריותו של המזיק כלפי הניזוק היא לנקוט אמצעי זהירות סבירים, ורק אם לא נקט אותם, ובשל כך נגרם הנזק, חב הוא כלפי הניזוק. המבחן הוא אובייקטיבי, והשאלה היא, אם נשמרה רמת זהירות סבירה בנסיבות המקרה.
(2) התחשמלות ילד - רמת הזהירות:
לגבי "רמת זהירות סבירה" כבר נקבע:
"רמת זהירות זו נקבעת על-פי שיקולים של מדיניות משפטית. השאלה אינה, מהו האמצעי שמבחינה פיסית מונע נזק, אלא השאלה היא, מהו האמצעי שיש לדרוש כי ינקטו אותו בנסיבות העניין. על בית המשפט לאזן בין האינטרס של הפרט הניזוק לביטחונו האישי, לבין האינטרס של המזיק לחופש פעולה, וכל זה על רקע האינטרס הציבורי בהמשכה או בהפסקתה של אותה פעילות" (ע"א 145/80, בעמ' 131).
(3) התחשמלות ילד - אחריות חברת החשמל:
בהפעילו את העקרונות לעיל למקרה בו התחשמל פלוני אומר השופט ח' כהן:
"העובדה שמגע בזרם החשמל מחשמל אדם, היא ידועה לחברת החשמל, וכן ידועות לה הסכנות הטמונות בהתחשמלות. החובה אשר מכוח עובדה זו מוטלת על חברת החשמל אינה אלא נקיטת אותם אמצעי זהירות אשר כל יצרן חשמל וספקו, שהוא סביר ומיושב בדעתו היה נוקט בהם..." (ע"א 363/59, 364 בעמ' 476-477).
(4) להלן פסק דין בנושא התחשמלות ילד:
1. תביעת נזיקין בגין התחשמלותו של התובע, אשר טיפס על עמוד חשמל של הנתבעת, והתחשל עקב מגע עם החלק הפעיל של העמוד (להלן: התחשמלות). לתובע נגרמו נזקים כפי שעוד יפורט להלן.
התובע, קטין בעת התחשמלות, נולד ב- 02.06.81, (כך שהוא היה בעת התחשמלות כבן 9.5 שנים).
עמוד החשמל (להלן: עמוד של מתח גבוה), היה ממוקם ליד מקום מגוריו של התובע, בשיכון אשכול, מזרח נהריה. העמוד נראה במקבץ התמונות, ת13/. לאחר שהתובע התחשמל, עבר במקרה קצין אסירים בשירות בתי הסוהר, העד מר האיל סוויד (להלן: הקצין), ראה את התובע במצבו הקשה, ומיד ניגש להציל את התובע.
כלשונו של הקצין (ת11/):
"משהבחנתי בסכנה המיידית והחמורה, בה היה שרוי הילד, תיפסתי במהירות למרומי עמוד החשמל, במטרה לחלץ הילד מסכנת המוות. כאשר התקרבתי לילד, הבחנתי כי מצבו קשה, הוא לא היה מסוגל לדבר או לזוז, וחרחר בצורה מדאיגה שלימדה על מצבו הקשה... כאשר נגעתי בילד (התובע), לא הרגשתי כל זרם חשמלי. (היה נראה לי) בנסיבות, כי אוכל בקלות להרים הילד ולרדת איתו למטה. כאשר הרמתי הילד, קיבלתי מכת חשמל, איבדתי ההכרה וכאשר התעוררתי, הייתי תלוי על הברזלים הרוחביים הנראים בתמונה. הילד היה עדיין תלוי באותו מקום. אז, איש חברת חשמל שהגיע למקום (העד זיסו יעקב, וכנראה), הפסיק את הזרם בחלק התחתון של עמוד החשמל. (מה שאיפשר לקצין להרים את התובע, לשחרר אותו ולהציל את התובע)". (ראה גם בעדות זיסו, עמ' 17, 18 לפרוטוקול).
