1. לפניי תביעת תלויים ותביעת עיזבון של המנוח ז"ל יליד 2.12.69, אשר נפטר כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 5.2.05 בהיותו בן 36 (להלן: "המנוח"). התאונה הקטלנית קרתה עת נהג המנוח ברכבו כאשר ממקום התאונה הובהל המנוח לבית החולים "פורייה" שם אובחנה פגיעה רב מערכתית. ביום 23.2.05 נפטר המנוח לאחר טיפול אינטנסיבי וניתוחים רבים ללא הועיל. 2. התובע 1 הוא עיזבון המנוח, תובעים 2-4 הנם ילדיו הקטינים של המנוח ועל פי צו הירושה מיום 7.7.05 הנם יורשים כדין בשיעור של 1/3 לכל אחד מעיזבונו של המנוח: א. תובעת 2 ילידת 19.10.96 , הייתה בת 9 ביום מותו של אביה. ב. תובעת 3 ילידת 16.1.00, הייתה בת 5 ביום מותו של אביה. ג. תובע 4 יליד 5.4.02, היה בן 3 ביום מותו של אביו. 3. תובעת 5 היא אמם של התובעים 2-4 וגרושתו של המנוח. ביום 27.6.02 חתמו בני הזוג על הסכם פרידה ומזונות אשר קיבל תוקף של פסק דין ולהלן עיקריו: א. הילדים נותרו בחזקתה ובטיפולה של אמם אשר התחייבה לדאוג לגידולם תוך כדי שיתוף פעולה עם המנוח. ב. המנוח התחייב לשלם לאישה 1500 ₪ למזונות הילדים עד הגיעם לגיל 18. ג. המנוח היה רשאי על פי ההסכם לבקר את ילדיו בכל עת שיחפוץ ובחגים ובלבד שהמפגשים יערכו מחוץ למגוריה של האישה. ד. עוד צוין בהסכם כי האישה לבדה תשא בכל ההוצאות השוטפות כגון: חשמל, טלפון, ארנונה ומים. 4. אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות ובעצם קרות התאונה כתאונת דרכים על פי החוק. המחלוקת הנה לעניין חישוב הפיצויים ומתמקדת בסוגיות הללו: א. מהו בסיס השכר של המנוח לצורך עריכת התחשיב? ב. האם יש מקום לערוך חישוב אובדן השתכרות לפי שיטת הידות? ג. הסכום הנטען על ידי הצדדים בפרק של אובדן שירותי אב. ד. האם יש מקום לנכות דמי המחייה המשולמים על ידי המוסד לביטוח לאומי? בסיס השכר של המנוח: 5. טוענים התובעים בתחשיבם כי בסיס השכר של המנוח הנו כפי המצוין בחוות דעת שהוגשה על ידיהם שנערכה לפי חישובי גד שפירא, אקטואר וכלכלן. בסיס השכר שחושב לפי טפסי 106 לשנים 2001-2004 כך שהשכר החודשי הממוצע הריאלי של המנוח הינו 7,273 ₪ (ללא ההפרשות לקרן ההשתלמות ולביטוח מנהלים שידונו בהמשך). 6. בעדותה של תובעת 5 נטען כי המנוח עבד גם בעסק עצמאי והרוויח סכומים אשר לא הובאו נתונים לגביהם, מסמכים חשבונאים או עדויות ועל כן איני מוצא מקום להתחשב בטענה זו. 7. מנגד טוענת הנתבעת כי לאחר שסיים המנוח את עבודתו בחברת קמור, שם עבד במהלך ארבע השנים עובר לפטירתו, עובר לתאונה ובסמוך לה, עבד בעסק של אחיו למסחר ברכב, מעבודה זו השתכר שכר חודשי בסך של 4,400 ₪ בלבד כעולה מתלוש השכר (נ/4) לחודש דצמבר 2004. 