קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה אזרחית על עבירות מין:
התובעת, צעירה בת 29, פנתה בהיותה בת 20 לטיפול רוחני אצל הנתבע שנהג לקיים בביתו מפגשים לשיפור המודעות העצמית בתשלום, תוך שהציג עצמו כמורה רוחני. לאחר כ- 5 שנים החל הנתבע לבצע בתובעת עבירות מין בטענה שמדובר בחלק מהטיפול הרוחני. בגין עבירות אלו הנתבע הורשע בתפ"ח בין השאר באינוס במרמה ומעשים מגונים (להלן: ההליך הפלילי (מספרו לא מצוין כדי להגן על פרטי התובעת). התובעת, שעקב מעשי הנתבע נותרה עם נכות פסיכיאטרית, מבקשת בתביעה שלפניי פיצוי כספי בגין הנזקים שנגרמו לה.
המקרה שלפניי הינו מקרה מייצג לתופעה חברתית חמורה במסגרתה אנשים המחזיקים בכוח או בסמכות כלפי צעירות, כגון: מטפלים, מעסיקים, מפקדים וכיו"ב, עושים בסמכותם שימוש ציני לצורך קבלת טובות הנאה מיניות מהצעירות התלויות בהם או הכפופות להם, תוך ניצול מעמדם, ויחסי האמון והתלות, המחלישים את יכולת הצעירות להתנגד ולגבש עמדה חופשית וצלולה לגבי המעשים המבוצעים בהן.
הנזק שנגרם לקורבנות עבירות אלו הוא עצום, הן לאור העובדה שהעבירות מבוצעות בדרך כלל בצעירות המצויות בשלב רגיש בחייהן הכרוך בתחושות בלבול וצורך ב'חיפוש עצמי', והן בשל העובדה שהמעשים מבוצעים במסווה של יחסי אמון ותלות על ידי מי שאמור היה להגן, לטפל, ולשמור עליהן. במקרה שבפניי נגרמה לתובעת, צעירה בתחילת דרכה, נכות פסיכיאטרית לצמיתות.
ההליך הפלילי, מטבע הדברים, אינו מפצה את הנפגעות על הנזק שנגרם להן עקב העבירות, גם אם במסגרתו הן זוכות לפיצוי מסוים. לאור זאת, קיימת מגמה הולכת וגוברת של פנייה להליך האזרחי לצורך פיצוי. במקביל, קיימת התפתחות בחקיקה האזרחית ובפסיקה המבטאת צורך ונכונות של מערכת המשפט לסייע לנפגעות ולהגן עליהן. דוגמא לכך הוא החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998 (להלן: החוק למניעת הטרדה מינית), האוסר ביצוע שורה של עבירות מין והטרדה מינית במסגרת יחסי מרות, וקובע בגין ביצוע עבירות אלו אחריות פלילית ונזיקית. דוגמא נוספת
למגמה זו ניתן לראות בהכרה של בתי המשפט בכך שהנזק של "פגיעה באוטונומיה" בניגוד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, הינו נזק בר פיצוי בנסיבות של עבירות מין שבוצעו תוך ניצול יחסי מרות ותלות (ראו: ת"א (חיפה) 854/07 פלונית נ' אלמוני, ).
מדובר בתופעה בעלת אופי מגדרי, הפוגעת בעיקר בנשים. התעלמות מכך תהיה בבחינת הצגה כוזבת של המציאות. נויה רימלט, כותבת על כך במאמרה "על משפט, פמיניזם ושינוי חברתי: החוק למניעת הטרדה מינית כמקרה לדוגמא" עיונים במשפט מגדר ופמיניזם (הוצאה לאור נבו, תשס"ז-2007), 985, בעמ' 990 (להלן: נויה רימלט), בהקשר לחוק למניעת הטרדה מינית:
"כל מקרי ההטרדה המינית שהגיעו לדיון בבתי המשפט השונים מאז חקיקת החוק ועד היום היו בעלי צביון מגדרי מובהק. רובם המכריע עסק בגברים בעלי מעמד שהטרידו נשים שהיו בעמדת חולשה, נחיתות או תלות בגברים אלה תוך שההטרדה מנציחה יחסי כוחות בלתי שוויוניים אלה...
