קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה בירידה מגג אוטובוס: 1. השאלה שבמחלוקת בין הצדדים היא האם הארוע בו נפגע התובע ביום 10.6.93 הינו לפי נסיבותיו בבחינת "תאונת דרכים" על פי הוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 19975 (להלן: "חוק הפיצויים").   2. רקע עובדתי. התובע היה בזמנים הרלבנטיים לתביעה הבעלים במשותף של אוטובוס להסעת נוסעים והיה הנהג היחיד של האוטובוס.   ביום 10.6.93 בשעות הבוקר, עמד התובע לצאת לנסיעה להובלת נוסעים כשהאוטובוס חנה ליד המשרד.   בנסיעה הקודמת עף אחד משני המכסים של המזגן, הנמצא על גג האוטובוס. התובע הבחין בכך באותו בוקר, וגם נהגים אחרים הודיעו לו על כך בקשר.   נסיעה ללא מכסה מסוכנת לתקינותו של המזגן, והואיל והיה יום קייצי, התובע ידע כי הובלת הנוסעים לא תתאפשר אם המזגן לא יהיה תקין. התובע חשש שמא גם המכסה השני יתנתק ויעוף תוך כדי הנסיעה, דבר העלול לסכן הן את המשתמשים האחרים בדרך והן את תקינות המזגן, ועל כן עלה על גג האוטובוס כדי לבדוק ולחזק את המכסה השני, וכן כדי לקחת מידות לשם תיקון המכסה שחסר.   לאחר שסיים את הפעולות על גג האוטובוס, תוך כדי הירידה מעד התובע ונפגע, הכל כמתואר בתצהירו של התובע.     3. טענות הצדדים. לטענת התובע, ניתן לראות את הפעולה במהלכה נפגע התובע כ"טיפול דרך" או "תיקון דרך" שנעשו על מנת להכשיר את האוטובוס לנסיעה נוספת, ולאפשר נסיעה נוחה ובטוחה, ואשר כלולים בהגדרת "שמוש ברכב מנועי" שבסעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן - "חוק הפיצויים").   לטענת התובע, שימוש זה בוצע למטרות תעבורה הואיל והתובע עלה לגג האוטובוס בשל החשש כי המכסה השני של המזגן או חלק אחר בו רופפים והם עשויים להתנתק וליפול תוך כדי הנסיעה, ובכך עלול להיגרם סיכון לתובע, לנוסעים ולמשתמשים אחרים בדרך.   ב"כ התובע מפנה לרע"א 1300/00 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' סימן כהן, תק-על 2000 (3), 367, שם נהג התובע במיכלית המובילה דלק. בסיום יום העבודה עצר המשיב את המיכלית על מנת לרוקן את שאריות הדלק שנותרו בה. כשהמשיך בנסיעה נזכר כי לא נעל את פתחי המילוי העליונים במיכלית. מחמת החשש כי המכסים של הפתחים ישמטו ממקומם במהלך הנסיעה, עצר המשיב את המיכלית, וטיפס אל הפתחים העליונים כדי לנעול אותם. בעת שעסק בכך החליק ונפל. בית המשפט קבע שם כי הטיפול אותו ביצע התובע היה בבחינת "טיפול דרך". הצורך לבדוק אם המכסים במיכלי המילוי ברכב נעולים, נגלה לתובע במהלך נסיעה, ועצירתו את הרכב באה כדי לאפשר לו לבצע את הטיפול הנדרש ועל מנת לסלק את הסיכון שיהיה כרוך בהמשך הנסיעה.   התובע מבקש ללמוד גזירה שווה לענייננו מרע"א 1300/00 הנ"ל. לטענתו, מאחר והיה יום חם, חשש התובע כי אם המזגן לא יהיה תקין, יסרבו הנוסעים לנסוע באוטובוס והובלתם לא תתאפשר, ויסוכל היעוד התעבורתי של הרכב. עוד טוען התובע כי יש לראות במכסה המזגן כחלק אינטגרלי מן רכב, אשר בהינתקו הוא עלול להפריע או לסכן את המשתמשים בדרך. מכאן שהטיפול שבוצע על ידו הינו בבחינת "טיפול דרך" שנועד להקטין את הסיכון התעבורתי - המשך נסיעה בטוחה ומניעת הניתקות חלקי רכב. והואיל ולא ביצע את הטיפול במסגרת "עבודתו", דהיינו: כמי שמקצועו בתיקון או טיפול בכלי רכב, הרי שהוא נופל למסגרת הגדרת התנאי של "טיפול דרך" בחוק הפיצויים.     