פסיקה בנושא הלכת השיתוף בין בני זוג

לעניין הלכת השיתוף בין בני זוג, יצירת הפסיקה, אומר הנשיא ברק בדנ"א 1558/94 נפיסי נ' נפיסי פ"ד נ(3) 573, 605: "כיום ניתן לבסס תפיסה זו על עקרון תום הלב (הקבוע בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) המשלים חסר בהסכם שבין הצדדים... אמות מידה אלה ניזונות... מעקרונות היסוד של המשפט הישראלי. אחד מעקרונות יסוד אלה הוא עקרון השוויון. בדרך זו מוגשמת מטרה חברתית, הגוררת אחריה צדק חברתי...". ובע"א 5640/94 חסל נ' חסל פ"ד נ(4) 250 מוסיף השופט טירקל: "מטרתה של חזקת השיתוף היא צדק חברתי המבוסס על שיוויון בין המינים והיא נובעת מההשקפה כי שני בני הזוג תורמים, כל אחד לפי דרכו, במידה שווה לרווחת המשפחה". בע"א 4385/91 סלם נ' כרמי מדגיש השופט מצא: "הלכת השיתוף... העמידה את חזקת השיתוף, שהראשונה מורה את הדין המהותי והשניה מספקת אמת-מידה ראייתית להחלתו". בהתקיים התנאים לתחולתה של חזקת השיתוף, ובהעדר ראיה לסתור, מתקיים שיתוף בין בני-הזוג בנכסים. כדי להקים את חזקת השיתוף די במינימום של חיים משותפים תחת קורת גג אחת ללא קרע או פירוד של ממש. ראה: ע"א 234/80 גדסי נ' גדסי לו(2) 645, 652. לצורך הקמת חזקת השיתוף עבר משקל הכובד מדרישה לחיי שלום בית אל דרישה למאמץ משותף תוך מינימום חיים משותפים תחת קורת גג אחת. המאמץ המשותף אינו בהכרח תרומה כספית, ויכול שיהיה תרומה של עבודות בית וטיפול בילדים. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הלכת השיתוף בין בני זוג: 1. הנתבע הורשע בעבירה של נסיון לשידול לרצח אשתו ונדון ל- 6 שנות מאסר. בני-הזוג התגרשו ב- 13.11.96 והמחלוקת מתמקדת בחלוקת הרכוש. 2. האשה טוענת למחצית הזכויות בשלושה נכסים הרשומים ע"ש הבעל: (א) זכויות בבית פרטי ברח' הנשיא בהרצליה פיתוח, שהוערך ע"י שמאי ב- 780,000 דולר נכון לפברואר 97. (ב) זכויות ברכב וולבו שנת ייצור 87. (ג) זכויות בסירת מירוץ. בני הזוג נישאו ב- 1968. עילתה של האשה מושתתת על חזקת השיתוף בנכסים בין בני זוג. בעדותה בע' 20 לפרוטוקול הסבירה האשה: "אני תובעת מביהמ"ש בגילי בת 50. אין לי קורת גג, אין פנסיה, ביטוח חיים במשך 28 (שנים - י.ג) שאנו נשואים". עוד עותרת התובעת לפירוק השיתוף בנכסים אלה בדרך מכירה למרבה במחיר. 3. לעניין הלכת השיתוף בין בני זוג, יצירת הפסיקה, אומר הנשיא ברק בדנ"א 1558/94 נפיסי נ' נפיסי פ"ד נ(3) 573, 605: "כיום ניתן לבסס תפיסה זו על עקרון תום הלב (הקבוע בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) המשלים חסר בהסכם שבין הצדדים... אמות מידה אלה ניזונות... מעקרונות היסוד של המשפט הישראלי. אחד מעקרונות יסוד אלה הוא עקרון השוויון. בדרך זו מוגשמת מטרה חברתית, הגוררת אחריה צדק חברתי...". ובע"א 5640/94 חסל נ' חסל פ"ד נ(4) 250 מוסיף השופט טירקל: "מטרתה של חזקת השיתוף היא צדק חברתי המבוסס על שיוויון בין המינים והיא נובעת מההשקפה כי שני בני הזוג תורמים, כל אחד לפי דרכו, במידה שווה לרווחת המשפחה". 