הלכה ידועה היא, כי כאשר תובע מבקש להוסיף חוות דעת רפואית המתייחסת למידע ולטענות אשר זכרן לא בא בגדר כתב התביעה, אין להתיר את הגשת חוות הדעת, אלא אם יתוקן כתב התביעה במקביל. ראה: רע"א 1527/09, מדינת ישראל נ' אחמד אבו עודה 14/10/09. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה להגשת חוות דעת משלימה: מבוא 1. בפניי בקשה שהוגשה על ידי עיזבון המנוחה ז"ל ואח' (להלן: "התובעים") לתיקון כתב התביעה ולהגשת חוות דעת משלימה, אשר נערכה על ידי ד"ר יעקב אסף. במסגרת הבקשה צוין, כי התיקון המבוקש הינו כדלקמן: א. בסעיף 38 לכתב התביעה, שעניינו היעדר הסכמה מצד המנוחה, יתווספו, בקשר למידע שלא סופק למנוחה, המילים: "וכן לא כלל מידע בדבר אפשרות מתן טיפול תרופתי מונע". ב. בסעיף 47.10 לכתב התביעה, לאחר המילים: "חשפו ו/או לא מנעו חשיפתה של המנוחה לסיכונים ו/או סיבוכים מיותרים ו/או בלתי מקובלים ו/או בלתי שכיחים ו/או הניתנים למניעה וכפי שרופא סביר מיומן היה נוהג", יתווספו המילים: "לרבות בדרך של מתן טיפול תרופתי מונע נוגד קרישה". ג. לאחר סעיף 47.10 יתווסף לאמור: "רצ"ב חוות דעתו המשלימה של ד"ר אסף יעקב כחלק בלתי נפרד מכתב תביעה זה ומסומנת 'ז', הקובעת בין היתר כי בשים לב לגורמי הסיכון שקיננו במנוחה לפתח תסחיף ריאתי הייתה התוויה ברורה לטיפול מונע תופעות תרומבואבוליות, הן בדרך של טיפול מונע קרישה והן להורות על הפסקת השימוש בגלולות הורמונאליות". 2. התובעים תמכו בקשתם בתצהירו של מר שאול אפפלברג, בעלה של המנוחה (להלן: "התובע 2"), אשר במסגרתו ציין כי הסוגיות בדבר אפשרות לקבל טיפול תרופתי ו/או טיפול אחר שימנע או יפחית את הסיכון לתסחיף ריאתי, לרבות הפסקת נטילת גלולות, לא הוסברו למנוחה ואף לא הוזכרו בחוות דעתו הראשונה של ד"ר יעקב אסף וכי רק לאחר שב"כ פנו לד"ר יעקב אסף בשנית, נערכה חוות דעתו המשלימה בה צוין כי הנתבעים היו צריכים לתת למנוחה טיפול שימנע או יפחית את הסיכון לאירוע תסחיף ריאתי, וזאת בשים לב לגורמי הסיכון שהיו למנוחה. 3. אסותא מרכזים רפואיים בע"מ, ד"ר מור אלדד וד"ר שמש מיכאל (להלן: "הנתבעים 1-3") וכן שירותי בריאות כללית וד"ר ישי שופטי (להלן: "הנתבעים 4-5) מתנגדים לתיקון המבוקש ולצירוף חוות דעתו המשלימה של ד"ר יעקב אסף מחמת התיישנות. 4. יצוין, כי התובעים הגישו ביום 24/03/11 בקשה לצירוף חוות דעתו המשלימה של ד"ר יעקב אסף, בלא שעתרו לתיקון כתב התביעה. לאחר שהנתבעים הגישו תגובתם ונערך דיון בבקשה ביום 24/05/11, הגישו התובעים הבקשה דנא. טענות הצדדים בתמצית 5. במסגרת הבקשה נטען על ידי התובעים, כי ישנה מגמה ליבראלית בתיקון כתבי טענות, ובפרט לנוכח השלב המוקדם בו נמצאת תביעתם, וזאת לאור מושכלות היסוד הרווחות בשיטת משפטנו, לפיה המשפט עומד על גילוי