קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שוד מזויין - מעצר עד תום ההליכים: הבקשה: 1. המבקשת עותרת בבקשה זו להורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים בת"פ 111/99, שבו מיוחסת להם אשמה בדבר ביצוע עבירת שוד מזוין, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז1977-; ועבירה של קשירת קשר לבצע פשע, לפי סעיפים 499(א)(1) ו-(ב) לחוק. למשיב מס' 1 מיוחסת גם עבירת התפרצות לבניין שאינו מקום מגורים, לפי סעיף 407(ב) לחוק. כתב האישום: 2. העובדות המפורטות בכתב האישום הן כדלקמן: המשיבים ואחרים חברו עוד לפני יום 3.1.99, לבצע מעשה של שוד מזוין במסעדה המצוייה בשואבה, בואכה ירושלים. שניהם עובדים במסעדה הנזכרת ועל-פי התכנית התמצה תפקידו של המשיב מס' 2 לעבוד במקום בעת ביצוע מעשה השוד ולסייע ליתר חבריו בעת פעולותיהם. ואכן, במועד הנקוב בשעה 01.30 לפנות בוקר, הגיע המשיב מס' 1 יחד עם שותפיו אל המקום, כאשר ברכב נוהג אדם נוסף (מוחמד בן איוב שמאנסה, שגם כלפיו הוגשה בקשה למעצר עד לתום ההליכים, אולם לאחר שהודה בעובדות כתב האישום המתוקן ב-ת"פ 110/99, שבו יוחסה לו עבירה של סיוע לשוד מזוין, שוחרר בתנאים ובכללם הגבלת חירות מלאה, לפיה נאסר עליו לצאת מתחומי ביתו). שלושת השותפים הנוספים טרם נתפסו. משהגיעה החבורה למסעדה, שבה נמצא גם המשיב מס' 2 יחד עם עובדים נוספים, נכנסו המשיב מס' 1 ושלושת חבריו הנ"ל אל תחומיה, כשהם מצוידים בסכינים ואחד מהם, העונה לשם כמאל, מחזיק באקדח. השוד בוצע כשהם רעולי פנים. העובדים במסעדה נכלאו בתוך מחסן, כאשר המשיב מס' 2 מביים תגובה של בהלה ולאחר מכן אולץ כביכול, על-ידי שותפיו, ליידעם על מקום הימצא מפתחות הכספת. כך בוצע מרכיב הגניבה שבעבירת השוד ונלקח ציוד רב, הכולל את הפריטים הבאים: מכשיר פקסימיליה, מכונת חישוב, מיקרוגל, מכשיר לבדיקת שטרות כסף מזויפים, 300 חפיסות סיגריות, 30 ק"ג דגים, 15 ק"ג בשר וכן 3,000.- ש"ח במזומן. המשיב מס' 2 קיבל מכמאל הנ"ל עבור חלקו בביצוע העבירה סך של כ1,000.- ש"ח. לאור זאת מייחסת המאשימה למשיבים ביצוע עבירה של שוד מזוין וקשירת קשר לבצע פשע. כתב האישום מחזיק כאמור גם אישום נוסף, מס' 2, המייחס למשיב מס' 1 בלבד, ביצוע של עבירת התפרצות לבניין שאיננו מקום מגורים. המדובר באותה המסעדה שבה בוצע השוד, אליה פרץ המשיב הנ"ל יחד עם אחרים, כבר שנה קודם לכן, לאמור - ביום 22.1.98. מהמקום נגנבה אז סחורה בהיקף רב ביותר. הראיות לכאורה: 3. אין למעשה מחלוקת על-כך, שקיימות ראיות לכאורה כלפי המשיבים לעצם השתתפותם בביצוע עבירת השוד. המחלוקת סבה בעיקרה על היקף חלקם ובמיון טיב השוד, רובד האלימות המיוחס למשיבים. כמדומה שלא יכולה להיות מחלוקת ממשית לכך, כי שניים מבין שלושת אלה שטרם נתפסו (כמאל שמאנסה, פארס שמאנסה וריאד פתחי טהה) היו הדומיננטיים ביותר בביצוע העבירה, אף אם גם המשיבים נטלו בה חלק פעיל, כפי שנעמוד עוד להלן. יוטעם בנוסף, כי האקדח שבו החזיק כמאל במהלך ביצוע המעשה אינו אקדח אמיתי, אלא מפלסטיק בלבד. שני