הגדרת המונח "אי התאמה" בחוק המכר היא רחבה: סעיף 11 לחוק המכר, תשכ"ח-1968 קובע "המוכר לא קיים את חיוביו, אם מסר נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי או למטרה מיוחדת המשתמעת מן ההסכם או נכס שמבחינת סוגו, תיאורו, איכותו או תכונותיו אינו מתאים לדגם או לדוגמה שהוצגו לקונה, זולת אם הוצגו ללא קבלת אחריות להתאמה. סעיף 16 לחוק המכר קובע שאם אי-ההתאמה נובעת מעובדות שהמוכר ידע או היה עליו לדעת עליהן בעת גמירת החוזה ולא גילה אותן לקונה, זכאי הקונה להסתמך עליה. סעיף 14 לחוק המכר קובע את חובתו של הקונה לבדוק את הממכר לאחר מסירתו לידיו ולהודיע למוכר על אי ההתאמה מיד כשהתגלתה. 1. האם זכאי אדם לבטל עסקה לרכישת רכב, להשיב לידיו את התמורה ששילם ולקבל פיצויים בגין הפרת הסכם המכר בטענה כי המוכרים שינו את מד האוץ ברכב באופן שלא שיקף את מספר הקילומטרים האמיתי שגמע הרכב עד למועד מכירתו ? רקע וטענות הצדדים 2. הנתבעים היו בעליו של רכב מסוג קיה קרניבל, דיזל LX שנת יצור 2004 (להלן - הרכב). התובע רכש את הרכב מהנתבעים, בדק אותו במכון בדיקה ביום 16.3.07 ונרשם כבעליו ביום 20.3.07. הנתבעים רכשו את הרכב מהצד השלישי (להלן - קל אוטו) מכח זכרון דברים מיום 2.3.06 ונרשמו כבעליו ביום 22.3.06. מועד עליית הרכב לכביש הינו 26.10.03 כך שבמועד בו רכשו הנתבעים את הרכב היה בשימוש כשנתיים וחצי, השתמשו בו כשנה ומכרו אותו לתובע. עת נבדק הרכב על ידי התובע טרם רכישתו במכון בדיקה נרשם במד האוץ, המונה הרשום, כי נסע 69,171 ק"מ. לאחר שעשה שימוש ברכב נודע לתובע באקראי כי המונה לא שיקף את מספר הקילומטרים שעבר הרכב ולאחר בירורים נוספים שלח ביום 13.5.09 מכתב בדבר ביטול ההסכם. במקביל פנה לקל אוטו בבקשה לקבלת פרטים אודות הרישומים שברשותה. בהעדר תגובה מצד הנתבעים ונוכח סירוב קל אוטו למסירת פרטים, הוגשה ביום 15.10.09 התביעה. ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבעת אשר בוטל בהסכמה ביום 12.2.12 והוגש כתב תביעה מתוקן שמאוחר יותר נמחקה ממנו קל אוטו ונשארה כצד שלישי בלבד. 3. לטענת התובע, מאחר וכבר ביום 25.8.05 עבר הרכב 141,696 ק"מ ואילו ביום 16.3.07 הראה המונה 69,171 ק"מ עולה כי הנתבעים רימו אותו בכך שזייפו את מונה הרכב והפחיתו לפחות 80,000 ק"מ. נוכח המרמה, מצג שווא והטעיה עותר התובע לביטול ההסכם והשבת הסכום ששילם בסך 106,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. עוד נטען לאי התאמה לפי חוק המכר. בנוסף עותר התובע לפיצוי בסך 20,000 ₪ בגין עוגמת נפש כתוצאה מהפרת החוזה וכן לפיצוי עונשי בסך 45,000 ₪ נוספים. הנתבעים טוענים כי נודע להם על טענות התובע רק עם הגשת בקשתם לביטול