4. מנגד, טוענים הנתבעים כי התובע כלל לא הראה סידור עבודה ליום הארוע המוכיח את טענתו כי היה משובץ להסעת נוסעים. הנתבעים סבורים כי גירסתו של התובע מבולבלת - מחד טוען התובע כי המכסה נעקר ממקומו במהלך נסיעה קודמת ומאידך כלל לא ראה את המכסה שנעקר, דבר תמוה לאור גודלו של המכסה. אם מדובר במכסה גדול אשר מסוכן לנסוע בלעדיו, מדוע לא עצר את הרכב לאחר שחבריו התריעו בפניו על הסכנה בקשר, על מנת לחזק את המכסה השני, אלא המשיך לנסוע למשרד הראשי ורק שם פעל לטיפול במפגע? מכך למדים הנתבעים כי הטיפול אותו ביצע התובע לא היה חיוני ונחוץ לשם המשכתה המיידית של הנסיעה, ועל כן לטענתם אין לראות בו "טיפול דרך".   יתרה מכך, הנתבעים טוענים כי התייחסות התובע לכך שנסיעה ללא מכסה של המזגן מסוכנת לתקינותו של המזגן מעידה כי התובע כלל לא התייחס להקטנת הסיכון התעבורתי אלא להקטנת הסיכון שמא יתקלקל המזגן, ואי תקינות המזגן אינה בבחינת "סיכון תעבורתי" שהטיפול נועד למנוע. הנתבעים טוענים, כי בהתאם לדין ולפסיקה צריך שתהיה זיקה בין התיקון לבין המשכה המיידי של הנסיעה על מנת שהטיפול ייחשב כ"טיפול דרך". כאמור, התובע תיקן המפגע רק במשרד ועל כן לא מתקיימת דרישה זו. על כן לא תצלח הסתמכותו של התובע על רע"א 1300/00, הואיל וקיים שוני רב בין המקרים, שכן בענייננו התובע לא עצר במהלך ו/או אגב הנסיעה בניגוד לאמור שם. 5. האם הארוע בו נפגע התובע מהווה "תאונת דרכים"? על פי סעיף 1 לחוק הפיצויים, "תאונת דרכים" הוא "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה".   "שימוש ברכב מנועי" מוגדר בין השאר כ-"... טיפול דרך או תיקון דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו ..."   שאלה אשר ערכאות שיפוטיות רבות התלבטו בה, ואף עומדת במרכז דיוננו זה הינה האבחנה שבין "טיפול דרך" לבין "טיפול בית", שאין להכלילו במסגרת הגדרת "שימוש ברכב מנועי".   בע"א 4469/95 דראושה נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פד"י נ (3) 475 נקבע, אגב אורחא, כי טיפול ייחשב כטיפול דרך אם הוא נועד למנוע או להקטין את הסיכון התעבורתי והוא נעשה אגב הנסיעה או לצורך המשכתה המיידית. ושם, הואיל והטיפול נעשה בחצרי מקום העבודה, נקבע כי מדובר ב"טיפול בית" ולא ב"טיפול דרך".   ברע"א 1300/00 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' סימון כהן, תק-על 2000 367 נקבע כי הטיפול אותו ביצע התובע היה "טיפול דרך" הואיל ו"הצורך לבדוק אם המכסים במיכלי המילוי ברכב נעולים נגלה למשיב במהלך הנסיעה, ועצירתו את הרכב באה כדי לאפשר לו לבצע את הטיפול הדרוש, ועל מנת לסלק את הסיכון שהיה כרוך בהמשך הנסיעה". מכאן שהוא נועד למנוע או להקטין את הסיכון התעבורתי ועל כן ייחשב כ"טיפול דרך".   