8. לא הוגשו תלושי שכרו של המנוח לחודשים ינואר-פברואר לשנת 2005 לפני פטירתו של המנוח. לא העיד גם אחיו של המנוח עימו עבד המנוח כך שאיני סבור כי על בסיס תלוש שכר בודד אחד ניתן להבין כוונתו ויכולתו המקצועית של התובע מנגד לתלוש הבודד (נ/4) שהוצג, הוגשו טפסי 106 ותלושי שכר המתייחסים לתקופה ארוכה בה עבד התובע בקביעות כשכיר בחברת קמור. 9. לפיכך אני סבור כי יש לקבוע את בסיס השכר כטענת התובעים (לפני תוספות ביטוחים אליהם אתייחס בהמשך) כך שבסיס השכר הנו 7,273 (נכון למועד כתיבת חוות הדעת של האקטואר גד שפירא- 7.11.07) ובשערוך ליום זה- 7,430 ₪. תביעת התלויים: 10. בתחשיב הנזק מבקשים התובעים לפסוק להם פיצויים בגין ראשי הנזק הבאים: הפסדי תמיכה, אובדן שירותי אב והוצאות לוויה ואבל. הפסדי תמיכה לתובעים 2,3 ו-4: 11. התובעים טוענים כי סכום המזונות בסך של 1500 ₪ לא היה הסכום הריאלי ששולם בפועל ולמעשה המנוח שילם לכל ילד סך של 1,200 ₪ למזונותיו, ובסך הכול 3,600 ₪ לחודש כדמי מזונות. בנוסף טוענים התובעים כי המנוח תמך באופן ניכר בילדיו מעבר לסכום המזונות הנ"ל בכל הוצאותיהם וזאת בסכומים שונים בהתאם לצורכיהם. בנוסף טוענים התובעים כי עזרה קבועה ניתנה על ידי המנוח בכל חודש, כך שהיה משלם את דמי שכר הדירה בהם התגוררו וכן את חשבונות משק הבית השוטפים. התובעים מבקשים לקבוע כי סך הכול תמיכתו החודשית של המנוח על פי תחשיב ב"כ התובעים הנה בסך של 6,500 ₪ לחודש. 12. ב"כ התובעים טוען שהסכם הגירושים שנחתם אינו מתיישב עם המציאות בה בפועל תובעת 5 אשר אינה עובדת ומחזיקה בשלושת ילדיה הקטינים, המשתכרת מסכומי קצבת אבטחת ההכנסה המשולמים לה- לא ייתכן כי עמדה לבדה בתשלומי שכר הדירה והוצאות הבית וצורכי הקטינים. 13. תובעת 5 העידה כי לאחר שבני הזוג התגרשו (כשנתיים לפני פטירתו של המנוח), המנוח דאג לקטינים ושילם את כל ההוצאות של הבית אותם היא מעריכה בסך של 2,500 ₪ לחודש, בכל שבוע היה נותן לה 1,000 ₪ נוספים לצורכי הקטינים וכן סכום של 400 ₪ למטרות אישיות שלה. תובעת 5 ציינה כי סכומים אלו שולמו לה במזומן ועל אף מה שנכתב בהסכם הגירושים. תובעת 5 ציינה כי לאחר הגירושים המנוח התגורר בהרצלייה בעוד שהיא וילדיה התגוררו בקריית שמונה. ככל העולה מעדותה של תובעת 5 הרי כי טענה שהמנוח היה משלם לה סך של 8,100 ₪ לחודש. בנוסף הוסיפה תובעת 5 כי את כל הסכומים ששילם לה המנוח קיבלה במזומן ואין אדם שיכול להעיד על עצם העובדה שניתנו ועל שיעורם מלבדה. 