פסק הדין בראשית שנת 2012. לטענתם לא ביצעו כל שינוי במונה הרכב ולא הסתירו מידע מהתובע אשר בדק את הרכב טרם רכישתו. לשיטתם, העסקה היתה סבירה גם אם המונה לא שיקף את המצב לאשורו. לטענתם לא הוכיח התובע נזקיו והיה עליו לצרף חוות דעת להוכחת הגריעה משוויו של הרכב, שהינו רכב מסחרי, עקב ההבדל במספר הקילומטרים. נטען כי התובע עושה שימוש ברכב ואינו זכאי לביטול העסקה והשבת מלוא התמורה. כן נטען ביחס לחוק המכר כי לא נמסרה הודעה על אי ההתאמה סמוך לגילויה. הנתבעים שלחו הודעה לצד שלישי כנגד קל אוטו בטענה כי ככל שנעשה שינוי במונה הרכב, נעשה הוא על ידה או מטעמה. זולת טענה זו, ההודעה אינה מפרטת את טיב אחריות קל אוטו כלפי הנתבעים ובמה הפרה את חבותה. קל אוטו הכחישה אחריותה וטענה כי אין לה כל קשר לשינוי במונה הרכב. דיון והכרעה האחראי לשינוי במונה הרכב 4. מטעם הנתבעים טיפל בנושא רכישת ומכירת הרכב הנתבע, מר חנן מור, שצורף כנתבע במועד ההוכחות. (ההתייחסות לנתבע בפסק הדין מתייחסת לשני הנתבעים). לתצהירי הצדדים צורפו מסמכים שונים שמעידים על טיפולים ובדיקות שעבר הרכב והוסכם כי יתקבלו כראיה ללא חקירת עורכי המסמכים. מבחינת המסמכים על רקע עדויות הצדדים עולה בבירור כי מונה הרכב שונה בתקופה בה היה הרכב בבעלות הנתבעים. קל אוטו הגישה מסמכים שונים המהווים סקירה היסטורית של הטיפולים והבדיקות אשר עבר הרכב ובהן נלקח רישום מהמונה. צורף תדפיס ממוסך מיכאל גולדברט בע"מ, מרכז שירות לרכבי סקודה, אשר רישומיו חופפים לפירוט טיפולים שריכזה קל אוטו במסמך מיום 13.3.06 שערך קצין הבטיחות מטעמה. יוער כי הטעות בתדפיס אשר בחלק מרישומיו הפנימיים מופיע דגם רכב "יונדאי" אינה מהותית וברור מהנסיבות ויתר המסמכים כי מתייחס לרכב הנדון. מהתדפיס עולה כי בוצעו טיפולים תקופתיים, מיום 17.12.03 ועד ליום 5.6.05, מועד בו נרשם במונה 130,195 ק"מ. הטיפול האחרון שביצעה קל אוטו לרכב היה ביום 4.9.05 במוסך מורשה של קיה, ונרשם במונה 141,728 ק"מ. בתדפיס מסך ממחשב היבואן שצירף התובע, אודותיו יורחב בדיון בזכות הביטול, עולה כי אותו טיפול בוצע לכאורה ביום 5.9.05. נציג קל אוטו נתן הסבר מניח את הדעת להבדל בתיעוד ולא מצאתי רבותא בטענות הנתבעים לעניין זה. אם לא די באמור לעיל צירפה קל אוטו שתי בדיקות חיצוניות שנערכו לרכב במכון קומפיוטסט ת"א. הראשונה מיום 28.8.05 ובה רשום במונה 141,703. בבדיקה זו אין חתימת מזמין הבדיקה ולכן מקובלת עלי עדות נציג קל אוטו כי מעידה היא על בדיקה שגרתית של הרכב לאחר שחזר לחזקת קל אוטו עם סיום עסקת הליסינג. הבדיקה השניה בוצעה ביום 3.3.06, יום לאחר חתימת הנתבע על זכרון הדברים, ובה נרשם במונה 141,964 ק"מ. בבדיקה זו, בחתימת המזמין, ישנה חתימה הנחזית להיות חתימתו של הנתבע. 