5. בע"א 4385/91 סלם נ' כרמי מדגיש השופט מצא: "הלכת השיתוף... העמידה את חזקת השיתוף, שהראשונה מורה את הדין המהותי והשניה מספקת אמת-מידה ראייתית להחלתו". בהתקיים התנאים לתחולתה של חזקת השיתוף, ובהעדר ראיה לסתור, מתקיים שיתוף בין בני-הזוג בנכסים. 6. כדי להקים את חזקת השיתוף די במינימום של חיים משותפים תחת קורת גג אחת ללא קרע או פירוד של ממש. ראה: ע"א 234/80 גדסי נ' גדסי לו(2) 645, 652. לצורך הקמת חזקת השיתוף עבר משקל הכובד מדרישה לחיי שלום בית אל דרישה למאמץ משותף תוך מינימום חיים משותפים תחת קורת גג אחת. המאמץ המשותף אינו בהכרח תרומה כספית, ויכול שיהיה תרומה של עבודות בית וטיפול בילדים. 7. בפני בית המשפט הונחה תשתית ראייתית מספקת להקמתה של חזקת השיתוף: (א) האשה נישאה לבעל ב- 22.12.68. בני הזוג חיו יחדיו כ- 28 שנים. (ב) לבני הזוג נולדו 3 ילדות, שכיום הינן בגירות. (ג) לבעל היו אלה נישואין שניים אולם האשה נישאה בהיותה בת 20, ולה היו אלה נישואין ראשונים (ראה ע' 22 שורות 13-14). (ד) האשה העידה בע' 21 לפרוטוקול שורות 6-18: "חיים (הנתבע - י.ג.) ניהל את כל הצד הפיננסי בבית... אני עבדתי במשרד סוכנות ביטוח של בעלי במשך 27 או 26 שנים.. אני עבדתי במשרד. ניהלתי את הבית במשך 28 שנים... זה היה ברור מאליו אני לא טורחת לחינם במשך 28 שנים". ובע' 26 שורות 24-25: "במשך 28 שנות נישואין עבדתי מאוד מאוד קשה גם בסוכנות הביטוח וגם בבית". האשה תרמה את תרומתה למאמץ המשותף הן בעבודות הבית וגידול הילדות והן בעבודה ללא תמורה בעסק המשפחתי - בסוכנות הביטוח של בני-הזוג. עדות זו נתמכת גם בעדות הבעל בע' 34: "היא נתנה את מיטב יכולתה בהתאם ליכולת שהיא עבדה... למרות שהיא עבדה בצורה חלקית. מעולם לא קיבלה משכורת בסוכנות הביטוח". (ה) המשבר במערכת היחסים בין בני הזוג בתקופת מלחמת המפרץ (1991) אינו מביא לסיומו את תחולת חזקת השיתוף באשר גם לאחריו המשיכו בני הזוג לחיות בשלום בית. הפירוד הסופי היה ב- 96 - מועד בו עזבה האשה את בית המשפחה (ע' 22 שורה 17). זאת ועוד - הנכסים נשוא הדיון נרכשו בתקופת הנישואין וזאת עוד לפני 1991. (ו) סוכנות הביטוח של הצדדים נקראה ע"ש הבעל והאשה: "אפללו חיים ואילנה סוכנות לביטוח 1973 בע"מ". שני בני הזוג עבדו בסוכנות הביטוח, ובחלק מהזמן סוכנות הביטוח היתה ממוקמת בביתם. (ז) בסעיף 