פסק - דין
1. בתובענה שבפני עותרת המבקשת לסעד לפיו יצהיר בית המשפט כי שומת היטל ההשבחה שהוצאה ע"י המשיבה לגבי נכס של המבקשת (גוש 6435 חלקה 37) בטלה ומבוטלת וכי על המשיבה לתקן את שומתה בהתאם.
המשיבה העלתה בכתב תשובתה שורה של טענות מקדמיות, אשר יש בהן, לטענתה, להביא
כיצד מגישים ערעור על שומה ?
בית המשפט פסק כי הדרך לערער על תוקפו של צו שומה, נקבעה בסעיף 153 לפקודת מס הכנסה, המורה כי מי שרואה עצמו מקופח על-ידי צו שהוצא לפי סעיף 152(ב) לפקודה, רשאי להגיש ערעור לבית-המשפט המחוזי.
הלכה פסוקה היא, כי שעה שחוק מס
פסק - דין
1. החלטות המשיב המהוות בסיס לערעור:
המערערת הגישה ערעור על החלטת המשיב לדחות השגה על שומת עסקאות ושומת תשומות.
בכתב הערעור נאמר כי המערערת עוסקת בענף הפחחות והצבע.
למערערת הוצאה שומת תשומות הכוללת מס תשומות שנדרש על ידה ביתר בדו"ח אפריל 2005 בסך 3,500 ₪ וכן
פסק-דין
הנשיא א' ברק:
האם עמדה המערערת בתנאים הנדרשים לניכוי "חוב תלוי" כהוצאה על פי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א- 1961 (להלן: הפקודה) ביחס לתביעות שהוגשו כנגדה- זו השאלה הניצבת בפנינו.
רקע עובדתי
1. המערערת, חברה קבלנית, עסקה בהקמתם של שלושה מיזמי בנייה למגורים. תביעות שונות
המבקשים מבקשים להצהיר שההסכם שנכרת בינם ובין המשיב ביום 5.7.2010 למכור לו את החנות הידועה כחלקה 71/1 בגוש 3705 ברחובות, בטל (להלן: "הסכם המכר"; "החנות" בהתאמה). בנוסף מבוקש להצהיר שהמבקשים רשאים לבטל את הערת האזהרה שנרשמה לזכות המשיב בגין העסקה, זאת כנגד השבת המקדמה ששילם המשיב
ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה בת"א 5646/01 (כב' השופטת א' באום-ניקוטרה) מיום 18.2.2003, אשר דחה את תביעת המערערת להשבת תשלומי היטל השבחה שלטענתה שילמה למשיבה ביתר, וקיבל את תביעתה לביטול דרישת המשיבה לתשלום היטל השבחה נוסף.
1
המערערת בבקשה מקדמית, מבקשת לבטל הצווים שהוציא לה המשיב לפי סעיף 147(א) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] התשכ"א- 1961 (להלן- הפקודה), לשנות המס 1999-2000.
המערערת טוענת כי מאחר ונחתם בינה לבין המשיב הסכם שומות לשנים 1997-2000, אין מקום להפעלת סעיף 147 הנ"ל משום שהיו בפני
1 . נימוקי הערעור:
בכתב הערעור נאמר כי בית המשפט מתבקש לבטל דרישת תשלום שומה בסכום של כ- 42,000 ₪ אשר נשלחה למבקש.
בהודעה לעוסק אשר נשלחה למערער הוחלט לדחות את השגתו מפברואר 2005. בנימוקי ההחלטה נאמר, כי השומה אשר הוצאה למערער התבססה על אי ניהול ספרים כפי שמתחייב
כתב האישום
1.הנאשם שהוא רואה חשבון במקצועו, מואשם בביצוע עבירה של מסירת ידיעה לא נכונה בנוגע לעניין או דבר המשפיעים על חיובו של אדם אחר במס ללא הצדק סביר - עבירה לפי סעיף 217 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א - 1961, (להלן: הפקודה).
2.על פי הנטען בכתב
מ"מ הנשיא (לנדוי): המערערים הגישו ערעור וגם בקשה למתן רשות לערער על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בירושלים אשר דחה שני ערעורם על החלטות של ועדת עררים לפי חוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א-1961. ב- בר"ע 109/75 נתנו רשות לערער על פסק-הדין