14. לטענת הנתבעת הסכם הגירושים מהווה את הקביעה לעניין שיעור הפיצוי וזאת בסך חודשי של 1500 ₪ לקטינים יחד וזאת עד הגיעם לגיל 18. ב"כ הנתבעת טוען כי יש לפצות בשיעור כולל של 229,568 ₪ בגין פרק זה. 15. יש לבחון אם כן האם ממסכת הראיות עולה כי היו התובעים הקטינים תלויים באביהם המנוח בפועל ואם התשובה על כך חיובית יש להעמידם באותו מצב כלכלי אלמלא התאונה. יש לבחון האם התמיכה הייתה צופה גם פני עתיד ואם כן יש לערוך תחשיב בהתאם. 16. בנסיבות המקרה אני סבור כי המנוח אכן תמך בתובעים הקטינים בפועל, מעבר לסכום המזנות הזניח שנקבע בהסכם הגירושים בסך של 500 ₪ לילד. מדובר בקטינים אשר התגוררו בדירת עמידר, אימם לא עבדה ולמעשה התקיימה מקצבת אבטחת הכנסה מאז הגירושים. אין ספק כי יכולתו הכלכלית של המנוח וחובתו כאביהם לפרנס את הקטינים על פי הדין מאיינות את טענת הנתבעת בהתאם לנסיבות המקרה. במילים אחרות אני קובע כי המנוח אכן תמך בילדיו הקטינים לאחר הגירושים מעבר לסכום הנקוב בהסכם הגירושים. 17. יחד עם זאת איני מקבל את טענות התובעים ביחס לסכומים המצוינים על ידיהם שכן על סמך נתוני ההשתכרות של המנוח שהובאו בפניי, תמיכה בשיעור של 8,100 ₪ כטענת התובעת 5 או אף 6,500 כטענת ב"כ התובעים הנה גבוהה ביחס למשכורת של 7,430 ₪ ממנה גם פרנס המנוח את עצמו ודאג לכלכלתו. 18. אני סבור כי על דרך האומדנה יש לקבוע סכום סביר לשלושת הקטינים בסך של 3,600 ₪ אשר כולל גם את סכום המזונות בסך של 1500 ₪. הסכום שקבעתי (1,200 ₪ לכל קטין) לחודש הוא הסכום הסביר בעיניי לשיעור ההוצאות החודשיות של הקטינים לשם קיום צורכי המזון, הביגוד, החינוך, החוגים וכדומה להם זקוקים הקטינים ויזדקקו בעתיד. 19. חישוב סכום התמיכה לעבר (מיום הפטירה ועד ליום זה) בריבית מאמצע התקופה הנה בסך של 136,000 ₪, חישוב סכום התמיכה הצופה פני עתיד על בסיס חישוב התקופות בהן יגיע כל אחד מהקטינים לגיל 21 כמנה אחת (בשווי 1200 ₪ לכל אחד) ועד להגיעם לגיל 18 (בשווי 400 ₪ כשליש מנה לכל אחד). סכום רכיב התמיכה לעתיד הנו בסך של 412,238 ₪ ובסך הכול עבר +עתיד = 548,238 ₪. אובדן שירותי אב: 20. התובעים טוענים כי עזרתו של המנוח לא הסתיימה בתשלום שיעור הוצאותיהם החודשיים של הקטינים אלא המנוח נטל חלק פעיל בחייהם ועל כך זכאים הם לפיצוי. בנוסף טוענת התובעת 5 כי על אף היותה גרושתו של המנוח יש לפצותה כתומך בגין העזרה הרבה שהעניק המנוח לה בגידול הילדים ובאחזקת הבית. איני מקבל את הטענה האחרונה של תובעת 5 היות ולא הוכחה בראיות אובייקטיביות וממילא אינה נחשבת כתלויה של המנוח. 