9 לכתב ההגנה, שאומת בתצהיר, הצהיר הנתבע: "חשבון הבנק בו מנהל הנתבע את השקעותיו הוא חשבון נירות ערך שנפתח על שם הצדדים". (ח) האשה העידה בע' 22 שורות 11-12: "לאחר הנישואין עבדנו יחד ויצאנו מהבעיה הכספית תוך תקופה קצרה". ובע' 27 שורות 5-11 הוסיפה האשה בעדותה: "הלכנו וקנינו מגרשים ביחד ובנינו... הכל יד ביד. קנינו מגרשים ביחד... אני לא מאמינה שחיים לא הסכים להיות שותף מלא שלי, ואם כן אני לא הייתי חיה איתו 28 שנים". 8. בשנת 87 רכשו בני הזוג שני רכבים. רכב וולבו 53-227-87 שנרשם ע"ש הבעל, ורכב אוטוביאנקי שנרשם ע"ש האשה. הרישום אינו סותר את חזקת השיתוף באשר הבעל היה הצד הדומיננטי בניהול המשק הכלכלי של המשפחה, והוא אשר קבע כיצד ירשם כל נכס. לענין זה העידה האשה בע' 23 שורות 14-15: "האדם הוא שתלטן. האדם הוא אלים. אני לא שיניתי את קווי האופי במשך 28 שנים". לא הוכח בפועל המקורות הכספיים לרכישת רכב הוולבו. לא הוכח שהרכב נרכש בכספי פדיון רכב שנקנה ע"י הבעל ערב הנישואין. בהעדר הוכחה של מקורות מימון לא ניתן לדבר על "עקיבה" אחר רכוש של הבעל מלפני הנישואין. התוצאה היא שהתובעת זכאית, מכוח חזקת השיתוף, לפסק דין הצהרתי שרכב הוולבו בבעלות משותפת וזאת בכפוף לכך שהבעלות המשותפת תחול גם על רכב האוטוביאנקי שנרכש באותה שנה ורשום ע"ש האשה. בנסיבות אלה אין מניעה גם ליתן צו לפירוק שיתוף. סעד הצהרתי הוא סעד שביושר ואין מניעה להתנותו בשינוי רישום בעלות של רכב נוסף, שנרכש באותה שנה ע"י בני-הזוג. 9. דין דומה יחול גם על סירת המירוץ. סירת המירוץ נרכשה ב- 1980. בתקופה בה חלה חזקת השיתוף. לא הוכח בפועל המקורות הכספיים לרכישת הסירה. לא הוכח שהסירה נרכשה ב- 1980 מכספי פדיון סירה שהיתה בבעלות הבעל ערב הנישואין. בהעדר הוכחה של מקורות המימון לא ניתן לדבר "עקיבה" אחר רכוש של הבעל מלפני הנישואין. 10. התובעת זכאית ליטול פסק דין הצהרתי לבעלות משותפת בסירת מירוץ וכן למתן צו לפירוק השיתוף. 11. לכאורה, ניתן היה לשייך את מקור הכספים לרכישת הרכב וסירת המירוץ בשנים 87-80 גם לרווחי העסקים של הבעל או לחסכונות המשפחה. 12. משחלה חזקת השיתוף על המטלטלין (רכב, סירת מירוץ), והנתבע לא הביא תשתית ראייתית מספקת לסתירתה, יש תחולה לדין המהותי של הלכת השיתוף. 13. לעניין הבית הפרטי בהרצליה פיתוח - בית זה שימש דירת המגורים של המשפחה. בסוגיה זו פסק השופט בך בע"א 819/94 לוי נ' לוי פ"ד נ(1) 300, 304 ואילך: (א) כאשר המדובר בדירת המגורים המשמשת את הזוג בעת נישואיהם הרי נטל ההוכחה הרובץ על התובע שיתוף בדירה הוא קטן, שכן דירת המגורים היא גולת הכותרת של חזקת השיתוף. (ב) גובה ההשקעות של כל אחד מבני הזוג בבנית בית המגורים לא הוא הגורם הקובע לעניין קיום חזקת השיתוף. (ג) אין מדקדקים בחלקו המדויק של כל אחד מבני הזוג במאמץ הכלכלי המשותף של התא המשפחתי. 