האחרים היו מצוידים בסכינים, שאותם נשאו על גופם. 4. ממסכת הראיות הלכאורית עולות גרסאות אחדות, בהדגשים שונים. ואולם, בשלב זה של הדיון בית המשפט אינו נכנס למעשה וגם אינו מסוגל להיכנס להלכה, אל נבכי מהימנות העדויות והעדפת גרסאות אלו על פני אחרות (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מ"י, פ"ד נ(2) 133, 148 מול ו': "ההסתכלות הכוללת על חומר הראיות אינה מכריעה במהימנותם של העדים"). בהלכת זאדה נקבעה המתכונת לבחינת הראיות לכאורה, הנדרשות לשם ההכרעה בבקשה למעצר עד לתום ההליכים. אומנם פסק-דין זה ניתן בטרם הוחק חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו1996-, אולם מבחני הראיות לכאורה נתרו זהים, הן לפי סעיף 21(ב) לחוק זה והן לפי הדין שקדם לו, סעיף 21א(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש], תשמ"ב1982-. לאור זאת, לא רק שלא נס ליחו של הפסק, אלא קיימת חובה לפסוק לפי ההנחיות הכלולות בו. בהתאם לתקדים האמור מוטל על בית המשפט לבחון את חומר החקירה כולו, בהיבט כולל, ללא נפקא מנה לאיזו עמדה של הצדדים הוא נוטה. המבחן הצריך לעמוד לנגד עיני השופט הנו, האם במכלול הדברים, לרבות ראיות ההגנה וטענותיה, קיים סיכוי סביר להוכחת האשמה בסוף המשפט. אך מובן הוא הדבר, כי בשלב זה בית המשפט בוחן את הראיות בהיבט הלכאורי בלבד, לאמור - האם מכוחן קיים פוטנציאל מספיק לצורך הרשעה: "בית המשפט אינו מסתפק בכך שטכנית קיימת בחומר החקירה עדות, אשר אם תימצא אמינה, ניתן יהיה לבסס עליה ממצא מרשיע. בית המשפט צריך לבחון עניינית אם מתוך מכלול חומר הראיות ובסיום ההליך השיפוטי, יהיה בכוחה של עדות זו, בהשתלבותה ביתר הראיות, להעמיד סיכוי סביר להוכחת האשמה". (שם, עמ' 149 מול א'-ב') זהו הפוטנציאל הראייתי להרשעה. בעת בחינת הראיה "השופט הבוחן אותה אינו קובע ממצאים מרשיעים או מזכים על-פיה. הוא עוסק בסיכום הראיות והכרעה באשמה. הוא קובע את סיכויה בסיום המשפט" (שם, 150 מול ג'-ד'; כללית על נושא זה, ראו גם בחיבורו של י' קדמי על סדר הדין בפלילים, חלק ראשון, מהדורה משולבת ומעודכנת, תשנ"ז, מעמ' 205 ואילך). 5. עורך הדין כץ, פרקליטו המלומד של המשיב מס' 1, טוען בנוגע לראיות לכאורה, שאין כלפי מרשו תשתית ראייתית מספיקה לקבוע, כי הוא החזיק בסכין כפי המיוחס לו בכתב האישום. לגרסת משיב זה הוא נשאר להמתין בחוץ שעה שאחרים נכנסו פנימה. דא-עקא, שאפילו אם נקבל עמדה זו, המכוונת בעיקרה ללמד על-כך שאין המדובר במסוכנות גבוהה, כמיוחס לו על-ידי המבקשת, עדיין אין בכך כדי לשלול את המסקנה הנטענת על-ידי המבקשת. על עובדת התכנון הברוטלי, שלו היה שותף משיב זה, ניתן ללמוד מתוך דבריו במהלך עדותו במשטרה, שעה שאמר כדלקמן: "שלושתם באו אלי ואמרו לי שהם רוצים ללכת ביום שבת למסעדה של בית הפנקייק בצומת שואבה, ולקשור את החברה שעובדים בלילה ולגנוב את כסף שיש בקופה ואת הסיגריות". (הודעה מיום 7.1.99, עמ' 1 ש' 16-13) לא רק זאת, אלא שהלה היה גם מי ששידל ודחק במשיב מס' 2 להשתתף באירוע. בסופו של דבר הוא נטל חלק