בית הדין לעבודה התרשם כי לתובע אין גרסה אחידה או עקבית לגבי נסיבות סיום יחסי העבודה. נטל ההוכחה לעניין אקט פיטורים ברור מטעם המעביד, רובץ על כתפי התובע ונטל זה לא הורם. כך גם לא הורם הנטל בדבר התפטרות שדינה כפיטורים או התפטרות ב"עידנא דריתחא" - כל אחת מהגרסאות שנטענו במהלך הדרך. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נטל ההוכחה לגבי נסיבות סיום יחסי העבודה: בפני בית הדין תביעת התובע לפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ופדיון חופשה. הנתבעת טענה כי התובע התפטר ועל כן אינו זכאי לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת וכי את החופשה נטל בחלקה והיתרה שולמה לו. העובדות התובע עבד בנתבעת מינואר 1998 ועד 31.12.08 (עמ' 9 ש' 26- מפי ב"כ התובע). התובע חזר בו מתביעתו לשעות נוספות.(הח' כב' הרשמת (כתוארה אז) ד. פיינשטיין מיום 1.6.09). בקשת התובע לפיצול סעדים נדחתה בהחלטת כב' השופט א. אברהמי מיום 3.11.08. המחלוקת מה היו נסיבות סיום עבודת התובע. האם התפטר או פוטר. ככל שפוטר מה שכרו הקובע. האם 3584 כטענת התובע. כתוצאה מהאמור האם זכאי לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. האם נותרה יתרת ימי חופשה לפדיון ומה שיעורה. הכרעת הדין נסיבות סיום יחסי עובד מעביד לתובע גרסאות שונות לעניין אופן ונסיבות סיום יחסי עובד מעביד.נטל ההוכחה עליו בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה. היטיבה לבטא זאת כב' הרשמת בהחלטה מיום 1.6.09 (להלן: החלטת הרשמת) עוד בראשית ההליך: " 1. התובע הגיש בקשה לתיקון כתב התביעה ולאחר תגובת הנתבעת והחלטת בית הדין הגיש תצהיר ובו טען כי הנ תבעת ניסתה לנצל טענות שלו שלא הרגיש טוב כדי להביא לפיטוריו באמתלה שהתפטר. גרסה זו הוזכרה לראשונה בתצהיר התובע, ואין לה זכר בכתב התביעה המקורי. יתר על כן, לגרסה זו אין זכר גם בבקשה לתיקון כתב התביעה שבה טען התובע רק כי פוטר והוא מבקש למחוק את טענתו המקורית שפוטר ולחילופין התפטר בנסיבות שמזכות אותו בפיצויי פיטורים. 2. ב"כ התובע טען היום באריכות כי הבקשה הוגשה היות ובקשתו לפיצול סעדים נדחתה. גם על כך יש לתמוה, שכן, על פי ההחלטה בעניין פיצול הסעדים ולאור טענותיו של התובע בכתב התביעה המקורי כי פוטר או התפטר בשל מחל וקת בדבר תשלום שעות נוספות, הרי שהתובע היה צריך בכתב תביעתו המתוקן לכמת את תביעתו לשעות נוספות. כפי שהתברר בדיון היום, התובע אינו עומד על טענתו כי עבד שעות נוספות, ולשיטתו הוא פוטר כי הרגיש לא טוב. 3. נוכח כל אלה, המליץ בית הדין לתובע לחזור בו מבקשתו לתיקון כתב התביעה. 4. היות ובקשה זו אכן גרמה לנתבעת הוצאות מיותרות, ולא ברור מה היה הטעם בהגשתה, יישא התובע בהוצאות הנתבעת בסך 1,000 ₪ בתוספת מע"מ. מתוך התחשבות במצבו הכלכלי של התובע, תשלום ההוצאות יידחה לסיום ההליך, אך לא יהיה מותנה בתוצאת ההליך. 