בתי המשפט לא תמיד עומדים בפסיקתם על ההקשר המגדרי של עבירות המין וההטרדה המינית במסגרת יחסי מרות, כפי שמציינת נויה רימלט במאמרה לעיל, בעמ' 990-991:
את החומרה המיוחדת שבתופעת ההטרדה המינית לא ייחס בית המשפט לעובדה שמדובר בתופעה שבה, כפי העולה בבירור מהפסיקה הרלוונטית, נפגעות נשים על ידי גברים באופן שיטתי...
נדבך משמעותי אחד של הפסיקה העכשווית, שנולדה בעקבות החוק למניעת הטרדה מינית וכחלק ממנו, מתבטא אפוא בהתעלמותם של בתי המשפט מן המציאות המגדרית המובהקת שנפרסת בפניהם במסגרת ההליכים המשפטיים השונים שהוליד החוק. במקום דיבור מפורש וישיר על זהותם המגדרית של המוטרדת ושל המוטרד, שעניינם מגיע תדיר לטיפול של בתי המשפט, אימץ בית המשפט רטוריקה ניטרלית כוזבת המציגה את הסיטואציה העובדתית וממשיגה אותה ככזו שכל עניינה הוא פגיעה מקרית ונטולת הקשר מגדרי של "אדם" אחד ב"אדם" אחר".
החקיקה האזרחית המטילה אחריות נזיקית על מבצע העבירות, השימוש הגובר בה והפסיקה שנולדה בעקבותיה, משרתים לא רק את האינטרס האישי של נפגעת ספציפית, אלא גם את האינטרס הציבורי שבמיגור התופעה. ואולם, מיגור התופעה יעשה לא רק על ידי הרתעה, אלא גם על ידי הכרה והבנה של מאפייני התופעה, ובעיקר הסבת תשומת הלב לכך שמדובר בתופעה במסגרתה נפגעות נשים על ידי גברים באופן שיטתי, תוך ניצול ציני של גברים עמדות כוח שונות בהן הם משמשים באופן המנציח את חולשתן לכאורה של הנשים.
1. העובדות שלעניין
התביעה שלפניי הוגשה כתביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים, על פי סעיף 77 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. במסגרתה, מבקשת כאמור התובעת לחייב את הנתבע לשלם לה פיצויים בגין נזקה שנגרם עקב עבירות המין שביצע בה הנתבע, ובגינן הורשע בהליך פלילי.
הנתבע, יליד 1953, נהג לקיים בביתו מפגשים קבוצתיים ואישיים לשיפור המודעות העצמית, תוך שהציג עצמו כמורה רוחני בעל חיבור לתודעה האלוהית ולאנרגיה הקרויה "מהר באבא" מהודו. בגין ההשתתפות במפגשים גבה הנתבע תשלום. הנתבע הורשע בהליך הפלילי בגין ביצוע עבירות מין בחמש מתלמידותיו-מטופלותיו, תוך שהוא גורם להן להאמין כי מעשיו מהווים חלק מהטיפול הרוחני שהוא מעניק להן.
התובעת, ילידת 1980, הינה אחת מחמש מתלוננות אשר עקב תלונתן הוגש כנגד הנתבע כתב האישום בהליך הפלילי. על פי האישום המתייחס לתובעת, הורשע הנתבע בעבירה של אינוס במרמה ובעבירה של מעשים מגונים, עבירות לפי סעיפים 345(א)(2) ו- 348(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, והעונש שנגזר עליו הינו מאסר בפועל לתקופה של 5 שנים, שנתיים מאסר על תנאי, וכן פיצוי כספי לתובעת בסך 10,000 ש"ח.
2. אחריות הנתבע
התובעת טוענת כי העבירות בגינן הורשע הנתבע בהליך הפלילי מקימות כלפיה עוולות אזרחיות המזכות אותה בפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה עקב מעשיו. עוד טוענת התובעת כי היא זכאית לפיצוי מהנתבע בשל פגיעתו באוטונומיה שלה והפרת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
הנתבע מכחיש מכל וכל את המעשים המיוחסים לו, לרבות עובדות כתב האישום המתוקן. עוד טוען הנתבע כי התובעת פיתתה אותו ולכל הפחות הסכימה למגע המיני עמו, ועל כן יש לקבוע רשלנות תורמת של התובעת. עוד טוען הנתבע כי לאחר שהתובעת קיבלה את סכום הפיצוי על סך 10,000 במסגרת ההליך הפלילי, היא מנועה מלתבוע ממנו סכום כסף נוסף, וזאת על פי דיני ההשתק והמניעות.