21. הנתבעת טוענת כי אין לפצות כלל בגין פרק זה היות והקטינים לא קיבלו כל שירות מאביהם לעניין זה, האב התגורר בהרצלייה בעוד שהקטינים התגוררו בקריית שמונה יחד עם אימם, אין המדובר במשפחה המתגוררת בצוותא אלא בבני זוג גרושים כאשר המנוח ביקר את ילדיו לעיתים רחוקות ולא יצא מתחומי העיר קריית שמונה עימם. לחילופין טוענת הנתבעת כי יש לפצות בסכום גלובלי בסך של 15,000 ₪ (5,000 ₪ לכל ילד) בגין פרק זה. 22. איני סבור כי יש לקבל את טענות הנתבעת ואין לפצות את התובעים בשל שיקולי המרחק, גירושי הוריהם או היחסים האישיים שהובילו לחתימת הסכם הגירושים בין הוריהם בכדי להשמיט הקרקע תחת ראש נזק זה. לאור גילם של הקטינים ביום פטירת אביהם בעודם רכים בשנים ועד הגיעם לגיל 21, סביר בעיניי לחייב הנתבעת לשאת בפיצוי גלובלי בשיעור של 65,000 ₪. תביעת העיזבון: 23. בתחשיב הנזק מטעמם מבקשים התובעים לפסוק להם פיצויים בגין ראשי הנזק הבאים: הוצאות לוויה מצבה ואבל, פיצויי אובדן השתכרות לפי הלכת השנים האבודות על פי שיטת הידות לעבר ולעתיד, אובדן שירותי אב (על פי ע"א 4431/05 המגן נגד אורנית צרור) וכאב וסבל. 24. בתחשיב הנתבעת נטען כי יש לחשב הפיצויים על פי ההלכה שנקבעה בע"א 10990/05 פינץ ואח' נגד הראל (הלכת פינץ), היות ויש לראות במנוח אדם ללא תלויים על כן יש לזכות את עזבונו בשיעור של 30% מאובדן ההכנסה המלא המהווה אובדן רכיב החיסכון שנגרע ממנו. הנתבעת מסייגת וטוענת כי המנוח אינו קטין להבדיל במקרה פינץ ולמעשה לא חסך דבר במהלך השנים, לא צבר נכסים ואף היה שרוי בחובות. בנוסף מבקשת הנתבעת להפחית מרכיב השכר את תשלום המזונות באם לא תתקבל עמדתה ויערך החישוב בראש נזק של אובדן השתכרות. 25. אני סבור כי במקרה דנן אין מקום לערוך חישוב אקטוארי לפי שיטת הידות שכן אין זה המקרה בו היו התובעים 2-5 סמוכים לשולחנו של המנוח. בני הזוג התגרשו כשנתיים עובר לקרות המקרה המצער והתגוררו בנפרד ובערים שונות. על כן סבורני כי הלכת פינץ נכונה וראויה גם במקרה דנן. החישוב יעשה בהתחשב בהוצאות המחייה שפסקתי לטובת תובעים 2-4. מתחם החפיפה בין תביעת העיזבון לתביעת התלויים הנו בהוצאות הגידול והתמיכה שהוציא המנוח בחייו והן עומדות לזכותם של התלויים. 26. עם זאת אם תביעת העיזבון תהיה גבוהה יותר מתביעת התלויים, הצדק עם התובעים ויש מקום לצרף את רכיב התמיכה והשירות בגין אובד אב לתובעים הקטינים לתביעת העיזבון. 27. במקרה הנדון היורשים על צו הירושה הם גם התלויים, לפיכך נקבע בע"א 4641/06 מנורה נגד עיזבון המנוח חנא כרכבי ואח' כי: " אשר ליחס שבין התביעות: תביעת העיזבון גבוהה יותר, ובהתאם להלכת צרור יש לפסוק לתלויים את הפסדי התמיכה ואת אובדן השירותים, ולעיזבון, לאחר קיזוז הפסדי התמיכה כפי שנפסקו לתלויים, תשולם היתרה עבור הפסד ההשתכרות "בשנים האבודות" בתוספת הפיצוי עבור כאב וסבל והוצאות קבורה ולוויה - הכל כמפורט לעיל. הפיצוי לעיזבון יחולק בין היורשים בהתאם לצו הירושה". 