קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול הוראה לא להכניס אוניות לרציף: הנשיא (גולדברג): .1לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (השופט מורל - אב בית-הדין; וה"ה זילברשטיין ואציל - נציגי ציבור; תב"ע מח/29-4) אשר חייב את המערערים ואת משיבה מס' 2 לפעול להפעלתו של רציף 9 שבנמל אשדוד, על-ידי ביטול ההוראה שניתנה לעובדים שלא להכניס אוניות לאותו רציף, תוך שהוא מחייב את הצדדים בהליך לפניו לפעול על-פי ההסכם בעניין מועצת ייצור. כמו כן הצהיר בית-הדין האזורי כי סירובם של עובדי מחלקת הים להפעיל את הרציף שבו מדובר מהווה שביתה בלתי מוגנת כמשמעה בפרק הרביעי לחוק יישוב סכסוכי עבודה, התשי"ז-.1957 .2העובדות הצריכות לענייננו, העולות מחומר הראיות ואשר לא היו שנויות כלל במחלוקת הן: א) המשיבה מס' 1(להלן - רשות הנמלים) מפעילה את נמלי הארץ, לרבות נמל אשדוד (להלן - הנמל, או נמל אשדוד); ב) המשיבה מס' 2(להלן - ההסתדרות) הינה ארגון העובדים היציג של עובדי הנמלים, והיא חתומה על הסכמים קיבוציים עם רשות הנמלים, המסדירים את תנאי עבודתם של עובדי הרשות; ג) בנמל אשדוד סקטורים שונים, ולכל סקטור ועד משלו. בעניינים שונים קיים הסכם קיבוצי או הסדרים קיבוציים בין הרשות לבין ההסתדרות והוועד של אותו סקטור, ולעיתים קיים הסדר בין הרשות והוועד הסקטורלי בלבד, ללא שיתוף ההסתדרות. המערער מס' 1, הינו ועד עובדי מחלקת הים בנמל אשדוד (להלן - הוועד) ומערערים 2עד 5הם חברי הוועד; ד) תפקידם של עובדי מחלקת ים הוא - להכניס אוניות לנמל, לקשרן לרציפים, להתירן ולהוציאן מן הנמל. כמו כן הם מקיימים קשר עם האוניות בנמל; ה) עבודתם של עובדי מחלקת ים שלובה בתהליך העבודה בנמל, וקשורה לעבודת המגזרים האחרים (כגון: תפעול, אחסנה ובתי מלאכה); ו) לאחרונה הוקם בנמל רציף 9, בין היתר כדי לקלוט אניות פחם עם הקמת תחנת הכוח באשקלון; תחנת כוח זו טרם הוקמה; ז) על-פי הוראת הוועד, סירבו עובדי מחלקת הים להכניס אוניות לרציף 9; ח) רב חובל נמל אשדוד חתם עם אחדים מחברי הוועד ביום 17.12.1987על פרוטוקול, אשר זו לשונו: "הנהלת הנמל ביקשה מוועד העובדים של מחלקת ים שתאפשר להכניס את האניה הראשונה לרציף 9 על מנת לבדוק את עבודת המנופים, וזאת בלי להוות תקדים לאניה נוספת, עד אשר יהיה סיכום בין הוועד וההנהלה" (להלן - הפרוטוקול). פרוטוקול זה נחתם לאור העובדה שהגיעו מחו"ל מומחים לבדיקת הפעלת המנוף או המנופים שהוצבו ברציף 9; ט) בעקבות חתימת הפרוטוקול, הסכים הוועד להתיר כניסת אניה אח לנמל, אולם לאחר מכן סירב להתיר כניסת אוניות נוספות; י) הרשות הגיעה להסכם עם שאר מגזרי העובדים, לפיו תחל העבודה ברציף 9, ויחד עם זאת ייערכו מתקדים ויתקיים משא-ומתן בדבר נורמות, תקנים וכל נושא שיש לדון בו במועצת הייצור; יא) משלא הצליחה