החלטה
1. נגד המשיב הוגש כתב אישום חמור המייחס לו באישום הראשון עבירות של אינוס ומעשה מגונה ובאישום השני אינוס, מעשה מגונה וגניבה.
המתלוננת היא ילידת 1979 ולוקה בפיגור שכלי קל עד בינוני. במועדים הרלוונטיים לכתב האישום המתלוננת ביקרה בבית אימה בעיר בדרום.
על פי האישום הראשון, ביום 1.6
על פי רוב, ניתן להפיג מסוכנות של נאשם בעבירות תעבורה באמצעות חלופת מעצר ואך לעיתים רחוקות יורה בית המשפט במקרה כגון זה על מעצר עד תום ההליכים. אולם יש ובית המשפט יתרשם הן מאופי העבירה והן מעברו של הנאשם, כי נשקפת ממנו סכנה לביטחון הציבור ולשלומו אשר לא ניתן
חלופת מעצר בגמילה
1. לפני בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים כנגדו בתיק 46338-03-12 ובקשה לעיון חוזר בתיק 10447-05-12 שבה החלטתי על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו.
2. כתב האישום נשוא הבקשה בתיק 46338-03-12 (להלן: "התיק הראשון") מייחס למשיב עבירות של
מתי ישקול בית המשפט חלופת מעצר במקום מעצר עד תום ההליכים ?
גישת בית המשפט היא כי חומרת העבירה כשהיא לעצמה, אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים, וגם כאשר קיימת חזקת מסוכנות, העולה מנסיבות המקרה, עדיין חייב בית המשפט לשקול אם חלופת מעצר עשויה להשיג את מטרת המעצר.
כאשר קיימת עילת
חלופת מעצר לתושבי השטחים
בפני בקשה להחזקת 12 משיבים, במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם, על פי הקבוע בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה - מעצרים] תשנ"א - 1996 [להלן: "החוק"].
החלטה זו מתייחסת למשיב 6 בלבד, מר חלמי דעאגנה (להלן: "המשיב").
כאמור, כנגד המשיב הוגש כתב אישום
החלטה
לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע - מפי סגן הנשיא השופט ג' גלעדי - אשר קיבל את עררה של המדינה על החלטת בית משפט השלום בקריית גת לשחרר את העורר בחלופת מעצר, והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.
1. לבית משפט השלום בקריית
קיימת עילת מעצר סטטוטורית על פי סעיף 21 (א) (2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996.
חלופת מעצר
בבש"פ 7943/09, עדאל זובידאת נ' מדינת ישראל, סיכם בית המשפט את ההלכה הנוגעת להפרות תנאים כדלקמן:
"בית משפט זה הדגיש לא אחת כי הקפדה על תנאי
בבש"פ 11981/04 עמיחי שפק נגד מדינת ישראל נפסק כי הכלל הוא שהליכי טיפול וגמילה מסמים מקומם בשלב העונש ולא בשלב המעצר (ראו: בש"פ 4068/03 אלחרר נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).
אכן, שחרור לחלופת מעצר לשם תחילתו של טיפול גמילה ראוי שייעשה במקרים חריגים, ועל בית
עבירת הסחיטה מטבעה אינה מתאימה לחלופת מעצר, וראו לעניין זה:
"עבירה של סחיטה ואיומים נמנית על סוג העבירות שניתן להמשיך ולבצען גם כאשר אדם ספון בביתו". ואכן פעמים רבות כבר הובעה בבית משפט זה הדעה כי עבירות של סחיטה באיומים, כמו גם עבירות אחרות בהן זורע הנאשם פחד בליבם של
הכלל בענייני מעצר עד תום ההליכים, כי גם כאשר קיימת עילת מעצר ואף כאשר מדובר בעבירות חמורות, על בית המשפט לבדוק אם יש בחלופת המעצר כדי לענות על דרישות המעצר בפועל.
כבר נאמר לא אחת "כי אין חומרת העבירה כשלעצמה מהוה עילת מעצר, אלא אינדיקציה למסוכנות הנשקלת בין שאר גורמים