המחלוקות בין הצדדים בשאלת הנזק בגין מקרה הביטוח עוררה צורך לדיון בסוגיית זיקת ביטוח.
סוגיה זו זכתה לליבון בפסק - דינו של כב' השופט שאול מנהיים מיום 15/11/10 בת"א 5744/06 ד.ל.ט.ה פוד בע"מ ואח' נ' אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ והדברים שנקבעו שם מקובלים עלי: "כידוע, עם כניסתו לתוקף של חוק חוזה הביטוח... שהכניס שינויים רבים ויש האומרים מהפכניים בדיני הביטוח בישראל, בוטלה הדרישה לזיקת ביטוח כפי שנקלטה במשפטנו מהמשפט המקובל הבריטי. במקומה באה הדרישה (בנוגע לביטוחי רכוש) כי הביטוח יכסה את נזקו של המבוטח או המוטב עקב קרות מקרה הביטוח (הנכס המבוטח אבד או ניזוק, כלשון המחוקק), אולם הנכס המבוטח יכול שיהיה של המבוטח או של אדם אחר (סעיף 55 לחוק חוזה הביטוח). עסקינן בהוראות חוק ברורות ומפורשות המנתקות את דרישת הקשר הקנייני בין המבוטח לבין הנכסים נשוא הביטוח, ומחליפות אותה בדרישה גמישה המסתפקת בכך שהמבוטח או המוטב יינזקו בקרות מקרה הביטוח שבו יאבד או יינזק הנכס המבוטח.
קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זיקת ביטוח:
מבוא;
חיוב מבטחת בתשלום תגמולי ביטוח בגין 2 מקרי ביטוח שונים, ואשר בגין שניהם דחתה האחרונה את דרישתה של המבוטחת לתשלום תגמולי הביטוח; על כך נסבה התביעה שבפנינו.
רקע ותמצית טענות הצדדים;
התובעת - חברת דיין מוצרי קירור בע"מ (להלן: "התובעת / המבוטחת") הינה חברה שמתמחה בייבוא ושיווק של מוצרים מתחום תעשיית הקירור ומיזוג האוויר. התובעת בוטחה ב"פוליסת ביטוח אש מורחב" מהדורת 1/07 שתוקפה מ- 01/01/08 ועד 31/12/08 הכוללת על פי הנטען, הרחבה לסיכוני פריצה ושוד (להלן: "הפוליסה") אצל הנתבעת, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת / המבטחת") באמצעות סוכנות הביטוח "צרפתי ביטוח בע"מ" (להלן: "סוכנות הביטוח").
מהעדויות וחומר הראיות שהוצג, בית המשפט למד, כי לתובעת מספר מוקדים בהם היא מחזיקה מלאי ומנהלת את עסקיה לרבות בערים ירושלים, חיפה, תל-אביב וחולון. התובעת מעסיקה כ- 60 עובדים עם מחזור מכירות שנתי של עשרות מיליוני שקלים. מקום מושבו של בית העסק הרלוונטי לתובענה שבפנינו הינו ברח' הסדנא 26, חולון המהווה את המרכז הלוגיסטי העיקרי של התובעת (ר' תיק המוצגים מטעם התובעת וכן ת/3). לתובעת, 2 מבנים הסמוכים זה לזה, במבנה הראשי נמצאים המשרדים, חנות המכר וכן המחסן. בקומה העליונה מצוי משרד נוסף, מחסן וכן מסגריה לתיקונים. המבנה המשני, כולל אך ורק מחסנים המצויים בקומת הקרקע ובקומה א'. לדברי התובעת, הן מבנה בית העסק והן כביש הגישה הצמוד אליו הינם בבעלותה (בנקודה זו יש מחלוקת בין הצדדים ר' עמ' 2-3 לסיכומי הנתבעת).
על פי הנטען, לפי דרישת המבטחת בפוליסה, בבית העסק הותקנה מערכת אזעקה לגילוי פריצה, מערכת זו חוברה קווית ואלחוטית לחברת מוקד. (ת/3). נוסף בהתאם לדרישתה של המבטחת ובהתאם לדרישות הפוליסה, חוזה ההתקשרות בין בית העסק למוקד הורחב אופרטיבית ולפי הרחבה זו, על המוקד לפעול על פי נוהל בו בכל מקרה של קריאה מבית העסק בה יופעלו 2 אזורים או יותר, יוזעק לעסק מורשה כניסה לצורך בדיקה פיזית שתתבצע עם סייר המוקד (ההדגשות במקור).
עוד נטען, כי למעלה מן הצורך ואף ללא כל דרישה שהציגה המבטחת, בביתו של מנכ"ל התובעת, עד התביעה הותקנה מערכת "מוקד רואה" המחובר לבית העסק, כך שניתן לראות את המתרחש בבית העסק בהתאם לשטח "המכוסה" על ידי המצלמות. בשונה מכך, נטען בתצהיר עדותו הראשית של המנכ"ל כי: "בהתאם לדרישות המבטחת, יש לי "מוקד רואה בבית המחובר לבית העסק". נוסף בבית העסק הותקנו בהתאם לדרישות האבטחה של המבטחת בפוליסה, גלאים תקרתיים 360 מעלות לאורך כל מרכז המחסן, גלאים מגנטיים בדלתות המחסן, גלאי נפח בדרום מערב החצר וגלאי נפח בחצר המרכזית כאשר כולם היו תקינים ופעילים כשהאזעקה נדרכה.
במרוצת השנים ועובר לאירוע נשוא פסק הדין, העסק היה קורבן למספר אירועי פריצה וניסיונות כאלה (עדותו של אייל דיין עד תביעה 2, פרו' 07/09/11 עמ' 12-13). בעקבות אירועי הפריצה שקדמו לאירוע נשוא פסק - הדין המבטחת הוסיפה תנאים נוספים לחבותה על פי הפוליסה (ר' לדוגמא התוספת בעמ' 6 לפוליסת הביטוח).
האירועים נשוא פסק הדין אירעו בתאריך (06/06/08 ובתאריך- 09/07/08). באשר לאירוע מיום 06/06/08 (להלן: מקרה הביטוח הראשון"), בסיום פעילותה העסקית של התובעת באותו יום, הגיעו אלמונים לחצר בצמוד לקיר המערבי במחסן המערבי, שברו קיר חומת הבלוקים, שברו את קיר המחסן וחדרו פנימה וגנבו מלאי הכולל מדחסים למזגנים המשמשים לתעשיית מיזוג האוויר. דבר הפריצה נודע לתובעת בתאריך 08/06/08 יום ראשון בשבוע, עת הגיעו עובדיה לבית העסק או אז גילו כי המקום נפרץ ונגנב ממנו המלאי והציוד. מנכ"ל התובעת הודיע מיידית לסוכנות הביטוח על המקרה, במקביל הוגשה בתאריך 08/06/08 תלונה למשטרת ישראל בגין ההתפרצות והגניבה.
עם מסירת ההודעה לסוכן הביטוח של התובעת, מינתה הנתבעת מטעמה שמאי לצורך הערכת גובה הנזקים מר אורי נס שחוות דעתו התקבלה על דעת התובעת , הוגשה כראיה מטעמה ,וסומנה כמוצג (ת/4) וכן מומחה אזעקות ביטחון ותקשורת מר יהושע חביב, לצורך בדיקת נסיבות הפריצה. בהתאם לדרישת השמאי מטעם הנתבעת, ערכה התובעת רשימת חסרים והגישה פירוט תביעה מלא בגין נזקי המלאי, בצירוף דו"חות נזקים, כרטסות מהנהלת החשבונות, רשימות מלאי וכל תיעוד רלוונטי נוסף לו התבקשה ובהמשך הגישה התובעת את פירוט דרישתה לתגמולי ביטוח בגין מקרה הביטוח הראשון (ת/3).
בתאריך 08/08/08 פנתה התובעת באמצעות סוכנות הביטוח בדרישה אל המבטחת לקבלת תגמולי הביטוח בעקבות האירוע המתואר לעיל. ובתאריך 07/09/08 התקבלה עמדת המבטחת אשר דחתה את דרישתה של התובעת לתשלום תגמולי הביטוח וזאת מהנימוקים שפורטו במכתב הדחייה בזו הלשון : "מבדיקתנו עולה כי עובר לאירוע מערכת האזעקה לא נדרכה. כן עולה כי המוקד הודיע למבוטח על אי דריכת המערכת, אך לא נעשתה כל פעולה מצד המבוטחים לבדיקת ותיקון המצב. עוד נמצא כי לא קוימה הדרישה של כיסוי שטח מלא של המחסן באמצעות שני גלאים א.א. פסיבי תקרתי 360 מעלות".
ובאשר לאירוע מיום 09/07/08 (להלן:"מקרה הביטוח השני") בשעות הלילה כאשר בית העסק היה סגור, נגנבו מחצר בית העסק 2 מכולות אשר היו מועמסות על נגרר שבתוכן ציוד מסוג מדחסי אוויר שהגיע במשלוח ימי בצהרי היום שלפני גניבתו לבית העסק של התובעת וטרם נפרק בשל שעת הגעתו המאוחרת. למחרת ב-10/07/08 כאשר הגיעו העובדים לבית העסק גילה מנהל המחסן כי הנגרר יחד עם המכולות נגנבו, הוא הודיע מיידית למנכ"ל. התובעת ביטחה את המשלוח ב"ביטוח ימי" בכלל חברה לביטוח בע"מ. ולטענתה, נוכח 2 מקרי הביטוח הסמוכים אחד למשנהו, הפגיעה בתזרים המזומנים הצפוי והתנערות הנתבעת מחובתה לפצות את התובעת בגין מקרה הביטוח הראשון, העדיפה התובעת להגיע לפשרה "מהירה וכואבת" עם חברת כלל ובלבד שישולמו לה חלק מתגמולי הביטוח. בד בבד הוסכם, כי מכל פיצוי אשר יפסק כנגד הנתבעת בגין מקרה הביטוח השני יש להפחית את תגמולי הביטוח בסך 25,000 $ ששילמה חברת הביטוח כלל.