5. בית הדין ממליץ לתובע לשקול את תביעתו נוכח הגרסאות השונות שעולות כבר עתה מהתיק. " (דגש שלי ש.ש.) בדיעבד ככל שהתקדם ההליך התרשמנו כי לתובע אין גרסה אחידה או עקבית לגבי נסיבות סיום יחסי העבודה. נטל ההוכחה לעניין אקט פיטורים ברור מטעם המעביד, רובץ על כתפי התובע ונטל זה לא הורם. כך גם לא הורם הנטל בדבר התפטרות שדינה כפיטורים או התפטרות ב"עידנא דריתחא" - כל אחת מהגרסאות שנטענו במהלך הדרך. נדגים זאת בקליפת אגוז שכן אין אנו נדרשים לכל האמירות הסותרות ודי במיעוטן. בתאריך 16.12.07 נכנס התובע למשרדי הנתבעת. הוא ניהל שם שיחה עם מר דודי נאסה. בית הדין צפה בקלטת במעמד הצדדים וגם אימת את נכונות התמליל (עמ' 4 ש' 17-19). מהקלטת והתמליל (נספח א' לתצהירי נתבעת), עולה כי התובע היה נינוח, לא היה כל ביטוי ל"עידנא דריתחא" ובה מודיע מפורשות "אני רוצה לעזוב" וכשנשאל ע"י מר נאסה בהפתעה "אתה רוצה לעזוב?" עונה בבירור "כן" נשאל "מתי?" עונה "עד סוף החודש". המותב והצדדים ראו ושמעו בקלטת ועל כך לא היתה מחלוקת. התובע מודיע על התפטרותו בלשון ברורה ושאינה משתמעת לשתי פנים. בנחת ולא בכעס. בקלטת אין כל אמירה מצידו ביחס לשעות נוספות, או מאמץ פיזי, או עילה אחרת. בסוף מציין לשאלת מר נסה בעניין העילה:"כואב לי הראש" נשאל "יש סיבה מיוחדת?" עונה "כואב לי הראש". הוא אינו מבקש חופש בשל כאב הראש כאחת הגרסאות שנמנה מטה אלא כשמעביד שואל "במקום אחר לא יכאב לך הראש?" עונה "עד שאני אמצא" ברור כשמש שמדובר במציאת עבודה אחרת ולא בחופשת מחלה. אולם במכתב ב"כ התובע מיום 1.1.08 שנמסר למר נאסה נאמר: "לאחרונה בעידנא דריתחא , מרשנו איים כי יעזוב את מקום העבודה במידה ולא תשלמו לו את גמולי השעות הנוספות המגיעים לו... וכן את דמי ההבראה ..." (דגש שלי ש.ש.). ברי מהקלטת והתמליל שאין בסיס עובדתי לאמור במכתב. גרסת המכתב אינה מתיישבת עם הנראה והנשמע מפי התובע. יתר על כן, בקלטת, המעביד בהגינותו הוא אשר מפנה את התובע לסכנה שבאיבוד זכויותיו: "אתה צריך להודיע לי שלושה שבועות, עוד מעט סוף החודש. אז תיקח בחשבון שזה פוגע לך בהרבה מאד דברים...לא יודע, צריך לבדוק יש רו"ח, מה שמגיע תקבל. מה שלא מגיע לא תקבל... תרשום לי את זה...רק מבקש להתפטר, לא ציפיתי לדבר כזה ממך..." כלומר, דוד מופתע ומיידע את התובע בדבר חובתו לעבוד בתקופת הודעה מוקדמת של שלושה שבועות וגם מציין בפניו את השיקול הכספי של התובע. מנוסח השיחה ברור שהתובע מבין היטב שהוא ביקש להתפטר ומר דודי נאסה הבין זאת היטב אף הוא. על כן תמוה ביותר נוסח מכתב עורך הדין המעלה טענות שלא בא זכרן באותה שיחה. אולם בכך לא די, התובע ממשיך לעבוד בתקופת ההודעה כפי שסוכם ב-16/12 ורק ביום 1.1.08 כשבועיים אחרי השיחה הוא מביא את מכתב עורך הדין. כלומר