האם אפשר לקבל פיצוי כספי בגין תאונות בחוגים ?
בתביעות פיצויים בגין תאונות בחוגים, המוגשות על ידי עורכי דין יש להוכיח שהיתה רשלנות כלפי המשתתף בחוג בכל הנוגע לעצם השתתפותו בחוג, לדוגמא אי קבלת הסבר בדבר מהות הסיכונים וללא קבלת אישור מההורים לגבי השתתפותו בחוג, מאמן ללא הכשרה והסמכה כנדרש, אי קבלת הכשרה מתאימה בהעדר מדריך מוסמך במהלך השתתפותו בחוג
העסקתו של מאמן ללא הסמכה כדין מקיימת קשר סיבתי מובהק בין הפרת החובה להעסיק מאמן מוסמך לבין הנזק שנגרם, שכן יש להניח בהסתברות גבוהה כי המשתתפים בחוג יכולים להימנע מתאונות לו היו מקבלים הכשרה מתאימה ואולי אף היה יכולו לסרב להשתתף בחלק מהפעילויות.
בע"א (מחוזי-חי') 1155-07-09 לוי נ' וייל ג'יל "אורוות הקיסר" נפסק כי עצם העובדה שלמדריך לא היתה במועד התאונה תעודת הסמכה כמאמן, הגם שיש בכך משום הפרת חובה חקוקה, אין בה, בתור שכזו, כדי ליצור קשר סיבתי (לא עובדתי ולא משפטי) לנזק שנגרם.
הסיכון הכרוך בפעילות ספורטיבית:
בע"פ 119/93 לורנס נ' מדינת ישראל, בית המשפא ציין כי פעילות ספורט סטנדרטית היא אמנם פעילות העשויה להיות מסוכנת במידת מה. אולם זוהי פעילות אנושית המסבה הנאה רבה למשתתפים בה והחברה רואה אותה ככלל בחיוב, שכן היא משפרת את כושרם הגופני של המשתתפים בה, תורמת לגיבוש חברתי ומעודדת תחרותיות בריה והפניית אנרגיות גופניות לאפיקים חיוביים. ועל-כן, איזון האינטרסים בין היתרונות הרבים שיש בפעילות זו לבין החסרונות המועטים שנלווים לה, מוליד מסקנה שפעילות ספורט סטנדרטית הינה "סיכון סביר".
בת"א (שלום-ת"א) 44141/04 בר עוז נ' אגודת הספורט רמת-השרון (16.3.2011), שם נדחתה תביעה בה נדון מקרה של פגיעה עקב תיקול במהלך משחק כדורגל, ולת"א (שלום-עכו) 12132-05-09 סספורטס נ' מילר (22.11.2012), שם נדחתה תביעה בגין פגיעה שארעה לנער במהלך משחק פוטבול במסגרת חוג כושר קרבי.
בע"א 1667/05 (מחוזי-ת"א) כהן נ' מתנ"ס כפר דניאל (5.9.2006), שם דובר בפגיעה שארעה בחוג ג'ודו כשאחד מהילדים ביצע תרגיל על הילד שנפגע, וזאת כאשר הילדים נכנסו למתחם החוג אך טרם החלה הפעילות של החוג והמדריך לא פיקח על התנהלותם של הילדים. בית המשפט שם, אשר קיבל את טענת הרשלנות בנסיבות האמורות, מציין כי ככל והפגיעה היתה מתרחשת במהלך החוג, מסקנתו היתה שונה,, לאמור: " ודוק – בעניננו אין מדובר בפגיעה שהתרחשה במהלך החוג, תחת פיקוחו של המדריך. לגבי פגיעה מעין זו אפשר היה לקבל את טענת המשיבים כי מדובר בסיכון טבעי ורגיל, ומי שמשתתף בפעילות ספורטיבית עשוי להיפגע מסיכונים הכרוכים בה. עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות, אין בגינם אחריות (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113 ,126 (1982))."
תאונות בחוג אומנויות לחימה:
התובע נפגע במהלך פעילות אופציונאלית, חוג שאליו הצטרף מבחירה חופשית (שלו או של הוריו), הכולל אימון פיזי והפעלת כוח כלפי 'היריב' .
בית המשפט פסק כי, קרב מגע הוא ספורט השייך לספורט הלחימה וככזה נושא עמו סיכון רב יחסית. לחימה והתגוננות, תקיפה פיזית והרתעה של 'היריב' הם לב ליבו של האימון. לחימה מדומה, הכוללת הפעלת כוח פיסי כלפי 'היריב' כדי לנטרלו, היא מהותו של 'הקרב'. רכישת מיומנות לחימה ותקיפה ומנגד מתן כלים להתגוננות מפני עימות גופני הם מטרתו של האימון.