זו גם דעתו של פרופ' אנגלרד בספרו - "פיצויים לנפגעי תאונות דרכים", עדכון משולב תשנ"ו עמ' 76-77: "המחוקק שלל את תחולת החוק על תיקוני רכב שאינם קשורים לסיכון התחבורתי, כגון תאונות עבודה במוסכים, או תאונות אגב תיקונים המתבצעים על ידי בעל הרכב בחצרו או בסמוך לבית לאחר תום הנסיעה. הזכאות מצומצמת למקרים בהם התיקונים נעשים אגב הנסיעה או לצורך המשכתה המיידית". וממשיך פרופ' אנגלרד ומסביר את הרציו שמאחורי הדברים: "נקודת הכובד הרעיונית היא הסיכון התחבורתי. פעולה של תיקון רכב אינה בבחינת סיכון תחבורתי, אך אם היא מבוצעת אגב נסיעה היא יכולה עדיין להחשב כשימוש ברכב למטרות תחבורה. תיקון לאחר סיום הנסיעה חורג אף ממסגרת מושגית משנית זו, ולכן אין לראות תאונה הקורית אגב "תיקון בית" כתאונת דרכים".   עם זאת ישנה פסיקה של ערכאות נמוכות המרחיבה את גבולות פרשנות המושגים "טיפול דרך" או "תיקון דרך" (ראה - אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה חדשה מעודכנת, עמ' 176-178). הרחבה זו נעשית על ידי בדיקת זיקת התיקון או הטיפול לנסיעה, ללא התייחסות למיקום הגיאוגרפי בו נערך התיקון או הטיפול. לפי מבחן זה אין מניעה, כי התיקון או הטיפול ייעשה סמוך לקצה הדרך או עובר לתחילת נסיעה מתוכננת. כל למשל, נאמר בת"א (ירושלים) 2562/00 עזבון המנוח שלום אברהם ז"ל ואח' נ' ציון חברה לביטוח בע"מ ואח', תק'-מח 2001 (2) כי טיפול או תיקון ייחשבו כ"טיפול דרך" או "תיקון דרך" אם נעשו בזיקה ישירה לנסיעה, עליה ניתן ללמוד מטיב הטיפול או התיקון, מקום ביצוע הפעולה, אם הם לא צפויים ובלתי מתוכננים, תכיפות הנסיעה וכיוצ"ב. בת"א (שלום הרצליה) 4245/91 יהודה גביזון נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, צלטנר 184 (כ) 11 שם נאמר כי טיפול תקופתי או טיפול יזום אחר ברכב, שלא בהקשרה של תקלה פתאומית לא ייחשב כ"טיפול דרך", וכי את הדיבר "דרך" יש להבין כארוע במהלכה של התרחשות תחבורתית, ועל כן לא מיקומו הגיאוגרפי של התיקון יקבע את תחולת החוק, אלא הזיקה למטרה התחבורתית קרי - לנסיעה. בת"א (שלום-כפר סבא) 3652/94, המר' 3054/94, אלטמן ליאוניד נ' עילית חברה לביטוח בע"מ, צלטנר עמ' 2466, המבחן שהוצע לשם קביעת גבולותיהם של "תיקון דרך" ושל "טיפול דרך" נסב על מהותו של התיקון ועל אופיו להבדיל מן המקום הגיאוגרפי בו בוצעו. לפי מבחן זה, "טיפול דרך" ו"תיקון דרך" הם כאלו שנוהגים לעשותם בדרך ולא נזקקים בהם בדרך כלל לעזרתם של בעלי מקצוע, כמו למשל - החלפת גלגל, מילוי מים, הוספת שמן, החלפת נורה או חגורה.     