התובעת באמצעות המנכ"ל שלה הודיעה לסוכנות הביטוח על מקרה הביטוח ודרשה מהמבטחת לקבל תגמולי ביטוח בעקבות אירוע זה. כמו כן בגין אירוע זה הוגשה תלונה למשטרת ישראל. המבטחת מינתה מטעמה שמאי לצורך הערכת הנזקים הנטענים וכן חוקר ביטוח לצורך בדיקת נסיבות הפריצה. בהמשך לדרישת המבטחת ערכה התובעת והגישה פירוט תביעה ראשוני בגין נזקי המלאי בצירוף דו"חות הנזקים, כרטסת, רשימות מלאי וכל תיעוד רלוונטי נוסף.
יוער כבר כאן, כי לדברי התובעת, הנתבעת ידעה שמחמת גודלו של הנגרר אין אפשרות להכניסו לתוך המבנה ולכן הורחב הכיסוי הביטוחי לחצרים (Premises) של המבוטחת ומתוך כך נמצא הנגרר בתחום החצרים ומוגן על ידי מערכת ההגנה ההיקפית שהותקנה כשמירה על בית העסק וחצריו.
בתאריך 06/10/08 התקבלה עמדת המבטחת אשר דחתה את דרישתה של התובעת לתשלום תגמולי הביטוח בגין האירוע השני בטענה שצוינה במכתב הדחייה השני: "עולה כי המכולות הושארו מחוץ למבנה ומחוץ לתחום המפעל על כביש גישה שאינו חסום ואינו מוגן ע"י מערכות המיגון של בית העסק".
לאור כל אלו, התובעת נותרה בדד להמשך המערכה בתביעה דנן, שעניינה קבלת תגמולי ביטוח בגין שני האירועים.
ניתן לסכם את טענות התובעת ביחס למקרה הביטוח הראשון בטענות שלהלן;
(-) התובעת טוענת, כי שני מקרי הביטוח הראשון והשני מהווים כל אחד "מקרה ביטוח" בהתאם לתנאי הפוליסה ובחוק חוזה הביטוח, התשמ"א 1981 וכל ניסיון לטעון אחרת מנוגד ללשון הפוליסה, כוונת הצדדים, צפייתם הסבירה וחובת תום הלב בין צדדים לחוזה והוראת הדין.
(-) הוכח ולא היתה על כך מחלוקת גם מצד מומחה האזעקות מטעם המבטחת, כי מערכת האזעקה נדרכה לפני האירוע על ידי מר יוסף (יוסי) דיין ביום הפריצה הראשונה סביב השעה 15:00 (עמ' 4 לסיכומי התובעת).
(-) לא היה בידיו של חוקר האזעקות מטעם המבטחת שום ממצא שהעיד, כי מערכת האזעקה חובלה בלילה שלפני הפריצה ומכל מקום נציגי התובעת לא יכלו לגלות עובדה זו ו/או למנוע את הפריצה בעטיה, נהפוך הוא (עמ' 5 לסיכומי התובעת).
(-) הטענה בדבר אי קיום דרישות דו"ח הסוקר, הינה טענה שנטענה בחוסר תום לב, וכי עניין לנו במחלוקת ביחס לדו"ח סוקר אשר הופק רק כחודש ימים לפני מקרה הביטוח הראשון כך שמכל מקום לא היתה למבוטחת שהות מספקת למלא אחר הדרישות של הסוקר (עמ' 6 לסיכומי התובעת).
וביחס למקרה הביטוח השני נטען;
(-) הוכח בעדותו של עד התביעה מר שלמה דיין מבעלי ומנכ"ל התובעת, כי המבטחת ידעה, כי מחמת גודלן של המכולות הן אינן יכולות להיכנס אל תוך מבנה בית העסק ולכן הורחב הכיסוי הביטוחי לחצרים (PREMISES) של המבוטחת.
(-) המבטחת לא הרימה את נטל ההוכחה, כי מקרה גניבת המכולות הוחרג במפורש מן הפוליסה ואף הוכח, כי אכן ידעה על קיומן ומיקומן, מכאן שהמבטחת אינה יכולה לבוא ולטעון בדיעבד להעדר כיסוי בעניין זה.
טענות הנתבעת;
לאחר עיון בכתב ההגנה של הנתבעת, במכתב הדחייה שהוציאה וכן בסיכומי הטענות מטעמה ניתן למקד את טענותיה באלה :
(-) מערכת האזעקה של בית העסק, לא היתה דרוכה ופעילה במהלך סוף השבוע בו התרחשה הפריצה ובכלל זה, מערכת זו לא נדרכה בסיומו של יום העבודה, יום ו' - 06/08/08.
(-) גלאים חיצוניים של מערכת האזעקה של בית העסק, חובלו / שובשו במהלך הלילה שבין יום חמישי לשישי.
(-) למרות שעובדת היות המערכת לא דרוכה, הובאה לידיעת התובעת בצורה מפורשת ושאינה משתמעת לשתי פנים, לא עשתה התובעת דבר על מנת לגרום לאלתר לדריכתה של המערכת, כשם שלא עשתה מאומה על מנת לבחון באופן מיידי את הגורמים להיות המערכת בלתי דרוכה.
(-) התובעת לא קיימה אחר דרישות המיגון המפורטות בפוליסה והמהווים אמצעי מובהק להקלת סיכון פריצה ולא קיימה אחר התנאים המוקדמים לכיסוי נזק פריצה.
וביחס לאירוע השני,
(-) הנגרר ועליו המכולות חנה מחוץ לחצרי בית העסק, על כביש גישה פתוח ונגיש לכל ומכל מקום, הנגרר אינו בבעלותה של המבוטחת, אינו נמנה על הרכוש המבוטח במסגרת הפוליסה, והתובעת אינה זכאית לפיצוי בגין אובדנו במסגרת הפוליסה.
(-) עפ"י תנאי הפוליסה, הפוליסה אינה מכסה "אובדן או נזק כלשהו לרכוש המבוטח, אשר בעת קרות האובדן או הנזק, הינו מכוסה ובר פיצוי בביטוח ימי שנערך ע"י המבוטח או לטובתו, פרט לסכום עודף כלשהו למעלה מסכום הביטוח לפי הפוליסה או הפוליסות לביטוח ימי.
דיון והכרעה
האומנם מערכת האזעקה של בית העסק לא היתה דרוכה ?
המחלוקת הראשונה שבין הצדדים הינה בשאלה האם בסיום הפעילות העסקית בתובעת מערכת האזעקה נדרכה ? החשש כי התובעת לא עשתה כן עולה מכך שהמערכת לא התריעה בעת התרחשות הפריצה, והנטל להוכיח אלמנט זה מוטל על התובעת.
מבחינת התובעת בסיכומיה, נקודה זו כלל אינה צריכה להיות שנויה במחלוקת שכן עת/1 יוסף דיין ביצע את הפעולות הדרושות לדריכת והפעלת מערכת האזעקה, לרבות הקשת הקוד הסודי וביצוע בדיקת קיומם של חיוויים לאחר דריכתה. כמו כן, מייד עם קבלת הודעת המוקד הטלפונית שהגיעה למנכ"ל התובעת (עת/3 שלמה דיין) כי ייתכן והאזעקה אינה דרוכה, ערך עת/3 שלמה דיין בירור טלפוני עם עת/1 יוסף דיין בכדי לוודא כי אכן נדרכה האזעקה. בנוסף, גם עד ההגנה, מומחה האזעקות יהושע חביב הודה ואימת את עדותו של עת/1 יוסף דיין : "אני לא יכול לשלול את טענתו של עת/1 יוסף דיין כי הקיש את קוד האזעקה בעת יציאתו מבית העסק, ואולם ברור כי מערכת האזעקה לא נדרכה ולא הופיעה נורית אדומה דולקת, המלמדת על היות המערכת במצב דרוך (עמ' 84 פרו' עמ' 85 ש' 6-7).
לעומת זאת הנתבעת גורסת, כי לא די בהקשת הקוד הסודי על גבי לחצני המקודד, ללא שיש לפעולה זו אפקט כלשהו, כדי לצאת ידי חובתה לקיום מערכת אזעקה פעילה בבית העסק. וכי הנתבעת הסכימה ליתן כיסוי ביטוחי לסיכון פריצה, כאשר תנאי הסף לכך, הוא קיומה של מערכת אזעקה דרוכה ופעילה המחוברת למוקד שיוכל לקלוט את הקריאות המתקבלות מן המערכת הדרוכה ולהגיב אליהן.
הנתבעת מצידה חוזרת על טענות ההגנה מטעמה, בסיכומיה, תוך ציון, כי פוליסת הביטוח היא חוזה המבטא מפגש רצונות של מבטח ומבוטח אשר כל אחד מהם משקלל את סיכויו וסיכוניו בעת ההתקשרות, וכי הנתבעת מעולם לא הסכימה להסתפק בהקשת הקוד הסודי כשלעצמו כשאין בצידו דריכה של המערכת, ואין בכוחה של המערכת הכבויה לשדר למוקד קריאות אזעקה תוך שהינה סומכת את ידה על מומחה האזעקות מטעמה ומהלך האירועים שקדמו לאותה פריצה (ההכנה המקדמית לאירוע הפריצה על ידי הפורצים).
בסיכומי התגובה מטעם התובעת נטען, כי הנתבעת מינתה מטעמה מומחה לאזעקות, מר יהושע חביב. בהתאם לממצאי חוות הדעת עולה כי חביב בדיעה "כי בוצעה הכנה מקדימה לאירוע, ע"י חבלה במערכת". נוסף, עולה ממצאי חוות הדעת כי "עפ"י דו"ח חברת המוקד כבר ביום ו' 06.06.08 בשעה 05:14 בוצעה מניפולציה בגלאי החיצוני. לפיכך, ביום זה, לא ניתן היה לבצע בה פעולת דריכה (KEY ON ) ללא ביטול נטרול אזורים במקודד ונוכחנו כי מר יוסי דיין אינו מכיר אופציה זו". אם לא די בכך, ציין במפורש מר יהושע חביב הן במסגרת חוות הדעת והן במסגרת חקירתו מ- 07.09.11 כי לא ניתן לשלול הקשת הקוד הסודי לדריכת המערכת (פרוטוקול מ- 07.09.11 עמ' 85 ש' 6-7).