האמת ומקצה שיפורים אינו מוקצה מעיקרו. התובעים טוענים, כי אין בתיקון כתב התביעה או בצירוף חוות הדעת המשלימה כדי להקים עילת תביעה חדשה, וממילא אין בנסיבות אלה בסיס לטענת ההתיישנות, ובלשונם: "יושם לב כי הגשת חוות הדעת בנסיבות בהן כתב התביעה המקורי מתייחס למרכיבי היסוד של העילה לא מחייב בהכרח את תיקון כתב התביעה. במקרה דנן, כפי המפורט לעיל, כתב התביעה המקורי מתייחס למרכיבי יסוד אלו והתיקון נועד להוסיף ולהכליל במפורש את סוגיית הטיפול התרופתי המונע". התובעים מוסיפים וטוענים, כי בנסיבות המקרה דנא, עילת התביעה היא רשלנות רפואית של הנתבעים כלפי המנוחה, אשר הביאה לפטירתה כתוצאה מתסחיף ריאתי. תיקון כתב התביעה וצירוף חוות הדעת המשלימה, עניינה טיפול רשלני שניתן למנוחה עובר לניתוח, וממילא אין בה כדי להקים עילת תביעה חדשה מזו שנטענה בכתב התביעה. על כן, חוות הדעת המשלימה נועדה לבסס עילת התביעה המפורטת בכתב התביעה ולתמוך בה, ואין היא מקימה עילת תביעה אחרת נוספת. בנוסף נטען על ידי התובעים, כי המחדלים נשוא חוות הדעת המשלימה נטענו על ידי התובעים בסעיפים 13, 47.1, 47.9, 47.13, 47.14, 47.17 ו-47.19 לכתב התביעה, ועל כן אין בתיקון המבוקש כדי להקים עילת תביעה חדשה. 6. הנתבעים טוענים, כי יש לדחות את בקשת התובעים מהנימוקים שפורטו בתגובתם, וזאת ממספר נימוקים. לטענתם, יש לדחות את הבקשה על הסף, משלא צורף תצהיר לבקשה ובמסגרתו הסבר לפגם שארע ובעטיו לא התייחס ד"ר יעקב אסף להתנהלות הרפואית שקדמה לניתוח בחוות דעתו, וזאת חרף העובדה שכל המסמכים הרפואיים עמדו בפניו במועד עריכת חוות דעתו הראשונה. הנתבעים טוענים, כי במסגרת הבקשה לתיקון כתב התביעה, ואשר נעשית כ-9 שנים לאחר פטירת המנוחה, לא הועלה נימוק המצדיק את התנהלות התובעים, ושעה שהיעתרות לבקשת התיקון פוגעת בנתבעים נוכח ההתיישנות החלה על טענות התובעים במסגרת חוות הדעת המשלימה. הנתבעים מוסיפים וטוענים, כי במסגרת חוות דעתו הראשונה של ד"ר יעקב אסף לא ניתנה כל התייחסות לטיפול במנוחה טרם הניתוח, וכל חוות דעתו של ד"ר יעקב אסף בהקשר לטיפול מוקדם מתמקדת בסמוך לאחר הניתוח וטרם הפטירה, להבדיל מטיפול מוקדם טרם הניתוח. הנתבעים מציינים, כי בכתב התביעה לא נטען על ידי התובעים דבר ביחס לתקופה שלפני הניתוח, אלא נטענו טענות אך ביחס לתקופה שלאחר הניתוח, כעולה מפורשות מסעיפים 17 ו-37 לכתב התביעה, וניסיונם של התובעים להציג הדברים אחרת נועד להטעות. לנוכח האמור, ומשתיקון כתב התביעה נדרש עקב הרחבת חזית בחוות הדעת הרפואית ופוגע בנתבעים על ידי כך שנשללת מהם טענת התיישנות, לא ניתן לאשר את התיקון כמבוקש. הנתבעים מציינים בתגובתם, כי הרשומה הרפואית, שעל בסיסה נערכה חוות הדעת המשלימה של ד"ר יעקב אסף, הייתה בידי התובעים כבר