קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תיקון טעות סופר בפסיקתא: מונחת לפניי בקשה לתיקון טעות סופר שנפלה בפסיקתה מיום 11.2.10 שניתנה על ידי כב' השופטת קרת (להלן: "הפסיקתה"), וזאת בהמשך להחלטתה מיום 9.2.10, במעמד הצדדים (להלן: "ההחלטה"). עיקר העובדות הדרושות לעניין: 2. המשיב 1 (להלן: "הבנק"), הגיש בקשה לאכיפת איגרת חוב שניתנה לטובתו ע"י חברת וורלד גרופ (58) בע"מ (להלן: "החברה"), היא המבקשת בבקשה שלפניי, וזאת להבטחת הלוואה בסך של 16 מיליון ₪, (להלן: "ההלוואה"), שהעמיד הבנק לחברה ולמשיבה 6 (להלן: "גולדשטיין בע"מ"). במסגרת ההחלטה בבקשה למימוש איגרת החוב, התבקש בית המשפט למנות את עו"ד שי גרנות, ככונס נכסים על רכוש החברה ובגדר זאת גם על בעלותה במניות בחברת "נפקו-סטאר בע"מ" (להלן: "נפקו בע"מ"). המבקשת היא בעלים של 2,325,307 מניות נפקו, אך החזיקה ברשותה רק 518,746 מניות, כאשר יתר המניות שבבעלותה הוחזקו על ידי אחרים. כמות של 1,300,315 מניות נפקו הוחזקו בנאמנות על ידי המשיב 5, עו"ד דורון אלקיים (להלן: "הנאמן") ויתרת המניות, 506,246 הוחזקו על ידי המשיבה 4, חברת דיזנגוף 176 תל אביב אחזקות (2007) בע"מ (להלן: "דיזנגוף בע"מ"). (הנאמן ודיזנגוף בע"מ להלן: "האחרים"). החזקת המניות על ידי האחרים, נבעה מהסכמים שונים שבין הצדדים לרבות הסכמי השקעה, שאין צורך לפרטם לצורך ההחלטה. יובהר כי גם על המניות שבידי האחרים, רבץ שיעבוד לטובת הבנק להבטחת פירעון ההלוואה. יצויין כי בין הצדדים, קרי בין גולדשטיין בע"מ לבין הנאמן ודיזנגוף בע"מ מחלוקות בקשר להסכמים שונים, נשוא ההשקעה במניות נפטו, אשר מתבררות בהליך בוררות לפני עו"ד עמי אסנת (להלן: "הבוררות"). הצדדים האמורים אף הגישו התנגדות לבקשת הבנק לאכיפת אגרות החוב. 4. בין לבין נקלעה החברה להליכי פירוק שנדונו בבית משפט המחוזי בתל אביב יפו (תיק פר"ק 2143/09) . בתחילה ניתן צו פירוק זמני ובהמשך ניתן צו פירוק קבוע. בית המשפט מינה את רו"ח אלקלעי ועו"ד בן מאיר כמפרקים זמניים לחברה באמצעות עו"ד רנן גרשט. ביום 26.1.10 אושרה הצעת הסדר נושים לחברה ובמסגרתו מונו המפרקים הזמניים כמנהלים מיוחדים. בהתאם להסדר הנושים נרכש "השלד הבורסאי" של החברה כאשר לחברה בבעלות החדשה של המציע, חברה בשם י' שומרוני בע"מ (ביסוד), (להלן: "הקונה"), יוקנו הזכויות במניות נפקו המוחזקות בידי החברה. עוד נקבע בהסדר הנושים כי החברה זכאית לפדות את החוב בגין המניות האמרות תוך 14 יום, קרי עד ליום 9.2.10. 