פעיל בביצוע עבירת השוד, אפילו אם לגרסתו נשאר להמתין בחוץ, כאשר הוא מבחין בפעולות חבריו והאלימות שבהתנהגותם. כדבריו: "אני מבחוץ ראיתי: כאמל וריאד ופארס מאיימים על חני, מיה ויוסף..." (שם, עמ' 2 ש' 28-27). הוא גם ראה ששותפיו, ריאד ופארס, החזיקו ברשותם שני סכינים, כשם שראה כי כאמל מחזיק באקדח מפלסטיק. בהודעתו הוא מאשר גם, כי במהלך השוד השתמשו הקושרים בכפפות ובמסכות. לבסוף קיבל עבור חלקו בביצוע העבירה, סך של 600.- ש"ח. יצוין, כי לדידו הוא צורף כחלק מהחבורה, מכיוון שהוא עובד במקום ויכול היה להדריך את האחרים בכל הנוגע לדרכי הכניסה והמילוט. בין הצדדים אין מחלוקת על-כך, כי קיימות ראיות לכאורה מספיקות בכל הנוגע לאישום השני המיוחס למשיב מס' 1, לגבי ביצוע עבירת הפריצה שנה קודם לכן (עמ' 5 למטה). 6. בעוד שהמשיב מס' 1 נטל חלק אקטיבי-פוזיטיבי בהגעה למקום יחד עם האחרים, הרי המשיב מס' 2 היה אותה עת במשמרת העבודה. לפי חומר הראיות הודיעו המשיב מס' 1 על הכוונה להגיע בערב לבצע את העבירה ולבסוף נטל זה חלק בביצוע, כפי שנטל כמפורט לעיל, מבלי שנותרה בידו יכולת הבחירה. המעשה הוכתב לו וכל שנותר בידו היה רק לדווח למשטרה מבעוד מועד, על הכוונה של הקושרים לבצע את הפשע או למצער להימנע מליצור מצג, כאילו הוא בבהלה מעצם האירוע. כל שכן לשמש כאמצעי לאיתור מפתחות הכספת ומסירתם לידי השודדים. אין כל ספק בדבר, שאף לפי גרסתו הקלה התנהגותו באופן ממשי על השודדים, להשלים את עבירתם באופן המוצלח, כפי שבוצע. עם זאת, אין לשלול אפשרות שגם בלי עזרתו היה בידיהם להגיע לאותה התוצאה. ואכן, התובע המלומד מסכים לכך, שאין בתיק החקירה תשתית עובדתית מספיקה להניח לכאורה, כי המשיב מס' 2 היה שותף מלכתחילה לתכנון החלק האלים שבביצוע העבירה, אף אם לדעתו קיימות ראיות לכאורה לכך, שהוא היה שותף לחלק מהתכנון הכללי. בין אם כך ובין אם כך, לית-מאן-דפליג שהוא ידע מבעוד מועד על הכוונה של הקושרים לבצע את העבירה, ועל החלק המצופה ממנו במהלך האירועים. פשיטא, שגם כלפיו עומדות ראיות לכאורה, בכל הנוגע לעצם ההשתתפות בביצוע העבירה כעבירת שוד. בסופם של דברים הוא אף קיבל תמורה עבור חלקו בביצוע, בסכום של 700.- עד 1,000.- ש"ח. הסנגור המלומד עורך הדין קאסם טען בהקשר לכך, כי המדובר בכורח, לאור האיום שאוים מרשו אם יימנע מלשתף פעולה. אפילו אם כך הם פני הדברים והוא - כגרסתו - באמת אוים, כי אז עדיין היה בידו די והותר זמן, בין האיום לבין האירוע, להזעיק את כוחות המשטרה. לו נהג כך, כחובה החלה עליו, כי אז הדעת נותנת שהקושרים העיקריים, שכאמור טרם נתפסו, היו נתפסים ונושאים בדינם. עילת המעצר: 7. עבירת השוד בוצעה באלימות תוך שימוש בנשק קר. עם זאת, גם אם ננטרל את נושא הנשק הנ"ל, עדיין המדובר בעבירה המעידה על הסיכון הקיים לשלום הציבור ממבצעיה, עת המדובר בביצוע בחבורה (סעיף 402(ב) לחוק העונשין). מכיוון שכך מתקיימת עילת המעצר, בין אם לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) ובין אם לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) הנ"ל. לעניין