במועד עריכת חוות דעתו הראשונה בחודש אוגוסט 2009. יתר על כן נטען על ידי הנתבעים, כי אין בעובדה שמי מבין המומחים מטעם הנתבעים התייחס לגורמי הסיכון של המנוחה לפתח תסחיף ריאתי, כדי להכשיר או לרפא התנהלות, במסגרתה נטענות על ידי התובעים טענות חדשות אשר התיישנו במועד הגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה. דיון 7. תביעת התובעים, שהוגשה ביום 01/09/09 ושעניינה רשלנות רפואית שהביאה לפטירת המנוחה ביום 29/07/02, נסבה על טיפול רשלני שניתן למנוחה לאחר ניתוח תיקון בקע מפשעתי והסרת עודפי עור, ואשר במסגרתו התרשלו הנתבעים כנטען ולא אבחנו בשלב מוקדם את העובדה שהמנוחה סבלה מתסחיף ריאתי שנגרם או שנבע מהניתוח, חרף גורמי סיכון ידועים שהיו למנוחה. כן נטען בכתב התביעה, כי הנתבעים התרשלו, עת שלא הביאו לידיעת המנוחה את גורמי הסיכון והסיכונים שבניתוח. בניגוד לנטען על ידי התובעים, לא הונחה בכתב התביעה התשתית לטענה, לפיה כתב התביעה מתייחס אף לטיפול הרפואי שניתן למנוחה טרם הניתוח. עיון בסעיפים 17 ו-37 לכתב התביעה מבהיר, כי כל הטענות הנטענות הנתבעים נוגעות למועדים שלאחר ביצוע ניתוח הבקע בבית חולים אסותא ועובר לפטירתה של המנוחה במרכז הרפואי שיבא. ואכן מטעם זה, ראו התובעים עצמם צורך לעתור בבקשה זו לתיקון כתב התביעה, באופן שתבוסס במסגרת כתב התביעה המתוקן התשתית הראויה להנחת טענת התובעים לרשלנות הנתבעים עובר לניתוח תיקון הבקע, וביחס לאי מתן טיפול מונע, תרופתי או אחר, לצורך מניעת היווצרות תסחיף ריאתי. במסגרת הבקשה הפנו התובעים לסעיפים 13, 47.1, 47.9, 47.13, 47.14, 47.17 ו-47.19, בטענה כי יש בסעיפים אלה להניח את התשתית העובדתית הנוגעת למחדלם של הנתבעים באי מתן טיפול מונע כמפורט בחוות דעתו המשלימה של ד"ר יעקב אסף ובתיקון המבוקש. עיון בסעיפים אלה מעלה, כי המדובר ב"סעיפי סל" שאין בהם להעלות ולו ברמז את טענתם החדשה של התובעים הנוגעת להיעדר מתן טיפול מונע עובר לניתוח ו/או ביחס להיעדר מתן מידע, הסברים וכיוצ"ב, אודות הטיפול המונע והסיכונים שנועד למנוע. פועל יוצא מן האמור, שאין בטענות העמומות והכוללניות אליהם מפנים התובעים בבקשה, כדי להקים ולו ראשיתה של עילת תביעה ביחס לטענות התובעים אודות היעדר מתן הטיפול המונע עובר לניתוח הבקע וטענות אלה מהוות משום הרחבת חזית של כתב התביעה. 8. אין חולק, והאמור אף נובע מפורשות מתצהירו של התובע 2, כי בחוות דעתו הראשונה של ד"ר יעקב אסף לא קיימת התייחסות ולו ברמז לעניין טיפול מונע ו/או ביחס למתן מידע או הסברים בקשר לטיפול מונע, שהיה על הנתבעים ו/או מי מהם ליתן למנוחה טרם ביצוע ניתוח הבקע. 9. הלכה ידועה היא, כי כאשר תובע מבקש להוסיף חוות דעת רפואית המתייחסת למידע ולטענות אשר זכרן לא בא בגדר כתב התביעה, אין להתיר את הגשת חוות הדעת, אלא אם יתוקן כתב התביעה במקביל. ראה: רע"א 1527/09, מדינת ישראל נ' אחמד אבו עודה, 14/10/09 (להלן: "פסק דין אבו עודה"). 