הלכת אלגריסי

נפגע זכאי ל- % 25 מסכום הנזק שפסק לו בית המשפט, לפני ניכוי תגמולי המל"ל, אם המל"ל זכאי לחזור בתביעת שיפוי כדי להיפרע לגבי הסכומים ששילם (וראה ע"א 545/85ו- 3ערעורים נוספים, אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מסעוד אלגריסי ואח' פד"י מד (2), 8ואילך). במקרה אלגריסי ואח' נידונו מספר סיטואציות: האחת - תאונה עצמית של הנפגע - העובד המשתמש ברשות ברכב המעביד; השניה - פגיעה בנפגע - עובד עקב שימוש ברשות ברכב הבעלים-המעביד על ידי משתמש-עובד אחר של המעביד; השלישית - כאשר המעביד הוא המדינה הפטורה מחובת ביטוח, שנתנה רשות שימוש ברכב שלה וגם כאן התאונה היא עצמית. בשלושת המקרים האלה - אין המוסד רשאי לחזור על המעביד (או על העובד המשתמש ברשותו) בתביעה לשיפוי בגין סכום הגמלה המשתלם לנפגע. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הלכת אלגריסי: רקע עובדתי .1התובע, יליד שנת 1943, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום . 23.2.94ברכב המעורב בתאונה נהג הנתבע 2, ועקב התאונה נפגעו התובע והנתבע .2(מוצג ת/ 3- מידע על נתוני תאונת דרכים של משטרת ישראל). הגם שחבות הנתבעים כלפי התובע הוכחשה בכתב ההגנה, אין כל ספק לפי נתוני התאונה כי מדובר בתאונת דרכים וכי קיימת חבות של הנתבעים לפצות את התובע על הנזקים שיוכחו. טענה זו אף נזנחה בסיכומי הנתבעים. התובע נסע במשאית שנהג בה חברו. התובע וחברו הם בעלי משאיות המופעלות במשרד הובלה, אך לא הוכח, כלל ועיקר, כי הנתבע 2הוא מעבידו של התובע או שיש ביניהם יחסי עובד ומעביד, או שהרכב המעורב בתאונה הוא של המעביד. .2עקב התאונה, אושפז התובע ביום התאונה בבית החולים "הדסה - הר הצופים", ובאותו יום הועבר לבית החולים "אסף הרופא" שבו אושפז עד ליום 10.3.94( 16יום; וראה ת/ 4ועדות התובע בעמ' 9לפרוטוקול הישיבה מיום 29.2.96). התובע אושפז פעם נוספת בבית החולים אסף הרופא, מיום 9.1.95עד 12.1.95( 4ימים) לכריתת כיס המרה, ולענין אשפוז זה קיימת מחלוקת בין בעלי הדין אם אשפוז זה קשור לתאונה. לא היה קשר של התאונה לפגיעה בכיס המרה וחוות דעת המומחה לאורולוגיה, אינה מציינת דבר לענין זה. לפיכך, לענין התאונה האמורה, ולצורך קביעת ימי האשפוז לפיצוי בגין נזק שאינו של ממון, יחושבו 16ימי אשפוז הנובעים מן התאונה. נכות רפואית .3נתמנו שני מומחים רפואיים שבדקו את התובע והגישו חוות דעת, כדלקמן: (א) בתחום האורתופדיה - פרופ' פלומן קבע בחוות דעתו, כי התובע סבל משבר פצול בחוליה 3lועבר קיבוע בין חוליות 4- 2lללא שחזור הלורדוסיס המותנית. לפיכך קבע לתובע נכות של % 30לצמיתות - על בסיס סעיף 37(7)ג' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ו- 1956(להלן "התוספת"), בגין "הגבלת התנועות בעמוד השדרה המותני - בצורה קשה". בתשובה לשאלות הבהרה שהפנה ב"כ התובע