כמו כן, תיקון המניפולציה שבוצעה ע"י הגנבים המיומנים במערכת האזעקה מצריכה ביצוע של "נטרול אזור". הנתבעת נתמכת בכך כי נציג התובעת "אינו בעל ניסיון ומיומנות" לבצע פעולה טכנית זו מקום ובו מערכת האזעקה לא דרוכה. הייתכן כי משלא נותר לנתבעת במה להיאחז כדי להדוף את התביעה, מעלה היא טענות שהדעת אינה מתיישבת עימן. הנתבעת לאורך כל סיכומיה שבה וחוזרת על מפגש הרצונות בין המבוטח למבטח, ואילו ברגע של קרות מקרה הביטוח, נדרש המבוטח להיות מומחה בתיקון אמצעי המיגון שברשותו מכאן לשיטתה, אין לקבל את הדרישה המופרזת של המבטחת לפיה נדרש מהמבוטח להיות מומחה בתיקון אמצעי המיגון שברשותו
דיון
העדויות
העד המרכזי מטעם התביעה בסוגיית דריכת מערכת האזעקה הינו מר דיין יוסף [יוסי] עת/1, אשר עובד בחברה כשכיר מזה 35 שנים. מר יוסי דיין העיד בפני בית המשפט באופן מרשים ביותר, בכנות, באובייקטיביות, והותיר רושם אמין ביותר. בעדותו הראשית [ת/1] העיד מר יוסי, כי ביום שישי ה- 06.06.08 בסביבות השעה 13:00 וכמו בכל יום בסיום העבודה ובטרם יצא מבית העסק, הקיש את הקוד הסודי, המתין מספר שניות מחוץ למבנה על מנת לוודא שהמערכת אכן נדרכה ולאחר מכן יצא מבית העסק. עוד מסר, כי באותו יום בסביבות השעה 18:00 התקשר אליו מנכ"ל החברה מר שלמה דיין אשר שהה באותה העת באילת והודיע לו, כי חברת המוקד התקשרה אליו ודיווחה לו כי יתכן ומערכת האזעקה לא נדרכה ושאל אותו האם אכן דרך את האזעקה ומר יוסי השיב לו, כי האזעקה אכן נדרכה באותו יום כפי שהוא מבצע בעצמו בדרך כלל. בחקירתו הנגדית לפני, הוא חזר בצורה ברורה שלא משתמעת לשתי פנים על עדותו שבתצהיר עדותו הראשית, לפיה הקיש את הקוד הסודי (עמ' 5, שו' 33),המתין מספר שניות (עמ' 5, שו' 32) (יוער כבר כאן, כי בניגוד לעמדת הנתבעת אינני מייחס כל משקל ל"סתירה" בין ההמתנה של מספר שניות הנטענת בת/1 לבין שתי דקות או דקה כפי שנטען בחקירה) מחוץ לבית העסק על מנת לוודא שמערכת האזעקה אכן נדרכה ונסע לדרכו. בהמשך אישר העד, כי למחרת האירוע הוא זה שהגיע ראשון ופתח את העסק ולא כפי שניסה ב"כ הנתבעת לטעון היה זה המסגר. יצוין, כי העד שלל במספר הזדמנויות את ההנחה זו (עמ' 6, שו' 10-11, 20-24, 27-28) ובכל מקרה מאחר ואותו מסגר בשם אלכסנדר לנגר לא הובא לעדות מטעם הנתבעת, עדותו של העד בנקודה זו גם נותרה איתנה.
טוענת הנתבעת, כי טענת התובעת בדבר הקשת הקוד הסודי בסיום הפעילות בצהרי יום ו' 06.06.08 נסמכת אך ורק על גרסתו של עד התביעה 1- מר יוסי דיין, שהינו דודם של שלושת האחים לבית דיין, בעלי בית העסק של התובעת, ולשיטתה עד זה הינו עד המעוניין בתוצאות המשפט עליו חלה הוראת סעיף 54 לפקודת הראיות ויש להתייחס לעדותו כמתחייב מהוראת חוק זה (עמ' 8 לסיכומי הנתבעת). עוד לטענתה, הוכח שמערכת האזעקה לא היתה דרוכה ופעילה לאחר סגירת בית העסק בצהרי יום ו' - 6.6.08 כעולה באופן חד משמעי מחוות דעתו של עה/1 - מומחה האזעקות, מר חביב אשר הוגשה כראיה מטעם התובעת (עמ' 6 לסיכומי הנתבעת).
אכן לטענתה האמורה של הנתבעת בדבר היותו של עד זה עד מעוניין בתוצאות המשפט יש משקל ויהיו מקרים בהם בנסיבות דומות יהיה מקום להיזהר במלאכת הסקת המסקנות מעדות זו. אלא שסברתי כי במקרה דנן ראוי להבהיר כבר בשלב זה, כי בית המשפט ראה לייחס לעדות זו את כל האימון ומשכך, דין טענתה זו של הנתבעת להידחות. אכן, עדותו של עד מעוניין, דהיינו - מי שיש לו עניין אישי בתוצאה, מהווה גורם נכבד בשיקולי בית המשפט לעניין מהימנותו של העד והמשקל הראיתי שמן הראוי לתת לדבריו. הפסיקה מחייבת קיומו של טעם אמיתי להכרעת הדין על פי עדות יחידה ומתן אמון מלא ומושלם בה ( ע"א 231/72 עזבון המנוח שמעון אלמליח נ' זוטא פ"ד כז(1), 679, 681). מקובלת עלי ההנחה, כי יש לראות בעת/1 כנמנה באופן מובהק על העדים ה"מעוניינים". על כן, כאשר מדובר בעדות יחידה של בעל דין, הדבר מחייב משנה זהירות כאשר באים להכריע את הדין על סמך עדות שכזו. בשל כך, על פי הוראת סעיף 54 (2) לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א-1971 הכרעה על סמך עדות יחידה של עד מעוניין, מחייבת הנמקה מפורטת. פרשנות סעיף זה, על פי פסיקת בית המשפט העליון היא, כי אין צורך בסיוע - שהוא ראיה עצמאית נפרדת, תומכת - כפי שהיה בעבר, ודי בחובת הנמקה המוטלת על השופט כדי להסביר מדוע הוא מוכן לפסוק על פי עדות יחידה של בעל דין, על אף הבעייתיות של עדות זו.
הנימוק לפיו עדותו של עד התביעה מס' 1 מתקבלת על אף היותו עד מעוניין מבוססת ראשית על התרשמותו של בית המשפט מהעד ומאופן מתן העדות שלו, המדובר בעד אמין, העיד ומסר את הידוע לו, ללא ניסיון להסתיר עובדות או להטות את המציאות. בהחלט ניתן לסמוך על מוצא פיו, ועדותו המהימנה מהווה בסיס למסקנות העובדתיות הרלוונטיות למשפט זה. שנית, אין חולק, כי עה/ 1 מומחה האזעקות מטעם הנתבעת לא עמד לצידו של עד התביעה בעת שזה סגר את דלתות בית העסק, וממלא אין ביכולתו לאשר או לשלול את הטענה העובדתית בדבר הקשת הקוד, ובסופו של יום לא עלה בידי הנתבעת להציג בפני בית המשפט ראייה המאששת את הטענה כי מערכת האזעקה לא היתה דרוכה ואף למעלה מכך, בחוות הדעת מטעם עד ההגנה נקבע בפרק הסיכום ומסקנות ברחל בתך הקטנה, כי "לאחר שיחזור תרחיש הפריצה ועפ"י הממצאים השונים אנו בדעה כי, מערכת האזעקה לא היתה דרוכה (KEY ON), אם כי לא ניתן לשלול הקשת הקוד הסודי לתפעולה ע"י יוסי דיין" (ההדגשות שלי ח.י) לפיכך על סמך עדותו האמינה של עד התביעה ניתן לקבוע במאזן ההסתברויות כממצא עובדתי ראשון, כי בסיום הפעילות העסקית בחברה באותו יום הוא הקיש את הקוד הסודי לצורך הפעלת האזעקה.
האם בכך סגי ?
כשלעצמי, דעתי כדעת בא כוח התובעת, יש לקבוע, כי התובעת ביצעה את כל הפעולות שהיה עליה לבצע כמבוטחת סבירה, דרכה את האזעקה ואף ביצעה פעולות לבדיקת ההודעה שנתקבלה מהמוקד. ולאור כל המורם לעיל, על אף שמדובר בעדות יחידה של בעל דין, אני מקבל את גרסת התובעת לפיה היא דרכה את מערכת האזעקה בסיום יום העסקים בחברה וכי לא יכלה לדעת על הפגמים או התקלות שבמערכת, וכל שידעה היה שהמערכת עונה על דרישת הנתבעת עפ"י הפוליסה.
ניכר, והדברים עולים מן העדויות של התביעה בתיק זה, כי לתובעת ו/או למי מטעמה לא היה יסוד לחשוד, כי מערכת האזעקה לא תקינה או שחובלה ביד נעלמה ומכל מקום לא התרשמתי, כי התובעת היתה פזיזה לתוצאה שכזו. גם אם נרחיק לכת לשיטת המבטחת ונקבע, כי מחמת רשלנות בכל ואריאציה שהיא לרבות הטענה בדבר חוסר בקיאותו של עת/1 במערכת האזעקה כנטען על ידה, עדיין רשלנות זו של המבוטחת מכוסה ע"י פוליסת הביטוח והנני תמים דעים עם הקביעה של כב' השופט שאול מנהיים אליה מפנה בא כוח התובעת בת"א (ראשון-לציון) 4311/02 - ג'נרל - מטל מתכות 1995 בע"מ נ' הדר חברה לביטוח בע"מ. תק-של 2005(1), 588 "יודגש כי ככלל הדעה הרווחת בפסיקה (שאף הח"מ תומך בה) היא שבהעדר הוראה אחרת בפוליסה במפורש (או לפחות במשתמע) מכסה הביטוח גם רשלנות של מבוטח בתחום הפעלת המיגון, ובלבד שאין מדובר בהתרשלות רבתי או בעצמת עיניים".