10. בחוות הדעת המשלימה, נשוא הבקשה, יש משום הוספת עובדות חדשות שזכרן לא בא בכתב התביעה. התובעים מבקשים להרחיב במסגרת חוות הדעת המשלימה ובבקשת התיקון את היריעה העובדתית אף לטיפול הרפואי שניתן למנוחה עובר לניתוח הבקע, תוך הוספת פלוגתא אל מעבר לפלוגתאות שנטענו, הגם שלא ניתן אפילו בייחוס היולי לבסס תשתית עובדתית חדשה זו בגדר הנטען בכתב התביעה. על כן סבורני, כי התובעים אכן נדרשים לתיקון כתב תביעתם לצורך הגשת חוות הדעת המתוקנת. 11. בנסיבות בהן תיקון כתב התביעה ייפגע בנתבע על ידי כך שתישלל ממנו טענת התיישנות, לא ניתן לאשר את תיקון כתב התביעה ולא ניתן אף להכשיר את הגשת חוות הדעת הרפואית המשלימה החורגת מגדר המחלוקת שהותוותה בכתב התביעה, ובלשונו של כב' השופט גרוניס בפסק דין אבו עודה: "בעניין התעשייה הצבאית ציינתי, כי אפשר ש'במקרים מסוימים ניתן לראות בחוות הדעת הרפואית מסמך המקים את עילת התביעה עצמה' (פיסקה 5). זאת, כאשר נכלל בה מידע חדש, המאפשר לתובע להעלות טענות שקודם לכן לא היה באפשרותו להעלותן. מן הראוי להבהיר ולחדד את האמירה הנזכרת. חוות דעת רפואית נחשבת לראיה, ועל כן היא בפני עצמה אינה מגדירה את עילת התביעה. על חוות הדעת להתייחס למערכת העובדתית הנלמדת מכתבי הטענות. כאשר מבוקש להוסיף חוות דעת רפואית המכילה מידע אשר ניתן ללמוד ממנו על עובדות שאינן נכללות בכתב הטענות, אין להתיר את הגשתה של חוות הדעת אלא אם יתוקן כתב הטענות במקביל. היה ותיקון כתב התביעה, הנדרש עקב הרחבת החזית בחוות הדעת הרפואית, יפגע בנתבע על ידי כך שתישלל ממנו טענת התיישנות, אין לאשרו. במקרה כזה לא תאושר גם הגשת חוות הדעת, שכן האמור בה יחרוג מגדר המחלוקת המותווית על ידי כתבי הטענות. כלומר, הגשת חוות דעת רפואית המתייחסת לעילת תביעה חדשה כאשר חלפה תקופת ההתיישנות לא תוּתר. אולם, זאת לא בשל כך שחוות הדעת מקימה עילת תביעה חדשה, אלא משום שלא ניתן להגיש את חוות הדעת ללא שיתוקנו כתבי הטענות באופן המקים עילת תביעה חדשה". וראה גם: בש"א (מחוזי חי') 17554/05, לוי תולי ואח' נ' חיפה כימיקלים בע"מ ואח' 21/12/06. 12. בענייננו, התיקון המבוקש והוספת הטענות הנוגעות לטיפול הרפואי שניתן למנוחה טרם הניתוח, לרבות ההסברים שנתנו לה לגבי טיפול מניעתי, חורגות מכתב התביעה, שעה שכתב התביעה נסב כאמור אך על טיפול רפואי שקיבלה המנוחה לאחר הניתוח ועד לפטירתה. לפיכך, אין המדובר בנסיבות בהן לאחר התיקון המבוקש "נשמרת זהות התביעה", בלשונו של כב' השופט ד. לוין בע"א 702/86, איטונג בטרום (אינווג) בע"מ נ' יצחק בן הרוש, פ"ד מד(1), 160. חרף הגדרתה הרחבה של "עילת התביעה" לצורך בקשה לתיקון כתב תביעה, עולה כי לא ניתן לקבל את טענת התובעים, כי ביחס לתיקון המבוקש נטען בכתב התביעה, ולו במשתמע ו/או בדרך של חסר, בקשר לחבות הנתבעים במניעת הטיפול המניעתי שנדרש. על כן, תיקון התביעה הדרוש ואשר התובעים עתו לאישורו, ואשר נדרש לצורך הגשת חוות הדעת המשלימה, אכן מקום עילת תביעה חדשה ונוספת באשר לחבות הנתבעים. 