התובעת התלוננה על כאבי גב תחתון קורן לימין שבבדיקה הקלינית קיימים רגישות קלה לניקוש, הגבלה קלה בתנועה, והפרעה קלה בתחושה בכף רגל שמאל ובבדיקות העזר אובחנו ספונדילוליזיס וספונדילוליסטיזיס בגובה L4 - 5, המיסקריליזציה משמאל בגובה S1 L 5 פריצת דיסק בגובה L3 - 4 ובלט דיסק בגובה L4 -5. המומחה מצא באותה עת כי לתובעת 10% נכות צמיתה ##קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ספונדילוליזיס וספונדילוליסטזיס:## 1. התובעת, ילידת 1951, נפגעה בשתי תאונות דרכים, האחת מיום 4.12.94 והאחרת מיום 11.12.95. התביעה הוגשה במסגרת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. (בעבר הגישה התובעת תביעה בגין התאונות אלא שתביעה זו נמחקה ולכך אתייחס בהמשך). אין מחלוקת בין הצדדים באשר לחבות הנתבעות והמחלוקת היא בשאלת גובה הנזק בלבד. 2. בקשר עם פגיעתה של התובעת בתאונה התמנו שני מומחים: מומחה בתחום האורטופדי, ד"ר פרנקל ומומחה בתחום הנוירולוגי פרופ' ארגוב. יש לציין כי המומחים בדקו את התובעת עוד בקשר עם התביעה שנמחקה, ובהחלטה שניתנה בהליך זה הורה בית המשפט, עקב הטענה של החמרה במצבה של התובעת, כי התובעת תבדק בשנית אולם על ידי אותם מומחים. המומחה בתחום האורטופדי, ד"ר פרנקל, קבע בחוות דעתו מיום 17.6.01 כי בנוסף לאמור בחוות דעתו הראשונה שניתנה ביום 26.3.97 סובלת התובעת מכאב בצוואר הקורן לשמאל והיא אובחנה כסובלת מרגישות מקומית ומהגבלה בתנועה, בירידה בתחושה ובכוח הגס בגפה השמאלית העליונה. בבדיקות ההדמיה אובחנו שינויים ארותרוטים ובלטי דיסק . . . התובעת מתלוננת על כאב בצוואר מלווה בהגבלה ובתנועה ועל הפרעה בתחושה בידיים. בסופו של דבר קבע המומחה באותה חוות דעת כי נכותה הצמיתה של התובעת הינה בשיעור של 20% אולם, להערכתו: "מצבה זה אינו תוצאה של התאונות הנדונות".בחוות הדעת הראשונה קבע המומחה כי בעקבות התאונה הראשונה סבלה מכאב גב תחתון קורן לימין ובתאונה השנייה נחבלה בחזה ואובחן שבר בעצם הסטרנום. התובעת התלוננה על כאבי גב תחתון קורן לימין שבבדיקה הקלינית קיימים רגישות קלה לניקוש, הגבלה קלה בתנועה, והפרעה קלה בתחושה בכף רגל שמאל ובבדיקות העזר אובחנו ספונדילוליזיס וספונדילוליסטיזיס בגובה L4 - 5, המיסקריליזציה משמאל בגובה S1 L 5 פריצת דיסק בגובה L3 - 4 ובלט דיסק בגובה L4 -5. המומחה מצא באותה עת כי לתובעת 10% נכות צמיתה אולם הוא הוסיף: "על פי המסמכים שעמדו לרשותי, סבלה הגב' גידה מכאב גב תחתון עוד קודם לתאונה הנידונה. היא אובחנה עוד ב- 85' כסובלת ספונדילוליזיס וספונדילוליסטיזיס וכנראה גם פגיעה בדיסק וטופלה אז בקיבוע בגבס ובתרופות. כיוון שכך, הרי שלמרות שאין באפשרותי לקבוע זאת בוודאות סביר יהיה להערכתי להניח, ולו מחמת הספק, מצבה בהקשר זה כיום אינו תוצאה של התאונות הנדונות אלא התאונות גרמו להחמרה