עם זאת, העובדה כי מדובר בפעילות הכוללת מצב מדומה של לחימה אין משמעה כי מדובר בפעילות נטולת כללים ואיסורים. הסיכון המוגבר דווקא מצדיק ואף מחייב הצבת כללים, הוראות והנחיות שיבטיחו במידת האפשר את בטחונם ושלומם של המתאמנים, בייחוד כאשר מדובר בקטינים. על רקע הסיכון הרב הטמון באימון, השאלה העיקרית שיש לבחון היא אם פציעתו של התובע נופלת בגדר אותו סיכון טבעי, הכרוך בפעילות ש נטל על עצמו, או שמא בגדר סיכון חריג שיש הצדקה להטלת אחריות בגינו.
בית המשפט ציין כי, לשאלת נסיבות התאונה ומידת ההתאמה בין התובע ל"יריבו" לאימון, ישנה השלכה ישירה על שאלת האחריות; נפילה 'רגילה' במהלך אימון קרב מגע הינה בגדר סיכון רגיל של האימון ויש שיאמרו, גם נפילה עקב דחיפה של היריב לאימון, הינה בגדר סיכון רגיל, כי הרי לחימה זו מעצם טבעה כוללת דחיפת היריב לשם ריתוקו. הפלת היריב ודחיפתו, כחלק מנסיון הנטרול ואולי הכרעה בקרב, הינה פעולה שגרתית המהווה חלק בלתי נפרד מ"הקרב", אם היא נעשית בהתאם להנחיות וכללי המשחק.
תאונות במהלך תחרויות ריצה:
בית המשפט ציין בפסיקתו כי אין הפיקוח יכול למנוע, בדרך כלל, מעידה בעת ריצה או התנגשות בין מתחרים, הרצים זה בקרבת זה, אם אלו הם תולדה של אופי המשחק ולא של נסיבות או תנאים יוצאי דופן, אותם ניתן לצפות מראש, כדי למנוע את המשחק או את קיום הנסיבות והתנאים האמורים" (ראו ע"א 715/79 דניאלי נ' אורט ישראל נתניה, לה(2) 764 (1981))
אי שימוש בציוד מגן בחוגים:
ש להוכיח את היקף וסוג התרגילים שנעשה במהלך החוג, את היכולת הפיזית של המתאמנים לבצע את התרגילים כשהם עם ציוד מגן, את האפקטיביות של ציוד מגן ואת הצורך בו. על התובע הנטל להוכיח כי באימון בחוג נדרשים המתאמנים להשתמש בציוד מגן או לפחות שכך נהוג
על התובע להוכיח כי אילו השתמש בציוד המגן הנדרש, בהנחה כי נדרש, היה בדבר כדי למנוע את התאונה או את השלכותיה. התובע לא הוכיח מהו אותו ציוד מגן שהיה על הנתבע לספק וגם לא את הקשר הסיבתי בין אי השימוש באותו ציוד לבין תאונה או תוצאותיה.
סוגיית ביטוח תאונות ילדים בחוג:
סעיף 7(א) לחוק הספורט קובע, בהתייחס לחובת עריכת ביטוח, כדלקמן:
"אגודת ספורט, ארגון ספורט, התאחדות ואיגוד יבטחו את הספורטאים הנוטלים חלק בתחרויות ספורט המאורגנות בידם או מטעמם; ביטח אחד הגופים האמורים ספורטאי הנוטל חלק בתחרות ספורט מסוימת – יהיו הגופים האחרים פטורים מביטוח כאמור."
במקרים מסויימים קמה לתובע עילת תביעה בגין אי עריכת ביטוח כנדרש, ועסקינן בעילה נזיקית, שכן אי עריכת הביטוח מהווה רשלנות כמו גם הפרת חובה חקוקה.
העדרה של פוליסת ביטוח תאונות מהווה רשלנות ו/או הפרת חובה חקוקה, ובין כך ובין כך, התוצאה הינה שהתובע זכאי לפיצוי בגין העדרו של כיסוי ביטוחי, בשיעור תגמולי הביטוח להם היה זכאי לו היתה פוליסה כנדרש (וראו את פסקי הדין הבאים בהם נקבע כי בהעדר פוליסה מכח חוק הספורט ותקנות הספורט, הנפגע זכאי לפיצוי בשיעור התקבולים הפוטנציאליים שנמנעו ממנו עקב אי הקמת פוליסה: ת"א (שלום באר שבע) 7403/99 וקנין נ' התאגדות לתרבות גופנית הפועל ב"ש (23/3/2005)ׂ; ת"א (שלום חיפה) 22819/01 וולרו נ' זגה אדית (28.5.2006); ת"א (שלום ראשל"צ) חכים נ' בורי (30.11.2011); ת"א (שלום נצרת) 5605-05-08 רבנוב נ' סקבורצוב (28.7.2014).