קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מענק לידה ללא אשפוז: סגן הנשיא (קובובי): 1. ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי שדחה את עתירת המערערת כי ישולם לה מענק לידה אף כי לא "הזדקקה לאשפוז בקשר ללידה" (סעיף 94(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח- 1968(להלן - חוק הביטוח הלאומי). 2. "וזו לשון סעיף 94(א): מבוטחת שנזקקה לאשפוז בקשר ללידה זכאית: למענק אשפוז; למענק לידה; לקצבת לידה - אם ילדה יותר משני ילדים בלידה אחת". 3. הצדדים הגישו לבית-הדין את רשימת ה"עובדות המוסכמות" שלהלן: "1) במוצאי שבת 6.6.1987 בשעה 22.00 לערך, ילדה התובעת בן, בביתה. בן זה הוא ילדה השישי; 2) בלידה נכחו בעלה של התובעת ושני רופאים. הרופאים מצאו כי ההכנות לקראת הלידה היו נכונות ומלאות - והוכן כל הנדרש לקראת הלידה; 3) יום קודם ללידה נתקפה התובעת בצירי לידה והלכה לבית-החולים לניאדו בנתניה, שם הבדקה ונשלחה בחזה הביתה, לאחר שנאמר לה שיש עדיין זמן עד ללידה והכל כשורה; 4) ביום שישי בלילה חזרו צירי הלידה וגברו - ונמשכו כל השבת עד למוצאי שבת; 5) כוונת התובעת, מלכתחילה היתה ללדת בבית, ואף נעשו הכנות לכך, כולל ביקור אצל מיילדת וקבלת תדריך ממנה; 6) חמש הלידות הקודמות של התובעת נעשו בבתי-חולים בארץ ובאנגליה, בנוכחות ובעזרת בעלה, והנסיון הוכיח להורים כי בית-החולים אינו בהכרח המקום הבטוח ביותר ליולדת וליילוד. רק לדוגמא: בשעת לידת הילד השלישי, בבית-חולים באנגליה, התעוררו בעיות חמורות שהיוו סכנה לתובעת וליילוד, והרופא לא התפנה לטפל בתובעת מאחר שהיה טרוד בלידה אחרת. המיילדת ובעלה של התובעת הם שטיפלו במצב בעוד הרופא הגיע רק לאחר שעה; 7) התובעת היא מרכזת ארצית של ארגון "לה-לצ'יה" (ארגון לאמהות טובה דרך הנקה) והוסמכה כמדריכה ללידה טבעית. התובעת עוסקת בהתנדבות בפתרון בעיות הנקה ועזרה לנשים, הן בבתי חולים והם דרך הפניות רופאים; 8) הוצאות התובעת ובעלה בגין הלידה בבית, ב- 6.6.1987 היו כ- 100 ש"ח כדלקמן: 30 ש"ח תרופות, . 50 ש"ח הכנת היולדת ללידה (תחבושות סדין וכדומה), -. 17 ש"ח ביקורת בבית-חולים כיומיים לאחר הלידה ליילוד; 9) בביקורת בבית-החולים נמצא כי הילד בריא ושלם, וכי הלידה התבצעה כשורה; 10) כשלושה שבועות לאחר הלידה ביקרה התובעת אצל רופא נשים ונמצא כי גם היא בריאה". 4. את דחית התביעה, נימקה מנהלת ענף אמהות במוסד בכך ש - "המחוקק ראה לנגד עיניו בחקיקת חוק האמהות (כך!) ב- 1954 את בריאות היולדת והיילוד, צמצום תמותת יולדות ותינוקות וסגירת פערים חברתיים, שאמורים היו להיווצר אם לא היה מוענק אשפוז בתנאים שווים וחינם לכל יולדת, כאשר המדינה מכסה את כל ההוצאות. גם הרפואה בנויה בארץ באופן שאין כל אפשרות להעניק ליולדת שירותים בבית בזמן הלידה. בקשר לתביעה המצורפת, סעיף 94(א) לחוק הביטוח הלאומי אינו מאפשר כלל שיקול דעת. כמו כן, הענקות מטעמי צדק מאפשרות לאשר הענקה, רק במקרה שהיולדת ילדה בבית מסיבות שאינן תלויות בה, אף אם ילדה בבית על מנת לחסוך כסף למדינה". 