רשות הנמלים להגיע להסדר עם מועצת פועלי אשדוד ועם הוועד, בדבר עבודת אנשי מחלקת הים בכל הקשור להפעלת רציף 9, פנתה לבית-הדין האזורי, וזה נעתר לכל בקשותיה. .3הערעור הוגש מטעם הוועד וחבריו בלבד; ההסתדרות, לענייננו מועצת פועלי אשדוד, הפכה למשיבה בערעור, והמזכיר המטפל מטעמה בפועלי הנמל הצהיר כי המועצה תומכת ומצטרפת לערעור. אי-הגשת הערעור מטעם ההסתדרות הוסבר בהעדר משאבים כספיים. .4בית-הדין האזורי אמר בפסק-דינו: "כבר נפסק לא אחת, כי למעביד הכוח והסמכות לקבוע את שיטות העבודה במפעל, להכניס שינויים ולבצע ארגון מחדש, כלומר - לנהל את המפעל; וכל זאת מבלי שיהיה חייב להגיע להסכם מוקדם עם העובדים. השימוש בכוח זה מותנה, כמובן, כי לא ייעשה דבר בניגוד לחוק, או בניגוד להסכם מבלי לקיים תחילה משא-ומתן עם העובדים ולהגיע עימם להסכמה". דבריו אלה של בית-הדין האזורי מעוגנים היטב בפסיקתו של בית-דין זה לרבות בדב"ע לה/8- 4([1] בע' 152), פסק-דין עליו הסתמכה פרקליטתם המלומדת של המערערים. נוסיף רק כי אותו כוח הנתון למעביד אינו בלתי מוגבל. "'הכוח' הנתון למעביד אינו כוח לפעול 'על-פי שיקול דעתו', אם במלים 'שיקול דעתו' הכוונה היא לכך שיכול הוא לפעול כעולה על רוחו. המדובר בכוח ועל כל הפעלת כוח, בעיקר כשמדובר בגוף ציבורי, חל הכלל שיש להפעילו משיקולים רלבנטיים, ועת מדובר בעובד מעביד ב'תום לב' ו'בהגינות (in fairness)" (דב"ע מד/7- 3[2] בע' 416; דב"ע מו/13- 4[3], בע' 194-195). .5אין ספק כי הרציף החדש הוקם בשל צרכים תפעוליים, המעמידים את הרשות ועובדיה בפני הצורך להיערך מחדש, ועל כך כבר אמר בית-דין זה: "צרכים תפעוליים עשויים להעמיד מפעל בפני הצורך להיערך מחדש. היערכות זו יכול שתבוצע בדדך של חלוקה לאגפים או למחלקות, ליחידות משנה או בדרך של מיזוג יחידות או הקמת יחידה חדשה, בדרך של שינוי ייעוד, של הרחבת היקף הייצור או צמצומו וכדומה. פעולות מעין אלה הינן מעשים רגילים ומקובלים, ואיש אינו קם לטעון כי מה שהיה הוא שיהיה, בכל הנסיבות ובכל המצבים. מטבע הדברים שארגון מחדש יגרום לשינויים ארגוניים ומינהליים. שינויים כאלה, שהם תוצאה בלתי נמנעת של ראורגניזציה, משפיעים בכיוונים שונים על מעמדם של העובדים" (דב"ע לב/27- 3[4] בע' 62, 63). דברים אלה נאמרו בתחום משפט העבודה האינדיבידואלי, אך האמור בהם יפה אף לענייננו. על כל פנים, כל הטוען כי הצד שכנגד פעל בחוסר תום לב, חייב להוכיח טענתו זאת. במקרה שלפנינו - הטענה אף לא השתמעה ממכלול הדברים שהושמעו (שעה שההסתדרות, הוועד וחבריו לא היו מיוצגים בבית הדין-האזורי על ידי עורך-דין), ולא הובאה כל ראיה, ולו קלושה ביותר, להוכחתם. .6לאור האמור לא נותר לנו אלא לבחון אם הגבילה רשות הנמלים את הכוח אשר בידה בהסכם עם ועד העובדים, כפי שהוא עולה מן הפרוטוקול (סעיף 2ח' לעיל). לאור