בקביעה זו יש לטעמי להצביע על המגמה הכללית שלא להיות דק פורתא באותם עניינים בהם המבטחת מחויבת לעמוד לצידו של המבוטח. זוהי אוירה כללית של חוסר תשומת לב לפרטים שהביאה בסיכומו של יום לכך שהפריצה התרחשה מבלי שהתראה כלשהי ניתנה. אין ספק בעיני, כי לו גילתה התובעת שמערכת האזעקה חובלה, היה בכך כדי להדליק נורות אדומות אצלה לכך שבית העסק בבעלותה הפך למטרה. מידע זה היה בוודאי מעלה את סף הכוננות אצלה מה שבודאי היה מונע ומסכל את ביצוע הפריצה והנזק היה נמנע אם לא כולו לפחות מקצתו וכך הנני לקבוע.
העולה מכל המורם לעיל, יש לקבוע כענין שבעובדה שמערכת האזעקה הופעלה "נדרכה" עובר לאירוע, וכי לתובעת או למי מטעמה לא היה כל בסיס שיאפשר לה לדעת או לחשוד שהמערכת אינה תקינה עובר לאירוע.
ידיעת התובעת אודות אי דריכת המערכת וחוסר מעש מצידה;
הטענה השניה של הנתבעת היתה, כי למרות שעובדת היות המערכת לא דרוכה, הובאה לידיעת התובעת בצורה מפורשת ושאינה משתמעת לשתי פנים, לא עשתה התובעת דבר על מנת לגרום לאלתר לדריכתה של המערכת, כשם שלא עשתה מאומה על מנת לבחון באופן מיידי את הגורמים להיות המערכת בלתי דרוכה.
לטעמו של המומחה מטעם הנתבעת, מנתוני חברת המוקד עולה, כי בחברת המוקד התקבל קוד חריג שהצריך התייחסות יתרה של מורשה כניסה וצורך לביצוע בדיקה פנימית ו"איפוס" המערכת (כיבוי והפעלה מחדש) כמו כן, במוקד אף התקבל קוד אזעקה נוסף קודם לכן, כאשר מדו"ח המחשב עולה, כי נמסרו 2 הודעות למורשה כניסה - שלא טופלו.
כאן המקום לציין, כי חרף קביעתו של המומחה בחוות הדעת, נאלץ האחרון להודות בחקירתו הנגדית, כי הקביעה לפיה התקבל קוד חריג שהצריך התייחסות יתרה של מורשה כניסה הינה פרי סברתו וכי בכל מקרה אין בפוליסה דרישה כי בכל מקרה של קריאה מבית העסק בה יופעלו פחות מ- 2 אזורים חובה על מורשה כניסה לבית העסק להתייצב בבית העסק (עמ' 97 ש' 10, עמ' 99 ש' 18-20 פרו' 07/09/11).
בהמשך אישר המומחה, כי שתי קריאות האזעקה שהתקבלו בשעה 23:40 ובשעה 05:14 לא התקבלו מ- 2 אזורים או יותר.
הנה אם כן, עפ"י תנאי הפוליסה אין דרישה שכאשר יש התראה מאזור 1 המבוטח צריך לבוא ולפתוח את בית העסק, כמו כן סייר מטעם חברת המוקד נשלח סייר לבית העסק ולא הבחין באירוע ואם לא די בכך, נציג מטעם התובעת אשר הגיע לבית העסק אומנם בשעה 06:42 (כשעה וחצי אחרי קבלת הקריאה) לא הבחין באירוע ולדבריו של המומחה " ש.ת אני אומר מתוך נקודת הנחה שאנחנו ראינו מתי הפריצה התחילה, זה לא רלוונטי מתי הסייר הגיע כי הוא לא ראה שם כלום בכל מקרה, אם הוא היה מגיע 5 דקות אחרי ו- 20 דקות וחצי שעה אחרי" (פר' 07/09/11 עמ' 99 ש' 19-209).
יתר על כן, המומחה אישר בחקירתו הנגדית, כי כעבור 4 דקות מרגע הקריאה נוצרה רגיעה במערכת האזעקה "ש.ת זה אומר, שכעבור 4 דקות בעצם הגלאי הפסיק לגלות ונותן כאילו רגיעה של המערכת" (עמ' 89, ש' 14-15).
וכעת בית המשפט שותף לתהיות של בא כוח התובעת ראשית, המומחה בעצמו אישר, כי עפ"י תנאי הפוליסה הקריאות שהתקבלו לא חייבו התייצבות מורשה כניסה מטעם המבוטחת, שנית הסייר שהגיע לבית העסק לא הצליח לזהות אירוע חריג בבית העסק, וכעבור שעה וחצי נציג מטעם התובעת הגיע לבית העסק (על מנת להפיס את דעתה של באת כוח הנתבעת יש להניח ליום עבודה רגיל) ואף הוא לא זיהה אירוע חריג, ואף המומחה אישר, כי אין רלבנטיות לנתון הזמן שחלף, כי בכל מקרה לא יצליחו להבחין באירוע ושלישית הרגיעה במערכת האזעקה, אל מול כל המקובץ לעיל, מדוע סוברת המבטחת, כי התובעת מוחזקת כמי שהתעלמה מקריאות האזעקה (!).
העולה מכל המקובץ עד כה, שגם דין טענה זו להידחות.
הטענה בדבר הפרת תנאי המיגון כמתחייב מהפוליסה;
עתה מנסה הנתבעת לנהל עוד קרב מאסף ולחפש בטענת הגנה נוספת שהעלתה מפלט רבב שאין בו וטוענת, כי התובעת לא קיימה אחר דרישות המיגון המפורטות בפוליסה והמהווים אמצעי מובהק להקלת סיכון פריצה ולא קיימה אחר התנאים המוקדמים לכיסוי נזק פריצה.
אמת נכון, תניית המיגונים הופיעה בפוליסה שהנפיקה הנתבעת ובמכתבי התזכורת והתוספות שהוצאה בעקבותיו משכך, משלא מחתה התובעת על הכללתה של תניית המיגונים ובהמשך המשיכה לשלם את הפרמיה בגין הפוליסה, מזווית ראיה זו יש לראות בתובעת כמי שקיבלה על עצמה התחייבות זו.
עד שנתייחס למחלוקת המשפטית בסוגיה זו נקדים ונבחן את מהותם של המיגונים הנוספים שדרשה הנתבעת ואת ההיגיון שמעד מאחורי הדרישה להתקנתם בבית העסק שהתובעת ביקשה לבטחו.
בחוות דעתו המשלימה של עד ההגנה מר יהושע חביב, המומחה התייחס לדרישת המיגונים הנוספים בקובעו : "מעיון בהתנאות פוליסת הביטוח, עמוד 9 עולה הדרישה מטעם הסוקר דורון שפונדר כדלקמן : מבנה משני גלאי א.א. פאסיבי תקרתיים 360 מעלות מותקנים בכיסוי שטח מלא. ברור, כי התנאה זו לא קויימה. במידה והיתה מקויימת ומערכת האזעקה נדרכה עובר לאירוע (אף סוגיה זו מעוגנת בפוליסה - "מערכת האזעקה תקינה ומופעלת בכל זמן שהמקום אינו מאוייש", אז אמור היה להיווצר בה גילוי.
המומחה הסביר את הדרישה לתוספת האמורה בקובעו: במידה והיו מותקנים במחסן גלאי א.א. פאסיביים תקרתיים בכיסוי שטח מלא, אזי היה נוצר גילוי במערכת האזעקה במהלך פעולת הפורצים, ובמידה והיו מותקנים במחסן גלאיי זעזועים (סנסורים) על גבי קירות המחסן, אז היה נוצר גילוי במערכת בעת שבירת הקיר וזאת עוד בטרם החדירה הפיזית לחלל המחסן.
יש לזכור, כי בפועל הגלאים הקיימים הוכיחו את עצמם והפעילו את האזעקה, אשר כתוצאה ממנה הגיעו לבית העסק אנשי המוקד. ועתה נשאלת השאלה, האם בהתקנת גלאים נוספים בתקרה היה כדי לסכל את הפעילות העבריינית בבית העסק של המבוטחת?
בכל הקשור לחשיבותה העקרונית של התקנת גלאי נפח פסיביים על תקרת בית העסק, המבוטחת מפני סיכוני פריצה וגניבה, אין קושי לקבוע, על יסוד הסבריו של המומחה מטעם הנתבעת, כי מדובר באמצעי שיש בו כדי להקל על סיכונו של המבטח באופן מהותי. ניסיון החיים מלמד, כי אפשרות הגישה של פורצים לגלאים המותקנים בתקרה קשה מזו שלגלאי הקירות וממילא, קשה יותר לחבל בהם ולהוציאם מכלל פעולה. גם אם גלאי המותקן בקיר לא יפעל מסיבה כלשהי, וכפועל יוצא מכך לא תגרום הכניסה לבית העסק ולהפעלת האזעקה או לשידור קריאה למוקד השמירה, הרי גלאי שהותקן בתקרה עשוי להשלים את החסר. לאור האמור לעיל סביר להניח, כי לו זו בלבד שגלאים המותקנים בתקרה עשויים לתרום רבות למניעת השלמתה של פריצה שכבר הוחל בה, שכן המשך שידורם של אותות למערכת האזעקה או למוקד השמירה עלול להוביל לסיכול הפעילות העבריינית, אלא שהם גם עשויים להרתיע פורצים פוטנציאליים מלהתחיל בפריצה מעיקרא, אם כן מדובר אפוא באמצעי של ממש להקלת סיכונו של המבטח.