לפרופ' פלומן, ציין כדלקמן: (1) התובע אינו יכול לשוב לעבודה כנהג משאית. (2) תחום העיסוק שבו יכול לעסוק הינו עבודה בישיבה ועמידה לסירוגין, ללא מאמצים פיסיים ניכרים, והרמת משאות של 7- 10ק"ג. (3) התובע, אינו זקוק לעזרה אישית והוא מסוגל לבצע עבודות אחזקה שונות בבית, לרבות קניות וטיפולי רכב, הגם שביצוע התפקידים האמורים יהיה כרוך במיחושים בגב. בתשובה לשאלה נוספת, משיב פרופ' פולמן (במכתב מיום 18.11.96), כי "אין מקום להעלאת הנכות". (ב) בתחום האורולוגיה פרופ' דב פודה, מנהל המחלקה לאורולוגיה בבית החולים "הדסה - עין כרם" קבע כי תלונות התובע והבדיקה האורודינמית מתאימות לפגיעה נויורולוגית בתיפקוד השלפוחית. ועוד זאת: "אין נזק משמעותי למערכת השתן כתוצאה מהפגיעה הנויורולוגית פרט לתכיפות בהטלת השתן ביום ובלילה" (ההדגשה אינה במקור - ע"'ק). לפיכך קבע המומחה נכות של % 20לצמיתות - מותאמת לסעיף 23(2) א' iiiלתוספת "דלקת בינונית כרונית של שלפוחית השתן, עם תרופות בהטלת השתן פעם לשעה או יותר כשהשלפוחית מצומקת". .4הנה כי כן, הנכות הרפואית המשוקללת הנובעת מן התאונה היא % 44לצמיתות. .5המומחים מטעם בית המשפט לא קבעו לתובע נכויות זמניות. אולם מקובלת עלי קביעת הועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי (מל"ל) לענין הנכויות הזמניות, לצורך קביעת הפסדי השתכרות בעבר, כדלקמן: (ב) מיום 25.8.94עד 31.10.94(חודשייים) - %100; (ג) מיום 1.11.94עד 30.6.94( 8חודשים) - %50; מיום 1.7.95נקבעה לתובע נכות של % 30לצמיתות, והופעלה "תקנה זו" במלואה, כך שהנכות שקבעו רופאי המל"ל היא % .45הנכות שקבעו רופאי המל"ל מתאימה לנכות הרפואית האורתופדית שקבע פרופ' פלומן. נכות תיפקודית .6משנקבעה הנכות הרפואית של נפגע בתאונת דרכים, כמו בעניננו, על בית המשפט להעריך ולקבוע את הפסד כושר ההשתכרות של התובע - עקב הנכות האמורה, וניתן ללמוד ממנה, לעתים, גם לגבי הפסד כושר ההשתכרות למן התאונה ועד למועד שממנו ואילך נקבעה נכות לצמיתות. על בית המשפט להעריך ולקבוע אם הנכות הרפואית שנגרמה עקב התאונה משקפת אל נכון את הפסד כושר ההשתכרות ואת שיעור ההשפעה או הפגיעה ביכולת התיפקוד של הנפגע, קרי: "הנכות התיפקודית". "נכות תיפקודית" כאמור נקבעת על ידי בית המשפט "על בסיס נתונים שונים, ובין היתר כאחד מן הנתונים - הנכות הרפואית או הנכות הקלינית. אולם, אין זה הנתון היחידי או העיקרי, ויש גורמים שונים שיכול שישפיעו על קביעת הנכות התיפקודית ובהתאם לכך על הפסד כושר ההשתכרות: עיסוקו ומקצועו של הנפגע, תנאי השוק, אפשרות שיקומו בעיסוק אחר, גילו, מהות עבודתו - אם שכיר ואם עצמאי או בעל העסק עצמי ועוד כיוצא באלה. (ראה ע"א 2049/93וערעור שכנגד סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח’, לא פורסם, תקדין עליו, כרך 95(2), עמ' 175). יש שהנכות הרפואית משקפת את