5. כאמור לעיל, כשנה לאחר שרכשו הנתבעים את הרכב, כאשר בכל התקופה האמורה היה הרכב בחזקתם, בוצעה לרכב בדיקת קניה על ידי התובע ובאורח פלא מונה הרכב זז לאחור והצביע על 69,171 ק"מ בלבד. למרות כל התשתית העובדתית המפורטת לעיל, אשר היתה ברורה טרם שמיעת הראיות, עמד הנתבע על טענתו כי לא הוא ביצע את השינוי במונה הרכב ואף לא השכיל לייתר את בירור ההליך מול קל אוטו. בתצהיר הנתבע התייחס הוא לזכרון הדברים עליו חתם, אולם טען באופן כללי כי לא קיבל מסמכים נוספים מקל אוטו ולא חתם על כל מסמך אחר וכל טענה אחרת הינה שקרית ומתבססת על זיוף חתימתו. אכן כאשר אדם מתכחש לחתימתו נטל ההוכחה והשכנוע לאמיתות החתימה מוטל על מי שטוען כי החתימה אמיתית. יחד עם זאת, נטל זה יעבור לצד השני לאחר שהטוען לזיוף חתימתו יניח תשתית ראייתית בעלת משקל רב לבסס טענתו. טענת זיוף הינה בפועל טענת מרמה הדורשת מידת הוכחה וודאות גבוהה יותר מהרגיל במשפט האזרחי. הנתבע התכחש באופן סתמי לחתימתו על טופס הבדיקה מיום 3.3.2006 ואף טען לראשונה בעדותו כי התוספות בכתב יד על גבי זכרון הדברים הוספו לאחר עריכתו. כמו כן טען, ללא כל ביסוס, כי יתכן והמסמכים עליהם נשענה קל אוטו נערכו לאחר מעשה. כדי לקבל את טענות הנתבע יש לקבוע כי קל אוטו עשתה יד אחת עם גורמים חיצוניים, מכון בדיקה ומוסכים מורשים, כדי לפברק רישומים שבוצעו בזמן אמת למונה הרכב וכל זאת בטרם ידעה על טענות התובע כנגדה. לא מצאתי כל יסוד לעמדה זו של הנתבע ולא נתן הוא כל הסבר סביר לעובדה כי פחת מספר הקילומטרים הרשום במונה הרכב עת היה בחזקתו. 6. גם התכחשותו לאמור בזכרון הדברים חסרת בסיס. זכרון הדברים נערך ביום חמישי, 2.3.2006, כאשר בהערות המודפסות מעל לחתימות הצדדים צויין: "הלקוח יערוך בדיקה חוזרת ובמידה ויתגלה תאונת שילדה גג או קורה העיסקה מבוטלת והמקדמה על סך 2,000 ₪ יוחזר". המילה יוחזר רשומה בכתב יד. בנוסף הוסף בכתב יד, באופן אשר ברור כי נעשה לדרישת הנתבע ובנוכחותו, כי "כל ליקוי שיתגלה בבדיקה יבדק על ידי קל אוטו ובמידת הצורך יתוקן". מהאמור לעיל והבדיקה שהייתה ברשות קל אוטו מיום 28.8.2005 ברור כי במעמד זכרון הדברים ראה הנתבע את הבדיקה הקודמת ולכן ניתנה לו האפשרות לבדוק את הרכב בשנית ולבטל את העיסקה במידה וימצא כי ברכב פגם בשילדה. רישום זה, יחד עם החתימה בבדיקה שבוצעה למחרת הדומה מאוד לחתימתו של הנתבע על זכרון הדברים, מלמד כי יש לקבל את גירסת קל אוטו. עולה כי הנתבע נכח למחרת בבדיקת הרכב ובעקבות ממצאיה השלים את העיסקה והרכב עבר לבעלותו ביום 22.3.2006 לאחר שהשלים, כפי שהעיד, את העברת כספי מימון הרכב מבנק