על רקע מסקנתי, כי גלאי התקרה היוו אמצעי שיש בו כדי להקל באופן מהותי על סיכון הנתבעת ניתן להוסיף ולקבוע, כי המסגרת המשפטית לבחינת תוצאות הפרתה של תניית המיגונים נמצאת בסעיף 21 לחוק חוזה הביטוח - שעניינו אמצעים להקלת הסיכון ואשר קובע בזו הלשון: "הותנה שעל המבוטח או על המוטב לנקוט אמצעי להקלת סיכונו של המבטח הקלה מהותית ואותו אמצעי לא ננקט תוך הזמן שנקבע לכך יחולו הוראות סעיפים 18 ו-19, בשינויים המחוייבים".
החלת הוראת סעיף 18 על ענייננו מלמדת, כי בסיטואציה בה עסקינן שבה לא הותקנו הגלאים התקרתיים ולא נמסרה על כך הודעה למבטח, מקנה סעיף 18 (ג) למבטח אפשרות לשלם תגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי ואף פוטר אותו כליל מתשלום בתנאים המפורטים בס"ק (1) ו(2), קרי אם אי ההודעה נעשתה בכוונת מרמה או אם "מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר" לו ידע שלא יותקנו הגנות. נטל השכנוע להוכחת התנאים המכוננים את הפטור מוטל על המבטח.
סבורני, כי במקרה דנן לא הונחה בפני בית המשפט תשתית עובדתית או משפטית העשויה להצדיק תשלום תגמולי ביטוח מופחתים, ובוודאי ובוודאי לא הוכח, כי התובעת פעלה בכוונת מרמה. משכך, לא נותר אפוא, אלא לבחון, האם עלה בידי הנתבעת לשכנע, ש"מבטח סביר" לא היה מתקשר מלכתחילה בחוזה הביטוח לו ידע שלא יותקנו גלאי התקרה.
צא ולמד, כי בה בעת שסעיף 19 מונה נסיבות שבהן לא זכאי המבטח לתרופות שבסעיף 18 וביניהן: שאי התקנת ההגנות לא השפיעה על קרות מקרה הביטוח או על חבות המבטח או היקפה. נטל השכנוע בכגון דא מוטל על כתפיו של המבוטח. אמור מעתה, שגם אם נגיע למסקנה שמבטח סביר לא היה מתקשר בחוזה הביטוח לולא הותקנו ההגנות עדיין לא תהיה הנתבעת זכאית להסתמך על התרופה שבסעיף 18 אם בידי התובעת יעלה לשכנע, שאי התקנתן לא השפיעה על קרות מקרה הביטוח או על חבות הנתבעת או על היקפה.
ועתה נבחן את השאלה האם התקנת הגלאים לא השפיעה על קרות מקרה הביטוח או על חבות המבטחת או היקפה ?
דומה, כי התשובה לשאלה זו קשורה בטבורה לשאלת היות מערכת האזעקה דרוכה אם לאו. הנה כי כן, הנתבעת המשיכה לעמוד על טענתה נעדרת התימוכין הממשיים אף בהקשר זה וזאת חרף הראיות שנערמו לחובתה, וטענה בסיכומיה, כי משמערכת האזעקה היתה כבויה במהלך האירוע וזאת תוך הפרה בוטה של תנאי הכיסוי, אין בכוחם של גלאים, יהא טיבם ומיקומם אשר יהא, כדי לסכל את הפריצה.
הווי אומר, כי הנתבעת בעצמה מודה אם כן, כי מאחר ומערכת האזעקה היתה 'כבויה', אי לכך וממילא הגלאים הוצאו מכלל פעולה.
מן האמור עד הנה עולה בבירור שחלה בענייננו הוראת סעיף 18 לחוק חוזה הביטוח, לפיה אי התקנתם של הגלאים התקרתיים לא השפיעה על קרות מקרה הביטוח או על חבות הנתבעת והיקפה.
לאור כל האמור, דין התביעה בגין מקרה הביטוח הראשון להתקבל במלואה.
מקרה הביטוח השני;
אין מחלוקת בין הצדדים לעצם התרחשות האירוע הביטוחי בליל של יום 09/07/08 ואשר בעקבותיו נגנב נגרר ועליו מכולות שטרם נפרקו.
טעמה של הנתבעת בדחיית תביעתה של התובעת נעוץ בעובדה, כי לשיטתה הפוליסה לא העניקה כיסוי לסיכוני גניבה (להבדיל מפריצה), שכן סיכון של גניבת רכוש לטענתה אינו מכוסה מלכתחילה בפוליסה.
לשיטת הנתבעת, הסיכונים המכוסים בפוליסה הינם אש וברק וכן סיכונים נוספים המפורטים בעמ' 4-7 לתנאים הכלליים של הפוליסה (להלן: "ז'קט הפוליסה") אשר סיכון של גניבה, אינו נמנה עליהם.
הנתבעת טוענת, כי בסעיף ח' לפרק סיכונים נוספים מבוטחים נקבע, כי אם צוין הדבר במפורש ברשימה ובתמורה לפרמיה נוספת, תורחב הפוליסה לכסות פריצה, שוד או כל ניסיון לכך.
עוד נטען, כי אין לקבל את טענת התובעת לפיה סעיף כ"ו לפרק ההרחבות בז'קט הפוליסה קובע, כי אחריות המבטח לפי הפוליסה, חלה על כל רכושו של המבוטח הנמצא בחצרים, אף אם לא הוזכר במפורש ברשימה, בתנאי שלא הוצא מן הביטוח על ידי סייג או תנאי מפורש. ולשיטת הנתבעת, בטענה זו אין כל ממש שכן חבות המבטחת קמה בהתרחש אחד מן הסיכונים ברי הכיסוי בפוליסה. על כן - רכוש שניזוק למשל מאש או מכל סיכון מכוסה אחר, מקים את חבותה של המבטחת לתשלום תגמולי ביטוח, בין אם הרכוש היה במבנה בית העסק ובין אם היה בחצריו. וכי עצם מיקומו של הרכוש בחצרי בית העסק, אינו יוצר יש מאין כיסוי ביטוחי לסיכון שאינו מכוסה בפוליסה.
התובעת טוענת בסיכומי התשובה, כי הכיסוי הביטוחי אותו רכשה כולל בין היתר נזקי פריצה ו/או גניבה החל על מבנה בית העסק והן על הרכוש הנמצא בחצרים והכל בהתאם לתנאי הפוליסה והגדרותיה. וכי, לא ברורה טענת הנתבעת לפיה הפוליסה אינה מעניקה כיסוי לרכוש מפני גניבה להבדיל מפריצה. הלוא רשימת הפוליסה כוללת הרחבה לכיסוי בגין סיכוני פריצה : "הפוליסה מורחבת לכסות כיסוי בגין פריצה ושוד". "פריצה" פירושה על פי סעיף ח' לפרק "סיכונים נוספים מבוטחים" לפוליסה: "גניבת רכוש המבוטח לאחר חדירה לתוך המבנה המכיל אותו... נזק פיזי שנגרם למבנה כתוצאה מכניסה או היציאה האלימה לצורך הפריצה, מכוסה לפי סעיף זה". "שוד" פירושו על פי סעיף ח' לפרק "סיכונים נוספים מבוטחים" לפוליסה :"החדירה לתוך המבנים ו/או החצרים וגניבת רכוש מתוך החצרים או המבנים" (ההדגשות במקור).
עוד לשיטת התובעת, הנתבעת אף אינה מדייקת בהפנייתה לסעיף ל"ד לז'קט הפוליסה באומרה כי הרחבת כל הסיכונים לא חלה על נזק לרכוש עקב גניבה. הנתבעת נמנעה מלהביא את הסעיף כלשונו ולציין בפני בית המשפט כי הרחבה זו הינה "השלמה לכל הסיכונים" מקום ובו לא נכלל כיסוי בסיכונים המבוטחים האחרים. בענייננו, קיים כיסוי מפורש לנזק הנגרם לרכוש בגין פריצה ו/או גניבה.
ובאשר לטענת הנתבעת, לפיה הפוליסה אינה מכסה את מקרה הביטוח השני מהסיבה שכביש הגישה אינו מהווה "חצרי בית העסק" נטען, כי על פי העדויות והמסמכים אין ממש בטענה זו. שכן, מר שלמה דיין, העיד בסעיף 37 לתצהירו כי נוהל העבודה במשך שנים היה כי המכולות המגיעות במשלוח, מפאת גודלן, אינן יכולות להיכנס בשערי בית העסק, ולפיכך הן ממוקמות בשביל הגישה, המהווה חלק מחצרי בית העסק. לאור נוהל עבודה זה אף אזור זה מוגן על ידי מצלמות טלוויזיה במעגל סגור אשר חלשו גם על האזור בו נמצאו המכולות.
בנוסף, מר ניסים אשכנזי הסוקר מטעם הנתבעת אשר נחקר בפני בית המשפט ענה במסגרת חקירתו כי בעת ביקורו בנכס לא ראה שנעשה שימוש במכולות (פר' מ - 4.10.11 עמ' 11 ש' 22) אולם, בניגוד לעדותו, בדו"ח הסוקר שערך ניסים אשכנזי מ- 30.4.08 ציין במפורש כי "בביקורנו הבחנו במלאי המאוחסן בחצר ובמכולות. אנו מדגישים כי יש להחריג מכיסוי ביטוחי מלאי וציוד הנמצאים מחוץ למבנים הסגורים של בית העסק" (ההדגשות במקור).
התובעת טוענת, כי משהתקשרה התובעת בחוזה ביטוח עם הנתבעת, והנתבעת מצידה שלחה סוקר להעריך את הסיכונים בבית העסק היה לתובעת היסוד להאמין, ככל מבוטח סביר, כי פוליסת הביטוח שרכש תואמת את מבוקשה - לעניין זה היא סומכת את ידה על ע"א 846/76 עטיה נ' אררט חברה לביטוח שם נקבע, כי :"ההגינות האלמנטרית דורשת ... לגלות עיני המציע ולהסביר לו את ההבדל בין מה שביקש מהחברה ומה שזו קיבלה... המבוטחים ביקשו ביטוח והם קיבלו ביטוח שהיה להם יסוד להאמין שהוא תואם את המבוקש" (ההדגשות במקור).