אחריות הנתבע הוכרעה בהליך הפלילי. מהות התביעה האזרחית הנגררת להרשעה בפלילים הינה הימנעות מניהול הליכים משפטיים מיותרים ובזבוז זמן שיפוטי לגבי עובדות שנקבעו בפסק דין חלוט. אני מאמצת, אם כן, את עובדות כתב האישום המתוקן וקובעת כי יש בהם כדי להקים אחריות של הנתבע כלפי התובעת בנזיקין.
בנוסף, אין לקבל את טענת הנתבע לפיה לאחר קבלת הפיצוי הכספי במסגרת ההליך הפלילי מושתקת התובעת מלטעון כי היא זכאית לפיצוי נוסף מהתובע. השאלה אם הפיצוי הניתן במסגרת
ההליך הפלילי הוא פיצוי "עונשי" או "תרופה אזרחית" לא הוכרעה בפסיקה (רע"פ 2976/01 אסף נ' מ"י, פ"ד נו (3) 418). גם אם נראה בפיצוי שנפסק במסגרת ההליך הפלילי "תרופה אזרחית", אין בו כדי למנוע מהתובעת את הגשת תביעה זו, ולכל היותר מתעוררת השאלה האם יש לנכות מהסכום שיפסק במסגרת ההליך שבפניי את הסכום שנפסק לתובעת בהליך הפלילי. היות ובמקרה דנן נפסק לתובעת בהליך הפלילי סכום סמלי בסך 10,000 וזאת במסגרת הסדר טיעון, וכן מכיוון שסכום הפיצוי הלא ממוני במסגרת הליך זה נתון ממילא לשיקול דעת בית המשפט, להכרעה בשאלה זו אין משמעות מעשית במקרה זה.
גם את טענת הרשלנות התורמת של הנתבע יש לדחות. טענה זו מקוממת במיוחד לאור מעשי הנתבע, כמפורט להלן. כתב האישום המתוקן כולל 5 אישומים, כל אחד מהאישומים מתייחס למתלוננת אחרת. האישום המתייחס לתובעת הינו האישום השני, ממנו עולה כי התובעת הכירה את הנתבע בשנת 1999, והחלה להשתתף במפגשים הטיפוליים בשנת 2000, בהיותה בת 20. התובעת השתתפה במפגשים עם הנאשם על בסיס קבוע, ושילמה עבור כל המפגשים. במהלך המפגשים שיתפה התובעת את הנתבע בחוויותיה היומיומיות והתייעצה עמו גם לגבי אירועים אינטימיים, עד שפיתחה בו תלות מוחלטת. לאחר שלב השיחה בכל מפגש, התקיים שלב "החוויה". משנת 2000 ועד לשנת 2005 החוויה התמצתה בכך שהתובעת "היתה מתיישבת על הנאשם שעה שישב משולב רגליים והיתה כורכת את רגליה סביבו וכך הם היו מבקשים עזרה מהאלוהים" (ס' 9 לכתב האישום המתוקן). החל מחודש ספטמבר 2005 החל הנתבע לבצע בתובעת מעשים מגונים ומעשי אינוס כמפורט להלן (ס' 10 לכתב האישום המתוקן):
"בתחילה ישבו בעיניים עצומות כמתואר לעיל תוך נדנוד הגוף ולאט לאט הנאשם שכב על המזרן והשכיב את [המתלוננת] עליו.
כשאמרה לו [המתלוננת] שהיא מרגישה מוזר מכיוון שמחד זו אמורה להיות חוויה אלוהית ומאידך זה מעורר תחושה מינית, השיב לה שרק מישהו לא אנושי כמוהו יכול להיות בסיטואציה ולא לנצל את זה.
לאחר מכן במהלך מספר מפגשים נישק את [המתלוננת] בפניה.
במהלך המפגשים הכניס הנאשם את לשונו לפיה ואמר שזו ההתמסרות, שזו חלקת האלוהים הפרטית שלה ושבעזרת חוויה זו תתגבר על ההתנגדויות שלה שנבעו מאירועים בעברה וכן שבזכות חוויות אלו תוכל לתת יותר לאחרים.
באחד המפגשים בעת [שהמתלוננת]שכבה על הנאשם, הניח הנאשם יד על ישבנה באומרו כי תחושתה הטבעית והמשוחררת למגעו היא חשובה להמשך הטיפול.
במפגשים הבאים המשיך הנאשם לגעת [במתלוננת] כפי שמתואר בסעיפים א-ה ולאחר מספר מפגשים ובעוד [המתלוננת] שוכבת על הנאשם הכניס
הנאשם יד למכנסיה, ליטף את ישבנה ואת גבה מתחת לחולצתה.
