מה היקף האחריות למניעת נפילה בבית ספר ?
חובתו של מורה בבית ספר הינה לפקח על קטין הנתון לאחריותו, בדומה לחובת הורה לילדיו. כאשר נבחנת הפעולה על פי הסבירות בפעולת הורה. כל מקרה נבחן לנסיבותיו, כאשר יש להתחשב בגיל הילדים בהם מדובר, בטיב הילד הספציפי, במהות הסיכון, סבירות הפציעה הצפויה וחומרתה, ועלות מניעת הסיכון. לעניין זה יש גם להבחין האם מדובר בסיכון צפוי על פי אופי הפעילות בה מדובר.
חובת הפיקוח למנוע נפילות בבית הספר:
יש גם להבחין בין פעילות בחצר בית הספר, לפעילות ספורטיבית מתוכננת בכיתה. בעוד שאין לצפות כי אופי ההשגחה של מורה על ציבור רב בהפסקות בית הספר בחצר ימנע כל פעילות בלתי צפויה, שונה הדבר בכיתה. אין אמנם להעמיד משגיח לכל תלמיד, אך בפעילות ספורטיבית צפויה, בעלת סיכונים ידועים על המורה להימצא בעת הפעילות בכיתה, ולהשגיח על תרגילי ספורט המתבצעים, ואף לסייע בידי כל תלמיד המבצעם, כדי למנוע התממשות סיכונים הטבועים בפעילות המתוכננת. יש לבחון האם בוצע פיקוח המתאים לאופי הפעילות, וככל ולא בוצע, האם יש לייחס את הנזק שנגרם להעדר הפיקוח.
חובת הפיקוח אינה מסתיימת בעת שמסתיימים הלימודים בבית הספר, אלא היא ממשיכה והולכת כל עוד מצויים התלמידים בתוך כותלי בית הספר.
האחריות לתחזוקת בית הספר:
עיקר האחריות לתחזוקת מבני בית הספר מוטלת על הרשות המקומית אשר אחראית בגין מפגעים הקיימים במבנים שבבעלותה, ואין בקיום ביקורות מטעם משרד החינוך, כדי לפטור אותה מחובתה זו.
הרשות המקומית כאמור אינה יכולה לפטור עצמה בקיום ביקורת שנתית של משרד החינוך ולא לקיים פיקוח רציף על ליקויים המתפתחים כתוצאה מהשימוש התדיר במדרגות בית הספר ושטח החצר (ראו לענין זה ע"א 746/81 המועצה המקומית נחלת יהודה נ' זדה).
עם זאת, חצר בית-ספר אינה יכולה וגם אינה אמורה להיות "מושלמת". סביר שיהיו בה "בליטות" או שתהיה לעתים "עקומה". טענות על בליטות כשלעצמם, אינם מצביעים על כך שמישהו הפר את חובת הזהירות שלו כלפי התלמיד וישנם מקרים בהם תלמיד נפגע בשל השתוללות של תלמיד אחר.
אחריות מורה תורן בהפסקות על נפילה בבית הספר:
ההלכה היא כי "אין המפקח חייב להיות צמוד לילדים, או להחזיקם בתחום ראייתו כל העת ללא הפסק. כן אין הוא מצווה להתרוצץ מקבוצה לקבוצה, ומן הקצה האחד של החצר לקצה האחר, לראות ולהיראות. די בכך, שהילדים יודעים, כי עינו של המפקח צופיה עליהם תוך כדי הילוכו בחצר, ואפילו אין הם רואים אותו ממש, וגם אם הוא עוזב לדקות ספורות את מקום משמרתו" (ע"א 41/57 עידה נ' ששון, פ"ד י"א 1100, 1106 (1957); ראו גם ע"א 635/70 מנדלסון, קטין נ' קפלן, פ"ד כה(2) 113, 118 (1971); ע"א 715/79 דניאלי נ' אורט ישראל, נתניה, פ"ד לה(2) 764, 768 (1981)).
חשיבות גורם ההחלקה:
בע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, נפסק באשר לאיפיונו של גורם ההחלקה כי ההלכה מבחינה, לעתים, בין שני אלה: בין נוזל או חומר אחר המצויים באורח "טבעי" במקום ההחלקה, לבין חומר שמציאותו "אינה טבעית" במקום ההחלקה, וכמוהו חומר שמציאותו הינה, אומנם, "טבעית" במקום ההחלקה, אך טיבו הוא כזה שההלכה רואה צורך להטיל בעניינו חובה לנקוט אמצעים מיוחדים לשם הקטנת סכנתה של החלקה. במקום שמדובר בחומר שהוא "טבעי" במקום ההחלקה, נטיית ההלכה היא לסווגו כ"סכנה רגילה" ("סכנה סבירה", "סכנה צפויה") – לאמור: סכנה שאדם סביר עומד עליה מעצמו גם אם אין הוא מוזהר עליה – ולהקנות פטור בגינה למעביד (ולבעל חצרים). כך, למשל, דין מים או אף מי-סבון בבית-מרחץ.
נפילה בבית ספר בגלל העדר מעקה בטיחות במדרגות:
בת"א 47414-03-15, פלונית נ' עיריית עראבה, תלמידת בית ספר נפלה במדרגות מאחר שלא היה כל מאחז יד בצדי המדרגות או באמצען. בית במשפט פסק כי הפרת תקנות התכנון והבניה מהווה הפרה של חובת הזהירות שהנתבעת חבה כלפי התובעת, בהיותה הבעלים של המקרקעין והאחראית על תחזוקת בית הספר בו למדה התובעת, שכן אילו הותקנו מאחזי יד כאמור, התובעת הייתה יכולה להיאחז בהם ובכך למנוע את נפילתה.
רמת הפיקוח על תלמידית בהתאם לגיל:
בת"א 46434-09-15 פלונית נ' מרכז החינוך העצמאי בארץ ישראל, בית המשפט ציין כי מוסד חינוכי חייב לפקח על תלמידיו. אופן הפיקוח נגזר מגודל הסיכון ומאופיו. יש הבדל בין השגחה סבירה על פעוטות והשגחה סבירה על תלמידי תיכון שמחזיקים ברישיונות נהיגה. אין כל בסיס נורמטיבי לקבוע כי חובה שבכל עת במהלך ההפסקה יהיו כל התלמידים בפועל "תחת עינו הפקוחה" של מורה.
לדוגמא כאשר בנות 12 מהשורה נמצאות בהפסקה אין חובה שמורה תשהה עמן בחדר אחד או תקיים עליהן פיקוח קרוב ומיידי בכל עת. מוסד חינוכי יוצא ידי חובת ההשגחה שלו עליהן כאשר ה ן מודעות לכך שהן חשופות לפיקוח מזדמן על-ידי מורה תורנית הסובבת בשטח בית-הספר ויכולה לראות אותן מעת לעת. נזכיר ש"פיקוח" לא מיועד ליצור סביבה סטרילית נטולת סיכונים.