קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסק דין הצהרתי לגבי כסף מעוקל: 1. בפניי בקשה למתן פס"ד הצהרתי לפיו סך השווה ל78,000- דולר המעוקל עפ"י החלטת ביהמ"ש המחוזי בת"א בת.א. 519/98 שייכים למבקשת. לחילופין מבוקש להצהיר שלפחות מחצית מהסך הנ"ל שייך למבקשת וכי אינו בר עיקול בגין חובות שאין המבקשת חייבת בהם. אין מחלוקת שהמבקשת והמשיב מס' 1 נשואים כ- 39 שנים. אין מחלוקת גם על כך שהמבקשת והמשיב מכרו את דירת המגורים שהייתה רשומה ע"ש שניהם לה"ה מונטה אלכסנדר ורחל תמורת 230,000 דולר. אין מחלוקת שביום 20.5.98 ניתן פס"ד בת"א 519/98 שלפיו חויב המשיב מס' 1 לשלם למשיב מס' 2 1,335,500.- ש"ח והמבקשת חויבה לשלם למשיב מס' 2 סך של 25,140.- ש"ח (וכן חויב בנה של המבקשת והמשיב 1 - לשלם למשיב מס' 2 בסך של 628,503.- ש"ח. אין גם מחלוקת שביום 31.3.98 ניתן צו עיקול על הכספים (כולל הכספים נשוא תובענה זו) כשצו העיקול מוגבל לגבי כל אחד מהנתבעים לסכום הנתבע ממנו (דהיינו לגבי המבקשת סכום העיקול מוגבל לסך של 25,140 ש"ח). לטענת המבקשת והמשיב מס' 1 מכירת הדירה נעשתה כדי לאפשר למשיב מס' 1 להשתמש בחלקו ממכירת הדירה לכיסוי חובות בין היתר כדי שיגיע להסדר עם המשיב מס' 2. כשהחובות של המשיב מס' 1 למשיב מס' 2 נוצרו בעסק של המשיב מס' 1 שלטענת המבקשת אין לה כל חלק בעסק הנ"ל ובפירותיו. לטענת המבקשת היא הסכימה להלוות למשיב מס' 1 חלק נכבד מהתמורה בגין הדירה כדי שיגיע להסדר עם הנושים אך טרם עשתה כן, ואינה מעונינת להלוות לו כעת. לטענת המבקשת היה בינה למשיב מס' 1 הסכם כספי שהדירה תימכר והמשיב מס' 1 ישתמש בחלקו בתמורה (בסך 115,000.- דולר - מחצית מהדירה) לכיסוי חובותיו. לטענת המבקשת המשיב מס' 1 השתמש בכל חלקו בכספי התמורה מהדירה ומה שנשאר מהכספים שייך למבקשת. לטענת המבקשת העיקול שהוטל על הכסף הוטל שלא כדין עקב ההגבלה בסכום. לטענת המבקשת אין תחולה להלכת השיתוף בעסק הנגרייה ובחובות שכן היא לא נהנתה מפירות העסק והעברות הכספים שבוצעו מחשבון הנגרייה לחשבון המבקשת הן חד-פעמיות והיא מסכימה שיושבו לחשבון הנגרייה. המבקשת טוענת שהיא לא נהנתה מפירות הנגרייה, שכן לא היו רווחים לנגריה, והיא אינה שותפה לחובות העסק כשהיא זו שפרנסה את הבית ואין לה כל חלק בעסק ומדובר בחובות בעלי אופי אישי. המשיב מס' 1 תומך בגרסת המבקשת וטוען למניעת הבנק מלתבוע מהמבקשת כל סך העולה על 25,000.