לאחר מכן ובעודו מלטף אותה החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה ונגע בפי הטבעת שלה לצורך סיפוק מיני.
הנאשם עצמו היה מתחכך בגופה של [המתלוננת] עד שהגיע לפורקן מיני."
עוד מצוין בכתב האישום המתוקן, כי בתקופה בה ביצע הנתבע בתובעת את עבירות המין, הוא שיבח אותה בדבר התקדמותה בטיפול והילל אותה לפני יתר חברי הקבוצה (ס' 11 לכתב האישום המתוקן).
מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי עבר פרק זמן של כ- 5 שנים מתחילת ה"טיפולים" של התובעת אצל הנתבע ועד למועד בו החל הנתבע לבצע בתובעת את עבירות המין. כלומר, עבירות המין בוצעו לאחר שנבנה אצל התובעת אמון מלא בנתבע ונוצרו יחסי תלות מוחלטים ביניהם. תלות זו מתוארת בעמ' 5 לחוות דעתה של ד"ר עדינה אדר-כהן, מומחית לפסיכיאטריה, אשר הוגשה מטעם התובעת (נספח ד' לכתב התביעה), כך:
"בתקופת "הטיפול" מתארת בניה הדרגתית של אמון ותלות. וכאשר המטפל החל את הניצול וההתעללות המינית היא כבר חשה חלשה, תלויה בטיפול, זקוקה לו כדי להמשיך בחייה הרגילים, חסרת כוחות להתנגד לו"
מכתב האישום המתוקן ניתן ללמוד גם על ההדרגתיות והתחכום בפעולות הנתבע, מה שפגע עוד יותר ברצונה החופשי וגיבוש הסכמתה של התובעת. מה גם, שעוד לפני ביצוע עבירות המין, שלב "החוויה" בטיפול כלל ישיבה של התובעת על ברכי הנתבע, כך שמגע פיסי לגיטימי, לכאורה, התקיים 5 שנים קודם לתחילת ביצוע העבירות בתובעת, ולא החל בפתאומיות. אודות התחכום בפעולת הנתבע ניתן ללמוד גם מן העובדה שהוא הורשע בביצוע עבירות מין זהות או דומות בחמש מתלוננות, בזמן ששימש כמורה רוחני-מטפל שלהן, ולאחר תקופה בה נוצרו ביניהם יחסי תלות ואמון, ותוך ניצול יחסים אלו. התובעת תיארה את המצב הנפשי בו היתה שרויה בשלב בו החל הנתבע לבצע בה את עבירות המין (עמ' 7 לפרו' מיום 11/11/09):
"אולי זה נשמע הזוי, שאדם שאומר לך שהוא אלוהים בגוף אדם איך יכולתי להאמין, במשך חמש שנים חשבתי שאם אני יעזוב זה שווה למה? איך אני אעזוב אני אמות...
יש אדם שיכול להכנס לך למוח ולהשתלט לך על המוח, זה נשמע הזוי אך זה המצב, הוא השתלט עליך..."
לאור הזמן הממושך שעבר ממועד תחילת המפגשים בין הנתבע לתובעת ועד למועד בו החל הנתבע בביצוע עבירות המין בתובעת, לנוכח ההדרגתיות במגע הפיסי, התחכום והשיטתיות בפעולת הנתבע, ולאור העובדה שהתובעת הינה אחת מחמש קורבנות כלפיהן פעל הנתבע באופן ובשיטה דומים, אני קובעת כי לא ניתן לייחס לתובעת רשלנות תורמת כלשהי.
3. הנזק
א. קשר סיבתי
התובעת טוענת כי כתוצאה ממעשיו של התובע היא נזקקת לטיפולים נפשיים מאז חודש מרץ 2006 ועד היום. עוד טוענת התובעת כי מאז האירועים היא סובלת מקשיי ריכוז, סיוטי לילה, ירידה בלימודים, קשיים בקשרים בינאישיים, התפרצויות זעם ועוד. קשיי תפקוד אלו לא מאפשרים לה, לטענתה, לעבוד או לנהל חיים רגילים, וגם מקשים עליה ללמוד עד שהיא אולי תאלץ לעזוב את לימודיה.