במצבה. הנני מעריך החמרה זו ב- 50%.". דהיינו, מחוות דעת זו עולה, וכפי שציין הד"ר פרנקל בסוף חוות הדעת, לתובעת 5% נכות צמיתה בקשר עם התאונות. קביעתו של המומחה הנוירולוגי, פרופ' ארגוב היתה כי לא נמצאה בבדיקה כל ממצא נוירולוגי חריג ולא הייתה לתובעת כל נכות נוירולוגית הקשורה בשתי התאונות. בסיכומיה, כמו במהלך הדיון, חלקה התובעת על קביעותיו של המומחה ד"ר פרנקל ונשלחו למומחה שאלות הבהרה והמומחה גם נחקר על חוות דעתו. אלא המומחה עמד על דעתו שאין לקשור בין מצבה של התובעת לבין התאונות מעבר למה שקבע בחוות דעתו. בנקודה זו יש לציין כי בגין תאונה משנת 88' נקבעו לתובעת 19% נכות על ידי מומחה רפואי שהתמנה באותו עניין (ד"ר הנדל). עוד נקודה אותה יש לציין הינה כי המומחה, ד"ר פרנקל נימק היטב מדוע אין לקשר בין תלונות התובעת בקשר עם פגיעה בצוואר לבין התאונות הנדונות, זאת מאחר שבכל המסמכים שעמדו לרשותו לא היה תיעוד על פגיעה או תלונות בנקודה זו מיום התאונות ובסמוך לתאונות. המומחה תמך את מסקנותיו בכך שהתלונות בצוואר החלו ממאי 97' ובוודאי לא במועד שסמוך לתאונות. 3. התובעת, בתצהיר עדותה, פירטה כי עבדה בבנק הבינלאומי משנת 1972 עד לשנת 1998 (היא החלה את עבודתה בשנת 69' בבנק סחר חוץ כאשר בשנת 72' הפך בנק זה לחלק מהבנק הבינלאומי). התובעת הצהירה כי נעדרה מעבודתה בעקבות התאונות לתקופות ארוכות, בשל הגבלות רפואיות וטיפולים רפואיים, במיוחד עם בקשר התאונה השניה, שאז נעדרה עד חודש פברואר 96'. לדבריה, בשנת 97', לאחר שמצבה הרפואי הוחמר היא עברה ניתוח גב קשה ומסובך בעמוד השדרה הצווארי, שאז נעדרה מעבודתה למשך 9 חודשים. לדבריה, לאחר שרופא תעסוקתי קבע בשנת 98' כי היא אינה מסוגלת לחזור לעבודתה, הופסקה עבודתה בבנק מסיבות בריאות, זאת כמפורט בנספח ט' לתצהירה. שכרה של התובעת בשנת 97' עמד, בערכו אז, על סך של כ- 6,000 ₪ ברוטו. לאחר שהתובעת פסקה מעבודתה בבנק הבינלאומי היא החלה לקבל גמלת אובדן כושר עבודה על פי פוליסת ביטוח, בסכום של 3,120 ₪ (סכום העומד כיום על סך של 3,500 ₪). לטענתה של התובעת, מאז אפריל 98' היא איננה עובדת ואינה מסוגלת לכל עבודה שהיא, על אף שהיא ניסתה למצוא עבודה מתאימה. התובעת הכחישה כי סבלה מבעיות עמוד שדרה צווארי לפני התאונה השניה, ולטענתה, תלונותיה בגין פגיעה זו באו מיד לאחר התאונה והיא הפנתה לנספחים י"ד לתצהירה - אלה ביקוריה אצל ד"ר דנצינגר ולטענתה באותם ביקורים היא התלוננה על כאבים בצוואר (אולם מעיון בתעודות אלה עולה כי אין רישום על כך אלא יש התייחסות לשבר בסטרנום). בעדותה, אישרה התובעת כי שולמה לה משכורת מהבנק עד חודש מרץ 98', זאת על אף שהיא עבדה לאחר התאונה השניה למשך 3 חודשים בלבד, מחודש פברואר עד חודש מאי 96'. התשלום בוצע על חשבון ימי מחלה. מאז מרץ 98' חברת הביטוח משלמת לה פנסיה בגין