בהלכת צרי דן בית המשפט העליון בשאלה אם יש להעניק יותר מפטור אחד לפי סעיף 19(ג)(1), כאשר מבקשים אותו מספר אנשים בני משפחה אחת, כל אחד לגבי דירה אחרת, כאשר כל הדירות בנויות על חלקת קרקע אחת, או שמא יש להעניק את הפטור למחזיק אחד בלבד, שהיה לו, לפני הבנייה, בית מגורים על החלקה שבגינה מבוקש הפטור. פסק הדין עסק בהרחבה בפרשנות הראויה של הוראת הפטור, ובית המשפט, מפי השופטת ד' דורנר, קבע כי "מטרת הפטור- סוציאלית, עזרה לאזרחים בשיפור תנאי מגוריהם", שעל כן הפטור מותנה בכך שהדירה המשופרת שתיבנה על החלקה תשמש את בעל הקרקע או את קרובו. בית המשפט עמד על שיקול נוסף - "מטרת החיוב בהיטל - שיתוף חברי קהילתו של הפרט בהטבה שקיבל הוא לבדו מן הרשות", ומצא כי האיזון הראוי בין שני השיקולים "מחייב מתן פירוש מצמצם להטבות המתקבלות". בית המשפט יצא מנקודת הנחה שסעיף 19(ג)(1) עוסק אך ורק בבניית דירה חדשה חלף זו שנהרסה, או בהרחבה של דירה ששימשה (בלשון עבר) למגורי המחזיק או קרובו, להבדיל מדירה חדשה הנבנית על מגרש ריק. על כן קבע בית המשפט כי הפטור מיועד לדירה אחת, דהיינו לאותו מחזיק מבני המשפחה שיתגורר בה. כדברי בית המשפט "משנתחם שטח הדירה נתחמה גם ההטבה כולה"(עמ' 888). מסקנת בית המשפט הייתה אפוא כי הפטור לנישום מצומצם לבנייה או הרחבה של דירה אחת. כשהגיעה שאלת פרשנות הוראת הפטור לפתחו של בית המשפט העליון בשנית, בהלכת חמאיסי, מצא בית המשפט, מפי השופט י' אלון, כי הקביעה בהלכת צרי, שמגורי מבקש הפטור או קרובו במקרקעין, קודם לבנייה או להרחבה, הם תנאי לפטור, מקורה בטעות דפוס בנוסח הוראת הפטור שעמד לפני בית המשפט. נוסח זה נקט במונח "ששימשו", בלשון עבר, בעוד שהנוסח הנכון נקט לשון עתיד "שישמשו". בית המשפט הרחיב אפוא את הלכת צרי וקבע כי הפטור חל גם על "בניה מלכתחילה", דהיינו על מגרש ריק, ובלבד שתשמש למגורי המחזיק. בית המשפט הוסיף כי הלכת צרי שרירה וקיימת, כלומר הקביעה כי מחזיק בחלקת קרקע זכאי לפטור אחד בלבד לא השתנתה. כל פועלה של הלכת חמאיסי היה אפוא לשלול את הדרישה כי תנאי לפטור יהיה מגורים על המקרקעין קודם לבנייה. כך בלשון פסק הדין: "הסוגיה שנבחנה באותו פסק דין לגופו היתה בשאלה האם ניתן להרחיב הפטור שבסעיף 19(ג)(1) למספר דירות. ההלכה שנפסקה בפסק דין צרי לעניין אותה השאלה שרירה ותקפה גם עתה וכפי נתינתה... אין בדברים שאמרנו לשנות מאומה ממסקנת פסק דין צרי לענין פרשנותו של סעיף 19(ג)(1) בסוגיה שהתעוררה באותו העניין (ריבוי הדירות הנבנות). אין בהם גם לשנות מבחינת התכלית החקיקתית של סעיפי הפטור שבתוספת השלישית והפירוש המצמצם המתבקש לאותם הסעיפים כל אימת שפירוש שכזה מתבקש מנוסח הכתוב או שיש לו אחיזה בת ממש בו". הלכות משפטיות