5. במסגרת בקשת הבנק לאכיפת אגרות החוב, התקיים ביום 9.2.10 דיון (כב' השופטת קרת) בו נכחו עו"ד גרנות שהוצע כונס נכסים מטעם הבנק, עו"ד גרשט, המנהל המיוחד - עו"ד בן מאיר, עו"ד מרקס - ב"כ גולדשטיין בע"מ, הנאמן ועו"ד עציוני שייצג את הקונה. הצדדים הגיעו לידי הסדר לפיו ינתן צו כינוס כמבוקש ועו"ד גרנות יתמנה ככונס נכסים. עוד הוסכם כי ביצועו של צו הכינוס יושהה למשך 45 יום, על מנת לאפשר את פידיון החוב בגין המניות לפי סעיף 13 לחוק המשכון תשכ"ז-1967. ההחלטה מבטאת את דברי הצדדים בפרוטוקול ולפיהם תהיה לנאמן ולדיזנגוף בע"מ האפשרות לפדות את החוב לבנק בגין מניות נפקו המוחזקות על ידם (דברי עו"ד אלקיים עמוד 13 שורה 15-16). יש לזכור שמועד הדיון, היה ביום האחרון בו היתה לחברה זכות לפדות את החוב בגין המניות שבידה, לפי הסדר הנושים. בעקבות ההחלטה, הומצאה לחתימת בית המשפט פסיקתה, לפיה ימונה עו"ד גרנות ככונס נכסים הרשאי לממש את מלוא מניות נפקו שבבעלות החברה, בין אלה המוחזקות על ידה ובין אלה המוחזקות האחרים. עוד צויין בפסיקתה כי מימוש המניות המוחזקות בידי האחרים יעוכב עד ליום 26.3.10 וזאת על מנת לאפשר לכל אחד מהאחרים לפדות את החוב בגין המניות המוחזקות על ידו, זאת בהתאם לנתונים כספיים שיימסרו על ידי הבנק. בית המשפט (כב' השופטת קרת) חתם על הפסיקתה ביום 11.2.10. אין בפסיקתה כל איזכור לפיו תוכל גם החברה לפדות את מניות נפקו שבחזקתה. ביום 25.3.10, הגישה החברה, לאחר שעברה השליטה לקונה, בקשה דחופה לתיקון הפסיקתה ולחלופין עיכוב מימוש המשכון, היא הבקשה נשוא החלטתי. בבקשה הנתמכת בתצהירו של מר מיכאל ויגדורהאוס שכיהן כיו"ר החברה, נטען כי יש לתקן את הפסיקתה באופן שגם החברה תהיה רשאית לפדות את החוב לבנק ביחס למניות נפקו שבחזקתה וכן תהיה רשאית לפדות את החוב בגין המניות המוחזקות על ידי האחרים. 8. הבקשה נתקלה בהתנגדות של הנאמן, של דיזנגוף בע"מ ושל גולדשטיין, זאת הן באשר לזכות החברה לפדות את החוב בגין המניות שבחזקתה, והן באשר לזכותה לפדות את החוב בגין המניות המוחזקות בידי האחרים. הבנק, אשר בתחילה התנגד לבקשת החברה, הסיר בהמשך את התנגדותו לפדיון החוב בגין המניות שבידי החברה. 9. בין לבין פדתה דיזנגוף בע"מ ביום 24.3.10, את החוב על כל המניות של נפקו המוחזקות בידה ואת החוב ביחס ל- 410,764 מניות מכלל 1,300,315 המניות המוחזקות בידי הנאמן. לימים, הגיעו כונס הנכסים, המנהל המיוחד, והחברה להסכמה להאריך את המועד שנקבע בהסדר הנושים לפדיון החוב בגין המניות המוחזקות ע"י החברה, ובאופן שיתאפשר לחברה לפדות את החוב עד ליום 26.3.10, הגם שהדבר לא הובא לאישור בית המשפט של הפרוק שאישר את הסדר הנושים. בפועל, החברה הפקידה בידי המנהל המיוחד ביום 29.3.10 את סכום הפדיון ואין מניעה מבחינת הבנק, כונס הנכסים והמנהל המיוחד כי החוב לבנק בגין מניותיה של נפקו המוחזקות ע"י החברה יפדה על ידה. לאחר שנבצר מכב' השופטת קרת לדון בבקשה, היא הועברה לפניי וזימנתי דיון במעמד