אינו מתחרט במהלך התקופה ואינו חוזר בו. אמנם במכתב נכתב: "מובהר בזאת כי מרשנו אמר את הדברים הנ"ל מתוך שעת כעס ותו לא, ולא התכוון ואף אינו מתכוון ואינו חפץ לסיים עבודתו אצלכם." אך זה אינו מתיישב עם התנהגות התובע במהלך העבודה משלא בא לדודי ולא אמר לו משך למעלה משבועיים שחזר בו מאיומו כלשון המכתב. זאת ועוד סעיף 5 למכתב מהווה בעצמו איום. שעה שהמעביד עצמו הביא לתשומת לב התובע את עניין זכויותיו. הצבענו אפוא עד כה על שתי גרסאות התובע לאקורד הסיום - אפשר לומר- הצורם. לכך תתווסף הגרסה בכתב התביעה שהתפטר עקב הרעה בתנאי העסקתו. (סעיף 10 לכ. התביעה וסעיף 2 להודעה ובקשה לתיקון כתב תביעה) טענה ממנה חזר בו התובע כמפורט בהחלטת הרשמת.וגרסה נוספת כי פוטר עקב דרישתו לשעות נוספות(סעיף 4,5 לכ. תביעה מיום 3.2.08), והגרסה האחרונה כי בכלל ביקש חופש כי כאב לו הראש, דבר הסותר את הקלטת כליל. גרסה נוספת עלתה בחקירתו הנגדית "ת. זה מה שקרה על השעות. הוא אמר זה מה שיש אני לא יכול לשלם לך, אחרי זה הלכתי לעו"ד שלחתי לו מכתב והוא אמר תלך הביתה". (עמ' 2 ש' 25-26). עניין השעות לא עלה בקלטת והתובע לא טען שהיתה עוד שיחה אחריה. עובדתית המכתב של עו"הד היה רק אחרי שבועיים כך שגם לוח הזמנים בתשובתו בחקירה הנגדית לא מתיישב עם הראיות לרבות מטעמו. גרסה זו היא שפוטר בניגוד לקודמותיה כי התפטר. בחקירתו הנגדית עומת התובע עם תצהירו בו גרס כי רצה לצאת לחופשה עקב כאב ראש ומאשר זאת(ע' 3 ש' 2-3) אך לשאלת בית הדין עונה "בגלל השעות הנוספות" (ע' 3 ש' 8-11) ואינו נותן מענה לסתירה. ובהמשך אומר: "לא ביקשתי חופשה מה אעשה בחופש?" (דגש שלי ש.ש.). אמירה שאינה עולה בקנה אחד עם תצהירו. חרף העובדה שעבד 10 שנים, לא הרים התובע את הנטל בדבר פיטורים. ההיפך הוכיח ואף טען בחלק מכתבי טענותיו ומהראיות מטעמו כי התפטר. מכל הטעמים לעיל דין תביעתו לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת להידחות שכן לא הוכיח אקט פיטורים המצדיק תשלומם. יחד עם זאת נוכח אורך תקופת ההעסקה בדקנו גם את קוהרנטיות גרסת הנתבעת. הנתבעת הציגה ראיות חד משמעיות לכך שהתובע התפטר. בקלטת יש בסיס לטענת הנתבע כי ניסה להניאו -כי לא ציפה ממנו וכי במקום אחר לא יהיה לו יותר טוב. עוד עולה כי הנתבע הסב תשומת ליבו להפסד כלכלי עקב עזיבה מרצון . בכך נהג המעביד בתום לב. יש לקבל אפוא את טענת הנתבעת כי משלא חזר בו התובע לאלתר אלא רק לאחר שבועיים, בגרסה מופרכת, אין לזקוף לחובת את הנתבעת את אי השבתו לעבודה והויתור על עבודה בפועל במהלך מועד ההודעה המוקדמת. (ע"ב (י-ם) 2428/04 ניימן אירנה נ. חברת ידידה בע"מ, ע"ב (חי') 1229/02 מרדכי מונה נ' TOYS R US קשת היפרטוי). בפרט עת המעביד יודע את ההתרחשות במשרד ביום ו' ה- 16 לחודש ומקבל במכתב תיאור שונה בתכלית מהמציאות אותה