עיינתי במכתב הדחייה של המבטחת מיום 06.10.08 בו צוין, כי דרישת המבוטחת נדחית מהנימוק, כי המכולות הושארו מחוץ למבנה ומחוץ לתחום המפעל על כביש גישה שאינו חסום ואינו מוגן ע"י מערכות המיגון של בית העסק.
כמו כן, עיינתי בפרק ההרחבות שבפוליסה שם נקבע בסעיף כו' בזו הלשון : "רכוש בחצרים : אחריות המבטח לפי הפוליסה, חלה על כל רכושו של המבוטח הנמצא בחצרים, אף אם לא הוזכר במפורש ברשימה, בתנאי שלא הוצא מהביטוח על ידי סייג או תנאי מפורש".
בין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר לדרך הפרשנות שיש ליתן לפוליסת הביטוח, תנאיה והגדרותיה. הנתבעת טענה, כי הסיכונים המכוסים בפוליסה הינם אש וברק וכן סיכונים נוספים המפורטים בעמ' 4-7 לתנאים הכלליים של הפוליסה (ז'קט הפוליסה) שסיכון של גניבה אינו נמנה עליהם. עוד לטענת הנתבעת, עפ"י סעיף ל"ד (עמ' 17 לז'קט) צוין, כי הרחבת כל הסיכונים אינה מכסה נזק הנגרם לרכוש המבוטח עקב גניבה.
לא שוכנעתי, כי יש לתחום את גבולות הכיסוי הביטוחי שמעניקה הפוליסה אך ורק על פי התנאים הכלליים של הפוליסה; שכן תנאים אלה יש לקרוא בצוותא חדא עם רשימת הפוליסה שאין חולק, כי היא כוללת הרחבה לכיסוי הביטוחי בגין סיכוני פריצה באשר צוין בזו הלשון : "הפוליסה מורחבת לכסות כיסוי בגין פריצה ושוד".
ובוודאי ובוודאי שרשימת הפוליסה הינה חלק בלתי נפרד מהפוליסה ואין לקבל את ניסיונה של המבטחת להתנער ממה שהיא בעצמה מלכתחילה התכוונה להתחייב.
פרשנות זו מתיישבת עם הכלל על פיו פוליסת ביטוח תפורש בהתאם ל"ציפיות הסבירות של המבוטח", שמשמעו כי מקום בו אין בנוסח ותוכן הפוליסה פתרון חד משמעי למצב שהתהווה, אזי בנוסף לכלל הנקוט על פיו יש לפרש מסמך כנגד מנסחו, תלקחנה בחשבון גם ציפיותיו הסבירות של המבוטח ביחס להיקף הכיסוי שרכש מכוח הפוליסה על פי לשונה ופרשנותה, כאשר אלה נבחנות במבחן אובייקטיבי.
יש לקבוע, כי במקרה דנן הנתבעת או מי מטעמה הציגו מצג או התחייבות בפני התובעת כי הנתבעת תספק כיסוי ביטוחי למקרה של גניבה או פריצה, מצג זה מהווה חלק מהחוזה שנכרת בין התובעת לנתבעת.
לא הובאה בפני עדות כלשהי, כי למבוטחת נודע, כי הפוליסה אינה מכסה כיסוי בגין גניבה או פריצה לשיטת הנתבעת ומכאן סביר בעיני כי נוצר אצל המבוטחת אינטרס ההסתמכות.
יתר על כן, מהעדויות שהושמעו בית המשפט התרשם, כי כיסוי ביטוחי שכולל נזקי פריצה תואם את צרכיה הביטוחיים של המבוטחת, שאם לא כן (לאור מקרים דומים) מה למבוטחת ולפוליסה הנטענת על ידי הנתבעת.
הנטל על המבטחת להוכיח כי יידעה את המבוטחת בדבר כל החריגים והתניות המופיעות בפוליסה. ובעניינו צא ולמד, כי לא עלה בידי הנתבעת להרים את נטל ההוכחה הרובץ על שכמה ולהוכיח על פ י מאזן ההסתברות כי יידעה את המבוטחת בדבר חריגי הפוליסה.
באשר למצב הנורמטיבי חובת הגילוי והווידוא קבועה בסעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 אשר קובע בזו הלשון:"תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצוינו בה בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם".
שתי החלופות המנויות בסעיף צריכות להיקרא כמכוונות לאותה מטרה: מניעת הבלעה של תנאי או סייג. ברע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אהרון מוריאנו, מח(4) 70 נקבע: "החוק מתנה הכרה בסייג לחבות בכך שתקויים הוראתו של הסעיף האמור. על-פי סעיף 3 סייג לחבות או התנאתה תלויים בהופעת הסיוג או ההתניה סמוך לנושא הנדון (הנושא המסווג או המותנה) או הבלטה מיוחדת שלו. סעיף 3 לחוק משתלב בתכלית הכללית של החוק שהיא ההגנה על אינטרס המבוטח. הסעיף אינו מאפשר למבטח להגניב לפוליסה תניות המסייגות את החבות. החוק מטיל נטל על המבטח כדי להעלות את ההסתברות שהמבוטח ידע את הסייגים לחבות".
תכליתו של סעיף 3 לחוק הינה להסב את תשומת לבו של המבוטח אל הגבלות החבות של המבטחת. הדבר ניבט מכותרתו של הסעיף, מתוכנו ומדברי ההסבר שליוו את הליך החקיקה; כאמור באלו האחרונים:"סעיף זה משלים את הסעיף הקודם ובא להגן על המבוטח בפני הגבלות נסתרות של חבות המבטח" (הצעת חוק הביטוח, בעמ' 22).
בעניינו יש לקבוע, כי הסייגים הובלעו על ידי המבטחת בפוליסה בצורה שמקשה את זיהויו.
לא הובאה עדות בפני בית המשפט המוכיחה, כי המבטחת עמדה בחובת הפירוט וההסבר באשר להיקף הסיכון לו התחייבה אפילו בשלב המשא ומתן כמו כן המבטחת לא טענה כי הסבה תשומת לבה של המבוטחת לתנאי הפוליסה בצורה שתהא מובנת וברורה לה, ולוודא את ערנותה לכך שהיא איננה כוללת נזקי פריצה וגניבה ובמקרה דנן נוצר פער עצום בין הידוע למבטחת לבין הידוע למבוטחת ופער זה עומד למבטחת לרועץ.
כמפלט נוסף ניסתה המבטחת להיאחז בטענה, כי כביש הגישה שבו עמד הנגרר והמכולה אינו חלק מחצרי בית העסק וזאת כעולה מעדות עדי התביעה וכן מנסח הרישום של הנכס (מוצג א' לתיק מוצגי הנתבעת).
גם כאן אין בידי לקבל את טענת הנתבעת, שכן מהעדויות שנשמעו עולה התמונה להלן : עד התביעה מר שלמה דיין העיד, כי מפאת גודלן של המכולות לא היתה אפשרות להכניסן בשערי בית העסק ועל כן לא היה מנוס מהשארתן בשביל הגישה, המהווה חלק מחצרי בית העסק שעל פי הנטען אזור זה מוגן על ידי מערכת האבטחה.
הסוקר מטעם המבטחת מר ניסים אשכנזי אישור בדו"ח מיום 30.04.08, כי בביקורו הבחין במלאי המאוחסן בחצר ובמכולות וזו הסיבה בעטיה הוא המליץ להחריג מהכיסוי הביטוחי מלאי וציוד הנמצאים מחוץ למבנים הסגורים של בית העסק.
בחקירתו בבית המשפט העיד הסוקר מטעם המבטחת בזו הלשון : "ש.ת אני המלצתי להחריג מהכיסוי הביטוחי גם רכוש שנמצא בחצרים הפרטיות של בית העסק. אני חוזר ואומר שרכוש שנמצא בחצרים הפרטיות של בית העסק הוא מבוטח, אבל המלצתי הייתה שיש להחריג אותו מכיוון שהוא בר סיכון גבוה.
בהמשך השיב הסוקר לשאלת בית המשפט, כי אינו יודע אם המבטחת קיבלה את המלצותיו שבדו"ח.
מכאן אנו למדים, כי המבטחת ידעה אודות השארת המכולות בשביל הגישה והיא הציגה בפני המבטחת מצג שגם מכולות אלה יכוסו במסגרת הפוליסה. בענייננו, המבטחת ידעה אודות השארת המכולות בשביל הגישה והראיה לכך היא שהסוקר מטעמה המליץ להחריג זאת באופן מפורש בפוליסה ומשלא עשתה כן יש לקבוע כי חרף הסיכון הגבוה בדבר, היא לקחה על עצמה סיכון.
לסיכומו של דבר, התביעה מתקבלת במלואה.
גובה הנזק;
באשר למקרה הביטוח הראשון, השאלה שנותרה במחלוקת בין הצדדים בסופו של יום נוגעת לכמות המדחסים שנגנבה שכן אין מחלוקת בנוגע לשווי של כל מדחס וזאת כפי שניתן ללמוד מפרוטוקול הדיון של יום 07/09/11;
(עמ' 16-15)
עו"ד לוין : "...השמאי (הכוונה לשמאי מטעם הנתבעת - ח.י) העריך את הנזק בצורה א', אני מטעם הפניקס לא מקבלת את ההערכה של השמאי, יש הערכה של הנזק שנעשתה על ידי החוקר, חוקר עשה את הבדיקות שלו לגבי הכמויות שנגנבו. הרי כמה כמויות, מה נגנב, זה השמאי לא יכול לדעת, יש הערכה של החוקר על סמך חקירות שהוא ביצע עם העובדים השונים במחסן והוא הגיע לממצאים שהם שונים מהממצאים של השמאי, הממצאים של השמאי, הוא למעשה, קיבל את הדרישה של התובעת.
(עמ' 18)
עו"ד לוין : " אין ויכוח על המחיר, אדוני, אין ויכוח על המחיר.
עו"ד קפלנסקי: לא, גם אין ויכוח על הכמות, למעט משהו קטן, יתוש קטן אדוני אמר, יש להם יתוש ויש לה עד שאני אחקור אותו או שאדוני יקבל את הגרסה שלו או שהוא יגיד שהוא לא מקבל את הגרסה שלו.