הפגיעה בכושר התיפקוד, וראוי להביא דברים בשם אומרם (כבוד השופט אור בענין גירוגיסיאן הנ"ל): "כך, למשל, נכות רפואית בשיעור % 20עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התיפקוד שיד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התיפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ואחוז הנכות הרפואית, אשר נקבע לו משקף גם את אחוז נכותו התיפקודית, אך לא תמיד כך. לעיתים, הנכות התיפקודית - דהיינו מידת ההגבלה של פעולות התובע עקב נכותו - אינה זהה לנכות הרפואית. כך, למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות נרחבות בגוף. במקרה כזה, הנכות הרפואית, לפי התוספת לתקנות הנ"ל היא בשיעור %20, על אף שיתכן שלא תהיה בהן הפרעה תיפקודית כלשהי, או שזו תהיה בשיעור הנמוך מ- % .20נכות תיפקודית , אשר באה להצביע על הפרעה בתיפקודו של מי שנפגע גופנית, יכולה, אם כן, להיות זהה או דומה לנכות הרפואית, וכך בהרבה מקרים, אך היא יכולה להיות "גם שונה ממנה". .7התובע עבד, בתחילה, במשק החקלאי של הוריו, אף רכש טרקטור והחל לעבוד במשק הוריו ובמשקים של אחרים, ומשנת 1971עד 1974- עסק כסוכן לחלוקת משקאות קלים, בשותפות עם אחיו. אחרי מלחמת יום הכיפורים, מששוחרר משירות צבאי, רכש "משאית קטנה" ומשנת 1988רכש "משאית כבדה". (פרוטוקול 29.2.96, עמ' 7). התובע החליף משאית מדי מספר שנים, ואת המשאית האחרונה רכש בשנת 1991, ומכר אחרי התאונה. התובע מעיד על עצמו כמי שקשור לענף המשאיות, ועסקי הובלה, חסון ובריא בגופו (שם, עמ' 8). על מצבו כיום הוא אומר בעצמו בבית המשפט (שם, עמ' 9- 10), כדלקמן: "אני לא יכול להתכופף, לנעול נעליים, עד אמצע הגוף אני בסדר, אני לא יכול להתכופף... הגב מקרין לי כאבים לרגל שמאל שהיא כל הזמן משותקת לי. אני לא יכול להעלות עלות קטנה (כך במקור - ע"ק), אם זה ישר אני הולך טוב, לעלות מדרכות אני לא יכול. הוציאו לי את כיס המרה... יש לי גם את בעיית השתן, מאז התאונה... לגבי הצוואר אני מרגיש כאבים בכתפיים בצוואר, פניתי לרופא באסף הרופא ונמצא לי פריצת דיסק בצוואר... אני לא יכול ללכת 300או 400מטר ואזי אני נח. יש לי ימים טובים, ואז אני הולך לאחי בחנות... אני לא יכול ללכת בלי מקל.... בישיבה אני לא יכול לשבת הרבה ולעמוד הרבה". ואולם בחקירה נגדית, משהוצגה בפני התובע גירסת הנתביעם מפי חוקרים שעקבו אחריו הוא אומר, כי הוא אכן הולך בלי מקל, "מחוץ לבית. במדרכה מחוץ לגדר." (שם, עמ' 23). למרות הצהרת התובע, כי הוא בריא בגופו, מתברר מן התיקים הרפואיים (נ/ 2- נ/4) ומחקירתו הנגדית, כי נבדק שלוש פעמים בדיקות מאמץ לפני התאונה ובדיקות לב. ועוד זאת, התובע הכחיש כל "בעיות גב", אך מתברר כי עברו הרפואי והרשומות הרפואיות סותרות את הכחשותיו או את תשובתו כי אין הוא זוכר שהיה אצל רופא בקשר עם "כאבי גב". וכך הוא מסכם את