חווה. גם מטעם זה יש לראות את התפטרות התובע ככזו שנכנסה לתוקף. תיקוף לכך יש במענה מר נאסה: "אמרתי לו מרגע זה אני לא מחייב אותך לעמוד בתנאים של שלושה שבועות.." (ע' 8 ש' 30) דהיינו ויתר לתובע על עבודתו בתקופת ההודעה המוקדמת בה מחויב התובע. על רקע זה, מודגשת יותר עקביות עדי הנתבעת שציינו כי התובע היה עובד טוב שחפצו בעבודתו והופתעו מהתנהגותו (ע' 4 ש' 26-28, ע' 6 ש' 27, ע' 7 ש' 7, 13-14). שני העדים מטעם הנתבעת עומתו עם הקלטת ודבקו בגרסתם (ע' 7 ש 29-30 ע' 10 ש' 17-19). יתר על כן ב"כ התובע ניסה להפריך את גרסת דודי בחקירה הנגדית לעניין המשך עבודתו של התובע בימים שאחרי ה16 לחודש אך לא הצליח להבהיר כמה ימים עבד בפועל (עמ' 7 ש' 16 ש' 23-25 ע' 18 ש' 14-15). גרסת עד הנתבעת לא הופרכה. על כן אל מול גרסאותיו השונות של התובע הוכיחו הנתבעת ועדיה את גרסתם בדבר התפטרותו במודע מרצונו החופשי תוך אמירה חד משמעית והתנהגות ובלוח זמנים שאינם מצדיקים לאפשר לו לחזור בו. מעבר לכך, הוכח כי כבר למחרת עזיבתו כדבריו "ישר הלכתי לעבוד" -עבד אצל המתחרה הסמוך צמיגי רונדו (ע' 3 ש' 26-29 ע' 7 ש' 9). על כן בכל הנוגע להודעה מוקדמת מטעם זה לבדו יש לדחות את תביעתו. מסקנתנו היא כי התובע התפטר בקור רוח וניסה לממש כספים ולשנות גרסה לאחר שנועץ בעו"ד. על כן אינו זכאי לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת והתביעות נדחות. פדיון ימי חופשה התובע תבע בתביעה ימי חופשה. ב"כ התובע לא חקר את עדי הנתבעת בסוגיה זו על כן לא נסתר סעיף 14 לתצהיר מר דודי נאסה לפיו: "התובע ניצל יומיים וחצי מתוך 12 ימי חופשה שנתית .." ואת היתרה קיבל בכסף. יתר על כן גרסה זו נתמכה בעדות התובע שנשאל בעניין סיום העבודה וענה: "אף פעם לא קיבלתי חופשה. תמיד קיבלתי כסף" (ע' 4 ש' 1) (דגש שלי ש.ש.) כלומר התובע מודה כי קיבל חופשתו בכסף. מטעמים אלו דין תביעתו לפדיון חופשה להידחות .לכך נוסיף ונדגיש כי תביעתו זו נזנחה לחלוטין ולא נטענה כלל בסיכומי התובע. מכל הטעמים לעיל נדחית תביעתו זו. סוף דבר, כלל תביעות התובע נדחות. הנתבעת דרשה חיוב התובע בהוצאות עקב התנהלותו בהליך. לאחר ששקלנו מצאנו כי יש להשית על התובע הוצאות עקב התנהלותו. בראשונה ישלם התובע סך 1,000 ₪ שכ"ט עו"ד אותן השיתה עליו הרשמת בהחלטתה אך דחתה לתום ההליך. כפי שהראינו לעיל צדקה עת ראתה את הנולד בתחילת ההליך, אולם אנו נוכחנו כך בסופו עת נותחו כל הראיות. אך משלא שעה לעצתה ומשהנתבעת נדרשה לבקשות ביניים ולניהול ההליך שזו תוצאתו יש לחייב את התובע גם בשכ"ט עו"ד בגין יתרת ההליך אף זאת בסך 1,500 ₪ על כן ישלם התובע סך כולל של 2,500 ₪ שכ"ט עו"ד. סכום זה ישולם תוך 30 יום. אם לא ישולם במועד יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד יום התשלום בפועל. נטל ההוכחהיחסי עבודה