יהב. הנתבע ניסה להיבנות מאי התאמות זניחות ברישומים השונים במסמכים אשר הוגשו, אולם לא מצאתי כי הצביע על סתירות באמור במסמכים, ודאי שלא נמצאו סתירות מהותיות אשר יש בהן כדי לפגוע במהימנות תוכנם של המסמכים. קל אוטו הבהירה כי הטיפולים ברכב עד ליום 5.6.2005 לא בוצעו במוסך מורשה של היבואן ולכן לא בא זכרם בתדפיס ממחשב היבואן שצירף התובע. בנוסף נסמך הנתבע על העובדה כי בתדפיס היבואן עולה כי ביום 5.12.2006, עת היה הרכב בבעלותו, בוצע טיפול 70,000 ק"מ במוסך מורשה ובמונה הרכב נרשם 68,365 ק"מ. לשיטתו, אם היה רוצה לרמות ולזייף לא היה מבצע לרכב טיפול במוסך מורשה. יוער כי טענה זו וגם הטענה העובדתית שהועלתה לראשונה בעדותו של הנתבע לפיה ראה טרם רכישתו מקל אוטו כי במונה רשום של 67,000 ק"מ הינן טענות כבושות אשר משקלן זניח. הוא הדין לגבי טענתו כי אשתו, הנתבעת אשר לא התייצבה לדיונים ולא הגישה תצהיר, נסעה ברכב מרחקים קצרים בלבד. אין בידי לקבל את טענת הנתבע כי ראה טרם עריכת זכרון הדברים כי הרכב עבר רק 67,000 ק"מ. אין כל הסבר סביר לעובדה כי טענה זו סותרת את הממצאים בבדיקות קומפיוטסט לפני ואחרי עריכת זכרון הדברים. גם העדרו של רישום מספר הקילומטרים בזכרון הדברים אינו תומך בגרסת הנתבע. רק לאחר העיסקה הנדונה חוקק חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח - 2008 המחייב עוסק ברכב משומש לפרט בהסכם את מספר הקילומטרים של הרכב. חוק זה גם עיגן את חובת המוסך למסור לבעל רכב חדש את כל המידע אודות הרכב שרכש. עולה אם כן כי במועד בו טיפל הנתבע ברכבו במוסך מורשה לא צפה כי המידע יועבר ביום מן הימים לתובע ואין בעובדה זו בלבד כדי להעיד כי ידו לא היתה בשינוי המונה. יוער כי הנתבע לא טרח כלל לצרף את פרטי הטיפול שביצע, היכן בוצע ולא ניתן ללמוד דבר אודות תום ליבו של הנתבע רק מהרישום האמור. מכול האמור לעיל עולה כי עלה בידי התובע וקל אוטו להוכיח כי השינוי במונה הרכב בוצע עת היה הרכב בחזקת הנתבע. הראיות הנסיבתיות המפורטות לעיל מצביעות על מסקנה הגיונית אחת לפיה הנתבע או מי מטעמו ביצעו את השינוי במונה הרכב. שעה שעבר נטל ההוכחה או לכל הפחות נטל הבאת הראיות אל הנתבע והסתפק הוא במתן גירסה שלילית לפיה ידו לא הייתה במעל, לא עלה בידו לסתור את הראיות מהן משתמע כי ביצע הוא את השינוי במונה הרכב. הזכות לביטול החוזה 7. בתצהירו טען התובע כי כחצי שנה לאחר שרכש את הרכב, ספטמבר 2007 לערך, חלה תקלה ברכב והתקשר למוסך מורשה ואז נודע לו לראשונה כי ישנה אי התאמה בין מספר הקילומטרים הרשום לאלו אשר נסע הרכב בפועל. התובע העיד, ועדותו לא נסתרה, כי ניסה לקבל מידע רשמי אודות ההיסטוריה של הרכב, אולם היבואן וקל אוטו