ביקוריו אצל הרופא בענין מיחושי גב: "אין לי הסבר, אני בא לפה אחרי תאונה והפכתי לכלי שבר (כנראה ל"שבר כלי" - ע"ק), לא היו לי חוליות שבורות ומרוסקות לפני כן הייתי יכול ללכת... כוונתי שלא הלכתי לרופא, בגלל השברים בגב, האם יש אדם שלא הולך לרופא" (שם, עמ' 16). .8מקובל עלי, כי התובע הגזים בתיאור מצבו הרפואי לטובה, עובר לתאונה והגזים לגבי מצבו, לרעה, אחרי התאונה. ואמנם, קיימות סתירות בעדויות שלו ושל אשתו לענין מצב זה. אולם, עובדה היא שהנכות האורתופדית שקבע מומחה בית המשפט לתובע היא % 30לצמיתות וגם רופאי מל"ל קבעו % 30ובהפעלת "תקנה 15" לתקנות הביטוח הלאומי האמורות, הנכות לפי מל"ל היא %.45 ועוד זאת: הרופאים המומחים נשאלו שאלות הבהרה על תחום העיסוקים שבהם יכול התובע לעסוק במצבו, בהתחשב בנתוניו האישיים האחרים - יליד שנת 1943ובעל השכלה יסודית של שמונה שנות לימוד. על כך משיב פרופ' פלומן, כדלקמן: "עבודה בישיבה ובעמידה לסירוגין ללא מאמצים פיזיים ניכרים והרמת משאות מעל 7- 10ק"מ". התובע ואשתו מדברים על הגבלת כושר עבודת התובע, והם סבורים כי התובא אינו מסוגל לעבוד אלא עבודה חלקית, כדי 5- 4שעות ביום. הגבלה זו לא בא זכרה בתשובות פרופ' פלומן לשאלות ההבהרה. המומחה דיבר על הגבלה לענין אופי העבודה, אך לא קבע כי העבודה צריכה להיות חלקית או "לא ממושכת". התובע אינו מוגבל בנהגיה לכל סוגי כלי הרכב, אלא לנהיגת משאיות. אין זה אומר, כי אין הוא מסוגל לנהוג משאיות קלות או רכב "עבודה" אחר, או לעבוד כסדרן עבודה במשרד הובלה ואף בשמירות למיניהן. ועוד זאת: מגוון העבודות בענף התחבורה הוא רב וניתן למצוא עבודות רבות ומגוונות אף בענפים אחרים, שלא יהיו כרוכות בנשיאת משאות שמשקלן עולה על 7 10ק"ג, ולהשתכר ולהתפרנס מעבודות אלה. פשיטא, שהמומחה בתחום האורתופדיה, וממילא המומחה בתחום האורולוגיה, לא קבעו, כי התובע אינו מסוגל לכל עבודה שהיא. עיניך הרואות, שניתן למצוא בשוק העבודה עבודות אחרות, שיתאימו לגיל התובע, להשכלתו ולסוגי העבודות שהוא בקי בהם, הגם שאין להתעלם מגילו (כיום בן 54), אפילו במשרה חלקית. התובע ואשתו העידו על נסיונות התובע למצוא עבודות שונות (וראה גם ת/ 6(א) - (ג)), אך דרכו לא צלחה. לא שוכנעתי כי התובע עשה, בשקידה סבירה, למצוא, באמת ובתמים, עבודות, או להשתדל למצוא דרכי שיקום באמצעות המל"ל. ראה לענין זה את המוצג ת/8, שלפיו הוצעו לתובע, עוד בחודש מאי 1995, דרכי שיקום באמצעות קורס, אך הוא דחה זאת בטענה כי עבר ניתוח של כיס המרה (שהיה בינואר 1995). למל"ל הוא פנה אך פעם אחת בענין שיקום, ואישורי מקומות עבודה שונים שאליהם פנה התובע בשלהי 1995אינם יכולים למצות את המאמצים למצוא מקומות עבודה מתאימים. ועוד זאת: התובע לא מכר את המשאית שהיתה בבעלותו ערב התאונה, ולא נעשה נסיון להפעיל את המשאית באמצעות "נהג שכיר". אמת הדבר, שהריווחיות