- ש"ח. לטענת המשיב מס' 2 לפחות מחצית מהכספים המעוקלים מגיעים למשיב מס' 1. המבקשת והמשיב מס' 1 נשואים כ39- שנה וחיו תחת קורת גג אחת בדירה שנמכרה והיה להם גם חשבון בנק משותף כשהמבקשת לאורך כל הדרך ביקשה לעזור לבעלה ובמקרה זה חלה הלכת השיתוף בין בני זוג הן בזכויות והן בחובות. לטענת המשיב מס' 2 אין כל הוכחה לגבי הסכם בין בני הזוג שהכסף יחולק ביניהם באופן שווה ושהסך של 78,000.- דולר שייך דווקא למבקשת. לטענת המשיב מס' 2 חלה במקרה זה גם חזקת השיתוף בחובות כשלא מדובר בחובות בעלי אופי אישי וגם אם הנגרייה הפסידה בשנים האחרונות המבקשת שותפה בחובות הנגרייה. לטענת המשיב מס' 2 הנגרייה הינה מקור פרנסה למשפחה ובני הזוג שותפים הן ברווחיה והן בהפסדיה. לטענת המשיב מס' 2 המבקשת גם מנועה מלטעון לזכויות בכספים המעוקלים שכן המבקשת ובעלה באמצעות בנם הציגו בפני המשיב מס' 2 מצג שהדירה תימכר וכספי המכירה ישמשו לכיסוי יתרת החובה ובדיעבד התברר שכספי המכירה לא הועברו לבנק, כשהמבקשת הייתה שותפה בפגישות עם נציגי המשיב מס' 1 ועקב המצב והולכת השולל של המשיב מס' 1 מנועה המבקשת מלטעון כיום לזכויות בכספים הנ"ל. לטענת המשיב מס' 2 המבקשת ערבה לחובות הנגרייה בכ- 30,000 ש"ח וכן היא הצהירה שהכספים שהועברו מחשבון הנגרייה לחשבונה המסתכמים בכ 44,500- ש"ח יש להחזירם לחשבון הנגרייה ולחייב בחזרה את חשבונה כך שלפחות לגבי הכספים הנ"ל, מעבר למחצית ששייכת למשיב מס' 1, אין להיענות לבקשת המבקשת. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים ובסיכומים החלטתי לדחות את התובענה וזאת מן הנימוקים כדלקמן: א. ראשית, אני דוחה את הטענה של הבקשה העיקרית שטוענת המבקשת והמשיב מס' 1 שה- 78,000 דולר שייכים רק למבקשת ואת הטענה שהיה הסכם בע"פ בין המבקשת והמשיב מס' 1 לחלוקת כספים תמורה הדירה באופן שהכסף שנשאר שייך בלעדית למבקשת. אני קובע שלא הוכח בפני כל הסכם כזה, מה גם שעובדה שאין חלוקה שווה (שכן אחרת היה צריך להישאר למבקשת 115,000 דולר) והמבקשת השתתפה בתשלומי חובות ביחד עם המשיב מס' 1. באותה מידה ניתן לטעון שהכסף הנ"ל שייך רק למשיב מס' 1. אני קובע שישנה חזקה שהכספים הנ"ל משמשים לשני בני הזוג וחזקה זו לא נסתרה ע"י המבקשת והמשיב מס' 1. אין מחלוקת שבין בני הזוג שנישאו לפני כ40- שנה וחיים יחדיו מאז תחת קורת גג אחת בשיתוף, ישנה חזקת שיתוף, חזקה שלא נסתרה. הסכמים בע"פ אלו שנערכו כביכול בין בני הזוג לא רק שלא הוכחו אלא אינם מחייבים גם את המשיב 2 שלא היה צד להם. ב. לגבי השותפות בחובות המשיבים טוענים שקיימת חזקה גם של שותפות בחובות ואין זכות לאחד מבני הזוג לרכוש את חלקו של החייב במיטלטלין, שכן כל המיטלטלין עומדים לרשותם של הנושים כדי להיפרע מן החייב ומסתמכים על ע.