סירבו לשתף פעולה ורק לאחר שהוחלפה זהות היבואן של חברת קיה קיבל את התדפיס הנ"ל. בעדותו ציין כי קיבל את המסמך כחודש לפני שפנה לעורך דין מישור אשר בעקבות האמור בתדפיס פנה במאי 2009 לקל אוטו ולנתבע. עדות הנתבע לא נסתרה ומתיישבת עם האמור במכתב מיום 18.3.09 לקל אוטו בו פירט כי בעבר כבר גמע הרכב 141,000 ק"מ. עולה התמונה לפיה התובע רכש רכב בן כשלוש וחצי שנים על סמך מצג לפיו נסע כ- 70,000 ק"מ בלבד וגילה כחצי שנה מאוחר יותר כי בפועל, כשנתיים טרם רכישתו, כבר נסע הרכב כ- 140,000 ק"מ. התובע ניסה לאסוף ראיות אודות זהות האחראי למרמה, אולם רק בשנת 2009, כשנתיים לאחר העיסקה, עלה בידו לקבל ראשית ראיה המעידה על הזיוף. בעקבות מידע זה שלח הודעת ביטול לנתבע, אולם אין בידו אישור בדבר מסירתה. בע"א (מחוזי י-ם) 5798/04 כרמל נ' לוי, 25.8.05 ניתח כב' השופט מ' גל בהרחבה את הזכות לביטול עקב הטעיה מהותית אודות מצב רכב. שם נפסק כי מי שהוטעה, למרות שערך בדיקה עצמאית אשר הצביעה על קיום הליקוי, זכאי לבטל את הסכם המכירה מכוח סעיף 15 לחוק החוזים ובלבד שהוכיח כי לא היה מתקשר בעיסקה לו ידע את שלא נאמר לו. בנוגע להטעיה אשר נעשתה במירמה קיימת חזקה הניתנת לסתירה לפיה הסתמך התובע על המצג שנעשה וכי הקשר הסיבתי בין הטעות ובין ההטעיה לא נותק חרף בדיקות התובע. במקרה הנדון שעה שקבעתי שהנתבע הטעה את התובע ויצר כלפיו מצג שווא בדבר מספר הקילומטרים האמיתי של הרכב, מדובר בעובדות מהותיות אשר כל קונה סביר נדרש להם טרם הפעלת שיקול דעתו להתקשר בעיסקה לרכישת רכב. התובע טען כי רכש את הרכב על סמך תוצאות הבדיקה המקדימה אשר העידה על מספר קילומטרים סביר לרכב בגילו, וכי לו היה יודע את המצב לאשורו לא היה מתקשר בעיסקה. עובדה זו לא נסתרה במישור הסובייקטיבי ועולה בקנה אחד גם עם בחינה אובייקטיבית של מצב הדברים ולפיכך ההטעיה האמורה הקימה לתובע את הזכות לביטול ההסכם. 8. הנתבעים טענו באופן כללי בכתב הגנתם כי התובע אינו זכאי לבטל את ההסכם ובאופן משתמע טענו זאת נוכח מועד הודעת הביטול. ככלל חוק החוקים מאפשר בסעיף 20 לבטל את ההסכם תוך זמן סביר לאחר שנודע על עילת הביטול. ככלל אי מסירת הודעת ביטול לאחר שנודע שנפל פגם בכריתת ההסכם יכולה ללמד על ויתור על זכות הביטול ועל רצון המתקשר להמשיך ולהיות קשור בחוזה. סבירות הזמן נבחנת לפי מכלול נסיבותיו של כל מקרה ומקרה. (ראה ת"א (מחוזי י-ם) 7383/05 רוזנצוויג נ' רהיטי צרעה בע"מ, 2.12.09 והאסמכתאות שם. במקרה הנדון טוען התובע כי מאחר ועילת הביטול נשענת על מרמה מצידו של הנתבע, לא מימש את הודעת הביטול עד אשר עלה בידו לאתר אסמכתא לשינוי שבוצע במונה הרכב. עובדה זו יחד עם העובדה כי בין הצדדים