13. התובעים הגישו תביעתם ביום 01/09/09, כ-7 שנים לאחר פטירת המנוחה. הבקשה לתיקון כתב התביעה וצירוף חוות הדעת הוגשה על ידם כ-9 שנים לאחר פטירתה של המנוחה. הואיל והנתבעים העלו את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה, לא ניתן להתיר את תיקון כתב התביעה המבוקש והגשתה של חוות הדעת הרפואית המשלימה המתייחסת לעילת תביעה חדשה, כאשר תקופת ההתיישנות חלפה. וכאמור בית המשפט העליון ברע"א 1118/06, סימי הראש נ' מדינת ישראל 02/07/06, ציין כדלקמן: "אולם לא תמיד יאפשר בית המשפט תיקון כתב התביעה, שכן יביא בחשבון גורמים נוספים על זיקתו של התיקון המבוקש למחלוקת הצדדים (רע"א 2345/98 דנגור ואח' נ' ליבנה ואח', פ"ד נב(3) 427, 431 (השופט - כתוארו אז - אור); י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה 7 בעריכת ש' לוין, 1995) 349- 355; גורן שם, 141- 145). בין אלה נמנים התנהגות המבקש, כגון אם נהג בשיהוי רב (או בחוסר תום לב); השלב בו מוגשת הבקשה; וכן - כבענייננו - האפשרות פן ישלול התיקון מן הצד שכנגד הגנה, שהייתה קמה לו אילו הוגשה התביעה עתה ולא במסגרת תיקון, כגון התיישנות. ואכן, ככל שהייתה עומדת לצד שכנגד טענת התיישנות במקרה שבו הייתה מוגשת תביעה חדשה תחת תיקון, לא יאפשר בית המשפט את התיקון (ע"א 728/79 קירור - אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' זייד, פ"ד לד(4) 126, 131 (השופט - כתוארו אז - ש' לוין)". 14. למען הסר ספק אוסיף ואציין, כי הרשומה הרפואית, שעל בסיסה הוכנה חוות דעתו המשלימה של ד"ר יעקב אסף, הייתה בפני המומחה עוד בשלב הכנת חוות דעתו הראשונה, בחודש אוגוסט 2009, ועצם העובדה שהנתבעים לא חלקו על קיומם של גורמי סיכון שהיו למנוחה לפתח תסחיף ריאתי, אין בה כדי להכשיר את תיקון כתב התביעה והגשת חוות הדעת המשלימה שעניינה טענות לחבות הנתבעים בשל היעדר טיפול מניעתי ומתן הסברים כנדרש. סוף דבר 15. לאור כל האמור ולנוכח טענת ההתיישנות שהעלו הנתבעים, דין בקשת התובעים לתיקון כתב התביעה ולצירוף חוות הדעת המשלימה להידחות. לנוכח העובדה שזוהי בקשה שנייה שהוגשה על ידי התובעים באותו עניין ולאור הטרחה שנגרמה לנתבעים 1-5, הנני מחייבת את התובעים לשלם לנתבעים 1-3, ביחד ולחוד, הוצאות הבקשה בסך של 1,500 ₪ וכן לשלם לנתבעים 4-5, ביחד ולחוד, הוצאות הבקשה בסך של 1,500 ש"ח.חוות דעת