2. העמוד היה עשוי מקטעים של ברזל זוית, המחוברים זה לזה בריתוך וברגים היוצרים מאין מגדל, בעל 4 צלעות, כשהבסיס רחב, וככל שעולים, החתך של העמוד הולך וצר כלפי הקצה העליון (ראה תצלומים המצורפים לחוות דעת המומחה, יצחק רילף - ת12/). ניתן בקלות לטפס על העמוד, בהיותו מורכב משלבים, כמו סולם, מבחוץ ומבפנים, ומאחר והוא חלול. העמוד היה באיזור מגורים, בתוך סבך של עצים וענפים, ליד ריכוז פחי אשפה, בסמוך מאוד לביתו של התובע, ובסמוך לאיזור שבו ילדים משוטטים ומשחקים.
גובה העמוד כ- 12 מ'. במחצית הגובה, כלומר, בגובה של כ- 6 מ' הותקנו על העמוד קוצי ברזל, בעובי של כ- 10 מ"מ, ובאורך של כ- 20 ס"מ, בולטים החוצה בניצב לפני העמוד, ונכנסים פנימה לתוך חלל העמוד (להלן: הקוצים). המרווח בין קוץ לקוץ היה כ- 15 ס"מ, כך, משקוצץ קוץ אחד (מסיבה כלשהי), נוצר מרווח של כ- 30 ס"מ אשר איפשר טיפוס עד לקצהו העליון של העמוד. הקוצים, היו צריכים להוות מחסום פיזי בפני טיפוס על העמוד (למי שלא היה מוסמך לכך). אכן, גם ללא קיצוץ הקוצים או חלק מהם, אפשר היה לטפס על העמוד, ללא קושי מיוחד. הקוצים לא היווה מחסום לעלות לרום העמוד (ולסכנת התחשמלות).
בגובה 4 מ' מהקרקע, הוצב על דופן העמוד (אחד מארבעת הפסים העומדים, המהווים עמוד), שלט קטן ועליו שרטוט ברק בצבע אדום, והמילה "סכנה", הכתובה באותיות קטנות ביותר בעברית, אשר לא בולטות למרחוק.
3. בהתחשב בכך שהעמוד הוצב באיזור מגורים אשר בו משוטטים ומשחקים ילדים קטנים, ובהתחשב בכך שניתן היה בקלות יחסית לטפס על העמוד מחמת מבני האשפה סמוכים לו
והצמחיה, ומחמת שהעמוד היה בנוי כסולם, ולאור שילוט האזהרה הבלתי מספיק, דעתי היא, שצריך היה לצפות שמי שאיננו ער לסכנה ו/או חובב טיפוס (כגון ילדים), עלול לעלות לעמוד, להתחשמל ולהיפגע. (ע.פ. 196/94 היועץ המשפטי נ. מרדכי בש פ"ד יח(4) עמ' 568, 572).
מקובלת עליי חוות דעתו של המומחה מר רילף יצחק (להלן: רילף), מומחה בטיחות מטעם משרד העבודה לשעבר, בעל וותק של 30 שנה (ת12/), אשר תאר בטוב טעם ובהגיון את מה שצריך היה להיות בהקשר לעמוד כדי למנוע אסון, ומה שלא נעשה.
כך קובע רילף:
א. היתה חובה להתקין שלטי אזהרה הרבה יותר בולטים, הן מבחינת המיקום והן מבחינת גודל השלטים ומספרים.
ב. היה צריך ליצור מצב שלא ניתן היה לטפס בכלל על העמוד (ואם הנתבעת התקשתה בגישה לעמודים כאלה לצורך אחזקה וטיפול, יכולה היתה לטפל בעמודים באמצעות כלי הרמה הידראולים.
ג. נסיון החיים מלמד, שבכל מקום ובמיוחד בשטח מאוכלס, עמודי החשמל מהווים מידי פעם סכנה קטלנית לילדים, שאינם ערים לסכנה העורבת להם ברום עמוד החשמל.