5. חרף גישתו האוהדת, במוצהר, דחה השופט המלומד את התובענה, בציינו כי - "בניגוד לדעתה של התובעת (סעיף 1לטיעוניה), סעיף 94לחוק ברור לחלוטין, כפי שגם נקבע בפסיקה לעניין זה, שאיננה מרובה מן הטעם שהדברים ברורים: 1) תב"ע (ח"י) לא/32- 0; 2) דב"ע לד/15- 0, בע' .387 בפסק-הדין הנ"ל איבחן בית-הדין הארצי בין 3 מרכיבים שהם מושגי יסוד בתחום הביטוח הסוציאלי: (1) 'מבוטחים' או 'אנשים מוגנים' (2) 'המקרה המוגן' או 'המצב המוגן' (3) 'התנאים לגמלה' (שם, בע' 387). המושג השלישי שעליו יש לעמוד הוא 'התנאים לגמלה'. 'המקרה' המוגן' כשלעצמו לא תמיד יזכה בגמלה. אין הוא זהה עם כלל הנסיבות והתנאים שצריך כי יתקיימו על מנת לזכות בגמלה... כך, למשל, יש לראות כתנאי לגמלה את כל הוראות חוק הביטוח הלאומי שעניינן "תקופת אכשרה"... הפסקת עבודה כתנאי לדמי לידה או הזדקקות לאשפוז כתנאי למענק לידה' (ההדגשה שלי)". 6. בא-כוח המערערת העלה לפנינו מערכת טענות תלת מישוריות: א) ההלכה הפסוקה: ישנם שני פסקי-דין הדנים ישירות בנושא שלילת מענק הלידה בשל אי-הזדקקות לאשפוז האחד של בית-הדין האזורי בחיפה (תב"ע לא/32- 0); והשני של בית-הדין האזורי בירושלים (תב"ע לב/59- 0). בשני המקרים התקשרה היולדת בעוד מועד עם בית-חולים, ונאלצה ללדת בבית. במקרה החיפאי נפסק כי כוונת המחוקק, כפי שבאה לידי ביטוי בסעיף 94לחוק, היא לעודד הזדקקות לאשפוז בקשר ללידה מטעמי בריאות של היולדת ושל הנולד וכי - "האשפוז חייב להיעשות בבית-חולים או במוסד רפואי אחר. טיפול מיילדת ביולדת ובנולד בביתם, אפילו ביקרה התובעת פעם אצל רופא פרטי בקשר ללידה, אינו מהווה הזדקקות לאשפוז בקשר ללידה במובן סעיף 94" (שם, בע' יט'). בית-הדין האזורי בירושלים קבע כי יולדת שהיתה בהשגחה מתמדת של בית-חולים לקראת הלידה, יצאה ידי החובה - "שלה התכוון המחוקק בקבעו את חובת 'ההזדקקות לאשפוז', גם אם לא ילדה, בסופו, בבית חולים" (שם בע' ג') "המחוקק עצמו הפריד במפורש בין שני חלקי מענק הלידה - זה המיועד להוצאות האשפוז וזה המיועד לרכישת ציוד לנולד - כשהוא מאפשר לתת את הציוד בעין במקום בתשלום כסף לרכישתו (שם, בע' ד); ב) חקיקה: בהצעת חוק הביטוח הלאומי, משנת תשי"ב (1951) לא דובר על מענק לידה. גמלה זו נוספה בדיוני ועדת המשנה של ועדת העבודה. בדבריו של יושב ראש ועדת המשנה, ח"כ ר. שרי אין אמנם תמיכה בגרסת המערערת, אך עיקרו של הדיון בעניין חובת האשפוז נסב על חשיבות הפיקוח הרפואי, ונשמעו דעות נחרצות יותר ונחרצות פחות. בענייננו אנו, אין חולקין כי היה פיקוח רפואי מלא, וישנה דעה, הנפוצה יותר ויותר באומות העולם, כי ללידה בבית, בהשגחת רופא, יתרונות רבים; ג) פרשנות: חוק הביטוח הלאומי הינו חוק סוציאלי המחייב פרשנות ליברלית ונוחה למבוטח. לו עמדה המלה "אשפוז" לבדה, כי אז היה המצב נוח פחות. אך משמדובר בביטוי מורכב "הזדקקות לאשפוז", פתוחה הדרך לפירוש גמיש ורחב. "הזדקקות" מלמדת על זיקה להשגחה רפואית - ותנאי זה נתמלא. 