...
עו"ד לוין : אדוני, לגבי השווי אין ויכוח כי יש מק"ט ויש תעודות, אין ויכוח לגבי שווי של מדחס, יש ויכוח לגבי כמויות המדחסים שנגנבו.
(עמ' 19)
עו"ד לוין : אדוני, אנחנו נפריד, בסדר? זה לא מסובך, אני אעשה את זה, לגבי האירוע הראשון, המחלוקת לענין הערכת הנזק נוגעת למספרם של המדחסים שנגנבו.
טענות הצדדים;
התובעת טוענת, כי עוד בטרם הוגש דו"ח השמאי כמוצג ראייתי ותחת הגשת דוחו"ת השמאות בגין 2 מקרי הביטוח ובמגמה ברורה להכמינם מעיני בית המשפט, החליטה הפניקס לנקוט בטקטיקה אחרת ו"העריכה" את נזקיה של התובעת למקרה הביטוח הראשון בתצהירו של חוקר הביטוח מטעמה, אילן פלק (להלן: "חוקר הביטוח"). בסעיף 11 לתצהירו של חוקר הביטוח פירט חוקר הביטוח את "שיטתו" לאמוד את נזקי התובעת כתוצאה מהפריצה הראשונה. המדובר בהערכה סתמית שאין לה מקום בתובענה ביטוחית, דינה להתבטל כמו גם תצהירו של חוקר הביטוח.
עוד נטען, כי העדויות שגבה חוקר הביטוח עליהן הסתמך "בהערכת הנזק" בתצהירו, נגבו מעובדי בית העסק במהלך חקירתו, אך כלל לא צורפו לתצהירו בפרט ולראיות הנתבעת בכלל. מובן גם "עדים" אלה לא זומנו להעיד ולפיכך איננה שווה את הנייר עליו היא נרשמה.
סוף כל סוף, התובעת עותרת בסיכומיה לקבל את עדותו של עד התביעה 3 מר שלמה דיין אשר אושרה במלואה על ידי הערכת שמאי המבטחת לעניין גובה הנזק וכפועל יוצא מכך לפסוק לתובעת סך השווה ל- 47,166 $ (כולל הוצאות יבוא).
שקלתי אפוא את טענות התובעת והגעתי למסקנה, כי אין לקבל את התיזה שהוצגה על ידה, כמה וכמה טעמים לדבר: ראשית, מלבד הישענותה של התובעת על חוות הדעת השמאית מטעם המבטחת (שהוצגה כזכור כמוצג מטעם התובעת) היא לא הביאה כל נתונים שעל בסיסם ניתן להעריך את הנזק שנגרם בעקבות מקרה הביטוח הראשון. על כן, אפילו התקיימו כל יתר יסודות התביעה אין בפני בית המשפט כל הוכחה באשר לגובה הפיצוי בגין האירוע. נכון הדבר שבין הצדדים השתכללה הסכמה, כי באירוע הביטוחי נגנבו למצער 650 מדחסים (פר' עמ' 17) אך מעבר לכך לא הוצג דבר.
בהעדר כל אינדיקציה אודות אי דיוקים ו/או הפרזה בבתביעת התובעת, טענת הנתבעת למעשה לא נסתרה. התובעת נמנעה מלצרף חוות דעת חשבונאית או כל עדות של עורך ספירת המלאי ו/או כל מסמכים המאמתים את פריטי המלאי וכמויות החסר בעקבות האירוע.
התובעת סברה, כי מצאה מפלט בחוות דעתו של השמאי מטעם המבטחת, אך לטעמי אין בחוות דעת זו כל רבותא ביחס לשאלה שבמחלוקת ויש לדחות ניסיון זה כלל ועיקר שכן, תפקידו של השמאי הוא להעריך בכסף (שומה) של הפריטים שנטען שנגנבו, אין בכוחה של חוות הדעת השמאית כדי לאשר או לאיין הדרישה של המבוטחת, מכאן שאין כל בסיס לקביעה, כי הקביעות שבחוות הדעת ישקפו בהכרח את הנזק שסבלה המבוטחת. הכלל הוא כי בתביעות כספיות על התובע להוכיח לא רק את העובדה שנגרם לו נזק או שהוא זכאי להשבה, אלא להוכיח גם במידת ודאות סבירה את גובה הנזק.
נוסף מקובלת עלי טענת הנתבעת לפיה, עדותו של עד התביעה מר שלמה דיין אינה יכולה להועיל, שכן עד התביעה מס' 1 אישר בחקירתו הנגדית, כי לאחר הפריצה הוכנסו למפעל על ידי עובדי המבוטחת מדחסים אשר נותרו בחצר המפעל, וכי רשימת חסרים המבוססת על מספרם של ארגזי המדחסים שהוצאו ומספרם של הארגזים והמדחסים שהוחזרו לא הוצגה במסגרת ראיות התובעת, וככל שנערכה על ידי מי מן העובדים, הרי שהתובעת לא זימנה אותו לעדות.
הוסף על אלה - כי לא הוצגו בפני בית המשפט ספירות מלאי פיזית של מלוא מלאי שבמחסן, תוך השוואה לספירת מלאי ממוחשבת לפני הפריצה, ככל שנערכה ע"י מי מעובדי התובעת, לא הוצגה במסגרת ראיות התובעת, מנהל המחסן אשר נמנה על עובדי בית העסק.
צא וראה, כי לכל היותר ניתן לאשר לתובעת פיצוי ביחס לכמות המדחסים שאינה במחלוקת קרי 680 מדחסים כפי שנקבע בחוות הדעת של השמאי מטעם הנתבעת (להבדיל מהכמות הנטענת בסיכומים). באשר לעלות המדחסים, ייאמר, כי שווי ערכם של המדחסים אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים ומוסכם בין הצדדים, כי ערכם של המדחסים הינו כקבוע בחוות הדעת של השמאי מטעם הנתבעת.
מעיון בחוות הדעת של השמאי עולה, כי המדובר במלאי מדחסים מ- 3 סוגים שנתקבלו חודש לפני האירוע בעלויות שונות - אם, כי כטענת הנתבעת אין מדובר בפער גבוה במחירים.
אין בפני בית המשפט כל ראיה אילו מדחסים נגנבו באירוע, ומכאן אין מנוס מעריכת החישוב על דרך האומדנא, המבוססת על שווי המדחסים שנגנבו והכמות שאושרה על ידי המומחה.
עפ"י הנטען בחוות דעת השמאי, עלות המדחסים שנגנבו הינה 146,475 ₪ ביחס לכמות של 877 מדחס הנטענים, קרי עלות כל מדחס הינה 167 ₪ לערך.
לפיכך התובעת זכאית לפיצוי בהתאם לחישוב להלן : 680 מדחסים * 167 ₪ = 113,560 ₪.
ובניכוי חלק ההשתתפות העצמית הנקובה בפוליסה, בשיעור 2.5% מהנזק - אך לא פחות מהסכום בשקלים השווה ל- 2,000 $.
לפי נתוני בנק ישראל שער הדולר בתאריך 06/06/08 עמד על סך 3.333 ₪, מכאן לחישוב : 2,000$ *3.333 = 6,666 ₪.
כלומר נזקיה של התובעת בגין מקרה הביטוח הראשון עומדים על סך 106,894 ₪.
באשר למקרה הביטוח השני;
טוענת הנתבעת בסיכומים, כי בדו"ח השמאי מיום 24/09/08 נכלל שווין של שתי מכולות שהוערכו בסך של 4,000 $, ללא שיש לצידה של הערכה זו, הסבר כלשהו. כעולה מחקירתו של עד תביעה מס' 3 שתי המכולות אינן מהוות חלק ממלאי בית העסק, הן לא נרכשו ע"י התובעת והן שייכות לחברת הספנות.
נוסף, עפ"י דו"ח השמאי, הוגשה מטעם התובעת דרישה כספית בסך של 45,000 ₪ בגין הנגרר וסכום זה לשיטת הנתבעת, לא נבדק ע"י השמאי, לא אושר על ידו ולא נכלל בהערכתו, וכי הנגרר אינו רכושה של התובעת כעולה מחקירתו של עד תביעה 3, משכך שווי הנגרר, לא הוכח ע"י התובעת ועד תביעה 3 אינו בר סמכא להערכת שווי הנגרר.
נטען, כי הפוליסה נערכה על שם התובעת בלבד והרכוש המבוטח במסגרתה, הוא רכושה. לתובעת אין זיקה קניינית כלשהי למכולות ולנגרר. לא הוצגה כל דרישה מטעם בעלי המכולות והנגרר, אלא התובעת, לשפותם בגין גניבת הרכוש. אם סבורה התובעת, שהיא אחראית לגניבתו של רכוש זה, נותר לתמוה מדוע לא פעלה ופיצתה את בעלי הרכוש בגין נזקיהם, לאור תיאורי היקף פעילותה ומחזוריה הכספיים של התובעת, היא אינה סובלת מקשיי נזילות ובעיות מימון.
עוד לשיטת הנתבעת, השאלה האם התובעת אחראית עפ"י דין לנזקי גניבת המכולות והנגררים הינה שאלה בעלת היבטים משפטיים ועובדתיים, שיכולה להתברר רק בהליך שבין בעלי הרכוש לתובעת, מה גם שיש צורך לבחון את המערכת ההסכמית שבין צדדים אלו.
לעומתה, התובעת דורשת בסיכומי הטענות מטעמה פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה במקרה הביטוח השני בסך השווה ל- 65,273 $. סכום זה, כולל פיצוי בראשי נזק כלהלן : משלוח מדחסי אוויר למערכות קירור מהספק WENLING, הוצאות שחרור בגין המשלוח, משלוח מדחסי אוויר למערכות קירור מהספק MEW DONGHAE, הוצאות שחרור בגין משלוח, שווי מכולות ריקות ועלויות רכישת פריטים שנגנבו בתוספת 10% העלאה מחירים שהעלה הספק.
נוסף התובעת דורשת לפצותה בגין שווי הנגרר שעליו הועמסו המכולות אשר נגנב במסגרת מקרה הביטוח השני.