14. המשפחה התגוררה תחילה בבית ברח' וינגייט, לאחריו בבית ברח' הנרקיסים, ולאחריו בבית ברח' הנשיא - הבית נשוא הדיון. כל הבתים הפרטיים נרשמו בבעלות הנתבע. 15. לעניין הבית הפרטי ברח' הנשיא 91 בהרצליה, בית המגורים של בני הזוג, העובדות שהובאו בפני בית המשפט: גרסאות הצדדים (א) האשה העידה בע' 23 שורות 17-19: "מקור הכסף לרכישת המגרש ברח' הנשיא זה חסכונות. לא מכרנו את הבית ברח' הנרקיסים. לצורך הבניה ברח' הנשיא לא היה צורך למכור את הבית ברח' הנרקיסים". כנגד גרסה זו הוצבה גרסה של הבעל, "שהבית ברח' הנשיא כמו גם הבית ברח' הנרקיסים הינם תחלוף חפצי בלבד לבית בוינגייט שהיה רכושו... של הנתבע ואשר נרכש בטרם נישואיו לתובעת מכספיו" (סעיף 7 לכתב ההגנה), אולם לא הובאה תשתית ראייתית מספקת להוכחתה של הגרסה. מימון קניית המגרש ברח' הנשיא (ב) המגרש ברח' הנשיא נרכש ב- 5.4.83 (ראה נ3/). לא הוכח שהמקור למימון רכישת המגרש בסך 65,000 דולר היה מרכוש הבעל לפני הנישואין. הבניה על המגרש הסתיימה ב- 86 ובני הזוג עברו להתגורר בבית הפרטי בדצ' 86 (ראה ע' 23 שורות 21-22). הבית הקודם של בני-הזוג ברח' הנרקיסים נמכר רק ב- 27.1.87 (נ4/) לאחר השלמת הבניה של הבית ברח' הנשיא. לפיכך לא ניתן לקבוע שבאמצעות פדיון מכירת הבית ברח' הנרקיסים ב- 1987 מומנה רכישת המגרש ברח' הנשיא ב- 1983. (ג) לא הונחה תשתית ראייתית המוכיחה שפדיון מכירת הבית בוינגייט ב- 1978 שימש לרכישת המגרש ברח' הנשיא ב- 1983 ולמימון הבניה על המגרש עד 1986. הראיה היחידה שהובאה בפני ביהמ"ש, שהבית בוינגייט נמכר ב- 3.12.78 ב- 130,000 דולר (ראה נ1/). מימון בניית הבית ברח' הנשיא (ד) בית המשפט אינו שולל מסקנה שחלק מכספי פדיון הבית ברח' הנרקיסים שימשו מאוחר יותר להחזר הלוואות שמימנו חלק מעלות הבניה ברח' הנשיא. לא הוכח בראיות מהימנות עלות הבניה ברח' הנשיא ולפיכך לא ניתן לעמוד על מלוא מקורות המימון של הבניה. לענין זה העידה האשה בע' 28 שורות 15-28: "החלק הארי של בניית הבית (ברח' הנשיא - י.ג) היה מכספנו. מאחר והבית הלך וגדל וגדל לקראת הסוף היה חסר קצת כסף ואז לווינו מאחותו. לעניות דעתי 50,000 דולר... היתה תקופה של שלוש שנים שהיינו בעלים של שתי וילות בהרצליה פיתוח ברח' הנשיא וברח' הנרקיסים, כשברח' הנרקיסים היתה מושכרת לשגרירות הולנד. דמי השכירות היו 3,500 דולר לחודש עבור שנתיים מראש. נדמה לי שהוא לקח מחברת איילון הלוואה של סכום של כ- 20,000 דולר. שאלה: זאת אומרת שלפחות 70,000 דולר מבניית הבית (ברח' הנשיא - י.