היחס שבין "כלל הידיעה" לבין "כלל ההמצאה"

על היחס שבין "כלל הידיעה" לבין "כלל ההמצאה" עמדה כב' השופטת א' פרוקצ'יה ברע"א 1415/04 יוסף סרביאן נ' ניסן סרביאן ([פורסם במאגרים המשפטיים], ניתן ביום 17.10.04): "אכן, ניתן לראות את כלל "הידיעה" כחריג לכלל "ההמצאה", אשר נועד לאכוף את כללי סדר הדין האזרחי כרוחם, ועל פי תכליתם האמיתית. תכליתם של כללי סדר הדין לקבוע מסגרת דיונית מוגדרת להליכים אזרחיים בבתי המשפט אשר תאפשר פעולה תקינה ויעילה של המערכת השיפוטית תוך שמירה על זכויותיהם הדיוניות של בעלי הדין והבטחת "יומם" בבית המשפט... החובה הקבועה בתקנות לבצע המצאה כדין של כתבי בי-דין לבעלי הדין נועדה להבטיח כי כל שלב וכל פעולה בהליך השיפוטי שהם צד לו יהיו בידיעתם, וכי מירוץ התקופה לנקיטת הליך משפטי בידי בעל דין על יסוד אותו כתב בי-דין יחל מעת שהומצא לידיו כדין, שאם לא כן עלולה זכותו הדיונית להיפגע. כלל דיוני זה נועד להגן על זכויותיו הדיוניות של בעל הדין והוא נשמר בהקפדה" (פסקה 6 לפסק הדין) לאור הקביעה כי תכליתן של ההוראות הקבועות בתקנות סד"א בדבר דרכי ההמצאה האפשריות על פי דין היא הבטחת מודעותם של בעלי הדין לשלבי ההליך המשפטי, קובעת כב' השופטת פורקצ'יה כי יש מקום שלא לעמוד על הדרישות הפורמליות הקבועות בהוראות אלו שעה שבית המשפט נוכח כי תכליתן של ההוראות מומשה, וכי בעלי הדין מודעים לקיומו של כתב בי-הדין. מפאת חשיבות הדברים אביאם כלשונם: "יחד עם זאת, אם חרף העדר המצאה כדין כאמור, הגיע כתב בי-הדין בפועל לידי בעל הדין וניתנו בידיו עקב כך מלוא האמצעים לפעול על פיו, הושגה תכלית ההמצאה במלואה בדרך אחרת. בנסיבות אלה, ובמסגרת החובה הכללית לפעול בהליך הדיוני בתום לב, חובה על בעל הדין לפעול במסגרת מגבלות הזמן המוטלות על פי התקנות מאותו מועד שבו תוכנו של כתב בי-הדין הגיע לידיעתו. הוא יהא מנוע מהעלאת הטענה כי חרף קיומו של כתב בי-הדין בידיו, וידיעת תוכנו, לא פעל במסגרת המועדים הקבועים בתקנות מחמת אי המצאה פורמלית של אותו כתב. מניעות זו מתיישבת עם עקרונות הסדר הדיוני ותכליתו, ועם התפיסה המושרשת לפיה חובת תום הלב החוצה שתי וערב את מסגרות המשפט כולן חלה גם על כללי סדר הדין באשר הם. היא מתיישבת עם צרכיה של מערכת השיפוט בקיום מסגרת מועדים סבירה לניהול הליכים וסיומם. העדפת כלל ההמצאה על כלל הידיעה בנסיבות אלה עלולה לפגוע בבעל הדין שכנגד פגיעה שאינה ראויה. העדפת כלל "הידיעה" על פני כלל "ההמצאה" בנסיבות אלה עולה, איפוא, בקנה אחד עם רוחן ותכליתן של תקנות סדר הדין האזרחי".המצאת כתבי בי דיןכלל הידיעה / כלל ההמצאה