בהפעלת משאית להובלה בולטת כאשר בעל המשאית משקיע בה גם את עבודתו כנהג, ואילו העסקת "נהג שכיר" פוגעת בריווחיות באופן משמעותי. אולם, אין צריך להיות מומחה כדי לקבוע, כי עצם הפעלת משאית, אף על ידי "נהג שכיר", יש בה כדי להבטיח הכנסה ראויה ומכובדת. .9התובע מעריך את הפגיעה בתפקודו, עקב הנכות הרפואית ומצבו הפיזי, ל% 100לצמיתות, ואילו הנתבעים מעריכים את הפסד כושר ההשתכרות הנובע מן הפגיעה בתפקוד - ל%30, למרב. שקלתי את העולה מהמקובץ, ובעיקר: הנכות הרפואית, שעיקרה הנכות האורתופדית, גיל התובע, השכלתו, עיסוקיו ומקצועו, וכן אפשרויות למצוא עבודות אחרות המתאימות למגבלותיו, וכן שקלתי את הסתירות שבעדותו ובעדות אשתו, והתייחסתי למהימנות הדברים ולחוות דעת הרופאים המומחים. על פי כל אלה, נראה לי לקבוע את שיעור הנכות התפקודית והפגיעה בכושר ההשתכרות של התובע ל- %.40 הכנסה עובר לתאונה .10על בסיס שומות המס ודוחות מע"מ לשנים 1990, 1992ו- 1993(ת/2), ממוצע ההכנסה החודשית (המשוערכת) היא כ - 8600ש"ח (אחרי ניכוי מס). אם אביא בחשבון את ההכנסה הממוצעת לשנת 1991(סעיף ג' לסיכומי התובע והדוחות הנוספים שצורפו), תעלה ההכנסה הממוצעת, לכל היותר, לכדי כפל השכר הממוצע במשק להיום, דהיינו כ - 000, 10ש"ח. אינני מקבל את עמדת התובע שיש לצרף גם את ההכנסה של פחות מחודשיים בשנת 1994עד התאונה כמשקפת הכנסה במשך כל השנה, כולל הפרשים לתקופות קודמות. מכל מקום, נראה לי, בנסיבות הענין לקבוע את בסיס השכר לצורך חישוב פיצויי הנזק לפי פסק דין זה על כפל השכר הממוצע במשק, בקירוב, וראיתי להעמידו על 000, 9ש"ח נטו (נכון ליום פסק הדין). בענין זה, מקובלת עלי עמדת ב"כ הנתבעים, בכפוף לתיקון סכום ההכנסה שקבעתי, ומן הנימוקים המפורטים והטעמים שבסעיף 10ד' לסיכומיו. שיעור הנזק .11אקדים ואומר, כי לא שוכנעתי כלל ועיקר לענין "תוחלת העבודה" של נהג משאית כבדה לגיל 70, ואינני רואה כל הצדקה לקבוע יותר מגיל 65לנהיגת רכב מסחרי כבד - עם רכב מורכב או מחובר או משאית אחרת. עבודה זו, קשה דיה כדי שאדם קשיש או ישיש יעבוד בה כנוהג. ועוד זאת: העובדה שאביו או דודו של התובע הלכו לבית עולמם בגיל מופלג ועבדו בחקלאות, אינה ערובה כלל ועיקר, כי הוא, התובע היה ממשיך לעבוד כנהג משאית כבדה עד גיל .70עבודה זו היא עבודה שוחקת ומתישה, ולנוכח מצבו הרפואי של התובע, אף עובר לתאונה, ספק אם היה ממשיך בהפעלת המשאית כנהג. .12מכאן לחישוב פרטי הנזקים והפיצוי לגביהם: (א) כאב וסבל לפי נכות משוקללת של %44, בניכוי גיל ותוספת 16ימי אשפוז, ובתוספת ריבית מיום התאונה - 515, 50ש"ח (על פי תוכנת המשערכת - נכון ליום פסק הדין). (ב) הפסד השתכרות בעבר יחושב על בסיס השכר האמור בסעיף 10לעיל - ל- 8חודשים מלא ול- 8חודשים לפי %50, דהיינו 000, 108ש"ח נכון ליום פסק הדין. (ג) הפסד השתכרות בעתיד על בסיס %40, מחודש יולי 1995ל - 13שנה (עד גיל 65) ועל בסיס שכר של 000, 9ש"ח נטו (מקדם - 129.0454) הפיצוי יהיה 563, 464ש"ח. (ד) הוצאות רפואיות התאונה הינה תאונת עבודה ופריט זה עשוי להיות "מכוסה" על ידי מל"ל. בכל מקרה, טיפולים רפואיים כלולים ב"סל הבריאות" לפי הדין, לאמור לפי סעיף 3(ד) ל"חוק הבריאות" הקובע: "שירותי הבריאות הכלולים בסל שירותי הבריאות יינתנו, בישראל, לפי שיקול דעת רפואי באיכות סבירה, בתוך זמן סביר... והכל במסגרת מקורות המימון העומדים לרשות קופת החולים לפי סעיף 13". על פי החוק האמור, זכאי המוסד לביטוח לאומי לשיפוי לא רק על תגמולים שנתן בפועל בעבר, אלא גם על הסכום המהוון של הגימלאות שהוא צפוי ליתן למבוטח בעתיד, כך שהקופה תהיה זכאית לשיפוי רק על הוצאות שהוציאה בפועל על מתן שירותים רפואיים. המסקנה העולה מהוראות "חוק הבריאות" היא, "שעומדת לניזוק, התובע מהמזיק את נזקיו בגין תאונה שאירעה לו, הזכות כלפי קופת החולים בה הוא חבר, לקבל את מלוא השירותים הרפואיים המוענקים לפי חוק הבריאות, להם הוא נזקק בגין התאונה" (ראה: ע"א 5557/95וע"א 6881/95- סהר חברה לביטוח בע"מ נגד אלחדד דוד ועופרה, לא פורסם). הנה כי כן, אין מקום ליתן פיצוי בגין טיפולים רפואיים שממילא זכאי להם התובע על פי "חוק הבריאות". ה. הוצאות נסיעה לטענת התובע, אין הוא מסוגל ללכת לניידותו נפגעה, ולפיכך הוא יהיה זקוק לנסיעות מוגברות, והוא מעריך הוצאות אלה ב- 000, 1ש"ח לחודש - הן לעבר והן לעתיד, אף בלא הוכחת הנזק. התובע מסוגל לנהוג מכונית נוסעים פרטית (עדות התובע - עמ' 12לפרוטוקול). אולם, בכל מקרה התאונה פגעה בכושר ניידותו ובצרכי הנסיעה שלו לביצוע כל מיני עבודות יומיומיות ואף לצורך טיפולים רפואיים - מעבר לצרכים הרגילים, אלמלא התאונה. אין ספק, כי פיצוי של 000, 1ש"ח לחודש לפי הערכת התובע, הינו מוגזם ובלתי סביר בנסיבות הענין. התובע לא הביא ראיות לענין זה, ואין לי אלא להזדקק לדרך האומדנא בקביעות פיצוי גלובלי, הן לעתיד והן לעבר. בענין זה אינני רואה לעשות הפרדה בין עבר לבין עתיד, ואני פוסק סכום גלובלי של 000, 45ש"ח, הגם שסכום זה אינו מנותק מן המציאות, לפי חישוב של 200ש"ח לחודש לפי מקדם שב"כ המערער בחר בו - .216.459 ו. עזרת הזולת וסיעוד התובע מעיד כי הוא נעזר בבני משפחתו בכל הנוגע ללבוש ורחצה, ואין מדובר בשכירת שירותי עזרה חיצונית. אשת התובע העידה כי כיום, לבד מרחצה, התובע עצמאי בפעולותיו (עמ' 4לפרוטוקול). אולם לגבי החודשים הראשונים שלאחר התאונה, כשלפחות בשמונת החודשים הראשונים נכותו היתה מלאה ואח"כ עוד 8חודשים % 50נכות, דהיינו 12חודשים מלאים שבהם היה זקוק לעזרה - זכאי התובע לעזרת הזולת. העזרה העתידית שהוא יקבל קטנה מאוד ויכול שתינתן על ידי בני משפחה, ואם הם זכאים לפיצוי הרי אין מדובר בסכומים שאותם דרש התובע (כ - 000, 400ש"ח). לפיכך, נראה לי לקבוע בנסיבות הענין - פיצוי גלובלי לעבר ולעתיד של 000, 30ש"ח. ז. הוצאות אחרות התובע זכאי להחזר הסכומים שלפי הקבלות ת/ 9כדלקמן: 1). סך 000, 1ש"ח -בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 2/3/94; 2). 