זכות שביושר לפי דיני היושר האנגליים מצמיחה יחסי נאמנות בין המוכר לקונה.
לפני חוק המקרקעין נקלטה ההלכה מן המשפט האנגלי, לא בלי היסוסים, לפיה יוצר חוזה מכר מקרקעין, הניתן לביצוע בעין, נאמנות קונסטרוקטיבית, כלומר נאמנות מכוח דין.
מרגע כריתתו של חוזה מכר מקרקעין נחשב המוכר לנאמן, ואילו הקונה נחשב לנהנה
החלטה
בתחרות, בין קונה בעל זכות שביושר ראשונה בזמן, קרי מי שמוכר התחייב להקנות לו נכס מקרקעין אל מול נאמן של נכסי המוכר אשר הוכרז כפושט רגל, מי גובר מבין שניהם? זוהי שאלת המפתח בכל הבקשות המנויות לעיל.
1. במהלך השנים 1979-1981 נחתמו הסכמי מכר מקרקעין בין החייב, מר
ביהמ"ש העליון בפסק דין ע"א 1559/99, צימבלר נ' תורג'מן, פ"ד נז(5), 49, הבהיר כי חרף כניסתו לתוקף של חוק המקרקעין ביום 01/01/1970 והוראת סעיף 161 לחוק המקרקעין, שעניינה בשלילת זכויות שביושר, הרי בעקבות פסק דין ע"א 189/95, בנק אוצר החייל
נטען כי מאז חוק המקרקעין, לא מוכרות זכויות שביושר במקרקעין, ועל כן יש לראות את המשיב ואשתו, ולא את המבקשים, כבעלים של הדירה - זאת לפי שנקבעה בבר"ע 178/70 בוקר נ. חברה אנגלו ישראלית לניהול ואחריות בע"מ (פד"י כרך כה חלק שני ע' 121).
קראו את פסק