ד. מן הראוי שסביבת עמוד החשמל באיזור מגורים, תגודר.
אכן, עולה מעדותה של איריס הרטלאו (להלן: איריס), ומהתמונות שהציגה (ת1/ עד ת6/), ניתן להתקין עמודי חשמל כפי שהדבר נעשה בגרמניה באופן הרבה יותר בטיחותי, ומונע סכנה בהשוואה לנדוננו. וכן, שילוט האזהרה הרבה יותר גדול ובולט לעין.
4. הכלל הוא, שעל המזיק לצפות נזק שעלול לקרות, ובנדוננו ברור שהיה חשש סכנה כפי שנגרמה לתובע, כפי שכל אדם סביר יכול היה לצפות אותו. נכון אומנם שבע.א 437/87 כהן (קטין) נ. חב' חשמל לישראל בע"מ, (פ"ד מד(1) 807), נדחתה תביעה נגד הנתבעת, אך הנסיבות שם היו שונות. המערער (שם) כבן 10 שנים, עמד על גג בית, וכמעשה קונדס (חריג ביותר), זרק חוט מתכת ארוך על כבל חשמל על מתח העובר בקירבת הבית. אין צריך להרבות במילים כדי לאבחן את נדוננו מפרשת ע.א. 437/87 הנ"ל. בנדוננו, ניתן היה לצפות שילדים יטפסו על העמוד. מה עוד שלא היו שלטי אזהרה מספיקים, ובסביבה שיחקו ילדים שצפוי היה שיטפסו על העמוד (שקל היה לטפס עליו).
אין אני מתעלם מהצורך לאזן בין אינטרסים של מתן שירות לציבור בנושא חשוב מאוד (אספקת חשמל), המחייב נוחות סבירה לעובדי הנתבעת לטפל ביעילות בתיקון ובאחזקת עמודי החשמל, לבין, הדאגה לחיי אדם עקב מכשירים מסוכנים, כגון עמודי חשמל, ובמיוחד הדאגה לשלומם של ילדים קטנים שמטיבם וטבעם טרם השכילו לקלוט את כללי הזהירות.
בנדוננו, תנאים בטוחים יותר להגנת קטינים נגישה לעמוד, לא היתה פוגעת ביעילות של מתן שירות לציבור, ולבטח היתה מונעת את הנזק שנגרם לתובע.
כאן תודגש הוראת סעיף 38 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) הקובעת, כי בתובענה שהוגש על נזק, והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן (כבנדוננו), וכי הנתבע (בנדוננו הנתבעת) היה בעליו של הדבר או היה ממונה עליו, על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן התרשלנות שיחוב עליה.
כפי שהראיתי, התרשלה הנתבעת בהעמידה עמוד חשמל באופן שסיכן את חייו ובריאותו של התובע (ואחרים). קל וחומר, שהיא לא הוכיחה שלא היתה התרשלות מצידה בנסיבות.
לא ראיתי בהתחשב בגילו של התובע ובנסיבות התחשמלות והעדר האזהרה המתאימה, הצדקה לחייב את התובע ברשלנות תורמת. ברצוני לציין כי לפי סעיף 9 (א) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) לא תוגש תובענה נגד אדם על עוולה שעשה אותה בטרם מלאו לו שתים עשרה שנים. מכאן ניתן להקיש שגם רשלנות תורמת אין זה מן הראוי לייחס לקטין מתחת לגיל שתים עשרה שנים.
לפיכך ולאור כל האמור לעיל, נראה לי שהוכח כנדרש בתביעה אזרחית שהנתבעת חבה באחריות לנזק שנגרם לתובע.
לכן מכאן אעבור לשומת הנזק.
5. לתובע נגרמו עקב התחשמלות פגיעות בחלקים שונים בגופו:
פגיעה בעיניים - נכות של 20% (צמיתה).
צלקות - כוויות - נכות של 20% (צמיתה).
נכות פסיכיאטרית - נכות של 5% (צמיתה).