ג) היו מהלוואות? תשובה: כן". הבעל העיד בע' 32 שורה 19: "הבניה ברח' הנשיא אינני זוכר כמה עלתה". לא הוצגו ראיות נאמנות על גובה ההלוואות שנלקחו לצורך הבניה, מועד הנטילה ומועדי ההחזר. רכישת המגרש ברח' הנרקיסים ומימון הבניה - (ה) האשה העידה בע' 23 שורות 10-11: "הכסף לבניית הבית ברח' הנרקיסים בא חלקו ממכירת הבית בוינגייט לאחר שחסכנו ועבדנו קשה. ב"כ התובעת הפנה את תשומת הלב לכך שהמגרש ברח' הנרקיסים נרכש ב- 1.12.77 (ראה נ2/). הבית בוינגייט נמכר ב- 130,000 דולר ב- 3.12.78 (ראה נ1/) ולפיכך לא יכול היה לשמש מקור לרכישת המגרש ברח' הנרקיסים. עלות הבניה ברח' הנרקיסים לא הוכחה במשפט (ראה ע' 32 שורה 7). לא הוצגו בפני ביהמ"ש ראיות חותכות כיצד מומנו כל הוצאות הבניה ברח' הנרקיסים. הבית בוינגייט: (ו) באשר לבית בוינגייט, שנרכש ע"י הנתבע לפני הנישואין, העידה האשה בע' 27 שורות 27-28: "אחרי חמש שנות נישואין אנחנו הגדלנו את הבית הזה ובנינו עוד קומה ויחידה נפרדת שהעלתה את ערך הנכס. שברנו חסכונות. מכרנו את הבית הזה (בוינגייט - י.ג) ולפני שמכרנו את הבית הזה כבר רכשנו מגרש ברח' הנרקיסים ואז בנינו עליו בית מאוד מפואר גדול פי כמה מהבית הקודם". 16. לא הוכח שהבעל מימן את רכישת המגרש ברח' הנרקיסים ולאחריו את רכישת המגרש ברח' הנשיא מכספי פדיון נכסים שהיו בבעלותו עוד לפני הנישואין - מכספי פדיון מכירת הבית בוינגייט. גם לא הוכח בראיות מהימנות עלות הבניה ברח' הנרקיסים ועלות הבניה ברח' הנשיא. לפיכך לא ניתן לבחון את מלוא מקורות המימון של הבניה. 17. לענין זה יפים דברי השופטת דורנר בע"א 1880/95 דרהם נ' דרהם פ"ד נ(4) 865, 878: "מבדיקתן של התמורות אשר חלו בהרכבו של הרכוש במהלך שנות נישואיהם של בני הזוג עולה כי לאמיתו של דבר אין קורלציה בין הרכוש שנמכר לבין הרכוש שנרכש. מסמכים שהגיש הבעל... לא כיסו את כל מקורות רכישותיו... יש להוסיף כי הבעל לא הוכיח את מקורות הרכישה... בנסיבות אלה לא ניתן לדעתי לדבר על עקיבה.. אחר רכוש הבעל שמלפני הנישואין". הבעל מכר נכס שרכש לפני הנישואין (דירת וינגייט). אין חפיפה מלאה בין הרכוש שנמכר לבין הרכוש שנרכש (דירה ברח' הנרקיסים ולאחריה הדירה ברח' הנשיא). בנסיבות אלה לא ניתן להוציא רכוש שנרכש במהלך הנישואין (דירת רח' הנשיא) מן הרכוש המשותף. לענין זה הוסיף השופט שמגר בע"א 806/93 הדרי נ' הדרי פ"ד מ"ח (3) 693-694: "נסיבות של נישואים ארוכים במשך עשרות שנים שבהן מקיימים שני בני הזוג את המשק המשפחתי במאמץ משותף בין ע"י עבודה בבית לבין ע"י עבודת חוץ, מטשטשים הגבולות ומתערבבים המשאבים... ברבות השנים נעלמים תחומי ההפרדה והנכסים, יהא מקורם אשר יהא, הופכים ל"בשר אחד". 