אובדן כושר עבודה. לדבריה של התובעת, הבעיות בצוואר החלו מיד עם התאונה השניה מצב שהלך והחמיר. לדבריה, פרופ' ארגוב שבדק אותה לא נתן לה להתבטא אף שהיא בכתה לפניו מכאבים והוא זה שקבע באופן חד צדדי כי היא "עשתה תנועה לא נכונה" שבעקבותיה הופיע כאב צווארי. עוד הוסיפה התובעת כי קיימת לה בעיה בראיה שזו עובדה נוספת המוסיפה לקושי בעבודתה 4. מטעמה של התובעת העיד גם מר שמואל גולדברג, הוא פיזיוטרפיסט שהעניק לתובעת טיפולי פיזיוטרפיה, אשר העיד כי התובעת התלוננה בפניו לאחר התאונה השניה על כאבים בצוואר והתובעת אף הופיעה אצלו עם צאוורון קשיח. 5. בסיכומיה, כפי שהוזכר לעיל, תקפה התובעת את קביעותיו של ד"ר פרנקל וביקשה לאמץ את טענתה כי נכותה בשיעור של 20% שנמצאה על ידי המומחה כפי שנקבע בחוות דעתו השניה של ד"ר פרנקל קשורה לתאונה השניה ועל כן נכותה הכוללת הינה בשיעור של 24%. כאמור, אין בידי לקבל עובדה זו. ד"ר פרנקל עומת עם טענה זו ובאו לפניו כל הנימוקים אשר לשיטת התובעת יש בהם לתמוך בעמדתה אולם הוא לא מצא לנכון לסטות מקביעותיו תוך שהוא נימק היטב את עמדתו. יצוין כי עדותו של הפיזיוטרפיסט בעניין מצבה הרפואי של התובעת אינה יכולה להתקבל שכן הפיזיוטרפיסט יכול להעיד רק על הטיפולים אותם הוא העניק לתובעת. מהתיעוד הרפואי, לרבות מהמסמך נ/1, עולה כי התלונות בצוואר הופיעו החל מחודש מאי 97', דהיינו כשנה וחצי לאחר התאונה השניה, וגם במסמכים, אלה למשל בנ/1, נאמר כי הכאבים החלו כשבוע לפני כן: "מזה כשבוע כאבים בעמוד שדרה צווארי עם הקרנה רדיקאלית ליד שמאל . . .". דברים אלה מתקשרים עם אשר קבע המומחה פרופ' ארגוב בחוות דעתו, ולא ניתן להתעלם גם מהעובדה, שחלקן לפחות, של הקביעות שנקבעו על ידי ד"ר הנדל בקשר עם התאונה משנת 88', תאונה בה נקבעו לתובעת 19% נכות צמיתה, חופפות לפגיעות בגין התאונה משנת 94'. המסקנה מכל האמור לעיל הינה כי מצבה הרפואי בתחום האורטופדי של התובעת בעקבות התאונות הנדונות הינו כפי שנקבע על ידי המומחה, ד"ר פרנקל, דהיינו נכות בשיעור של 5%. (אגב- יש לציין כי לתובעת נקבעה נכות בגין התאונה משנת 88' בין היתר בקשר עם כאבי גב המקרינים לרגל ימין, תלונה עליה שבה התובעת שוב בקשר עם התאונה משנת 94'). 5. גובה הנזק - א. הוצאות העבר - התובעת טענה להוצאות בסך של 43,800 ₪ (סכום המשוערך להיום), אלא שכאמור, פגיעתה של התובעת בתאונות היתה קלה יחסית כאשר עיקר המגבלות מהן סבלה לא יוחסו לתאונות, ומכאן גם מתנתק הקשר בין הצורך באותן הוצאות לבין התאונות הנדונות. אני נכון לצאת מהנחה שלתובעת נגרמו הוצאות מסוימות אלא שניתן להעמידן, לכל היותר, על סך של 5,000 ₪ כערכם היום, זאת תוך שאני מבין בחשבון שחלק מטיפולי הפיזיוטרפיה מתייחס גם לתאונות הנדונות. ב. עזרת האחרים לעבר ולעתיד- לגבי העבר נדרשה עזרה בשיעור של למעלה מ- 90,000 ₪ ולגבי העתיד נדרש סכום של למעלה מ- 145,000 ₪. חישובים אלה נעשו על ידי התובעת מתוך טענה כי נגרמו לה 24% נכות בקשר עם התאונות, אלא שכאמור, אין הדברים כך. לגבי העבר - בקשר עם התאונה הראשונה שוחררה התובעת מחדר מיון למנוחה בת יומיים ולא נמצאו תעודות אי כושר מעבר לכך, וגם לא באה טענה כי התובעת נעדרה מעבודתה בגין התאונה הראשונה. באשר לתאונה השניה - הצהירה התובעת כי נעדרה מעבודתה כשלושה חודשים והוצגה תעודת מחלה בקשר עם חודש אחד. בנסיבות אלה, ניתן לפסוק לתובעת פיצוי גלובאלי על דרך האומדן, לגבי העבר והעתיד גם יחד, בשיעור של 9,000 ₪ כערכם היום. ג. הפסד שכר בעבר ובעתיד - ראשית, יצוין כי התובעת לא הרימה את הנטל במידה הראויה להוכחת טענתה לפיה עבודתה בבנק פסקה עקב התאונות הנדונות.אומנם, המסמך נספח ט' אותו צירפה התובעת לתצהירה מציין כי התובעת הפסיקה את עבודתה בבנק מסיבות "בריאותיות" אולם אין קשר ישיר ומובן בין סיבות בריאותיות אלה לבין התאונות דווקא, והתובעת נמנעה מלהעיד מי מנציגי הבנק, בין אם מהממונים עליה ובין אם מחבריה, אשר יכול היה לבוא ולהעיד כי התובעת פרשה מעבודתה בבנק בעקבות התאונות הנדונות ובעקבותיהן בלבד. לא נטען כי יש קושי בהבאת עדות כזו. משמעות הימנעותה של התובעת לעשות כן הינה ברורה. באשר לעבר - התובעת אישרה כי שולם לה שכר מלא עד לחודש מרץ 98' אולם, זאת על חשבון ימי מחלה. לפיכך, זכאית התובעת לפיצוי בקשר עם התאונה השניה לתקופה של 3 חודשים, שאז מוצדקת היתה העדרותה מהעבודה עקב השבר בעצם החזה ולפיכך הפיצוי בגין פריט זה, כערכו היום, תמורת ימי מחלה, יעמוד על סך של 12,000 ₪. באשר לעתיד - יש לחשב את הפגיעה בכושר השתכרותה של התובעת בהתאם לנכות רפואית בשיעור של 5%, בהתאם לגילה של התובעת ובהתחשב בשכרה של התובעת עובר לתאונה, ולגזור מהחישוב האקטוארי חישוב גלובאלי כאשר בנסיבות העניין יכולה להיות חפיפה בין שני החישובים דהיינו לפסוק על פי חשבון אקטוארי מלא, זאת החל מחודש מרץ 98' ועד הגיע התובעת לגיל 67, ובסך הכל יעמוד הפיצוי בגין פריט זה בסך של 76,000 ₪ כערכו היום. ד. נזק לא ממוני - בגין פריט זה ישולם לתובעת פיצוי לפי 5% נכות ובהתאם לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו-1976. חישוב הריבית יעשה ממועד התאונה השניה. לפיכך ישלמו הנתבעות לתובעת את הסכומים כמפורט לעיל זאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל ובצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד כדין. מהסכומים הנ"ל יש לנכות תשלום על סך 2,257 ₪ שהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 11.8.96, וכן יש לנכות את הסכום ששולם כשכר טרחתו של פרופ' ארגוב ואת שכר הטרחה ששולם לד"ר פרנקל בקשר עם חוות הדעת השניה. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הוצאתם.תאונת דרכים