לא היה קשר נוסף, הנתבע לא אותר אף לאחר הגשת כתב התביעה וכפי שעולה מבקשתו לביטול פסק הדין אף עדכן באיחור את כתובתו במשרד הפנים, מצאתי כי בנסיבות העניין נמסרה הודעת הביטול תוך זמן סביר. יתרה מכך, בדומה לשאלת הקשר הסיבתי בעילת ההטעיה לצורך ביטול חוזה, רמאי אינו יכול להינצל מתוצאות רמאותו מפני שהצד שכנגד היה יכול לגלות את האמת ולא גילה אותה בפועל. לטעמי כאשר העילה נעוצה במרמה ולקח זמן לאיתור ראיות להוכחתה, לא ניתן למנוע את עילת הביטול בטענה לאיחור במסירת ההודעה. לאור האמור לעיל אני קובע כי החוזה בוטל כדין בשליחת המכתב במאי 2009 ולכל המאוחר עם הגשת התביעה. נוכח האמור לעיל מתייתר הצורך לדון בשאלת אי ההתאמה לפי חוק המכר אשר ממילא אינה חלה כאשר חלה ההטעיה (ראה, ע"א (מחוזי י-ם) 5798/04 הנ"ל). הזכות להשבה 9. ככלל בהתאם לסעיף 21 לחוק החוזים עם ביטול החוזה קמה חובה הדדית להשבה אשר מטרתה מניעת התעשרות שלא כדין של צד אחד לחוזה. עמד על השיקולים השונים בהשבה כב' השופט א' רובינשטיין, פסקאות ל"ב - מ"ה לפסק דינו, ע"א 1156/10 האס נ' חברת הבונים קרית משה בע"מ, 18.11.12. לבית המשפט סמכות לפטור צד שחייב בהשבה באופן מלא או חלקי וזאת תוך מתן משקל לשיקולי צדק ולאשם הצדדים. עם זאת הפטור מהשבה הוא החריג כאשר מאזן האשמה והנזק בין הצדדים מחייב זאת. בע"א (מחוזי י-ם) 5798/04 הנ"ל נעתר בית המשפט לביטול הסכם לרכישת רכב עקב הטעיה, ומאחר והרוכש מכר את הרכב וביקש להפחית מההשבה את התמורה שקיבל מצא מקום לדון בדמי השימוש למרות שהצדדים לא טענו בפירוט לעניין זה. נקבע כי השבת דמי השימוש מבטאת טובת הנאה שהפיק הקונה מהחוזה וככזו יש להשיבה, גם אם המוכר סירב לבטל את ההסכם ולהשיב את הממכר. שם אמד בית המשפט את דמי השימוש לתקופה של שנתיים בסך של 4,000 ₪ בלבד. במקרה הנדון העיד התובע כי לאחר שנודע לו על המרמה המשיך מהכרח להשתמש ברכב שכן לא היה לו אז רכב חלופי. לאחר שהגיעו לידיו ראיות אודות המרמה ניסה לבטל את ההסכם ללא שיתוף פעולה מצד הנתבע. מקובלת עלי טענת התובע כי הדרך העיקרית להקטנת הנזק מטעמו הייתה ביטול ההסכם והשבה. שעה שהנתבע סירב לביטול, עצם השימוש אינו מהווה חזרה מהביטול והנתבע אינו רשאי לטעון לאי הקטנת הנזק. הנתבע לא טען במפורש כי יש לחייב את התובע להשיב לו את טובת ההנאה שהפיק התובע מהשימוש ברכב, וודאי שלא הוכיח את שוויו הראוי של שימוש זה. עובדה זו יחד עם אשמו הבלעדי של הנתבע וסירובו לבטל את העסקה, על רקע הוכחת המרמה כלפי התובע, מאפשרת חוסר הדדיות בהשבה. לטעמי שיקולי מדיניות משפטית מחייבים קביעת נורמה לפיה מי שרימה בהתקשרות החוזית יחוייב בהשבת התמורה, ללא זכות לדרוש השבה של דמי השימוש