א 1/98 אדגר השקעות בע"מ נ' עדנה שטנג ואח', בימ"ש מחוזי ת"א, פס"ד מיום 11/01/1999 (כב' השופטות ד"ר פלפל (אב"ד), קובו וברוש]. פסק-דין זה הפך את פסה"ד שניתן על ידי בתיק זה במסגרת ה.פ. 175542/97 שטנג נ' שטנג ואח', דינים שלום כרך יא 106 שעסק בעניין אפשרות של קיזוז רעיוני ושותפות בחובות כלפי צד שלישי חיצוני להבדיל מהמישור הפנימי. בפסק-דין זה הבעתי את דעתי לגבי ע"א 5598/94 נניקשווילי נ' נניקשווילי, פ"ד מט(5) 163 (להלן:"פס"ד נניקשווילי"), שפסק-דין נניקשווילי לא קבע הלכה חדשה של שותפות בחובות כלפי צד שלישי במישור החיצוני אלא שיש לפרשו לגבי תחולת חזקת השיתוף בחובות במישור הפנימי בלבד. כן הבעתי את דעתי לגבי הקושי הקיים בקיזוז רעיוני כשמסקנתי הייתה שאין מקום לקבוע חזקה אלא יש צורך ענייני להוכיח בכל מקרה לגופו את ידיעת בן הזוג, הסכמתו לאור התנהגותו והנסיבות, וזאת בלא לקבוע באופן גורף שחזקת השותפות בחובות חלה גם במישור החיצוני. פרשנות זו שלי נדחתה בערעור אזרחי 1/98 שקיבל את הערעור וקבע שהלכת נניקשווילי מיישמת את הלכת השיתוף ה"חיצונית" גם ביחסים בין הצדדים השותפים לבין צד ג', כלומר - ניתן לגבות משני הצדדים לשיתוף חוב שנוצר ע"י אחד מהם בלבד כלפי צד ג' תוך ציון שבחיי נישואין יש דבש ויש עוקץ ולכן בן הזוג צריך לשאת גם בכישלונות הכלכליים [כדברי כבוד השופט ד"ר קלינג גם בה.פ 2171/95 (ת"א) עזבון המנוח שרה ברזל ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי, פס"ד מיום 06/04/1998 פקסדין 554 עמ' 5]. [ראה לעניין שותפות בחובות גם ה.פ 513/96 בימ"ש מחוזי י-ם, הנאמן על נכסי מאיר עצמון (בפש"ר) נ' ורד עצמון ואח', השופט צ. כהן, פסק-דין מיום 07/06/1998 - פקסדין 571 עמ' 4 וכן ה.פ 162/98 (ת"א) חנוך גל נ' שושנה אילנה גל ואח', כבוד השופט זפט, פסק-דין מיום 06/05/1998]. פסקי דין אלו החילו למעשה גם את השלב הבא של "קיזוז רעיוני" במישור החיצוני. דהיינו, פסקי הדין המחוזיים הכירו בחזקת השותפות בחובות כפי שנקבעה בפסק-דין נניקשווילי כחלה גם כלפי צד שלישי חיצוני ולא רק במישור הפנימי בכפוף לחריגים המופיעים בפסיקה, ולא נותר לי אלא לקבל את פסיקתם כמנחה ולבחון לאורה את הנפקות המשפטית. לצורך זה יש לבחון את החריגים שנקבעו בפסיקה לתחולת חזקת השיתוף בחובות וניתן לסכם חריגים אלו כך כפי שעולה מהפסיקה הנ"ל. [פס"ד נניקשווילי בע"מ 168, ע"א 446/69 יובל לוי, הנאמן על נכסי בצלאל גולדברג נ' שושנה גולדברג, פ"ד כו(1) 820,813, ע"א 677/71 דוד נ' דוד ואח', פ"ד כו(2) 457, ע"א 633/71 מסטוף נ' עזבון מסטוף, פ"ד כו(2) 569, ע"א 3002/93 בן