ד"ר אדר-כהן העריכה את הנכות הפסיכיאטרית של התובעת, כתוצאה ממעשי הנתבע, בשיעור 15% לצמיתות. המלצותיה של ד"ר אדר-כהן לגבי המשך טיפול בתובעת הינן כדלקמן: טיפול פסיכולוגי בתדירות של פעם בשבוע למשך 5 שנים לפחות; טיפול פסיכיאטרי בתדירות של פעם בחודש לפחות, במשך 5 שנים לפחות; וטיפול זוגי, בתדירות של פעם בשבוע, למשך שנתיים לפחות.
הנתבע טוען שככל שהתובעת סובלת מבעיות נפשיות, הרי שסבלה מהן בעבר, ואין קשר סיבתי בין הקשיים התפקודיים להם היא טוענת והטיפולים הנפשיים להם היא נזקקת או תזקק לבין מעשיו. הנתבע מדגיש בהקשר זה את העובדה שהתובעת פנתה לטיפול פסיכולוגי בהיותה בת 17, בטרם הכירה את הנתבע.
שאלת הקשר הסיבתי הינה שאלה שבמומחיות. על פי חוות דעתה של ד"ר אדר-כהן קיים קשר סיבתי בין נכותה של התובעת בתחום הנפשי לבין האירועים הקשורים לנתבע. הנתבע לא הגיש חוות דעת נגדית.
התובעת הינה צעירה בת 29, היא שירתה שירות צבאי מלא בצה"ל ואף העידה כי נהנתה מהשירות וחתמה קבע (עמ' 3 לפרו' מיום 11/11/09). לאחר שחרורה מצה"ל התובעת סיימה תואר ראשון במדעי החברה, נישאה והחלה ללמוד לתואר שני. העובדה כי במהלך חייה התובעת פנתה לטיפול פסיכולוגי אין בה כדי להעיד על בעיה נפשית ממנה סבלה התובעת. ד"ר אדר-כהן התייחסה בחוות דעתה לעובדה שהתובעת פנתה לטיפולים פסיכולוגיים בעבר, לאור קשיים משפחתיים בילדותה. למרות הילדות המורכבת, והעובדה שאמה ואביה בנו לעצמם משפחות חדשות בהן התובעת לא מצאה
את מקומה וחשה שאינה רצויה, הצליחה התובעת להתגבר על הקשיים וניהלה חיים רגילים ותפקדה בצורה טובה (עמ' 5 לחוות הדעת):
"...הצליחה להתגבר על ילדות עם קשיים משפחתיים, למרות פירוק המשפחה ותחושה שהיא "הבוגרת בקשר עם אמא", ולמרות תחושה שהיא אינה רצויה בבית האם, אחרי שהיא נישאה בשנית וגם לא בבית אביה, הצליחה להתעלות מעל לקשיים, המשיכה לאורך כל הדרך לתפקד בצורה טובה מאוד ולא להיקלע למצב דיכאוני. בתקופת השירות הצבאי ואחריו "פרחה", התפתחה מבחינת תעסוקה, לימודים וזוגיות. הכירה את בעלה ונישאה. החלה והשלימה לימודים".
ד"ר אדר-כהן נשאלה גם בחקירה הנגדית לגבי מצבה הנפשי של התובעת לפני האירועים המיניים עם הנתבע, והשיבה כי ככל שהיתה מצוקה נפשית בעבר הרי שלא דובר במצב כרוני של מחלה אלא במצוקה זמנית שהתובעת התגברה עליה (עמ' 2 לפרו' מיום 11/11/09):
"ש.האם ידוע לך שבצעירותה היא הייתה זקוקה לטיפולים פסיכולוגיים.
ת. כן. עקב ירידה במצבה סביב בעיות בבית. היה איזה שהוא משבר, היא עברה אותו וגם הפנייה שלה לאותו מטפל היתה מתוך מקום של מצוקה ולא מתוך מקום שהרגישה טוב, אך הסימפטומים היו שונים ממה שהיא סבלה בהמשך.
ש. היא פנתה לאותו מטפל עקב בעיות נפשיות שהיו לה.
ת. עקב מצוקה לא עקב מחלה".
התובעת נשאלה בחקירה הנגדית על הטיפול הפסיכולוגי אליו פנתה בטרם הכירה את הנתבע, והעידה כי הפנייה לטיפול זה נבעה מקושי טבעי שחווה נערה שהוריה התגרשו (עמ' 3 לפרו'):
"ש. האם זה נכון שבצעירותך סבלת מבעיות נפשיות ונזקקת לטיפולים פסיכולוגיים עקב כך.