הצדדים אשר במהלכו נשמעו טענותיהם. במהלך הדיון הודיע כונס הנכסים כי החוב בגין המניות המוחזקות בידי דיזנגוף בע"מ נפרע, כי נפדה החוב בגין 410,764 מניות שמחזיק הנאמן וכי אין לו התנגדות לפדיון החוב בגין 518,746 מניות שבידי החברה כנגד קבלת הסכום המופקד בידי המנהל המיוחד, כפוף להתאמות מחיר. המחלוקת שבין הצדדים נסבה על זכותה של החברה לפדות את החוב בגין 889,551 מניות, יתרת המניות שנותרו בידי הנאמן ולא נפדו (להלן: "יתרת המניות"). אמנם מלכתחילה לפי לשון הבקשה ונימוקיה, בכוונת החברה היה כי תהייה לה זכות לפדות את כל המניות שבידי האחרים, אך לאחר שהתברר כי אלה מימשו את המניות כאמור, נותרה המחלוקת באופן מעשי רק באשר ליתרת המניות. יובהר, כי קיים שוני בין רכישת מניות מכונס נכסים שאז המניות נרכשות כשהן חופשיות מכל חוב, לבין מצב בו החברה תפדה את החוב בגין אותן המניות גם אלה תשארנה בחזקת הנאמן, שכן במקרה האחרון, המניות כפופות לטענות החברה לזכויותיה בהן. דיון לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונתתי דעתי לטענות הצדדים הגעתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להדחות מטעמים דיוניים ומטעמים מהותיים כאחד, כפי שיפורט להלן: 15. בקשה לתיקון פסיקתה יש להגיש תוך 21 יום מיום מתן הפסיקתה, ככל שנפלה בה טעות מהסוג שניתן לתקן וכקבוע בתקנה 525 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") המפנה לסעיף 81 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 (להלן: "החוק"). אין חולק כי החברה אינה עומדת במגבלות המועד הקבוע בדין להגשת הבקשה. הפסיקתה נחתמה כאמור ביום 11.2.10 ואילו הבקשה לתיקונה הוגשה ביום 25.3.10, קרי זמן ניכר לאחר 4.3.10, הוא המועד האחרון בו ניתן היה להגיש את הבקשה לפי הקבוע בחיקוק, ומבלי שהוגשה כל בקשה להארכת מועד, ומבלי שניתן כל טעם מדוע לא הוגשה הבקשה בעיתה. אציין כי לא ראיתי בבקשה ו/או בתצהיר התומך בה כל טענה כי הפסיקתה התקבלה באיחור וכי מטעם זה נבצר מהחברה להגיש בקשה במסגרת המועד שהיה עליה לעשות כן. די בטעם זה כדי לדחות את הבקשה. 16. סעיף 81 לחוק מגדיר את המונח "טעות" לצורך בקשת התיקון: "טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה". ההלכה הפסוקה הורתה כי יש לפרש באופן דווקני את הוראת סעיף 81 לחוק וזאת רק לאותם מקרים שקיימת בהם טעות טכנית גרידא אך לא לאפשר במסגרת הוראה זו תיקון מהותי, שהדרך לתקנו הינו באמצעות ערעור. בהקשר זה אפנה לדברי בית המשפט העליון בע"א 769/77 יוסיפוב נ' יוסיפוב, פ"ד ל"ב(1) 667, 670: "הסוגיה של טעות סופר נדונה בתקנה 486 ולפיה רשאי בית-המשפט בכל עת, אם נתבקש לכך, לתקן טעויות סופר בפסיקתה או בהחלטה או שגיאות שחלו בהן מחמת פליטת קולמוס או השמטה מקרית. מדובר בעיקרו של דבר על השמטה טכנית הנובעת מהיסח-הדעת ומתייחסת לדברים אשר בית-המשפט רצה לכלול בהחלטתו, כאשר נתן אותה אך הדבר נשמט מתשומת-לבו ללא דעת; (ההדגשה אינה במקור -א.