7. בא-כוח המוסד השיב שלו התכוון המחוקק, בדברו על "הזדקקות לאשפוז", להורות שהלידה תהא תחת פיקוח רפואי ותו לא, היה אומר זאת ישירות ומפורשות כפי שעשה בסעי 103(ד) לחוק הביטוח הלאומי, המאפשר שלילת דמי לידה אם המבוטחת "לא מילאה אחרי הוראות המוסד בדבר פיקוח רפואי בקשר להריון וללידה". יולדת שאינה זכאית למענק לידה לפי סעיף 94(א), יכול שתהא זכאית להענקה "מטעמי צדק" לפי סעיף 198אא (3) ("אי הזדקקות לאשפוז לפי סעיף 94"), אם לא אושפזה בשל סיבה שמקורה "בנסיבות שלא היו תלויות בה" (תקנה 3(10) לתקנות הביטוח הלאומי (הענקות מטעמי צדק), תשל"ה-1975. עד כאן טענות הצדדים. 8. נכון אמר בא-כוח המערערת בציינו שמענק הלידה לא הוזכר בהצעת החוק משנת תשי"ב (ה"ח 98, תשי"ב, 17.12.1951; בע' 64). שם דובר ב"שי לנולד", האמור להינתן בכסף או בשווה כסף. בהביאו את הצעת החוק לקריאה שניה ושלישית (ב-17.11.1953) בישר חבר הכנסת, ראובן שרי כי - "תיקון חשוב הכנסנו בפרק הדן בביטוח אמהות; הוספנו שמענק הלידה, הבא במקום השי לנולד, שנזכר בהצעת החוק, הוא בעיקרו לכיסוי הוצאות אשפוז, בתנאי של חובת אשפוז היולדות. הוועדה למדה רבות מאנשי מקצוע ששמענו; ובהזדמנות זו, בלי לפרט שמות, אביע את תודתה של הוועדה לכל אלה שסייעו לה בעצתם וביידיעותיהם. הוועדה סבורה שההזדקקות לאשפוז ליולדות בארץ, הם מן הדברים שהחוק הנדון צריך לקדמם ולעודדם. על כן קבענו זיקת גומלין בין מענק הלידה וחובת הלידה בבית-חולים" (ההדגשות נוספו). להלן הנוסח שנתקבל: "30(א) מבוטחת זכאית - ואם איננה בחיים, זכאי בעלה או האפוטרופוס על הנולד, הכל לפי העניין - לקבל מהמוסד מענק לידה בשווי -. 55לירות; המענק יינתן ליולדת, אם הזדקקה לאשפוז ולרכישת ציוד בשביל הנולד, או בציוד בעין בשבילו, הכל כפי שייקבע בתקנות". 9. וכך פורשה ההוראה, עם צאתה, פירוש מוסמך: "תנאי שנקבע בחוק למתן מענק לידה הוא, שיולדת נזקקה לאשפוז. פתוחה לפרשנות היא השאלה אם תנאי זה מחייב אשפוז ממש של היולדת, או שמא יראו את תנאי ההזדקקות לאשפוז כמקויים, אם היולדת עשתה כל שביכולתה על מנת ללדת בבית-חולים ומסיבות שאינן תלויות בה, כגון לידה בטרם עת או לידה בנסיבות שלא איפשרו לה להגיע לבית החולים, אם כי היה שמור לה מקום בבית-החולים, ילדה מחוץ לבית-חולים" (צ. בר-ניב, חוק הביטוח הלאומי; הוצאת יבנה; 1954, בע' 46). 10. יושם לב לכך שבעיני המחבר, לא נתעוררה כל שאלה בדבר זיקת החובה בין ההזדקקות לאשפוז לבין מתן מענק הלידה. הרהוריו היו במישור אחר, בעניין הזכאות למענק במקרה של אי-יכולתה של היולדת למלא אחרי מצוות המחוקק בעניין האשפוז. כבר הוזכרו לעיל (בסעיף 6(א)) שני פסקי-דין שדנו בסוגיה. יש להוסיף עליהם שני פסקי-דין שניתנו עוד קודם לכן, בבית-הדין לביטוח לאומי: א) תב"ל (ח"י) 59/55, בו נפסק קצרות וחלקות כי - "לאור הנוסח הברור של התיקון בחוק - ספר החוקים מס. 187- ביחס לסעיף 30(א) לחוק הביטוח הלאומי, הננו דוחים את התביעה היות והתובעת לא הזדקקה לאשפוז בקשר ללידה". (לעניין