ת. לא הייתי מגדירה בעיות נפשיות אך ההורים שלי התגרשו שהייתי מאד מאד קטנה, בת שנתיים והתחתנו מחדש כל אחד לבן זוג אחר, סיטואציה מורכבת להתרגל לבן זוג חדש של הורה, לא היה לי פשוט, אז בגלל הקושי הזה הרגשתי מישהו אובייקטיבי ונטרלי לדבר איתו על זה. זה היה בגיל 17.
ש. אחרי הגירושין גרת עם האבא או עם האמא.
ת. עם האמא. ואמא שלי התחתנה מחדש שהייתי בת 16".
התובעת העידה במסגרת החקירה הנגדית שהקשיים המשפחתיים שחוותה לא הפריעו במהלך שירותה הצבאי (עמ' 3 לפרו' מיום 11/11/09):
"ש. היית בצבא.
ת. כן.
ש. העובדה שהיו לך בעיות כאלה עם ההורים לפני הצבא לא הפריע לך בשיבוץ לתפקידים צבאיים.
ת. למה זה צריך להפריע לי?
ש. לפי ידיעתי וניסיוני נתנו משקל למיון של נערים ונערות ממה שקוראים לו בית הרוס.
ת. אם הורים גרושים זה נקרא בית הרוס אז אף אחד לא היה מתגייס? היה לי קב"ה גבוה, הייתי מש"קית ת"ש וחתמתי קבע".
התובעת תיארה בעדותה בפני בית המשפט את השוני בין חייה ותפקודה לפני האירועים עם הנתבע ולאחריהם (עמ' 7 לפרו'):
"לפני כן הייתי אדם עם שמחת חיים ומלא חברים וקשר טוב עם המשפחה, מאז איבדתי את האמון באנשים...
אני זוכרת את עצמי לפני מה שקרה ואומרת לעצמי שאני בן אדם אחר, חבל לי על היום שהכרתי אותו, רציתי לטפל באנשים ולהיות פסיכולוגית וכל הנושא של הטיפול, רציתי המון חברים ואני בן אדם אחר לגמרי".
לסיכום עניין הקשר הסיבתי, התרשמתי כי התובעת חיה חיים מלאים, רגילים, שמחים ואף הישגיים לפני שהנתבע ביצע בה את מעשיו. שוכנעתי כי התובעת פנתה לטיפול פסיכולוגי במהלך חייה בשל מצוקות רגשיות נקודתיות אשר בשום צורה ואופן לא השפיעו על תפקודה בכל תחום שהוא. לאור האמור, אני קובעת כי נכותה הנפשית של התובעת כיום הינה תוצאה ישירה של עבירות המין שביצע בה הנתבע.
ב. גובה הנזק
(1) הוצאות בגין טיפולים פסיכולוגיים בעבר
התובעת הצהירה כי פנתה לטיפולים פסיכולוגיים החל מחודש מרץ 2006 ועד לחודש יוני 2007, תחילה בתדירות של פעמיים בשבוע ולאחר מכן בתדירות של פעם בשבוע. עלות 15 הטיפולים הראשונים היתה 280 ₪, ולאחר מכן הופחת הסכום ל 240 ₪. בנובמבר 2007, חזרה התובעת
לטיפולים פסיכולוגיים במסגרת האוניברסיטה בעלות מופחתת של 120 ₪ לפגישה. התובעת צירפה לתצהירה קבלות בגין טיפולים אלו.
הקבלות שצירפה התובעת (נספח ו' לתצהיר התובעת) הינן על סך 18,000 ₪, בתוספת הוצאות נסיעה, חניה והוצאות נלוות אני מעמידה את הפיצוי בראש נזק זה על סך של 20,000 ₪.
(2) הוצאות בגין טיפולים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים בעתיד
ד"ר אדר-כהן המליצה לתובעת על טיפול פסיכולוגי בתדירות של פעם בשבוע וטיפול פסיכיאטרי בתדירות של פעם בחודש, למשך 5 שנים; ועל טיפול זוגי בתדירות של פעם בשבוע למשך שנתיים. בהיעדר חוות דעת נגדית מטעם הנתבע, יש להעריך את עלות טיפולים העתידיים על פי המלצת ד"ר אדר-כהן.
אמנם, לא ניתן לדעת מראש במדויק את מחיר הטיפול אליו תפנה התובעת, אולם, ניתן להתבסס על מחירי הטיפולים בעבר, וחוו"ד הרופאה. לאור נתונים אלו אני קובעת את הפיצוי בראש נזק זה על 100,000 ₪.