א.) (כן ראה רע"א 9078/08 פינקלשטיין נ' טיב בית חרושת לנקניק בשר מעושן [2009]); לטעמי, התיקון המבוקש אינו נופל במסגרת אחד העניינים אשר בגדר המונח "טעות" שבסעיף 81 לחוק וכמפורש בהלכה הפסוקה. התיקון המבוקש הינו שינוי מהותי של ההחלטה בעקבותיה ניתנה הפסיקתה. אין בהחלטה כל אמירה ולו במרומז לפיה מוקנית לחברה זכות לפדות את החוב בגין המניות המוחזקות על ידי האחרם. אוסיף כי אם הייתה כוונה לאפשר לחברה לפדות את החוב בגין המניות המוחזקות על ידי האחרים, היה מקום להוראה ברורה וחד משמעית בעניין, וכזו לא מצוייה בהחלטה. מכאן, שאין עסקינן בתיקון של אחד העניינים המותרים לתיקון לפי סעיף 81 לחוק אלא בשינוי מהותי ואף דרסטי, שהדרך להשיג עליה היא באמצעות הליכי ערעור. בדיון בו ניתנה ההחלטה נכחו המנהל המיוחד, וכן עו"ד רנן גרשט ב"כ המנהלים המיוחדים והחברה דאז, וכן בא כוחה של הקונה, עו"ד עציוני, אשר שמעו את ההחלטה כמות שהוכתבה (עמ' 13 ש' 22; עמ' 14 ש' 1-3). לו סברו עורכי הדין האמורים, ובמיוחד ב"כ הקונה שאין בהחלטה כדי לשקף נכונה את פני הדברים, שומה היה עליה לפנות לבית המשפט, סמוך למתן ההחלטה ועוד בטרם שבית המשפט קם מכיסאו ולבקש את תיקונה. עו"ד גרשט ועו"ד עציוני לא הביעו הסתייגות מהחלטת בית המשפט. זאת ועוד, מפרוטוקול הדין שלאחר ההחלטה עולה כי עו"ד עציוני הבהיר שאין בכוונתו לשנות מההחלטה (עמ' 14 ש' 8), והוא רק ביקש להוסיף הסתייגות בעניין אחר שהינו, ניהול מו"מ עם הבנק שלדבריו אינו רלבנטי להחלטה (ראה דבריו בעמ' 14 ש' 12-14). מכאן שתי מסקנות: האחת, החברה לא עמדה על זכותה לפדות את החוב בגין המניות המוחזקות על ידי האחרים בעת מתן ההחלטה ולכן בקשתה הנוכחית היא שינוי מהותי של ההחלטה. השניה, קיימת מניעות בידי החברה להעלות את טענותיה. מקובלת עלי גם עמדת הנאמן, דיזנגוף בע"מ וגולדשטיין בע"מ, לפיה הם שינו את מצבם בהסתמך על ההחלטה והפסיקתה ובהעדר מעש מצד המבקשת. לעניין זה אבהיר כי אלה ניהלו מגעים ביניהם, תוך המתנה לראות האם החברה תפעל לפדיון החוב בגין המניות שבידה, ומשלא עשתה דבר, פדו כאמור את חלק המניות. אין זאת אלא, כי רק לאחר שהצדדים האחרים פעלו כמתואר לעיל עם פידיון החוב, ואז ככל הנראה התחוורה לחברה ההשלכה של פידיון החוב על הזכויות של הצדדים בנפקו, "נזכרה" להגיש את בקשתה. למותר לציין כי בנסיבות אלה, אין מקום לאפשר לחברה לשנות מטעמה ובדיעבד לתקן את מחדלה. בנוסף, יהא בדבר גם כדי לפגוע בציפיה הלגיטימית של הצדדים האחרים שלא תיעשה פעולה על