28. מן ההלכה אל המעשה החישוב יעשה לתקופה עד הגיעם של הקטינים לגיל 21 ועד לסיום שנות ההשתכרות של המנוח עם הגיעו לגיל 67, בניכוי דמי ההוצאות החודשיות ובמכפלת 30% מבסיס השכר נטו של המנוח. חישוב פני עבר: 7,430 ₪ (שכרו של המנוח) - 3,600₪ (תמיכה בתלויים)= 3,800 ₪ X 30% (הלכת פינץ) = 1,149 ₪ X 35 חודשים עד למועד זה = 40,215 ₪ בתוספת ריבית לאמצע התקופה= 43,433 ₪ החיסכון של המנוח. חישוב פני עתיד: תקופה א': עד הגיעה של תובעת 2 לגיל 18: 7,430 ₪ - 3,600 ₪ (תמיכה בשלושה תלויים) X 30% X 73.2428 = 84,155 ₪. תקופה ב': עד הגיעה של תובעת 2 לגיל 21: 7,430 ₪ - 2,800 ₪( תמיכה בשני תלויים ובשליש תלויה) X 30% X 73.2428 X 0.8885 = 42,437 ₪. תקופה ג': עד הגיעה של תובעת 3 לגיל 18: 7,430 ₪ - 2,400 ₪( תמיכה בשני תלויים) X 30% X 2.9851 X 0.9709 = 4,373 ₪. תקופה ד': עד הגיעו של תובע 4 לגיל 18: 7,430 ₪ - 1,600 ₪( תמיכה בתלוי ובשליש תלויה) X 30% X 26.0774 X 0.9426 = 42,991 ₪. תקופה ה': עד הגיעה של תובעת 3 לגיל 21: 7,430 ₪ - 800 ₪( תמיכה בשני שליש תלויה) X 30% X 8.8885 X 0.9709 = 17,146 ₪. תקופה ו': עד הגיעו של תובע 4 לגיל 21: 7,430 ₪ - 400 ₪( תמיכה בשליש תלוי) X 30% X 26.0774 X 0.9426 = 51,840 ₪. תקופה ו': עד הגיעו של המנוח לגיל 67: 7,430 ₪ X 30% X 133.0744 X 0.6810 = 202,000 ₪. סך הכול אובדן החיסכון של המנוח פני העתיד:444,932 ₪ . סך הכול אובדן רכיב החיסכון של המנוח עבר + עתיד לאחר ניכוי רכיב התמיכה בתלויים הנו: 488,365 ₪. 29. כאב וסבל מוסכם על ידי הצדדים בסך של 36,750 ₪ נכון ליום תחשיב התובעים (3.9.06) ובשערוך ליום זה - 39,636 ₪. 30. קרן השתלמות וביטוח מנהלים: לטענת התובעים רכיב השכר כולל גם את מסגרת הפרשות של המעביד לטובת המנוח מידי חודש סכום של 1,167 ₪ אשר יש לכלול במסגרת בסיס השכר ולפצות העיזבון. 31. היות ובסיס השכר המנחה את חישובי בפסק הדין אינו כולל רכיבים אלו יש מקום לפצות העיזבון בחלק שנגרע מהשכר, בהתחשב בחישובי האקטואר גד שפירא לעניין התוספות הללו (לא הובא תחשיב אחר לעניין קרן ההשתלמות וביטוח המנהלים מטעמה של הנתבעת ולמעשה לא מצאתי כל התייחסות מצידה לעניין זה גם בסיכומיה). גם בתחשיב זה יש לקחת בחשבון את הלכת פינץ ולחשב 30% מהסכום הכולל. חישוב לעבר: 1,167 ₪ X 35 חודשים = 40,845 ₪ בריבית מאמצע התקופה = 44,113 ₪. חישוב פני עתיד: 1,167 ₪ X 230.9760 = 269,548 ₪. סך הכול : 44,113 ₪ + 269,548 ₪= 313,661 ₪ X 30% (הלכת פינץ) = 94,098 ₪. ניכויים: 32. יש לנכות את קצבת השארים על פי חישובי הנתבעת של האקטואר שי ספיר בסך של 294,569 ₪ נכון ליום 28.2.07 ובשערוך ליום זה= 316,439 ₪. 