התוצאה אליה הגענו, אין לנו צורך להתייחס בהליך זה לשאלה מה משקלו המחייב של הסכם עם "ועד עובדים", מקום בו קיימת מערכת מוסדרת של יחסי עבודה קיבוציים בין הרשות וההסתדרות. .7על פירושו של הפרוטוקול חלקו הצדדים. המערערים טענו כי הוא משקף הסכמה על-פיה תוכנס אניה אחת ויחידה לרציף, ולאחר מכן לא תיכנסנה עוד אוניות עד אשר יושג הסכם בין הוועד להנהלת הנמל; רשות הנמלים טענה כי המסמך בא להצהיר, כי הכנסת האניה לא תשמש כתקדים ובויתור מטעם הוועד, במה שנוגע לטענות שונות העשויות לעלות בהקשר להפעלתו של הרציף. בבית-הדין האזורי העידו מטעם הרשות שני עדים - מנהל מחלקת הים והסמנכ"ל למנהל של הנמל, ובעדותם היתה, לגירסת בא-כוח המערערים, סתירה באשר לכוונת הצדדים; ההסתדרות והוועד לא הביאו עדים מטעמם. .8בית-הדין האזורי פסק בעניין פירושו של הפרוטוקול: "אכן, הפרוטוקול הוא סיכום מחייב בין המבקשת (רשות הנמלים) ובין המשיב מס' 2(הוועד) אולם אין בו אלא מה שכתוב בו. בפרוטוקול הוסכם שהעובדים יכניסו אניה אחת לרציף 9, כדי לבדוק עבודת המנופים מבלי שהדבר יהווה תקדים לאניה נוספת "עד שיהיה סיכום בין הוועד וההנהלה". תנאי זה יש לפרש במסגרת ההסכמים הקיבוציים הקיימים (איש לא טען שהפרוטוקול הוא הסכם קיבוצי ובכוחו לשנות הסכם קיבוצי קיים)... כל פירוש אחר יביא להעדפת הסכם עם מגזר אחד בנמל (שכאמור, איננו הסכם קיבוצי) על פני הסכם קיבוצי החל על כל המגזרים, ולשיבוש יחסי העבודה הקיבוציים. הדבר גם יביא לתוצאה שאיננה מתקבלת על הדעת ואיננה מעשית מבחינת ניהולו התקין של הנמל. עבודת המגזרים השונים בנמל שלובה זו בזו..." הפירוש הנכון הוא איפוא זה; כדי לאפשר למומחים מחו"ל לבדוק את פעולות המנוף - הסכימו המערערים להכניס אוניה אחת לנמל, וזאת מבלי לפגוע בטענתם כי אינם חייבים לעשות זאת עד לסיכום עם ההנהלה בדבר הפעלת הרציף; במקביל הסכימה ההנהלה שלא לטעון שהכנסת אותה אוניה בודדת מהווה הסכמה מצד המערערים להפעלת הרציף ללא הסכם מיוחד בדבר הפעלתו. בין אם נפרש את הפרוטוקול על-פי אומד דעתם של הצדדים כפי שהיא עולה מהמסמך, כמצוות סעיף 25לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973, ובין אם ניעזר ב"הקשר התעשייתי", לא נמצא בפרוטוקול את אשר מבקשים המערערים למצוא בו, דהיינו, הגבלת כוחה של הרשות להפעיל את הרציף, ולהכניס אליו אוניות מעבר לאניה האחת שאוזכרה בפרוטוקול. ואם תאמר שאין הפרוטוקול ניתן לפירש מתוכו - הוא (ואין דעתנו כי כך הדבר), גם אז רשאי היה בית-הדין האזורי להעדיף את דברי אחד המשתתפים במשא-ומתן לקראת חתימת הפרוטוקול על דברי משנהו; ואף כי בית-הדין לא ציין בפסק-דינו כי כך עשה, אין ספק כי חברי המותב היו מודעים לדברים שנאמרו בפניהם בסוגיה זאת, ונתנו דעתם לכך, בטרם פירשו את האמור בפרוטוקול. אנו עיינו