כלל פרשנות חוזה

פרשנות חוזה מתחקה אחר אומד דעת הצדדים. פרשנות זו נלמדת מלשונו של החוזה ומנסיבותיו, כפי שצוין בפסק דין בעניין אירונמטל: "לעולם יפתח הפרשן בלשונו של הטכסט אך בכך לא יסיים את הילוכו, ועל מנת לעמוד על אומד דעת הצדדים, יש לבחון את טיבו של החוזה, תכליתו וכלל הנסיבות הקשורות לחוזה. ומהו אומד הדעת של הצדדים? אלו הם המטרות, האינטרסים והיעדים שביקשו הצדדים במשותף להגשים..." (ע"א 8729/07 אירונמטל בע"מ נגד קרן קיימת לישראל (ניתן ביום 12.11.09), להלן: פרשת אירונמטל). ההכרה בכך, שפרשנות חוזה והצורך להתחקות אחר אומד דעת הצדדים כוללת רבדים שונים: מילולי, תכליתי ופנייה לנסיבות, משותפת לכלל הגישות הפרשניות הקיימות במשפט הישראלי. עם זאת, בפסיקה העוסקת בפרשנות נשמעים לעיתים קולות וגוונים שונים לגבי היחס שבין שלבי הפרשנות השונים. בעבר, נהגה בישראל גישת שני השלבים על פיה, בשלב ראשון על השופט הפרשן לפנות למילות החוזה ורק במידה שמילים אלו אינן חד משמעיות עליו, לפנות לשלבי הפרשנות הנוספים (התכליתי והפנייה לנסיבות). בניגוד לעמדה זו בעניין אפרופים (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נגד אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265 (1995) נפסק כי: "חוזה יפורש על פי אומד הדעת של הצדדים (סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973). על אומד הדעת של הצדדים למד הפרשן מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו. שני מקורות אלה קבילים הם. המעבר מהמקור הפנימי (הלשון) למקורות החיצוניים (הנסיבות) אינו מותנה בקיום תנאים מוקדמים. לא נדרשת בחינה מוקדמת אם הלשון ברורה אם לאו. (...) כללים אלה [כללי הפרשנות] מחייבים נקודת אחיזה ארכימדית בלשון החוזה". עמדה זו התקבלה גם בדנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 11.5.06).