תיקון החוק בס"ח 187, ראה סעיף 12שלהלן); ב) בעב"ל 7/58 הבהיר בית-הדין לערעורים של הביטוח הלאומי מדוע הדיבור "הזדקקה לאשפוז" שולל כל אפשרות של מתן מענק "הן מתוך המובן המילולי וגם מתוך הדבק הדברים" ממי שלא הזדקקה לאשפוז, שכן - "ייתכן שהמחוקק בחר דוקא במילה "הזדקקה" במקום לכתוב 'ילדה', כדי לזכות מבוטחת במענק גם במקרה שאמנם הלידה לא התקיימה בבית-החולים, אולם היא אושפזה מיד אחר כך בקשר ללידה... אין להזדקק לפירושים לפי מילון אלא אם ניסוח החוק מעורר ספקות לגבי הפירוש הנכון, דבר שלפי דעתנו איננו קיים לגבי הניסוח בסעיף 30הנ"ל" (שם, בע' 26). 11. המכנה המשותף לפסקי-דין אלה, הוא שלא חלקו על כך, בארבעתם, כי הזדקקות לאשפוז היא תנאי מוקדם לקבלת מענק. אבן המחלוקת היתה אם מדובר בתנאי שבלעדיו אין, או - כפי שנפסק במקרה אחד - תנאי שגם בלעדיו - יש, בהתקיים נסיבות מיוחדות. אלא שגם אבן מחלוקת זו אינה עוד אקטואלית, מאז הונהגה ההענקה מטעמי חסד (ראה סעיף 7, סיפה דלעיל). אולם, בין כה וכה, הפסיקה הנ"ל לא היתה ואיננה רלבנטית בעניין כגון זה שלפנינו, שבו טוענים שההזדקקות לאשפוז איננה תנאי לקבלת מענק לידה. 12. בתב"ל (ח"ל) 59/55 שצוטט לעיל (בסעיף 10(א)) הוזכר "הנוסח הברור" של סעיף 30(א) לחוק (כיום סעיף 94(א)), אחרי התיקון "בספר החוקים 187" (6.7.1955). עיקרו של התיקון היה אמנם להגדיל את מענק הלידה במקרה של לידת תאומים, אך כפי שהוטעם בדברי ההסבר להצעת החוק, בא החוק המוצע גם - "... למנוע כל ספק שמענק הלידה לא יינתן, אף בחלקו, אלא ליולדת שהזדקקה לאשפוז בבית-חולים בקשר ללידה" (ה"ח 243 תשט"ו; 12.6.55; בע' 121). וכיצד ראו למנוע כל ספק? על-ידי כך ששינו את מבנה הסעיף כך שמלות הפתיחה הן: "מבוטחת שהזדקקה לאשפוז בקשר ללידה, זכאית..." 13. במלאת שנה לביטוח הלאומי, באפריל 1955, פרסמה מנהלת ענף אמהות במוסד, חנה הרדוף (לימים שופטת בית-הדין לעבודה) סקירה מקיפה בנושא מענק הלידה, בה מתגלה מקורו של הרעיון לפיו יש להצמיד את מתן המענק לאשפוז: "חוק הביטוח הלאומי שלנו קובע כי מענק הלידה יינתן ליולדת אם הזדקקה לאשפוז, תנאי זה אינו קיים בכל ארץ אחרת. אם כי אין לקבוע שלידה בבית חולים עדיפה, בכל מקרה, על לידה בבית, אחידים בדעתם המומחים לרפואה ציבורית במדינתנו, כי יש לעודד, ככל האפשר, את אשפוז היולדות בבתי-חולים. מגמה זו ... נובעת מגורמים מיוחדים לארצנו..." (ירחון העבודה והביטוח הלאומי; אפריל 1955, בע' 17, 19). 14. וכי ייאמר - נוכח כל אלה - כאשר כוונתו של המחוקק היתה מלכתחילה כה גלויה וכה חד-משמעית - שהוא נכשל בלשונו, ולא השכיל לנסח כדבעי את רצונו? שהרי זה, בסופו של דבר, מה שטוענת המערערת דנן. אנו סבורים כי אין ממש בערעור. לשון החוק ברורה ואין להזדקק למילון, לדברי הכנסת ולהלכות הדנות בסוגיות קרובות אך שונות. המסקנה: מי שנמנעה מדעת להזדקק לאשפוז בקשר ללידה, שוללת מעצמה מראש ובדיעבד, את הזכות לקבל מענק לידה. 15. הערעור נדחה. אין צו להוצאות.מענקלידהרפואהמענק לידה