זה מן הראוי לציין, כי תשתית עובדתית ממנה ניתן ללמוד על מידת המסוכנות, אינה חייבת לעמוד בתנאי דיני הראיות, כנדרש לעניין הראיות לכאורה. לפיכך, ניתן ללמוד על מסוכנותו של נאשם גם מעדות שותפו, אף אם שניהם רשומים באותו כתב אישום ועל-כן עדות של אחד מהם לא תוכל לשמש כראיה קבילה כנגד חברו. בבואנו לבחון את הראיות לכאורה יש להקפיד, כי אלו תעמודנה במבחן קבילות זה, מה שאין כן עת אנו באים לתהות אחר מסוכנותו של אדם ולבחון את מידת האמון שניתן לרכוש לו לשם השגת התחליף למעצר עצמו. התחליף למעצר: 8. באין מחלוקת על הראיות לכאורה, לעצם השתתפות כל אחד מהמשיבים בעבירת השוד הנ"ל, מתמקד הדיון מטבע הדברים בשאלת התחליף למעצר. אכן, הפלוגתאות הנוגעות לנושא הראיות כיוונו בעיקרן להקהות את מידת המסוכנות של המשיבים. בנושא זה הוצגו על-ידי עורך הדין כץ אסמכתאות לרוב, המלמדות על השפעת מידת המסוכנות בזיקה להשגת האלטרנטיבה. שני הסניגורים מדגישים גם, כי מרשיהם חסרי עבר פלילי וגילו אורח חיים נורמטיבי, בעובדם במקום עבודה קבוע (הוא המקום הנשדד). עוד הסבו את תשומת הלב לאילוץ מנת חלקם, פועל יוצא מלחצים מצד חבריהם שטרם נתפסו. אכן, יש להבחין לענייננו במידת האלימות והסיכון הטמונה בכל אחד ואחד מהמשיבים. בכך אין העבירה שלפנינו יוצאת דופן מעבירות אחרות. בנושא זה קיים הבדל ממשי בין שני המשיבים המחייב לדעתנו גם מסקנה שונה. בעוד שהמשיב הראשון היה שותף לתכנון מלכתחילה וגרם לצרופו של המשיב השני למלא את חלקו; ובעוד שהמשיב הנ"ל נאשם גם בעבירת פריצה שבה נגנב רכוש רב ואשר בוצעה שנה קודם לכן ובכך גם יש כדי להפחית מהטיעון להעדר הרשעות קודמות - שונים הם פני הדברים לגבי המשיב השני, שלא נטל חלק בתכנון המוקדם ולא הצטרף באופן פוזיטיבי ממשי לחבורה. פרקליטה המלומד של המבקשת הסכים כאמור, שאין ראיות לכאורה על מודעותו לאפשרות השימוש באמצעים מסוכנים, דהיינו - שיתופו בתכנון האלים. גם פרקליטו המלומד של המשיב מס' 1 מסכים, ברוב הגינותו, כי חלקו של מרשו רב יותר משל המשיב מס' 2 (עמ' 6 באמצע). בכללם של דברים, העיקר מבחינתו של האחרון מתמצה באי מניעת הפשע ובמעורבות המאוחרת, שמידת סיכונה פחותה יותר. מכאן גם מתבקשת המסקנה, שלא אמור לחול עקרון השוויון בין שני המשיבים. את מטרות המעצר ניתן יהא להשיג באמצעים אלטרנטיביים, רק לגבי המשיב מס' 2. התוצאה: 9. בנסיבות האמורות התוצאה היא, שהמשיב מס' 1 ייעצר עד לתום ההליכים ואילו משיב מס' 2 ישוחרר בתנאי הגבלת חירות ממשיים, כדלקמן: פיקדון במזומן בסך של 15,000.- ש"ח וערבויות עצמית ושל צד שלישי, כל אחת על סך של 35,000.- ש"ח. משישוחרר בתנאים אלה, תחול עליו הגבלת חירות, באופן שנאסר עליו לצאת מתחומי ביתו לפי הכתובת הנקובה בכתב האישום, זולת לשם הגעה למשפט עצמו וזולת אם יינתן לכך אישור מראש ובכתב מקצין משטרה או מפרקליט מפרקליטות המחוז. יציאתו של המשיב מס' 2 מן הארץ תעוכב ואם יש בידו דרכון הוא יופקד במזכירות בית המשפט. מעצרמשפט פלילישוד מזוייןשודמעצר עד תום ההליכים