ידי החברה שיהיה בה כדי לפגוע בזכויותיהם. לא ניתן לשלול כי אלמלא נהגה המבקשת כמות שנהגה, היו האחרים פועלים בשונה מהדרך בה נקטו. טעם נוסף לדחיית הבקשה הוא בכך שהחברה נמנעה מלצרף לבקשתה את גולדשטיין בע"מ, חרף העובדה שידוע לה שהאחרונה צורפה כצד לבקשה לאכיפת אגרת החוב וכמי שזכויותיה עלולות להיפגע כתוצאה ממתן החלטה לתיקון הפסיקתה. ככל שנדרש אני לנדבך נוסף למסקנתי אציין כי החברה גם באה בידיים לא נקיות לבית המשפט. מסתבר כי ארבעה ימים בלבד, טרם פנייתה לבית המשפט בבקשה לתיקון פסיקתה, עתרה החברה לבורר בבקשה למתן סעדים זמניים ובמסגרת זו ביקשה כי חלק מניות נפקו המוחזקות על ידי הנאמן יועברו לבורר על מנת שהיא תוכל לפדות את החוב בגין המניות האמורות כמו גם לשעבדן לגורם אשר יעמיד את המימון לצורך פידיון החוב וכאמור בסעיף ב' לבקשה: "להורות כי למבקשת (החברה -א.א.) תינתן האפשרות לבצע פידיון מיידי של המניות (אלה המוחזקות בידי הנאמן -א.א.) מבנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ". הבורר בהחלטתו המפורטת מיום 28.3.10 דחה את הבקשה, מהטעמים שבהחלטתו, ותוך התייחסות להליך דכאן (סעיף 9 להחלטה). שומה היה על החברה לציין בבקשתה לבית המשפט, את עובדת הגשת הבקשה לפני הבורר, במיוחד לאור ההשקה בין הבקשות, שכן מטרת בקשת החברה לתקן את הפסיקתה הינה לאפשר בידה לפדות את החוב בגין מניות נפקו שבידי הנאמן ובידי דיזנגוף בע"מ ובדומה לסעד המבוקש מהבורר כמבואר לעיל. לאור הטעמים דנן, לא ראיתי צורך להידרש לטענות נוספות להן הפנו המשיבים בתגובתם, כגון שאין לחברה מעמד שכן הסדר הנושים אינו מקנה לה זכויות במניות שאינן מוחזקות בידיה, העדר מודעות של המצהיר מטעם החברה באשר לנסיבות נשוא הבקשה ועוד. לא נעלמה מעיניי טענת החברה לפיה בהתאם להסדר הנושים יש לה זכויות במניות נפקו המוחזקות על ידי האחרים וכי הוגשה על ידה בקשה לבית המשפט של הפירוק להבהרת הסדר הנושים בעניין. הבקשה שהעתקה כמו גם תגובת המנהלים המיוחדים לה, הומצאה לעיוני, אינה רלוונטית לבקשה שלפניי, שכן מסקנתי לדחיית הבקשה, אינה מושתתת על טענת המשיבים לפיה אין לחברה זכויות במניותיהם בהתאם להסדר הנושים, לכן גם אם תתקבל בקשת ההבהרה להסדר הנושים, לא יהיה בכך נפקא מינה לצורך החלטתי ו מבלי שיהיה בה כדי להביע עמדה לגוף אותה בקשה. 22. לפיכך, אני דוחה את הבקשה. החברה תשא בהוצאות הנאמן ודיזנגוף בע"מ - המשיבים 4 ו -5 בסך 7,500 ₪ בצירוף מע"מ וסכום זהה לגולדשטיין בע"מ -המשיבה 6. 23. צו העיכוב למימוש המניות מבוטל בזאת. כונס הנכסים מוסמך לפעול למכירת יתרת המניות שבידי הנאמן שלא נפדו, קרי 889,551 מניות, בהליך התמחרות כמקובל ובכפוף לאישור בית המשפט. פסיקתאטעות סופר / טעות קולמוס / השמטה מקרית