נטען, כי על אף טענת המבטחת להעדר כיסוי הנגרר בפוליסה ולכך שלא ניתנה לו התייחסות בדו"ח שמאי המבטחת, הפוליסה אינה מציינת כי יש דרישה שיהיה מדובר ברכוש בבעלות התובעת אלא ברכוש של התובעת. בנסיבות המקרה שלפנינו החזיקה התובעת בנגרר כדין מכוח סעיף 1 א' לחוק השומרים התשכ"ז 1967 הקובע כי "שמירת נכס היא החזקתו כדין שלא מכוח בעלות" דהיינו, התובעת לעניין זה היתה בחזקת שומרת על הנגרר, החזיקה בו כדין ואשר נמצא בחצריה בעת קרות הפריצה השנייה ועל כן ברור כי יש לראות בה זכאית לפיצוי מן הנתבעת על פי הפוליסה בגין אובדנו של הנגרר.
עוד נטען, כי בגין האירועים נאלצה התובעת לרכוש מלאי חליפי במחיר גבוהה יותר בכדי להתגבר על המחסור שנוצר בעטים של שני מקרי הביטוח. בכך נגרמו לתובעת נזקי אובדן רווחים והוצאות מימון כפולות בסך של 30,000$.
עוד ציינה התובעת, כי היא ביטחה את המשלוח ב"ביטוח ימי" בכלל חברה לביטוח בע"מ ובמסגרת אותו ביטוח שולם לתובעת סך השווה ל- 25,000$ סכום אשר יש להפחית מסכום הפיצויים שייפסק לתובעת בגין מקרה הביטוח השני.
המחלוקות בין הצדדים בשאלת הנזק בגין מקרה הביטוח השני מעוררת צורך לדיון בסוגיית זיקת ביטוח.
סוגיה זו זכתה לליבון בפסק - דינו של כב' השופט שאול מנהיים מיום 15/11/10 בת"א 5744/06 ד.ל.ט.ה פוד בע"מ ואח' נ' אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ והדברים שנקבעו שם מקובלים עלי: "כידוע, עם כניסתו לתוקף של חוק חוזה הביטוח... שהכניס שינויים רבים ויש האומרים מהפכניים בדיני הביטוח בישראל, בוטלה הדרישה לזיקת ביטוח כפי שנקלטה במשפטנו מהמשפט המקובל הבריטי. במקומה באה הדרישה (בנוגע לביטוחי רכוש) כי הביטוח יכסה את נזקו של המבוטח או המוטב עקב קרות מקרה הביטוח (הנכס המבוטח אבד או ניזוק, כלשון המחוקק), אולם הנכס המבוטח יכול שיהיה של המבוטח או של אדם אחר (סעיף 55 לחוק חוזה הביטוח). עסקינן בהוראות חוק ברורות ומפורשות המנתקות את דרישת הקשר הקנייני בין המבוטח לבין הנכסים נשוא הביטוח, ומחליפות אותה בדרישה גמישה המסתפקת בכך שהמבוטח או המוטב יינזקו בקרות מקרה הביטוח שבו יאבד או יינזק הנכס המבוטח (ההדגשות שלי ח.י)".
לצד זאת אומר, כי מקובלת עלי טענת הנתבעת לפיה השאלה האם התובעת אחראית עפ"י דין לנזקי גניבת המכולות והנגררים הינה שאלה בעלת היבטים משפטיים ועובדתיים, שיכולה להתברר רק בהליך שבין בעלי הרכוש לתובעת ובכל מקרה לצורך דיון בעניין נדרש לתור אחר ההסכמים שבין המבוטחת ובעליו של הנגרר והמכולות.
ועתה נשאלת השאלה האם מאחר ואין בפני בית המשפט כל נתון ביחס להסכמים אלה מן הראוי לדחות את התביעה בראשי נזק דנן - לבל ייווצר מצב שבו התובעת תהנה מרכוש מבוטח שאינו בבעלותה?
סבורני, כי ניתן להניח את דעתם של הצדדים וליתן את הפיצוי הדרוש על דרך של סעד הצהרתי לפיו התביעה בראשי נזק דנן מתקבלת אך הנתבעת תחויב בפיצוי בגינם אם וכאשר היא תיתבע על ידי בעליו של הנגרר והמכולות. תוצאה זו לדידי, דרה בכפיפה אחת עם לשון סעיף 5 לחוק השומרים, אשר לפיו רשאי בעל הנכס לתובע מן השומר את נזקו מתוך הפיצוי או השיפוי, המגיע לשומר, אף אם השומר לא היה אחראי לאובדן או לנזק, אך הייתה לו זכות לפיצוי או לשיפוי כלפי צד שלישי ומכאן, אני סבור שדי בכך כדי לקבוע שלמבוטחת (התובעת) יש זיקת ביטוח כנדרש לנגרר ולמכולה.
למען הסר ספק אבהיר שאין בקביעתי זו כדי להביע דעה או לחרוץ גורל תביעה אפשרית או סיכוייה לכשזו אם וכאשר תוגש לבית המשפט.
מכאן אעבור לקביעת סכום הפיצויים לו זכאית התובעת;
שני בעלי הדין הסתמכו בסיכומיהם על הערכת הנזק שבחוות הדעת השמאית בסך 61,273 $ (הפער של 4,000 $ נובע מעלות 2 המכולות).
לפיכך, התובעת זכאית לסך השווה בש"ח ל- 61,273 דולר ארה"ב לפי השער היציג של הדולר נכון ליום האירוע (גם בנקודה זו נחלקו דעות הצדדים).
עפ"י נתוני בנק ישראל, שער הדולר כפי שפורסם ביום שבו אירע מקרה הביטוח השני עומד על סך 3.23 ₪ (כפי שנטען בסיכומי הנתבעת) - מכאן שהתובעת זכאית לפיצוי בסך : (61,273$) * (3.23) = 197,912 ₪ (במעוגל), ובהפחתת סכום ההשתתפות העצמית בהתאם לפוליסה בסך 2,000 $ (6,460 ₪) - היתרה המתקבלת הינה בסך 191,452 ₪. מסכום זה יש להפחית את סכום הפיצויים שהתקבל לידי התובעת מכח פוליסת הביטוח הימי בגין גניבת המלאי בסך 25,000 $ אשר שולמו בחודש אוגוסט 2008 - היתרה הינה 117,161 ₪.
באשר לדרישת התובעת לפיצוי בגין אובדן רווחים והוצאות מימון כפולות בעקבות רכישת מלאי חליפי בכדי להתגבר על המחסור שנוצר בעטים של שני מקרה הביטוח ואשר עומדים לשיטת התובעת על השווה ל- 30,000 $.
בענין זה התובעת ביקשה להיבנות מעדותו של עת/ 3 מר שלמה דיין שבתצהיר שם העיד, כי בעקבות גניבת המכולות על תכולתן נאלצו להשלים את הפער של הציוד שנגנב ובאופן מיידי רכשו ציוד זהה, וכי הספק שממנו רכשו העלה את מחיר הציוד להזמנה ב- 10%.
לאחר שבחנתי את עמדות הצדדים לא שוכנעתי כי כתוצאה מהאירוע נגרם לתובעת נזק עקיף של אובדן הכנסות ורווחים. למעשה, טענות התובעת נסמכות בעיקר על ספקולציות, מתוך ניסיון לכמת את נזקיה. ההפסד הוא תיאורטוי, ומיוחס לעלות "הכפולה" לשיטתה, שנדרשה לשלם לצורך רכישת מלאי חליפי בכדי להתגבר על המחסור שנוצר !
אין ספק, כי גניבת מלאי, בפרט בהיקפים משמעותיים, שלא מתקבל פיצוי בגינו, עלולה לגרום נזק כלכלי בלתי מבוטל לעסק, ואולם הנטל על התובעת להוכיח את גובה הנזק, בראיות מוצקות ומשכנעות.
הטענות בדבר נזקים שנגרמו כתוצאה מאובדן רווחים והוצאות מימון כפולות, לא הוכחו כדבעי, אף מהסבריו של עד התביעה לא ניתן לדלות מידע מוכח בנקודה זו.
הוסף על כל אלה, כי כמפורט בהרחבה לעיל, מערכת היחסים בין הצדדים מושתת על חוזה הביטוח שנכרת בין הצדדים. התובעת לא טענה, כי פוליסת הביטוח אכן מכסה נזקים שיסודם באובדן רווחים. פוליסת הביטוח עליה מושתת מערכת היחסים בין הצדדים אינה נותנת כיסוי לנזק שאינו כתוצאה ישיבה מהפגיעה ברכוש המבוטח, והנזק בגין אובדן רווחים הינו נזק כספי טהור. התובעת לא הוכיחה, כי הפוליסה נשוא ענייננו נותנת כיסוי לאובדן הרווח הגולמי של העסק שבא בעקבות אירוע הפריצה.
ומכל מקום הפסיקה קבעה כלל לפיו נדרשת קביעה מפורשת בפוליסה על מנת שיהיה כיסוי לנזק תוצאתי - ר' דברי כב' השופט הנדל בע"א 1228/08 מולרם מערכות שינוי והרמה נ' ביטוח חקלאי אגודה שיתופית בע"מ, תק-על 2011(2), 3937 , 3941 (2011).
סוף דבר
אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת בגין מקרה הביטוח הראשון את הסכום 106,894 ₪, ובגין מקרה הביטוח השני את הסכום 117,161 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כחוק מיום האירוע ועד ליום התשלום בפועל לרבות הוצאות משפט (אגרה ושכר בטלת עדים כפי שנפסק בדיונים) בצירוף ריבית והצמדה מיום תשלום ההוצאה ועד יום התשלום בפועל וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 20%.
בנוסף, ניתן בזאת סעד הצהרתי לפיו התביעה בראש הנזק של עלות הנגרר כמפורט בסעיף 81 לפס"ד מתקבלת ואני מחייב את הנתבעת לשפות את התובעת בגין עלות הגרר אשר נגנב ככל והיא תיתבע על ידי בעליו של הנגרר .