בפרוטוקול, ומדברי העדים, כפי שהם משתקפים מהכתב, נראית לנו גרסת הסמנכ"ל למינהל יותר מזו של רב חובל הנמל, מפאת סבירותה. .9תמימי דעים אנו עם מסקנתו של בית-הדין האזורי כי: "מהסכסוך שלפנינו ניתן להפיק לקח לעתיד, שיש בו כדי למנוע תסיסה במגזר זה או אחר, ולשמור על שקט תעשייתי. מן הראוי הוא - בכל מקרה של שינוי שיכול שתהיה לו השלכה על יותר ממגזר אחד - לנהל משא-ומתן ולהגיע להסדר עם כל המגזרים ביחד, ולא מגזר אחרי מגזר". משאלת לב זאת יפה לא רק לנמלים, אלא אף לענפים אחרים, אך המציאות בתחום זה ביחסי העבודה, אשר אינה אף לרוחה של ההסתדרות, מונעת הסכם כוללני. .10דברים אלה, שעניינם הצורך להגיע להסדר עם כל המגזרים גם יחד, משתלבים עם הרצוי הן משפטית והן עניינית, כי הסכמים ייעשו עם מועצת הפועלים, שהיא צד להסכם הקיבוצי, ובשיתוף הוועד, או הוועדים; מועצת הפועלים הינה הארגון היציג של כל הסקטורים בנמל, והשתתפותה במשא-ומתן, ובהסכם הנחתם בעקבותיו, תבטיח הסדרים נאותים ובני ביצוע, שעה שברור שחלק ניכר מעבודה בנמלים לא תוכל להתבצע ללא ביצוע נאות של העבודה על ידי כל המגזרים, או רובם. .11ניתן לצפות כי מועצת הפועלים, שעה שתפעל ליישומם של הסכמים מיוחדים להפעלת רציף 9במועצת ייצור או באמצעות משא-ומתן בין הצדדים (כמתחייב מהסכם שהושג בבית הדין האזורי בתל-אביב ביום 3.1.88בהליך תב"ע מח/25- 4בין מועצת הפועלים, ועד עובדי בתי מלאכה וועד עובדי אחסנה מחד גיסא ובין הנהלת הנמל מאידך גיסא), תיעשה, בשיתוף עם הוועד, להשגת הסדרים זהים בקשר לעובדי מחלקת הים, כמתחייב מתפקידם, אם אכן מצדיקה העבודה ברציף 9הסדרים מיוחדים. .12משהגיע בית-הדין למסקנה כי עובדי מחלקת הים חייבים לבצע את העבודה הנדרשת להפעלתו של רציף 9, וכי המצב שעליו ביקשו להצהיר הוא ברור, רשאי היה בית-הדין האזורי ליתן את ההצהרה שהתבקשה. .13אשר להצהרה כי בהשבתה חלקית שאינה הפסקת עבודה מלאה עסקינן - הרי "יש לראות בסירוב מאורגן לעבוד על-פי סידור עבודה שנקבע כדין, ושאינו חורג ממגבלות חוק שעות עבודה ומנוחה והסכמים והסדרים קיבוציים, 'שביתה', לענייננו - שביתה שלא כדין" (דב"ע מז/6- 4[5] בע' 301). .14הפרקליטה המלומדת אשר ייצגה את הוועד וחבריו, השקיעה מאמצים רבים לשכנענו כי מקרה זה דומה בעובדותיו לזה שנדון בדב"ע לה/8- 4[1], הנ"ל. מהאמור לעיל עולה כי מאמציה הראויים להערכה לא צלחו, מן הטעם שבשונה מהעובדות בהליך שלפנינו, במקרה שנדון בדב"ע לה/8- 4[1], הגיע בית-הדין האזורי למסקנה, שאשר נדרש מהעובדים היה לבצע מטלות מעבר להסכם, שהושג בין ההנהלה והוועד, שעה שהשתמע מאותו ההסכם שההנהלה ויתרה על מיצוי חלק מזכויותיה כלפי עובדיה. .15העולה מכל האמור הוא כי דין הערעור להידחות, ופסק-הדין שבערעור להתאשר מטעמיו של בית הדין האזורי. אין צו להוצאות.משפט ימי - דיני ימאות