החלטה
1. איחדנו את הדיון בכל העררים שכן כולם מעלים את אותה שאלה והיא שאלת הנתינות האוסטרית.
2. החלטנו בזמנו, ב - וע 1311/00 זמרי ואח' נ' הרשות המוסמכת (להלן: "עניין זמרי"), כי יהודי אוסטריה שהיו בעלי נתינות אוסטרית, נכנסים בגדרו של סעיף 160(2) לחוק הפיצויים הגרמני, כי איבדו
החלטה
1. איחדנו את הדיון בכל העררים, משום שכולם העלו את אותה טענה והיא הטענה לריכוז במתחם בית הספר היהודי בעיר פלובדיב שבבולגריה בין ה- 9 לבין ה- 10 לחודש מרץ 43'.
2. החלטנו בזמנו, כי הריכוז מהווה שלילת חופש ועל כן מהווה אירוע נרדפות על פי חוק נכי רדיפות
החלטה
ועדת עררים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים
1. איחדנו את הדיון בכל העררים משום שכולם עוסקים בשאלת הריכוז במתחם בית הספר היהודי בפלובדיב במרץ 43.
2. האירוע מתועד היסטורית, שמענו לגביו עדויות רבות מספור, הכרנו בו כשלילת חופש ועל כן השאלה היחידה שיש לבחון, היא האם כל אחד מהעוררים
פסק דין
1. ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט אליהו קידר) בת.א. 36779/93 מיום 27.6.00, לפיו נתקבלה תביעת המשיב לתשלום פיצוי בגין נזק שנגרם לו כתוצאה מרשלנות המערערים.
המערערים חוייבו בתשלום סך של 54,901.51 ₪ בצירוף
פסק דין
ערעור על החלטת ועדת העררים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז - 1957 (להלן: "החוק") , בראשות כב' השופט לנדמן לפיה נדחה הערר שהגיש המערער על החלטת המשיבה שלא להכיר בו כנרדף לפי החוק.
הערר נסב על טענת המערער לפיה גורש מסוליצה לבוטושאן שברומניה. גירוש יהודי סוליצה לבוטושאן הוכר
פסק דין
השופט י' אנגלרד:
לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפיו נתקבל הערעור על החלטת ועדת העררים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957 (להלן: "החוק"), על-פיה נתקבל ערר על החלטת הרשות המוסמכת, שסירבה להכיר במבקשת כזכאית לתגמולים לפי
פסק דין
המשנה לנשיא ת' אור:
האם גירוש מאורגן של יהודים בתקופת מלחמת העולם השנייה, אשר בוצע מחוץ לתחומי הרייך השלישי, ולא לווה בליווי חמוש, עולה כדי "שלילת חירות" כמשמעות מושג זה בסעיף 43 לחוק הפיצויים הפדראלי הגרמני ועל כן מבסס זכאות לתגמולים על פי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי
פסק דין
השופטת מ' נאור:
1. המבקשים, שניהם נכי המלחמה בנאצים, בקשו לערער על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב שדחה את עררם על החלטת ועדת הערר לפי חוק נכי המלחמה בנאצים, תשי"ד-1954 (להלן - החוק). ועדת הערר דנה במאוחד בשני עררים נפרדים שהגישו המבקשים, בהם התעוררה
פסק-דין
א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגן הנשיא גרוס, השופטות קובו ורובינשטיין) בע"א 3056/01 מיום 14.7.05, אשר דחה את ערעור המבקשת על החלטת ועדת העררים על פי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 (להלן: חוק נכי
החלטה
1. איחדנו את ההחלטה בכל העררים שכן כולם עוסקים בשאלת הנתינות התוניסאית, כשקיימת אינדיקציה לקיומה של נתינות.
2. החלטנו בשאלת הנתינות פעמים רבות (וראה החלטתנו האחרונה בוע 358/04 גיטה נגד הרשות המוסמכת) וקבענו כי כאשר קיימת אינדיקציה לקיומה של נתינות, עובר הנטל אל העורר להוכיח כי היה חסר