(3) הוצאות בגין "הטיפולים" אצל הנתבע
על פי עדות התובעת, אשר לא נסתרה על ידי הנתבע, הנתבע גבה מהתובעת 150 ₪ עבור פגישה אישית, בתדירות של כפעמיים בחודש. החל משנת 2003 החלה התובעת להשתתף, בנוסף לפגישות האישיות, בפגישות הקבוצתיות, בעלות ממוצעת של 500 ₪ לחודש.
לאור האמור אני מעמידה את הפיצוי בראש נזק זה על סך של 30,000 ₪.
(4) הפסד השתכרות בעתיד
התובעת טוענת כי אינה מסוגלת לעבוד בשל בעיותיה הנפשיות. התובעת העידה שכיום כמעט ואינה עובדת (עמ' 3 לפרו' מיום 11/11/09):
"ש. מה את עושה היום.
ת. לא הרבה, אני מאבחנת פעם או פעמיים בחודש בניצן ליקויי
למידה".
אני סבורה כי התובעת לא עשתה די כדי להקטין את נזקה בראש נזק זה. בחוות הדעת הפסיכיאטרית לא נקבע כי התובעת לא מסוגלת לעסוק במקצוע או בעיסוק כלשהו, ובוודאי שלא נקבע בחוות הדעת כי לא תהיה מסוגלת לעבוד בעתיד. למרות קשייה להשתלב בעבודה, התובעת לא
פנתה לקבלת טיפול פסיכיאטרי עד היום, למרות שהופנתה לטיפול כזה, וזאת משום שחשה שהטיפול הפסיכיאטרי לא יהיה נכון עבורה (עמ' 6, פסקאות 16-17 לפרו' מיום 11/1109). ד"ר אדר-כהן התייחסה לכך בחקירה הנגדית (עמ' 1 לפרוטוקול מיום 11/11/09):
"ת.בזמן שראיתי אותה להערכתי זה היה גם טיפול פסיכיאטרי וגם פסיכולוגי.
ש. מי קובע את סוג הטיפול.
ת. קודם המטופל קובע במדינת ישראל אם הוא רוצה או לא, אני הבנתי שהוצע לה טיפול מסוים ואז החל שיפור ואז החליטה לא לפנות לטיפול פסיכיאטרי. היא לא הייתה במצב שהיה צריך להכריח אותה לפי חוק".
בנסיבות אלו, יש לחשב את הפסד ההשתכרות של התובעת בעתיד בהתאם לנכות הפסיכיאטרית שנקבעה לתובעת (לענין זה יש זהות בין הנכות הרפואית לתפקודית) ולא על פי השתכרותה כיום.
התובעת לא הביאה ראיות על שכר בעבר. לטענתה, עת החלה להשתתף במפגשים אצל הנתבע עבדה כאחראית בר ברשת בתי קפה והשתכרה סך שך כ- 4,000 ₪ לחודש. על כושר השתכרותה בעתיד ניתן ללמוד מהעובדה שהתובעת הינה בעלת תואר ראשון, ומצויה בעיצומם של הלימודים לקראת תואר שני. מכאן ניתן ללמוד כי אלמלא נזקה עקב מעשי התובע היתה משתכרת בגובה השכר הממוצע במשק לפחות.
לפיכך, החישוב בראש נזק זה ייעשה על פי השכר הממוצע במשק, אשר עמד נכון לחודש ספטמבר 2009 על סך של 8,172 ₪. התקופה שיש להביא בחשבון לצורך החישוב מתחילה בשנת 2005, בהיות התובעת בת 25 שנים, אז החל הנתבע לבצע בתובעת את עבירות המין, ועד להגיע התובעת לגיל 67:
286.359 X 8,172 ₪ X 15% = 351,018.86 ₪.
(5) כאב וסבל ופגיעה באוטונומיה
אין צורך להכביר במילים אודות הכאב והסבל שהינם מנת חלקם של נפגעות התעללות מינית בסיטואציה טיפולית. התובעת מנסה לתאר במילים את נזקה בראש נזק זה, כדלקמן (עמ' 2 לתצהיר התובעת):
"הדף קצר מלהכיל את תחושת הכאב שאני חשה בכל יום ויום. לעולם
לא תוכל נפש אדם להבין את שעברתי ואין מילים שיספיקו על מנת
לתאר את מסכת ההתעללות המינית אשר עברה עליי, ואת ההתעללות
הנפשית אשר עדין עוברת עליי. חיי כבר אינם ישובו לעולם להיות כשהיו. אין לתאר את תחושת הבושה, האשם, וההשפלה שחווה קורבן להתעללות מינית מגורם שאמור היה להיות בדיוק ההפך - מטפל ושומר".