דהיינו נכות רפואית משוקללת של 39% (צמיתה).
קבעתי את הנכויות הנ"ל בהתאם להסכמת הצדדים (פגיעה בעיניים) או עפ"י חוות דעת מומחים מטעם בית המשפט. למעשה, לא היו חילוקי דעות משמעותיים בחוות הדעת של המומחים השונים משני הצדדים.
להלן פירוט ראשי הנזק שהתובע רשאי לפיצויים בגינם:
כאב וסבל.
הפסד השתכרות ותנאים סוציאליים.
עזרת צד ג'.
6. בהתייחס לכאב וסבל, אציין שהתובע היה מאושפז בבית חולים בנהריה:
מיום 12.5.1991 עד יום 23.6.1991, סה"כ 42 יום.
מיום 18.10.1992 עד יום 2.11.1992. סה"כ 14 יום.
כלומר בגין התחשמלות הוא היה מאושפז במשך 56 יום.
התובע מבקש כפיצוי על כאב וסבל 350,000 ש"ח.
הנתבעת מציעה 135,000 ש"ח.
בהעדר כללים נוקשים לקביעת פיצויים על כאב וסבל, יהיה בית המשפט נוטה להעריך את הנזק על פי: "שודא דדייני", שאני מעריך שהוא גבוה, בהתחשב בסבל הרב שהתובע סבל במשך שנים, וכן מחמת שאני מעריך כי הוא לא יוכל לשרת בצה"ל, או תפקודו בצה"ל יהיה מוגבל.
אי שירות בצה"ל מהווה בדרך כלל פגיעה בצעירים, המעוניינים למלא חובתם למדינה, וכן מקובל כי העדר נסיון של שירות צבאי מקשה על השגת עבודה בחיים האזרחיים.
ולכן אני מעריך את הנזק של התובע בגין כאב וסבל בסך של 150,000 ש"ח.
כאב וסבל 150,000 ש"ח בהתייחס להפסד ההשתכרות הצפוי לתובע, קשה לקבוע מה היה עתיד להיות שכרו לולי התחשמלות.
בנסיבות כאלה, מקובל על בתי המשפט, בהתחשב בגילו הצעיר של התובע, ובהעדר נתונים מדוייקים, לקבוע את הפסד השכר עפ"י השכר הממוצע במשק.
נקודת המוצא שלי היא בעניין הפסד השתכרות כי הנכות התפקודית של התובע היא 20% בלבד.
מירב הצלקות, במיוחד הצלקות בגין כוויות, אינן גורמות לנכות תפקודית וכך הדבר באשר ל- 5% נכות פסיכיאטרית, כך שהנכות התפקודית היא של 20% בתחום העיניים.
להלן החישוב:
השכר הממוצע במשק הוא כיום סך של 6,347 ש"ח לחודש.
כשמדובר בנכות תפקודית של 20% ולכן בהפסד השתכרות (של 1,270 ש"ח לחודש) מגיל 21 עד לגיל 65, ולאחר היוון, הפסד ההשתכרות הוא 362,113 ש"ח.
עוד יש לצרף לסכום זה הפסד תנאים סוציאליים בשיעור של 10% כלומר בסה"כ 36,211 ש"ח.
עוד נעתר אני לבקשה לבקשת התובע ופוסק אני לו עבור עזרה והוצאות צד ג' עבור התקופה הראשונה לאחר התחשמלות סכום גלובלי של 5,000 ש"ח
סה"כ נזקי התחשמלות: 553,324 ש"ח.
הטענות בדבר נזקי התובע עבור טיפולים פסיכיאטרים בעתיד, חליפת לחץ ועדשה לעין לא הוכחו. ועל כל פנים, סביר שחלק מהם, אם הוא יזדקק להם, יכול לקבל באמצעות קופ"ח.
אי לזאת, מחייב אני את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 570,713 ש"ח, וכן את הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 18% על הסכום הנ"ל, בצרוף מע"מ כחוק.