33. אין לנכות את דמי המחייה על פי סעיף 74 לחוק הביטוח הלאומי כטענת הנתבעת היות והסעיף קובע כי: "74(א) בסעיף זה - "הורה יחיד" - כמשמעותו בחוק משפחות חד- הוריות, תשנ"ב-1992;"שנת לימודים" - התקופה שמיום 1 בספטמבר של כל שנה עד יום 31 באוגוסט של השנה שלאחריה. 74(ב)(1)בכפוף להוראות סעיף קטן (ב1), לפני תחילת כל שנת לימודים או בתחילתה ישלם המוסד מענק לימודים, בשיעורים המפורטים בפסקה 2, לכל אחד מאלה, לפי הענין: (א)הורה יחיד, בעד כל אחד מילדיו; (ב) הורה שמשתלמת לו גמלה לפי סעיף 5(א)(3) לחוק הבטחת הכנסה, בעד כל אחד מילדיו; (ג) מי שבמשמורתו ילד שנתייתם משני הוריו, בעד אותו ילד; (ד) מי שבמשמורתו ילד נטוש כמשמעותו לפי חוק הבטחת הכנסה, בעד אותו ילד; (ה) מי שמשתלמת לו, לפי הסכם הנערך לפי סעיף 9, קצבה בעד ילד שעלה לישראל בלי הוריו, בעד אותו ילד; הגדרת "הורה יחיד" בחוק משפחות חד הוריות , תשנ"ב 1992 הנו: "1. בחוק זה - "הורה יחיד" - תושב ישראל אשר בהחזקתו ילד הנמצא עמו ואשר נתקיים בו אחד מאלה: (1) הוא אינו נשוי ואין אדם הידוע בציבור כבן זוגו; (2) הוא נשוי ומתקיים בו האמור באחת מפסקאות המשנה (א), (ב) או (ג), ובתנאי שאין אדם אחר הידוע בציבור כבן זוגו...". 34. במקרה דנן מדובר בגרושה אשר על פי הסכם הגירושים מחזיקה בילדיה. לא הוכח כי יש לה בן זוג/ ידוע בציבור וממילא זכאית היא לקבל את דמי המחייה גם אלמלא קרות התאונה (לא הוכח אחרת). משלא צמחה ההטבה עקב באירוע אין לנכותה מסכומי הפיצוי. 35. יש לנכות את התשלום התכוף ששילמה הנתבעת על פי שטר הקבלה (נ/3) בסך 25,000 ₪ נכון ליום 17.5.05 ובשערוך ליום זה בסך של 29,420 ₪. סוף דבר: 36. ישנה כאמור זהות בין היורשים לתלויים. לפיכך ישולמו הסכומים הבאים ליורשיו על פי דין של המנוח, כלומר בחלקים שווים בין תובעים 2-4: מתביעת התלויים: אובדן שירותי אב: 65,000 ₪. הוצאות המחייה של תלויים 2-4 בסך של 548,238 ₪. מתביעת עיזבון: חיסכון של המנוח: 488,365 ₪. חיסכון מקרן השתלמות ומביטוח מנהלים: 94,098 ₪. נזק לא ממוני מוסכם: 39,636 ₪. הוצאות קבורה ואבל: סכום זה לא השתלם על ידי תובעים 2-5 אך יש לפסוק הסכום לטובתו של תובע 1 ממנו יפרעו מטיבי הנזק באם יתבעו הסכום. אני סבור כי פיצוי גלובלי בסך של 15,000 ₪ הנו ראוי. סך הכול לתביעה זו: 1,250,337 ₪. 37. ניכויים מסכום התביעה: ניכוי מל"ל (קצבת שארים)- 316,439 ₪. תשלום תכוף - 29,420 ₪. סך הכול ניכויים: 345,859 ₪. סך הכול לתביעה זו לאחר ניכויים: 904,478 ₪. 38. כמו כן תישא הנתבעת בתשלום שכר טרחת עו"ד בשיעור 13% +מע"מ . כל הסכומים ישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פס"ד ועד ליום התשלום בפועל. מוות בתאונת דרכיםתאונת דרכיםמקרי מוות