צבי נ' סיטין ואח', פ"ד מט(3) 5 (להלן:"פס"ד סיטין") בעמ' 17, ע"א 1967/90 גיברשטיין נ' גיברשטיין ואח', פ"ד מו(5) 666,661, ע"א 6557/95 אבנרי נ' אבנרי, פ"ד נא(3) 545,541, ע"א 3563/92 עיזבון המנוח מאיר גיטלר ז"ל נ' דבורה גיטלר, פ"ד מח(5) 495,489]. (1) חזקה זו לא חלה על חובות בעלי אופי אישי, כחובות שהוצאו על רכוש פרטי נפרד מהרכוש המשותף או ביצוע "מניפולציה כספית" מיוחדת בעבור החייב וחלה על שותפות בחובות שנוצרו לגבי הרכוש המשותף בדרך הרגילה במהלך חיי הנישואין לייצור או רכישת הנכסים או ההוצאות השוטפות של המשפחה כשהחזקה חלה גם על נכסים עסקיים בנסיבות הרגילות כשהנכסים העסקיים נקנו מרכוש שהצטבר עקב המאמץ המשותף. (2) החזקה הינה לחובות משותפים, ונטל ההוכחה להוכחת הוצאת החוב מהמסגרת ולהוכיח שלא מדובר בחובות משותפים הנו על הצד המבקש לסתור חזקה זו ולטעון כי חוב מסוים אינו משותף כגון שמדובר בחוב אישי, כשמידת ההוכחה הדרושה היא של נטיית מאזן הסתברויות. (3) יש קורלאציה בין השותפות בנכסים לאחריות לחובות כשהשותפות בנכסים רחבה וכללית. גם האחריות לחובות כללית בעוד כשהשותפות בנכסים מוגבלת או מצומצמת, האחריות לחובות מצומצמת גם כן לחובות שנעשו בדרך הרגילה לגבי אותו רכוש השייך לשותפות. ג. לאחר בחינת המצב העובדתי במקרה זה, אני קובע שחלה חזקת השיתוף בחובות, שלא נסתרה ולאור תחולתה גם במישור החיצוני אני קובע שהמבקשת שותפה גם לחובות בגין העסק. הפסיקה קבעה כאמור שחזקת השיתוף בחובות חלה גם בנכסים עסקיים, ובנסיבות רגילות, כשהנכסים העסקיים נקנו מרכוש משותף שהצטבר עקב המאמץ המשותף יש לראות את בני הזוג כשותפים ברכוש העסקי (ראה פס"ד נניקשווילי). הפסיקה הכירה בכך גם במקרה שהאישה עובדת בבית והבעל מחוצה לו, יש שיתוף בנכסים, בזכויות ובחובות כולל בנכסים העסקיים [ראה לענין השותפות בחובות ע"א 6557/95 אבנרי נ' אבנרי, פ"ד נא(3) 541, ראה ע"א 122/83 בסיליאן נ' בסיליאן, פ"ד מ(1) 287, ע"א 1880/95 דרהם נ' דרהם, פ"ד נ(4) 865, 878, ע"א 3563/92 עיזבון המנוח גיטלר ז"ל נ' גיטלר, פד"י מח(5) 489]. דהיינו, בין אם האישה השתתפה או לא השתתפה בפרנסת המשפחה כשהבעל הוא זה שהשקיע את עתו וממונו בעסקים ובין אם האישה השקיעה או לא השקיעה כספים בעסק וגם אם לא השתתפה בניהולו עדיין קיימת חזקת השיתוף. במקרה זה אני קובע שהתנהגות האישה תומכת גם בשותפות בחובות, ומכל מקום אני קובע שחזקת השותפות בחובות לא נסתרה ולא הוכח בפניי שמדובר בחובות אישיים. מדובר בבני זוג הנשואים כ40- שנה, חיים יחדיו חיים הרמוניים משותפים כשהיה לה גם חשבון בנק משותף. המבקשת הייתה שותפה בקניית חצי מהנכס עליו יושבת הנגרייה ולקיחת המשכנתא מחברת הביטוח ציון, לצורך זה. וכדבריה בעמ' 3 ו4- לפרוטוקול לגבי המחצית השניה של הנכס: "השתחררה לי תוכנית ביטוח חיים שלי ואז קנינו את החצי השני". "אני שעבדתי את המבנה כיוון כשהם רצו לפתוח את הנגרייה לפני 9 שנים הם רצו 100,000.