18. במשפט העידו רק התובעת והנתבע. עדות האשה עומדת מול עדות הבעל. משקמה חזקת השיתוף ולא נסתרה בראיות - יש תחולה לדין המהותי של שיתוף בנכסים בין בני זוג. 19. לאחר סיום שמיעת העדויות הגיש הנתבע כראיה הצהרות הון לשנים 86 ו- 88. על הצהרות אלה אין חותמת נתקבל של מס הכנסה. הצהרות אשה לא מוכיחות דבר על דרך מימון רכישת המגרש ברח' הנשיא ב- 5.4.83. מהצהרות ההון ממרץ 86 לא ניתן גם ללמוד מתי הסתיימה הבניה ברח' הנשיא באשר ההצהרה ממרץ 86 והצדדים עברו להתגורר בבית, עפ"י עדות האשה, בדצ' 86. אם הבניה נמשכה גם לאחר מרץ 86 - ממילא לא ניתן ללמוד על עלות הבניה גם אם ההצהרה היתה מוכחת כאמינה. בית המשפט גם לא היה מבסס קביעה שיפוטית על עלות הבניה של הבית ברח' הנשיא רק על הצהרה של הנתבע בהצהרת ההון, וזאת לאחר שהעניין לא הוברר במהלך העדות של הנתבע. זאת ועוד - גם אם נאמר שההלוואות לבנית הבית ברח' הנשיא הוחזרו מפדיון מכירת הבית ברח' הנרקיסים, הרי לא הוכח שהמקורות הכספיים לרכישת המגרש ברח' הנרקיסים היו מכספיו או מרכושו של הבעל מלפני הנישואין. לא הוכח גם עלות הבניה ברח' הנרקיסים ולפיכך לא ניתן לבחון בודאות את מקורות המימון. 20. בהעדר ראיה סותרת, האשה זכאית מכח חזקת השיתוף למחצית הזכויות בבית הפרטי ברח' הנשיא בהרצליה פיתוח. משלא שמרו הצדדים במשך 28 שנות נישואין על הפרדה בהתייחס לכספים שחסכו מעבודתם המשותפת בעסק, וכספים אלה שימשו יחד עם כספים של הבעל מלפני הנישואין (פדיון דירת וינגייט) לרכישת דירת מגורים במשפחה (הדירה ברח' הנרקיסים) ולאחריה רכישת דירה נוספת למגורי המשפחה (הדירה ברח' הנשיא) הפך נכס זה של דירת המגורים, שהינו נכס משפחתי מובהק, לנכס משותף. 21. סוף דבר מוצהר בזה: (א) התובעת הינה בעלים של מחצית הזכויות: 1. בבית ברח' הנשיא 91 הרצליה פיתוח הידוע כגוש 6667 חלקה 660. 2. בסירת מירוץ 32485 3. ברכב וולבו מ.ר. 53-22787. הסעד ההצהרתי לענין הרכב מסוג וולבו ניתן בכפוף לרישום בעלות משותפת של הבעל והאשה על רכב אוטוביאנקי 52-088-87. (ב) השיתוף בנכסים יפורק ע"י מכירתם למרבה במחיר. השיתוף בבית הפרטי יפורק ע"י מכירתו כפנוי למרבה במחיר. (ג) ב"כ הצדדים ממונים ככונסי נכסים לצורך ביצוע המכירה. (ד) ניתנת לצדדים שהות של 60 יום להסדיר את עניין מימוש חלוקת הרכוש. לא יגיעו הצדדים להסכמות - יחלו כונסי הנכסים בפעולה לצורך ביצוע הפירוק. (ה) הנתבע ישלם לתובעת, לאור ההליך המקוצר שהתנהל בפני, 7,500 ש"ח + מ.ע.מ צמוד למדד נושא ריבית מיום ההחלטה ועד למועד התשלום בפועל. (ו) נקבע לתזכורת במעמד הצדדים ל- 6.1.99 בשעה 8.30. (ז) על החלטה זו לא יחול צו איסור פרסום.