בנכס. עולה כי על הנתבע להשיב לתובע את התמורה שקיבל ואילו התובע פטור מהשבת טובת ההנאה שהייתה לו בשימוש ברכב. בכל הנוגע להשבת הרכב לנתבע, יש לעשות כן, כפי שיבואר להלן. 10. יחד עם זאת, שיקולי צדק מחייבים הפחתה מסויימת מהיקף ההשבה מטעם הנתבעים. במקרים דומים של זיוף מונה רכב נתבע בדרך כלל סעד כספי בגין ההבדל בין שווי הרכב האמיתי לשווי העסקה בפועל. ביטול החוזה הינה פעולה שמוקנית לצד שלו עילת ביטול לצד זכותו לדרוש סעדים נוספים. בע"א (מחוזי מרכז) 3939-08-07 ויסמן נ' בן דוד, 11.2.08 נדון מקרה בו הרוכש, למרות זיוף המונה, תבע רק את נזקיו והנתבע טען כי מוכן לבטל את העסקה. טענתו כי באי הביטול הפר התובע את חובת הקטנת הנזק נדחתה. במקרה הנדון בין מועד הרכישה, מרץ 2007, עד ליום 24.10.10 (נ/1), נסע התובע ברכב מעל ל- 100,000 ק"מ. מאז חלפו שלוש שנים נוספות ולא הובאו ראיות בדבר מספר הקילומטרים שנוספו מאז, למרות שהתובע העיד כי הרכב נוסע פחות מבעבר. למרות שלאור הסעדים שנתבעו לא היתה חובה על התובע לאמוד את הפחתת השווי של הרכב, אין חולק כי עשה שימוש רב ברכב. העובדה כי לא חייבתי את התובע להשיב לנתבע את שווי שימושו ברכב, אינה מונעת צמצום היקף ההשבה בה יחוייבו הנתבעים. הנתבע אישר כי התובע שילם סך של 106,000 ₪ תמורת הרכב. יוער כי זה היה גם המחיר בו רכש הנתבע את הרכב מקל אוטו, דבר השומט את הקרקע תחת טענות הנתבע, שלא הוכחו, כי התובע רכש את הרכב תמורת מחיר נמוך יחסית למחירון לוי יצחק. עובדה זו מהווה ראיה נסיבתית נוספת למרמה במונה הרכב. בנסיבות העניין ראוי שלא לחייב את הנתבעים בהפרשי הצמדה וריבית על הסכום ששולם להם, כפי שלא חוייב התובע בדמי שימוש המשקפים בלאי ודומים במהותם להפרשי הצמדה וריבית, כך ראוי כי מנגד לא יקבל את כספו בערכי היום. אשר על כן אני מחייב את הנתבעים להשיב לתובע סך של 106,000 ₪ נכון למועד פסק הדין. הנתבעים רשאים להודיע תוך 30 ימים כי ברצונם לקבל את הרכב ויהיו זכאים לקבלו, בכפוף לתשלום סך של 106,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. במידה ויבחרו הנתבעים שלא לקבל את הרכב, יקוזז מהסכום בו יחוייבו סכום השווה למחיר מחירון של הרכב במחירון לוי יצחק, נכון למועד פסק הדין. בחרתי בנתון ברור שכן לתובע הייתה הזדמנו במהלך ההליך, לאחר שהנתבע סרב לביטול ההסכם, להקטין הנזק ולמכור את הרכב. שעה שלא עשה כן יש לאמוד את שווי הרכב על בסיס המחירון. למספר הקילומטרים לצורך חישוב שווי הרכב יש להוסיף 80,000 ק"מ שכן 73,599 ק"מ הינו הפער העולה בין בדיקת קומפיוטסט מיום 3.3.06 לבין הרישום בתדפיס היבואן נכון ליום 5.12.06 ויש להניח כי בתקופה האמורה נסע הרכב עת היה בחזקת הנתבעים). ככל