6. לטעמי, יש לפרש את המונחים "טיפול דרך" ו"תיקון דרך" כאלו המתייחסים לתיקונים שנעשים אגב נסיעה, או כאלו שנועדו לאפשר את המשכתה המיידית של הנסיעה. סמיכות הזמן לנסיעה והמקום הינם קריטיים לבחינת השאלה אם עסקינן ב"טיפול" או ב"תיקון דרך". מכאן, שטיפול או תיקון שיעשה במהלך הנסיעה, כדי לאפשר את המשכתה המיידית יחשב כ"שימוש ברכב מנועי". אך גם טיפול או תיקון שנעשים בסמוך לפני תחילת הנסיעה, מבחינת סמיכות הזמנים והמקום, גם כן עשויים להחשב כ"טיפול דרך" או "תיקון דרך" ובלבד שמדובר בטיפול או בתיקון בלתי צפויים ובלתי מתוכננים. כך, למשל, אם תתגלה ברכב תקלה בלתי צפויה שלא היתה ידועה למשתמש מראש, והוא גילה אותה כאשר עמד להתחיל בנסיעה, עשוי הטיפול או התיקון להחשב כ"טיפול" או "תיקון" דרך, ובלבד שמתקיים התנאי כי הטיפול או התיקון הכרחיים להסרת המניעה לנסיעה המידיית וכדי למנוע סיכון תחבורתי. לא כן, אם התגלתה התקלה קודם לכן, כמו למשל, במהלך נסיעה קודמת, והנוהג בוחר להשלים את הנסיעה, ורק לאחר חניית הרכב בחצרי ביתו או מקום עבודתו, מתפנה לטפל בתקלה.     7. ומן הכלל אל הפרט.   בענייננו, מאשר התובע כי הטיפול ברכב התרחש בין נסיעות. יחד עם זאת, אין מדובר בתקלה פתאומית בלתי צפויה, שהתגלתה לתובע בבואו להתחיל בנסיעה, אלא בתקלה שהיתה ידועה לתובע עובר לטיפול, עוד מנסיעה קודמת. שכן התובע העיד, כי המכסה עף בנסיעה קודמת (סעיף 5 לתצהירו), ותשומת ליבו לכך הוסבה גם על ידי הנהגים האחרים:   "..באותו בוקר הבחנתי כי חסר לי מכסה אחד גם אמרו לי בקשר, זה נראה לעין. הוא עף לי במהלך הנסיעה ולא הרגשתי.. אמרו לי במשרד כי חסר לי מכסה וגם בדרך למשרד אמרו לי. בבוקר כשעבדתי נהגים אחרים אמרו לי שאין לי מכסה" (עמ' 3 שורות 5, 11-13 לפרוטוקול).   הנה כי כן, אין מדובר בתקלה שהתגלתה לתובע תוך כדי נסיעה והוא עצר בדרך כדי לטפל בה. התקלה אמנם התגלתה לתובע תוך כדי נסיעה, אך הוא המשיך בנסיעה, השלים אותה וחזר למשרד, ורק אז נפנה לטפל בתקלה. אף אם אקבל טענת התובע, כי התעתד לצאת לנסיעה נוספת, הרי אין סמיכות זמנים בין מועד התגלות התקלה למועד ביצוע הטיפול, ואין גם סמיכות מקום, בין מקום התגלות התקלה למקום הטיפול. מכאן, שיש להתייחס לטיפול שבצע התובע כאל "טיפול בית". זאת ועוד, העיד התובע כי "נגשתי למשרד קראתי לחבר שיעזור לי, לקחתי כלים ומטר, והלכתי לבדוק אם יש נזק ולחזק את המכסה השני כדי שלא יעוף. גם לקחתי מידות כדי להזמין את המכסה שעף" (עמ' 3 שורה 7-8). מטרת עלייתו של התובע לגג האוטובוס נועדה לבדוק אם אין נזק, למדוד את גודלו של המכסה החסר על מנת שיוכל להזמין מכסה חדש, לשם כך חזר למשרד כדי לקחת מטר, ואגב כך לחזק את המכסה השני, שלגביו לא היתה כל אידיקציה כי הוא רופף או יוצר סיכון תחבורתי כלשהו. אשר על כן, לא מתקיים גם התנאי הנוסף, החיוני לצורך הכרה ב"טיפול" או ב"תיקון" דרך, והוא - הסרת סיכון תחבורתי.   טיעונו של התובע, כי נסיעה ללא מכסה של מזגן עלולה לגרום לתקלה במזגן, ובשל כך לסירוב נוסעים לנסוע באוטובוס, איננה ממין התקלות היוצרות סיכון תחבורתי, שהחוק נועד למנוע.   מכל הטעמים דלעיל, הינני קובעת כי אין מדובר ב"תיקון דרך" או ב"טיפול דרך", והתאונה בה נפגע התובע איננה בבחינת "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.   פועל יוצא מכך הוא - שדין התביעה להדחות.   התובע ישא בהוצאות הנתבעות בסך 3,000 ₪ בצרוף מע"מ.נפילה מרכב עומדתאונות נפילהגגנפילהאוטובוס