- ש"ח ולקחנו אז הלוואה מבנק איגוד ואז נתתי בתמורה את הנכס כדי לקבל את ההלוואה של ה- 100,000 ש"ח". המבקשת ניסתה לעזור לבעלה, כשמדובר בעסק משפחתי שהמשיב מס' 1 היה בעבר שכיר ולפני כ9- שנים פתח עסק עצמאי. אין ספק שהנגרייה שבה עבד ואף עבד בה הבן וקיבל משכורת הייתה אחד ממקורות הפרנסה של המשפחה. בנוסף, המבקשת הודתה שהשתתפה בשיחות עם הבנק-המשיב מס' 2 ושהיה במו"מ (עמ' 5 לפרוטוקול). כן הודתה המבקשת שהיו כספים שעברו מחשבון הנגרייה לחשבונה הפרטי. התברר גם שלפי גרסת מר מזרחי ונ1/ ונ2/ היה מו"מ שנוהל ע"י הבן להעברת כספים לבנק ממכירת הדירה כשאינני מקבל את היתממות המבקשת בעניין זה שכן התרשמתי שהיא היתה שותפה מלאה לבעלה וישנו חשש אף שהם דאגו להקדמת התשלומים של מכירת הדירה כדי שלא ילכו הכספים הנ"ל למשיב מס' 2 (ראה עמ' 7 לפרוטוקול). המבקשת בעצמה הייתה שותפה לשעבוד הדירה לחברת ציון ולהעברת הכספים חזרה. היא הייתה מודעת לתשלומים השונים שחלקה שולמו במשותף עם המשיב מס' 1 והראיה שתשלומים אלו עלו גם על מחצית חלקה ונשארו רק 78,000 דולר. היא גם הייתה שותפה לפי גרסת המשיב מס' 1 לגבי הכספים שהועברו לכיסוי החובות "בשוק האפור" והלחצים שהופעלו עליהם וכן היתה מודעת לקשיים של העסק. אמנם העיקול הוטל על 25,000.- ש"ח בגובה חובה של המבקשת למשיב מס' 2, אך הדבר לא מונע הכרעה בכך שמכוח חזקת השיתוף בחובות בני הזוג שותפים בני הזוג גם בחובות ולכן ניתן למעשה לקזז את זכותה למחצית הכספים מול שותפותה בחובות של המשיב מס' 1 שחובו הוא מעל מליון ש"ח וכנ"ל גובה העיקול, ולכן הבנק יכול מכוח חזקת השיתוף בחובות, שאני קובע שלא נסתרה, להמשיך ולפעול כנגד הכספים המעוקלים. המבקשת שהשתתפה בפגישות עם נציגי הבנק לא הזכירה את ההסכם והתשלומים האחרים לנושים וגם אם ניסתה להשיג לעצמה דירה קטנה חלופית לא מונע הדבר מחבותה כלפי הבנק הן באופן אישי לאור כתב הערבות, והכספים שהועברו מחשבון הנגרים לחשבונה והן באופן של שותפות בחובות לאחר שלא הצליחה לסתור חזקה זו ולהוכיח שמדובר בחובות אישיים של המשיב מס' 1. התוצאה הינה שאני דוחה את התובענה. אני מחייב את המבקשת לשלם למשיב מס' 2 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ כדין.עיקולפסק דין הצהרתי