שלא יגיעו הצדדים להסכמה בדבר שיעור הקיזוז, תוגש פסיקתא על ידי התובע תוך 30 ימים והסכום ייקבע מסגרת החלטה בפסיקתא. הזכות לפיצויים בגין הפרת החוזה ופיצויים עונשיים 11. התובע עותר לפיצוי בסך 20,000 ש"ח בגין נזק לא ממוני מחמת הפרת ההסכם וההטעיה. על טיבו של פיצוי בגין הטעיה והפרת תום הלב במשא ומתן, ראה ע"א (מחוזי י-ם) 5798/04 הנ"ל שם נפסק סך כולל של 5,000 לרבות בגין נזק לא ממוני, אולם לא במרמה ברורה כבמקרה דנן. בע"א (מחוזי מרכז) 3939-08-07 הנ"ל נקבע כי שיעור של 10,000 ₪ משקף נזק לא ממוני ראוי בגין זיוף מונה רכב. כך גם בת"א (שלום י-ם) 8711/05 אניסימוב נ' מכוניות מוריה בע"מ, 20.7.09). אשר על כן אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע פיצוי בסך 10,000 ₪ נכון למועד פסק הדין בגין הנזק הלא ממוני, עוגמת הנפש, שנגרמה לתובע עקב הפרת חובת הגילוי וההטעיה. בכל הנוגע לפיצוי עונשי, הסתמך התובע על ע"א (מחוזי מרכז) 3939-08-07 הנ"ל שם נקבע בנסיבות דומות כי הצגת מצג שווא שקרי ביודעין מהווה מקרה חריג המצדיק פיצוי עונשי. הקביעה שם נסמכה על העילה הנזיקית שנתבעה שם ואילו כתב התביעה הנדון לא מפרט עילה כאמור אלא נסמך על פיצוי חוזי. לא מצאתי מעבר כי מעבר לנזק הלא ממוני ניתן או ראוי לפסוק פיצוי נוסף מכח הפרת החוזה. ההודעה לצד שלישי 12. לאור הקביעה כי הנתבע זייף את מונה הרכב, נשמט הבסיס תחת ההודעה לצד שלישי. ההודעה לצד שלישי לא פרטה כל מקור חיוב אחר של קל אוטו ולא הוכח כי יצרה מצג שווא כלפי הנתבעים. השענות הנתבעים על ת"א (שלום רחובות) 2248/08 פליישר נ' אוטו בילו סנטר בע"מ, 11.9.11, אינה ממין העניין. שאלת אחריות מוכר רכב לבדוק האם הרכב שרכש ומכר לאחר משקף את מצבו האמיתי, אשר נדונה שם אינה מלמדת דבר על עילת התביעה כנגד קל אוטו. אשר על כן אני מורה על דחיית ההודעה כנגד הצד השלישי. סוף דבר 13. הנתבעים ישלמו לתובע סך של 106,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד פסק הדין. במידה ולא יבקשו הנתבעים לקבל את הרכב, ישולם הסכום בקיזוז שווי הרכב כמפורט בסעיף 10 לעיל. הסכום לאחר קיזוז ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין. בנוסף ישלמו הנתבעים בגין הפרת ההסכם, סך של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין. למרות שלא התקבלו מלוא הסעדים שנתבעו, הנתבעים ישאו במלוא הוצאות התובעים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הוצאתן, ובשכר טרחת עו"ד בסך 15,000 ₪. ההודעה לצד שלישי נדחית. הנתבעים ישאו בהוצאות הצד השלישי ובשכר טרחת עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪.רכבקילומטראז' רכבביטול עסקה (רכב)קניית רכב