450ש"ח (שירותי אמבולנס) - בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום .22/3/94 3). 300ש"ח (שירותי אמבולנס) - בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום .22.3.94 ניכויים של תגמולי המל"ל ותשלום תכוף .13תקבולי המל"ל המשוערכים (לפי חוות הדעת האקטוארית) הם 000,150, 1ש"ח ליום עריכת חוות הדעת. עדכון הסכום האמור, וכן הוספת התשלום התכוף (930, 16ש"ח) ששולם ביום 19/4/95, כשהוא משוערך ליום פסק הדין - מביאים לכך שסכום הניכויים של המל"ל עולה על הפיצויים שנפסקו לפי פסק דין זה (לפי סעיפים 12(א), (ב), (ג), (ה), (ו) ו- (ז)) שהוא כ- 000, 700ש"ח ליום פסק הדין. זכאות ל-% 25מהנזק .14אמת הדבר, שהתובע הינו נהג משאית עצמאי, ואולם התאונה ארעה כשהוסע ברכבו של אחר, לא תוך כדי נהיגתו הוא ברכב. התאונה הוכרה כתאונת עבודה. התובע הגיש תביעה למל"ל לקביעת נכות מעבודה תוך ציון העובדה שהוגשה תביעת נזיקין זו. הינה כי כן, אין מדובר בנהיגה ברכב של המעביד, אלא שהתאונה ארעה כשרכב של נהג משאית אחר מעורב בתאונה. מכל מקום, לא הוכח כי מדובר ברכב של המעביד. אכן, נפגע זכאי ל- % 25מסכום הנזק שפסק לו בית המשפט, לפני ניכוי תגמולי המל"ל, אם המל"ל זכאי לחזור בתביעת שיפוי כדי להיפרע לגבי הסכומים ששילם (וראה ע"א 545/85ו- 3ערעורים נוספים, אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מסעוד אלגריסי ואח' פד"י מד (2), 8ואילך). במקרה אלגריסי ואח' נידונו מספר סיטואציות: האחת - תאונה עצמית של הנפגע - העובד המשתמש ברשות ברכב המעביד; השניה - פגיעה בנפגע - עובד עקב שימוש ברשות ברכב הבעלים-המעביד על ידי משתמש-עובד אחר של המעביד; השלישית - כאשר המעביד הוא המדינה הפטורה מחובת ביטוח, שנתנה רשות שימוש ברכב שלה וגם כאן התאונה היא עצמית. בשלושת המקרים האלה - אין המוסד רשאי לחזור על המעביד (או על העובד המשתמש ברשותו) בתביעה לשיפוי בגין סכום הגמלה המשתלם לנפגע. בעניננו - שאני. הנסיבות העובדתיות שונות, כאשר נוהג המשאית המעורבת בתאונה והתובע הם בעלי משאיות עצמאיים, והתובע הוסע ברכב חברו ונפגע אגב נהיגתו של החבר-העצמאי שאינו מעבידו של התובע. ספק, איפוא, אם הילכת "אלגריסי" חלה על המקרה דנן, ומשום כך עומדת זכות התובע לקבל % 25מסכום הפיצוי שנפסק בפסק דין זה. מסקנות .15לאור האמור וכעולה מן המקובץ, ישלמו הנתבעים לתובע סך 000, 175ש"ח, בניכוי התשלום התכוף המשוערך, כשממנו יופחת שכ"ט עו"ד בשיעור %8, ועל הסכום האמור ישולם - שכ"ט עו"ד כחוק בתוספת מע"מ כדין ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.