אין ספק שהמעשים שביצע הנתבע בתובעת פגעו באופן קשה בכבודה של התובעת ובאוטונומיה שלה על גופה ועל חייה, וזאת במיוחד לאור העובדה שהמעשים בוצעו במסגרת של "טיפול", תוך ניצול יחסי מטפל-מטופל ובהתבסס על התלות המוחלטת של התובעת בו. השאלה האם הנזק של "פגיעה באוטונומיה" הינו נזק בר פיצוי לא הוכרעה בפסיקה באופן גורף. בע"א 2781/93 מיאסה עלי דעקה נ' בית החולים "כרמל", פ"ד נג(4) 526, שם דובר בביצוע פרוצדורה רפואית ללא הסכמה מדעת, הוחלט בדעת רוב לפסוק פיצויים בגין פגיעה באוטונומיה. בע"א 3806/06 פלוני נ' פלונית, , העיר בית המשפט העליון כי טיבם הנזיקי של הפרת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ושל העבירה הפגיעה באוטונומיה לא לובן עד תום.
מכל מקום, היות וחלק ניכר של הכאב והסבל שנגרמו לתובעת נובעים מהפגיעה באוטונומיה שלה ובכבודה, ממילא הפיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה והפרת חוק היסוד מגולם בתוך הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני.
לאור האמור, ובהביאי בחשבון את הפגיעה הקשה באוטונומיה של התובעת ובזכויות היסוד שלה כאדם, אני מעמידה את הפיצוי בראש הנזק הלא ממוני על סך של 200,000 ₪.
4. פיצויים עונשיים
במקרה זה נוהל הליך פלילי במסגרתו הורשע הנאשם, ונידון למאסר בפועל של 5 שנים, מאסר על תנאי וכן לקנס כספי. מטרת הפיצויים העונשיים הושגה במסגרת ההליך הפלילי. גם הפיצוי בראש הנזק הלא ממוני בגין כאב וסבל יש בו כדי להשיג מטרות עונשיות. בעניין זה נקבע ברע"א 9670/07 פלונית נ' פלוני , בפסקה כ"ג:
"כיצד משפיעה סנקציה שהושתה במסגרת הליך פלילי על האפשרות לפסוק פיצוי עונשי בהליך אזרחי? סבורני, כי אם ככלל ייפסקו פיצויים עונשיים במקרים חריגים בלבד, במקרה שנגזר עונש בהליך פלילי מדובר יהיה בחריגים שבחריגים (חריגים עד שקשה לתת להם דוגמה, ויתכן שעסקינן במקרים בהם מסיבה כלשהי לא ניתן היה להשית ענישה פלילית מספקת). הטעם לכך ברור. הרציונל לפסיקת פיצויים עונשיים "הוא עונשי והרתעתי" (עניין אטינגר, פסקה 74), הם "נועדו לשקף את סלידתה של החברה מהתנהגותו של המזיק"
(עניין גדיש, פסקה 14). ככלל, כאשר מנוהל הליך פלילי, מושגות תכליות אלה בהליך הפלילי - זהו מקומן הטבעי ואין להן מקום של ממש בהליך האזרחי. לפיכך, ככלל, פיצוי עונשי "יוצדק במקרים חמורים במיוחד או של פגיעה קשה בזכויות חוקתיות, ויש בו כדי לחזק הרתעה יעילה בשעה שאין המשפט הפלילי חל" (עניין עזבון מרציאנו; ההדגשה הוספה - א"ר)".
אשר על כן, אני סבורה כי אין מקום לפסוק פיצויים עונשיים במסגרת ההליך שבפניי.
5. סיכום
הנתבע ישלם לתובעת פיצוי בסך 701,018.86 ש"ח בגין הנזקים שנגרמו ויגרמו לה בעתיד עקב מעשיו.
סכום הפיצוי ששולם לתובעת במסגרת ההליך הפלילי לא ינוכה מסכום זה.
בנוסף ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בסכום של 5,145 ₪ (עלות חוות הדעת) ושכר טרחת עו"ד בסך של 50,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק. סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.